אשמח לקבל כל הערה
פרק ט״ז – מחלוקת קרח ועדתו
קרח ועדתו קמים על משה ואהרן (פסוקים א' – ד')
קרח בן יצהר, יחד עם דתן, אבירם ואון בן פלת משבט ראובן לקח ושכנע 250 אנשים חשובים ביותר, רובם משבט ראובן מנשיאי העדה, אנשים שכולם מכירים ויודעים את השם שלהם, הם חולקים על משה, על החלטותיו ועל המינויים שמינה, הם טוענים שמשה מחליט על פי עצמו ולא שואל בכלל את ה' לפני שמחליט,
הם טוענים שזה לא בסדר שמשה לקח לעצמו את המלוכה, נתן לאח שלו אהרן את הכהונה הגדולה, ולאחיינים שלו אלעזר ואיתמר את סגני הכהונה, והעביר את העבודה במשכן מהבכורות אל הלווים.
כמו כן טוען קרח על המינוי שמינה משה את אליצפן לנשיא בני קהת כי זה לא על פי ה' שהרי קרח היה בנו של יצהר שיותר גדול מעוזיאל אביו של אליצפן,
הם טוענים שכל עם ישראל שמעו הרי את פי ה' במתן תורה, השכינה שורה בין כולם, ולכן אין עדיפות בין אחד לשני וכולם קדושים, ואין סיבה שמשה ואהרן יתנשאו על כל העם.
משה נופל על פניו ולא יודע איך יוכל להעיז לנסות לרצות את ה' אחרי שכבר ביקש עליהם בחטא העגל, במתאוננים ובמרגלים.
דברי משה לקרח (פסוקים ד' – י״א)
משה מבקש מקרח ועדתו שימתינו עד מחר ואז יערכו בדיקה במי ה' בחר
משה הסביר להם שבשונה מכל הגויים שעובדים עבודה זרה ואין להם בעיה שיהיה להם הרבה אלוהים והרבה מקדשים לנו יש רק ה' אחד משכן אחד מזבח הקטורת אחד וכהן גדול אחד, ועכשיו צריכים לברר מי הוא הכהן גדול שאותו רוצה ה'.
לכן קרח, אהרן ומאתיים וחמישים הנוספים יגיעו עם מחתות מחר למשכן, ייקחו גחלים מגג המזבח, ילכו עם המחתות לתוך אהל מועד ושם יפזרו את הקטורת על הגחלים.
האיש שה' יבחר בו לכהונה גדולה הוא היחיד שימשיך לחיות וכל השאר ימותו, ויאבדו, ולכן משה מנסה שוב להסביר להם שמספיק להם מה שיש להם ושלא ינסו לבקש יותר,
קרח, בגלל שראה שעתידים שמואל וצדיקים נוספים לצאת ממנו טעה וחשב שהוא היחיד שיישאר חי, והסכים עם הבדיקה הזאת.
משה ניסה שוב לשכנע אותן לחזור בהם והתחיל לדבר עם קרח, אך מיד ראה שבינתיים כל האחרים מתחילים למרוד לכן עבר לדבר איתם,
משה הסביר להם כמה גדול הדבר שהם קיבלו בתור שבט לוי לעמוד ולשרת את השם במשכן, לשיר לפני ה' על הדוכן, לשמור ולסחוב את המשכן, ואין להם צורך לנסות לבקש גם כהונה, הוא חוזר
לדבר אל קרח ומסביר לו ולשאר העדה שהתלונות שלהם,
הם לא על משה, לא על אהרן, אלא על ה'!
כי הרי כל מה שהם עושים זה על פי ה'.
דברי משה לדתן ואבירם (פסוקים י״ב – ט״ו)
משה מנסה להשלים גם עם דתן ואבירם וקורא להם שיבואו אליו,
הם לא מוכנים לבוא ואומרים למשה שלא יעלו אליו, הם טוענים
שמשה הוציא אותם מ-“ארץ זבת חלב ודבש" בשביל
להרוג אותם במדבר, הוא לא הביא להם שדות וכרמים,
לא נתן להם ארץ זבת חלב ודבש ועכשיו מנסה להשתלט עליהם, ולכן אפילו אם הוא ינקר להם את העיניים הם לא יסכימו לעלות אליו,
משה רואה שהם מתחילים לכפור בכל הקשר שלו עם הקב"ה, שזה דבר שבעצם יגרום לכפור בכל התורה כולה, כי הם לא מאמינים לשום דבר שמשה אומר, לכן משה פונה לה' ומתפלל שלא יפנה אל מנחתם ויגדע את הדבר המסוכן הזה.
