בדין הסופגנין וכיוצא בזה לחיוב חלה וברכת המוציא ושאר דינים - חלק א

"הסופגנין והדובשנין והאסקריטין וחלת המשרת (והמדומע) פטורין מן החלה" (חלה פרק א משנה ד).​

"אמר ריש לקיש הללו מעשה אילפס הן, ורבי יוחנן אמר מעשה אילפס חייבין והללו שעשאן בחמה" (פסחים דף לז עמוד א).

וכ' התוס' (פסחים שם עמוד ב ד"ה דכולי עלמא) "ואומר רבינו תם דדוקא בבלילתו רכה פליגי דר' יוחנן סבר אפייתו באילפס עושהו לחם וחייב בחלה, וריש לקיש סבר אין עושהו לחם ופטור, אבל בלילתו עבה כולי עלמא מודו דחייב בחלה אפי' על ידי משקה".

רש"י (פסחים שם) מפרש "והאיסקריטין, עשויין כצפיחית דמתרגמינן איסקריטון שלשין עיסתן רכה מאד".
והרא"ש (הלכות חלה סימן ב) בתו"ד כ' "סופגנין, לחם העשוי כספוג ועשוי רקיקים דקים, רקיקי מצות מתרגמינן אספוגין. דובשנין, מטוגנין בדבש. איקריטין, עשויין כצפיחית דמתרגם איסקרטין בדבש. וכולהו לישתן רכה".
והרע"ב בתוך פירושו מביא על הסופגנים "לחם שבלילתו רכה" ועל האסקריטין "ובלילתן רכה מאד". וכן בתפארת ישראל כתב "הסופגנין עיסה שבלילתה רכה כספוג" "והאסקריטין בלילתו רכה מאד".
ולגבי חלת המשרת כתב הר"ש (במשנה ה' בתוך אריכות דבריו) "וחלת המשרת דמתני' דהיינו של בעלי בתים דבלילתו רכה" ואפשר שהביא כן רק לדעת ר"ת יעו"ש, וכ"כ התוס' (פסחים דף לו עמוד ב בד"ה פרט לחלוט) "והא דאמרינן בסמוך מאי חלת המסרת חלוט של בעלי בתים משמע דלא הוי לחם מדפטר מן החלה, לקמן מיירי בבלילתו רכה כמו שאפרש לפנים".

ובמשנה ראשונה כתב "הסופגנין פי' הר"ב בלילתה רכה כספוג כו' כן כתבו כל המפרשים מלבד הרמב"ם שלא הזכיר בפירושו ולא בחיבורו שבלילה רכה אינו קרוי לחם" כו', ויתכן לומר שמה שכתב הרמב"ם בפירושו "וסופגנין ודובשנין ואסקריטין וחלת המשרת הם מיני פת, אלא שמתחלת לישתן עושין בהם מלאכה אחרת ומערבין בהן שמן או דבש" כו' שכוונתו שעושין בהן מלאכה אחרת שאינם נילושים כדרך הפת בבלילה עבה.

אבל הריטב"א (פסחים דף לו עמוד א) הביא "פירש"י שכל אילו עיסה הן ובלילתן עבה", וכן הביא המאירי בחיבורו (פסחים שם) "שגדולי הרבנים סוברים שכל אלו הנזכרים כאן ר"ל סופגנין ודובשנין ואסקריטין וחלת המסרת עיסה גמורה הן מתחלתן ר"ל בלילה עבה, אלא שהסופגנין והדובשנין והאסקריטין הם דקים או עבים וקצרים, והחלה ר"ל חלת המסרת עבה ושטוחה הרבה, ומכל מקום כולן עשויות דרך לישה וגלגול" וכו' עי"ש שהאריך.
וכן מבואר בפי' הריבמ"צ (בפירושו למשנה) שכתב "כלל אלו הדברים על כן פטורין בחלה שאין עשייתן בתנור אלא מעשה אילפס ומעשה קדירה הן", וכן משמע ממה שכתב הרמב"ן (בהלכות חלה) "וה"נ דינא דסופגנין, אע"פ שגלגל העיסה כדרכה כיון דעל דעת לעשותה סופגנין הוא שגלגל, ובסוף נמי עשאה סופגנין פטורה, והיא דברי הכל היא".

וטעם פטור סופגנין.