קרח ועדתו מקטירים קטורת במשכן (פסוקים ט״ז – כ"ב)
למחרת קרח ומאתיים וחמישים האנשים מתייצבים עם מחתות באהל מועד תוך כדי שקרח מסביר בדברי ליצנות איך הוא דואג בכלל לכל עם ישראל ולא לעצמו;
ה' נגלה למשה ואומר לו ולאהרן שיצאו מתוך עם ישראל והוא יכלה אותם, אבל משה ואהרן נופלים על פניהם ומתחננים שה' לא יעניש את כולם, אלא הריי ה' קורא מחשבות אז שיראה מי החוטאים ואותם יעניש, ושכל השאר יישארו.
ה' מקבל את דבריהם ואומר למשה ללכת ולהרחיק את כולם מסביב לאהל של קרח שנמצא במחנה בני קהת, ומסביב לאהלים של דתן ואבירם שנמצאים במחנה שבט ראובן, על מנת שלא יענשו איתם ביחד,
במשכן נשאר אהרן עם קרח ועדתו
משה באהלי דתן ואבירם (פסוקים כ"ג – ל"א)
משה עוזב את המשכן לכיוון מחנה בני ראובן כשבדרך הוא עובר דרך מקום ישיבתו של קרח, מאחרי משה פוסעים ומלווים אותו כל זקני ישראל,
משה מגיע לאהלי דתן ואבירם שמתחצפים ואפילו לא יוצאים לדבר איתו, הוא מזהיר את כל מי שנמצא שם שיעזוב את אהלי האנשים הרשעים ושלא יגעו בשום דבר ששייך להם, כדי שלא יענשו יחד איתם,
כל האנשים מתרחקים מהאהלים שלהם, כשדתן ואבירם רואים שכולם עוזבים אותם הם יוצאים בהתרסה ועומדים בפתח האוהל יחד עם הנשים והילדים שלהם.
משה מסביר ומודיע לכולם, שעכשיו הם יוכלו לראות האם כל מה שהוא אומר זה על פי ה' או שהוא ממציא את הכל מליבו.
אם דתן, אבירם ועדתם ימותו במיתה רגילה, סימן שלא ה' שלח את משה, אלא הוא מינה את כל המינויים מדעתו וקרח צודק כשחולק על משה.
אבל אם תהיה בריאה חדשה שה' ברא והוא ימית אותם בצורה שאף אדם לא מת בה עד אותו יום, שיפתח פתח באדמה והאנשים יפלו חיים אל תוך האדמה
זה יהיה סימן שכל הטענות שטענו האנשים האלה היו באמת נגד ה' ולא נגד משה, זה סימן שהוא אמר למשה למנות את כל המינויים
ואת כל המצוות שציווה.
עונש דתן ואבירם ועונש מקטירי הקטורת (פסוקים ל"ב – ל"ה)
מיד כשמשה מסיים לדבר האדמה פותחת את פיה ובולעת את כל האנשים עם בני ביתם עם כל הרכוש שלהם וכל מה ששיך להם,
הם יורדים חיים לשאול בדיוק כמו שמשה אמר ונאבדים מתוך הקהל.
בשונה מרעידת אדמה רגילה, כאן האדמה נפתחה בשקט גמור, ללא רעש, כמו כן אחרי שהאנשים נפלו לבור, הוא נסגר חזרה.
כל העם שמסביב החל לצעוק ולברוח כי פחדו שיפלו גם לתוך האדמה.
באותו זמן אש יוצאת מקודש הקדשים ושורפת את 250 מקריבי הקטורת.
פרק י״ז – מחתות הזיכרון, המגפה, מטות הנשיאים ואהרן
מחתות הזיכרון (פסוקים א' – ה')
ה' מצווה את משה להורות לאלעזר הכהן שאחראי על המשכן, לאסוף את כל המחתות שעכשיו כבר קדושות, לרוקן מהם את הגחלים ולעשות מהם זיכרון לבני ישראל.
אלעזר עושה כמו שמשה ציוה, לוקח את המחתות ונותן אותם לאומנים שעושים מזה ציפוי לגג המזבח שעד עכשיו היה רק מאדמה,
הוא עושה את זה לזיכרון שכולם יזכרו מה קרה לקרח ועדתו כדי שלא יבואו לחלוק על הכהונה או להקריב קטורת
מגפת המתלוננים (פסוקים ו' – ט"ו)
למחרת מתלונים כל העם על משה שבגללו נהרגו מאתיים חמישים אנשים חשובים מעל ישראל,
הם טוענים שבכוונה משה אמר להם להקטיר קטורת בשביל שימותו.
משה ואהרן בורחים לכיוון אהל מועד וה' נגלה עליהם, - ה' אומר להם להתרחק מתוך הקהל כי הוא עומד לכלות אותם.
משה מיד מצווה את אהרן לקחת את המחתה שלו שבה הוא תמיד מקטיר את הקטורת, יביא גחלים מהמזבח החיצון, וילך מהר עם הקטורת אל האנשים שבחוץ ויכפר עליהם כי הקצף כבר יצא מלפני ה' והתחילה המגיפה.
אהרן רץ עם הקטורת ורואה שכמו שמשה אמר המגיפה כבר בעיצומה, הוא מצליח להעמיד את מלאך המות בין האלה שהוא כבר הרג לבין מי שעדיין חי ואומר לו שיפסיק, בנתיים נעצרה המגיפה אבל המלאך רוצה להמשיך והוא לא מאמין שה' אמר למשה לעצור את המגיפה,
אהרן מביא אותו אל ה' ומשה באהל מועד, המלאך משתכנע והמגיפה נעצרת סופית.
סך הכל נהרגו במגיפה 14,700 איש.
ציווי על הבאת המטות (פסוקים ט״ז–כ״ו)
ה' מצווה את משה שיאסוף מטה שבט כל נשיא מביא מטה עם שמו;
על מטה לוי נכתב שם אהרן.
ה' אומר למשה שיקח את המטות כולם
ויניח אותם בקודש הקדשים מול ארון העדות,
ה׳ מבטיח שהאיש שהמקל שלו יפרח סימן שהשבט שלו
הוא השבט הנבחר לעבודה, ואומר השם שזה אמור להשקיט את התלונות של בני ישראל על הכהונה ועל הלוויה,
משה אכן הולך לכל נשיאי השבטים, מבקש מכל אחד לכתוב את השם על המקל ולהביא לו, הוא אוסף שנים עשר מטות כשבתוכם מטה אהרון.
הוא מניח את מטה אהרון בין כל המטות, כדי שלא יגידו שבגלל שהוא היה קרוב לצד מסוים בארון לכן הוא פרח.
משה מכניס את המטות לקודש הקדשים ומשאיר אותם שם.
פריחת מטה אהרן (פסוקים כ״א – כ״ג)
למחרת – משה נכנס לקודש הקדשים להוציא את המקלות והוא רואה שיש על המטה של אהרן פרחים שזה השלב הראשון של הפרי, כמו כן המקל הוציא ציץ שזה השלב השני, ואפילו הוציא פירות שקדים, שאר המקלות נשארו כמו שהיו.
שמירת המטה למופת (פסוקים כ״ד – כ״ו)
משה מוציא את המטות ומחלקם לנשיאים בשביל שיזהו את המטה שלהם, את המטה של אהרן הוא מחזיר על פי ציווי ה' לקודש הקדשים כדי שיהיה זיכרון לעם ישראל מי השבט הנבחר, שלא ימותו כשינסו את ה'.