רש"י (פסחים דף לז עמוד א בד"ה פטורין) כתב "פטורין מן החלה דכתיב באכלכם מלחם הארץ והני לאו לחם נינהו ולקמן מפרש טעמא" ולהלן (בד"ה מעשה אילפס) כתב "לפיכך לאו לחם הוא דקא סבר אין לחם אלא האפוי בתנור כדכתיב לחמכם בתנור אחד". והתוס' (פסחים דף לו עמוד ב ד"ה פרט) כתבו בלשונם "משמע דלא הוי לחם מדפטר מן החלה".

והריבמ"צ (בפירושו למשנה) כתב בפי' "ת"ר בספרי זוטא מלחם הארץ ולא כל לחם פרט למבושל והסופגנין והדובשנין והאקריטין וחלת המסרת", וכן הביא הר"ש בפי' "ובספרי זוטא תניא מלחם הארץ ולא כל לחם פרט למבושל וסופגנין ודובשנין ואסקריטין וחלת המשרת".

ובפשוטו לדעת רש"י אין הסופגנין חשובים לחם ולכך אינם חייבים בחלה, אבל לדעת הריבמ"צ והר"ש אף שהם קרויים לחם מכל מקום מעטינהו קרא מחיוב חלה משום דכתיב מלחם הארץ ולא כל לחם.​

"עיסה שתחלתה סופגנין וסופה סופגנין פטורה מן החלה תחלתה עיסה וסופה סופגנין תחלתה סופגנין וסופה עיסה חייבין בחלה" (חלה פרק א משנה ה).​

נחלקו הראשונים בביאור משנה זו, והוא על פי מחלוקתם במשנה לעיל.

הרא"ש (הל' חלה סימן ב) הביא בדעת רבינו תם וכתב "פירוש תחלתה וסופה סופגנין כמו עיסה שבלילתה רכה ואחר כך מבשלין אותה או מטגנין אותה בשמן ההיא לא מיקרי לחם ופטורה מן החלה וכו', ותחלה עיסה וסופה סופגנין כמו שבלילתה עבה ואחר כך מטגנין אותה בשמן או מבשלין אותה במים, תחלתה סופגנין וסופה עיסה כגון שבלילתה רכה ואחר כך אופין אותה בתנור".
והיינו על פי מה שהתבאר לעיל לדעת ר"ת שסופגנין היינו עיסה שבלילתה רכה ואינה נאפית בתנור.

והריבמ"צ כתב לפרש "תחלתה עיסה וסופה סופגנין פי' דרך בני אדם לשין עיסה לעשות חררה בתנור ואחר כך נמלכין לעשות סופגנין, ויש דרך בני אדם עוד לשין עיסה לעשות סופגנין ואחר כך נמלכין מאותה עיסה לעשות חררה".
וכן פי' הרמב"ן (הל' חלה) "תחלה וסופה על דעת סופגנין פטורה, תחלת גלגול על דעת עיסה סתם ונמלך לסופגנין חייבת שכבר נתחייבה משעת גלגול, גלגל על דעת סופגנין ונמלך שלא לעשותה סופגנין אלא עיסה סתם לדבר אחר חייבת".
והיינו ע"פ מה שהתבאר לעיל בדעתם שסופגנין היינו עיסה שנעשתה על דעת שלא לאפותה בתנור אלא לבשלה או לאפותה בחמה וכיוצא בזה.

הרי לנו, שנחלקו בדין עיסה שבלילתה עבה ונעשתה על דעת לבשלה במים או לטגנה בשמן וכויצא בזה ובשלה או טגנה לבסוף ולא נמלך ממחשבתו, לדעת רבינו תם הרי זו העיסה חייבת בחלה מכיון שבלילתה עבה ואינה סופגנין אף שנתבשלה לבסוף והיינו סופגנין, ולדעתו זוהי השנויה במשנה "תחלתה עיסה" שבלילתה עבה, "וסופה סופגנין" שבשלה, "חייבת בחלה".

ולדעת הרמב"ן והריבמ"צ עיסה זו מכיון שנעשתה על דעת לבשלה או לטגנה וכיוצא בזה הרי סופגנין היא, ומכיון שבשלה או טגנה הרי אף סופה סופגנין, והרי היא השנויה בתחילת המשנה "עיסה שתחילתה סופגנין" היינו שנעשתה על דעת לבשלה "וסופה סופגנין" שבשלה, "פטורה מן החלה".​