בני ישראל מבקשים הגנה ממשה (פסוקים כ״ז – כ״ח)
בני ישראל באים אל משה ואומרים שהם מפחדים מהקדושה שיש באהל מועד וחוששים שמכיוון שמותר להם להיות בחצר המשכן הם בטעות יכולים להיכנס לאהל מועד ולמות, ומזכירים את כל המיתות שהיו לאחרונה,
הן גוענו – הנשרפים מהקטורת, אבדנו – הבלועים באדמה, כולנו אבדנו – המתים במגפה.
פרק י״ח – מינוי הכהנים והלוים לשמירה על המשכן מזרים מתנות הכהונה והלויה
מינוי הכהנים לשמירת המשכן (פסוקים א' – ה')
ה' מצווה את משה להורות לאהרן
ואתה ובניך עובדים את העבודה של המזבח ושבתוך הפרוכת וזה מתנה ממני כי זה כבוד להיות ממשרתי המלך
והזר – מי שלא נינת לו מתנה זו, הקרב – שיגש לעבוד
את עבודת הכהונה, יומת
מתנות הכהנים (פסוקים ח' – כ')
לאחר שקרח פקפק בכהונה של אהרן ובמתנות שמקבלים, ולאחר שה' ציווה את אהרן ובניו, וכן את הלווים לשמור את קדושת המשכן,
ה' חוזר ונותן לאהרן ובניו בשמחה את עשרים וארבעה מתנות הכהונה.
רשימת המתנות (על פי שיטת רש"י על פי הספרי) היא:
י"ב במקדש: 1) חטאת, 2) אשם, 3) זבחי שלמי צבור, 4) עור העולה, 5) מותר לוג השמן של מצורע, 6) מותר העומר, 7) שתי הלחם, 8) לחם הפנים, 9) שירי מנחות, 10) תרומת תודה, 11) חזה שוק וזרוע, 12) איל הנזיר.
י"ב בגבולים: 1) תרומה, 2) תרומת מעשר, 3) חלה, 4) ביכורים, 5) ראשית הגז, 6) המתנות, 7) בכור אדם, 8) בכור בהמה טהורה, 9) פטר חמור, 10) החרמים, 11) שדה אחוזה, 12) גזל הגר. - סה"כ 24 מתנות שניתנו לכהנים.
המתנות ניתנו להם בברית מלח שהוא דבר נצחי שלא מרקיב לעולם, וכך המתנות יהיו לעולם.
המתנות ניתנו להם לגדולה ולא מתוך רחמים כמו שנותנים לעניים, ואהרן ובניו מצווים לשומרם בטהרה, ולאכול כל דבר במקום הראוי לו.
הכהנים לא מקבלים נחלה בארץ ישראל ויתפרנסו מכ"ד מתנות הכהונה.
מעשר ללויים (פסוקים כ״א – ל״ב)
הלויים עובדים במשכן, סוחבים אותו, שומרים בו, ושרים,
בתמורה הם מקבלים מעשר ראשון מישראל.
ממנו הם נותנים "תרומת מעשר” לכהנים, התרומת מעשר היא עשירית מהמעשר ונחשבת כתרומה לכל דבר.
אם הלוי קיבל את המעשר מישראל עוד לפני שהישראל הפריש תרומת מעשר, הלוי צריך להפריש פעמיים, גם תרומה גדולה (1/60) וגם תרומת מעשר (1/10).
לאחר שהלווים הפרישו תרומת מעשר, המעשרות נחשבות להם כחולין לכל דבר ואפשר לאכול אותם בכל מקום ובכל מצב אפילו בבית קברות כלומר כשהמעשרות טמאים והלוי טמא.
אם הלוי לא יפריש תרומת מעשר הוא ייענש במיתה בידי שמים כדין כל האוכל טבל.
פרק ט״ז – מחלוקת קרח ועדתו
קרח ועדתו קמים על משה ואהרן (פסוקים א' – ד')
קרח בן יצהר, יחד עם דתן, אבירם ואון בן פלת משבט ראובן לקח ושכנע 250 אנשים חשובים ביותר, רובם משבט ראובן מנשיאי העדה, אנשים שכולם מכירים ויודעים את השם שלהם, הם חולקים על משה, על החלטותיו ועל המינויים שמינה, הם טוענים שמשה מחליט על פי עצמו ולא שואל בכלל את ה' לפני שמחליט,
הם טוענים שזה לא בסדר שמשה לקח לעצמו את המלוכה, נתן לאח שלו אהרן את הכהונה הגדולה, ולאחיינים שלו אלעזר ואיתמר את סגני הכהונה, והעביר את העבודה במשכן מהבכורות אל הלווים.
כמו כן טוען קרח על המינוי שמינה משה את אליצפן לנשיא בני קהת כי זה לא על פי ה' שהרי קרח היה בנו של יצהר שיותר גדול מעוזיאל אביו של אליצפן,
הם טוענים שכל עם ישראל שמעו הרי את פי ה' במתן תורה, השכינה שורה בין כולם, ולכן אין עדיפות בין אחד לשני וכולם קדושים, ואין סיבה שמשה ואהרן יתנשאו על כל העם.
משה נופל על פניו ולא יודע איך יוכל להעיז לנסות לרצות את ה' אחרי שכבר ביקש עליהם בחטא העגל, במתאוננים ובמרגלים.
דברי משה לקרח (פסוקים ד' – י״א)
משה מבקש מקרח ועדתו שימתינו עד מחר ואז יערכו בדיקה במי ה' בחר
משה הסביר להם שבשונה מכל הגויים שעובדים עבודה זרה ואין להם בעיה שיהיה להם הרבה אלוהים והרבה מקדשים לנו יש רק ה' אחד משכן אחד מזבח הקטורת אחד וכהן גדול אחד, ועכשיו צריכים לברר מי הוא הכהן גדול שאותו רוצה ה'.
לכן קרח, אהרן ומאתיים וחמישים הנוספים יגיעו עם מחתות מחר למשכן, ייקחו גחלים מגג המזבח, ילכו עם המחתות לתוך אהל מועד ושם יפזרו את הקטורת על הגחלים.
האיש שה' יבחר בו לכהונה גדולה הוא היחיד שימשיך לחיות וכל השאר ימותו, ויאבדו, ולכן משה מנסה שוב להסביר להם שמספיק להם מה שיש להם ושלא ינסו לבקש יותר,
קרח, בגלל שראה שעתידים שמואל וצדיקים נוספים לצאת ממנו טעה וחשב שהוא היחיד שיישאר חי, והסכים עם הבדיקה הזאת.
משה ניסה שוב לשכנע אותן לחזור בהם והתחיל לדבר עם קרח, אך מיד ראה שבינתיים כל האחרים מתחילים למרוד לכן עבר לדבר איתם,
משה הסביר להם כמה גדול הדבר שהם קיבלו בתור שבט לוי לעמוד ולשרת את השם במשכן, לשיר לפני ה' על הדוכן, לשמור ולסחוב את המשכן, ואין להם צורך לנסות לבקש גם כהונה, הוא חוזר
לדבר אל קרח ומסביר לו ולשאר העדה שהתלונות שלהם,
הם לא על משה, לא על אהרן, אלא על ה'!
כי הרי כל מה שהם עושים זה על פי ה'.
דברי משה לדתן ואבירם (פסוקים י״ב – ט״ו)
משה מנסה להשלים גם עם דתן ואבירם וקורא להם שיבואו אליו,
הם לא מוכנים לבוא ואומרים למשה שלא יעלו אליו, הם טוענים
שמשה הוציא אותם מ-“ארץ זבת חלב ודבש" בשביל
להרוג אותם במדבר, הוא לא הביא להם שדות וכרמים,
לא נתן להם ארץ זבת חלב ודבש ועכשיו מנסה להשתלט עליהם, ולכן אפילו אם הוא ינקר להם את העיניים הם לא יסכימו לעלות אליו,
משה רואה שהם מתחילים לכפור בכל הקשר שלו עם הקב"ה, שזה דבר שבעצם יגרום לכפור בכל התורה כולה, כי הם לא מאמינים לשום דבר שמשה אומר, לכן משה פונה לה' ומתפלל שלא יפנה אל מנחתם ויגדע את הדבר המסוכן הזה.
קרח ועדתו מקטירים קטורת במשכן (פסוקים ט״ז – כ"ב)
למחרת קרח ומאתיים וחמישים האנשים מתייצבים עם מחתות באהל מועד תוך כדי שקרח מסביר בדברי ליצנות איך הוא דואג בכלל לכל עם ישראל ולא לעצמו;
ה' נגלה למשה ואומר לו ולאהרן שיצאו מתוך עם ישראל והוא יכלה אותם, אבל משה ואהרן נופלים על פניהם ומתחננים שה' לא יעניש את כולם, אלא הריי ה' קורא מחשבות אז שיראה מי החוטאים ואותם יעניש, ושכל השאר יישארו.
ה' מקבל את דבריהם ואומר למשה ללכת ולהרחיק את כולם מסביב לאהל של קרח שנמצא במחנה בני קהת, ומסביב לאהלים של דתן ואבירם שנמצאים במחנה שבט ראובן, על מנת שלא יענשו איתם ביחד,
במשכן נשאר אהרן עם קרח ועדתו
משה באהלי דתן ואבירם (פסוקים כ"ג – ל"א)
משה עוזב את המשכן לכיוון מחנה בני ראובן כשבדרך הוא עובר דרך מקום ישיבתו של קרח, מאחרי משה פוסעים ומלווים אותו כל זקני ישראל,
משה מגיע לאהלי דתן ואבירם שמתחצפים ואפילו לא יוצאים לדבר איתו, הוא מזהיר את כל מי שנמצא שם שיעזוב את אהלי האנשים הרשעים ושלא יגעו בשום דבר ששייך להם, כדי שלא יענשו יחד איתם,
כל האנשים מתרחקים מהאהלים שלהם, כשדתן ואבירם רואים שכולם עוזבים אותם הם יוצאים בהתרסה ועומדים בפתח האוהל יחד עם הנשים והילדים שלהם.
משה מסביר ומודיע לכולם, שעכשיו הם יוכלו לראות האם כל מה שהוא אומר זה על פי ה' או שהוא ממציא את הכל מליבו.
אם דתן, אבירם ועדתם ימותו במיתה רגילה, סימן שלא ה' שלח את משה, אלא הוא מינה את כל המינויים מדעתו וקרח צודק כשחולק על משה.
אבל אם תהיה בריאה חדשה שה' ברא והוא ימית אותם בצורה שאף אדם לא מת בה עד אותו יום, שיפתח פתח באדמה והאנשים יפלו חיים אל תוך האדמה
זה יהיה סימן שכל הטענות שטענו האנשים האלה היו באמת נגד ה' ולא נגד משה, זה סימן שהוא אמר למשה למנות את כל המינויים
ואת כל המצוות שציווה.
עונש דתן ואבירם ועונש מקטירי הקטורת (פסוקים ל"ב – ל"ה)
מיד כשמשה מסיים לדבר האדמה פותחת את פיה ובולעת את כל האנשים עם בני ביתם עם כל הרכוש שלהם וכל מה ששיך להם,
הם יורדים חיים לשאול בדיוק כמו שמשה אמר ונאבדים מתוך הקהל.
בשונה מרעידת אדמה רגילה, כאן האדמה נפתחה בשקט גמור, ללא רעש, כמו כן אחרי שהאנשים נפלו לבור, הוא נסגר חזרה.
כל העם שמסביב החל לצעוק ולברוח כי פחדו שיפלו גם לתוך האדמה.
באותו זמן אש יוצאת מקודש הקדשים ושורפת את 250 מקריבי הקטורת.
פרק י״ז – מחתות הזיכרון, המגפה, מטות הנשיאים ואהרן
מחתות הזיכרון (פסוקים א' – ה')
ה' מצווה את משה להורות לאלעזר הכהן שאחראי על המשכן, לאסוף את כל המחתות שעכשיו כבר קדושות, לרוקן מהם את הגחלים ולעשות מהם זיכרון לבני ישראל.
אלעזר עושה כמו שמשה ציוה, לוקח את המחתות ונותן אותם לאומנים שעושים מזה ציפוי לגג המזבח שעד עכשיו היה רק מאדמה,
הוא עושה את זה לזיכרון שכולם יזכרו מה קרה לקרח ועדתו כדי שלא יבואו לחלוק על הכהונה או להקריב קטורת
מגפת המתלוננים (פסוקים ו' – ט"ו)
למחרת מתלונים כל העם על משה שבגללו נהרגו מאתיים חמישים אנשים חשובים מעל ישראל,
הם טוענים שבכוונה משה אמר להם להקטיר קטורת בשביל שימותו.
משה ואהרן בורחים לכיוון אהל מועד וה' נגלה עליהם, - ה' אומר להם להתרחק מתוך הקהל כי הוא עומד לכלות אותם.
משה מיד מצווה את אהרן לקחת את המחתה שלו שבה הוא תמיד מקטיר את הקטורת, יביא גחלים מהמזבח החיצון, וילך מהר עם הקטורת אל האנשים שבחוץ ויכפר עליהם כי הקצף כבר יצא מלפני ה' והתחילה המגיפה.
אהרן רץ עם הקטורת ורואה שכמו שמשה אמר המגיפה כבר בעיצומה, הוא מצליח להעמיד את מלאך המות בין האלה שהוא כבר הרג לבין מי שעדיין חי ואומר לו שיפסיק, בנתיים נעצרה המגיפה אבל המלאך רוצה להמשיך והוא לא מאמין שה' אמר למשה לעצור את המגיפה,
אהרן מביא אותו אל ה' ומשה באהל מועד, המלאך משתכנע והמגיפה נעצרת סופית.
סך הכל נהרגו במגיפה 14,700 איש.
ציווי על הבאת המטות (פסוקים ט״ז–כ״ו)
ה' מצווה את משה שיאסוף מטה שבט כל נשיא מביא מטה עם שמו;
על מטה לוי נכתב שם אהרן.
ה' אומר למשה שיקח את המטות כולם
ויניח אותם בקודש הקדשים מול ארון העדות,
ה׳ מבטיח שהאיש שהמקל שלו יפרח סימן שהשבט שלו
הוא השבט הנבחר לעבודה, ואומר השם שזה אמור להשקיט את התלונות של בני ישראל על הכהונה ועל הלוויה,
משה אכן הולך לכל נשיאי השבטים, מבקש מכל אחד לכתוב את השם על המקל ולהביא לו, הוא אוסף שנים עשר מטות כשבתוכם מטה אהרון.
הוא מניח את מטה אהרון בין כל המטות, כדי שלא יגידו שבגלל שהוא היה קרוב לצד מסוים בארון לכן הוא פרח.
משה מכניס את המטות לקודש הקדשים ומשאיר אותם שם.
פריחת מטה אהרן (פסוקים כ״א – כ״ג)
למחרת – משה נכנס לקודש הקדשים להוציא את המקלות והוא רואה שיש על המטה של אהרן פרחים שזה השלב הראשון של הפרי, כמו כן המקל הוציא ציץ שזה השלב השני, ואפילו הוציא פירות שקדים, שאר המקלות נשארו כמו שהיו.
שמירת המטה למופת (פסוקים כ״ד – כ״ו)
משה מוציא את המטות ומחלקם לנשיאים בשביל שיזהו את המטה שלהם, את המטה של אהרן הוא מחזיר על פי ציווי ה' לקודש הקדשים כדי שיהיה זיכרון לעם ישראל מי השבט הנבחר, שלא ימותו כשינסו את ה'.
בני ישראל מבקשים הגנה ממשה (פסוקים כ״ז – כ״ח)
בני ישראל באים אל משה ואומרים שהם מפחדים מהקדושה שיש באהל מועד וחוששים שמכיוון שמותר להם להיות בחצר המשכן הם בטעות יכולים להיכנס לאהל מועד ולמות, ומזכירים את כל המיתות שהיו לאחרונה,
הן גוענו – הנשרפים מהקטורת, אבדנו – הבלועים באדמה, כולנו אבדנו – המתים במגפה.
פרק י״ח – מינוי הכהנים והלוים לשמירה על המשכן מזרים מתנות הכהונה והלויה
מינוי הכהנים לשמירת המשכן (פסוקים א' – ה')
ה' מצווה את משה להורות לאהרן
- שהוא ובניו ושאר בני קהת שאחראים על מסע הכלים, הם יהיו אחראים שלא יקרה מקרה שזר יגע ויסחוב את הכלים,
- כמו כן אהרן ובניו אחראים שאם לוי יעבוד בטעות במקומם הם יענשו.
- בני גרשון ומררי גם יצטרפו לעזור לך בשמירה להזהיר את הזרים, לשמור על השערים, להיות גזברים ואמרכלים.
- הלווים יעזרו לאהרן לשמור את מה שמוטל עליו שלא יגעו זרים בכלים אבל הם עצמם אסור להם לגשת לארון המנורה מזבח הזהב והשולחן, וכן לא יגשו לעבוד במזבח החיצון, בשביל שלא ימותו.
- וגם אתם אסור לכם לעשות את עבודת הלווים.
- הלווים יתלוו אליך ויעזרו לך לשמור שעושים את כל העבודות כתיקונם ושישראל לא ניגש לעבוד.
- כל זה כדי שלא יהיה קצף על עם ישראל כמו שהיה במגפה שאחרי קרח
ואתה ובניך עובדים את העבודה של המזבח ושבתוך הפרוכת וזה מתנה ממני כי זה כבוד להיות ממשרתי המלך
והזר – מי שלא נינת לו מתנה זו, הקרב – שיגש לעבוד
את עבודת הכהונה, יומת
מתנות הכהנים (פסוקים ח' – כ')
לאחר שקרח פקפק בכהונה של אהרן ובמתנות שמקבלים, ולאחר שה' ציווה את אהרן ובניו, וכן את הלווים לשמור את קדושת המשכן,
ה' חוזר ונותן לאהרן ובניו בשמחה את עשרים וארבעה מתנות הכהונה.
רשימת המתנות (על פי שיטת רש"י על פי הספרי) היא:
י"ב במקדש: 1) חטאת, 2) אשם, 3) זבחי שלמי צבור, 4) עור העולה, 5) מותר לוג השמן של מצורע, 6) מותר העומר, 7) שתי הלחם, 8) לחם הפנים, 9) שירי מנחות, 10) תרומת תודה, 11) חזה שוק וזרוע, 12) איל הנזיר.
י"ב בגבולים: 1) תרומה, 2) תרומת מעשר, 3) חלה, 4) ביכורים, 5) ראשית הגז, 6) המתנות, 7) בכור אדם, 8) בכור בהמה טהורה, 9) פטר חמור, 10) החרמים, 11) שדה אחוזה, 12) גזל הגר. - סה"כ 24 מתנות שניתנו לכהנים.
המתנות ניתנו להם בברית מלח שהוא דבר נצחי שלא מרקיב לעולם, וכך המתנות יהיו לעולם.
המתנות ניתנו להם לגדולה ולא מתוך רחמים כמו שנותנים לעניים, ואהרן ובניו מצווים לשומרם בטהרה, ולאכול כל דבר במקום הראוי לו.
הכהנים לא מקבלים נחלה בארץ ישראל ויתפרנסו מכ"ד מתנות הכהונה.
מעשר ללויים (פסוקים כ״א – ל״ב)
הלויים עובדים במשכן, סוחבים אותו, שומרים בו, ושרים,
בתמורה הם מקבלים מעשר ראשון מישראל.
ממנו הם נותנים "תרומת מעשר” לכהנים, התרומת מעשר היא עשירית מהמעשר ונחשבת כתרומה לכל דבר.
אם הלוי קיבל את המעשר מישראל עוד לפני שהישראל הפריש תרומת מעשר, הלוי צריך להפריש פעמיים, גם תרומה גדולה (1/60) וגם תרומת מעשר (1/10).
לאחר שהלווים הפרישו תרומת מעשר, המעשרות נחשבות להם כחולין לכל דבר ואפשר לאכול אותם בכל מקום ובכל מצב אפילו בבית קברות כלומר כשהמעשרות טמאים והלוי טמא.
אם הלוי לא יפריש תרומת מעשר הוא ייענש במיתה בידי שמים כדין כל האוכל טבל.
- מאמר קודם בסדרה 'סיכום פרשיות התורה': סיכום פרשת שלח
