אחרי שאמרתי שהכופרים הם הכי מושחתים שקיימים עלי אדמות, קיבלתי התרשמות מאנשים שתמהו- למה אתה אומר כאלו דברים? איפה מצאת מישהו שהתייחס לכפירה בכזה אופן?
אז הבה ונפתח את זה-
האם אין לדרוש ק"ו שאם הכופר בטובתו של חבירו סוף כופר בטובתו של מקום (תנחומא שמות מתאר איך זה קרה ב"לייב" אצל פרעה שכפר בטובתו של יוסף), לא כ"ש שהכופר בטובתו של מקום שכופר בטובתו של חבירו?!
בואו נלמד עוד קצת את הנושא:
ישנה קושיה מפורסמת וכבר נדרש לה מרן הגאון הקדוש רבינו אלחנן וסרמן, מדוע כבר בגיל י"ג בעוד הנער רך בשנים כבר מעמידים אותו כנתבע [לכל הפחות בדיני אדם] על אמונה בבורא? איך ניתן לצפות מילד שגדל בבית.... לקלוט שיש בורא לעולם?
ותוך כדי דיבור/קריאה/כתיבה כבר צפה התשובה שהשיב- כל כך ברור שיש בורא לעולם! איך ניתן להתעלם מהעובדות בשטח? ודאי וודאי שניתן לדרוש אפילו מילדון תיכף בעומדו על דעתו לקלוט שיש מנהיג לבירה.
וכאן "חזרו בשאלה" בב' שאלות:
וזו יצאה ראשונה- הרי אברהם אבינו הכיר את הקב"ה רק בגיל ארבעים (בהשראת הימים-ימי ספירת העומר, יש לברר האם יש קשר למה שאנחנו יודעים על ר"ע? וכן למאמרם ז"ל- בן ארבעים לבינה. ועוד יש להאריך בזה) ואיך אנו אומרים שכבר בגיל י"ג ילד צריך לקלוט את זה?
והשאלה השניה היא- ועל מה אנו אומרים "תינוק שנשבה" אם לא על כאלו שהתרגלו לחיות בלי לחשוב? על מה בדיוק זה מתאים יותר מאשר להיות "שבוי" במנהרות הכפירה האימתניות בעוז?
מרנא הגר"ח שמואלביץ זצ"ל ייסד כידוע שהטעם שנענשו תלמידי ר"ע (וממילא איבדו כל הדורות שאחרי זה את תורתם הנשגבה, אין לשער ואין לתאר) הוא כפי הטעם שבעטיו נענש הבל כשהרגו קין. -שכאשר לא נתקבל קרבנו של קין, עד שה' נזקק לשואלו "למה חרה לך ולמה נפלו פניך" היה על הבל לעשות זאת. וכיוון שלא פעל לטובתו של אחיו היחיד- אי אפשר להעמיד עולם שזה שורשו! נורא!
אותו הדבר אומר מרנא הגר"ח שמואלביץ גם בתלמידי ר"ע- אי אפשר להעמיד את עולם התורה סביב כאלו שאינם אכפתיים לסביבה. שמרוכזים בעצמם ובעלייתם האישית... פחד פחדים!
מרן חזון איש פותח את ספרו קטן הכמות ורב האיכות "אמונה וביטחון" ש"האמונה היא נטיה דקה מעדינות הנפש". ובהמשך הוא מפרט מעט מזעיר מפלאות גוף האדם הפשוטים ביותר, ברמה כזאת שהשאלה זועקת "מי ברא אלה".
ובעצם במילים הראשונות של ספרו הוא עונה על כל השאלות...
למה אנו מוצאים שבין חכמי ישראל, גדולינו ומאורינו, אשר נצטיינו בדעת תורה ואמונה טהורה, הם אלו שיותר מכל הגדילו חסדים על בריותיו של מקום?
- כי האמונה היא נטיה דקה מעדינות הנפש! כי אם הוא מאמין אזי הוא מתבונן, כי אם הוא מאמין אזי הוא חי מרגיש. כי אם הוא מאמין הוא עדין נפש----הוא! הוא! הוא חי אמונה בגלל שהוא עם מידות טובות של הכרת הטוב.
ולמה אנו רואים שחכמינו בלי שהלכו ללמוד תארים בפסיכולגיה, ובלי שהסתובבו בין הבריות- המה הבינו לנבכי הנפש ונפתוליה יותר מכל ה"חכמים"? ולמה הם אלו שמצאו מזור לתחלואי הנשמה, ולכל חלכא ונדכא? ואמאי הבית הלוי הפסיד אסיפת גדולים בוילנא כדי לתקן בית של אלמנה? ולמה מרן הגרי"ס איחר לתפילת יו"כ כדי לשמור על ילד קטן? ולמה... איך במקום גדולתן דוקא שם את מוצא ענותנותם? ומדוע אין התורה מתקיימת אלא בזה שמנמיך את עצמו?
-לכל תשובה אחת- בא חבקוק והעמידן עליה "צדיק- באמונתו-יחיה!"
האמונה הטהורה, אינה פילוספיה משונה שחוקרת "מהם סמכויותיו של הבורא" או "באילו ספירות נברא העולם" או "גדרי ידיעה ובחירה" וכדו' כל חד לפום חורפיה...
האמונה הטהורה גם לא נעצרת בכך שיש בורא לעולם וכל י"ג העיקרים אמת ברורה ללא ספק.
כי אם הוא מאמין ולא מבין שאת כל זה ברא הבורא, למטרה שיקלטו שהוא ברא. שידעו שהוא הכל! בעל היכולת, בעל הכוחות כולם, עילת העילות וסיבת הסיבות! במה זו אמונה?
הכופר המושחת, מתעלם מקיום בורא לעולם. הוא סכנה לציבור. הוא חלאת המין האנושי- כי בעוד והבהמה באמת חסרת הכרה, הוא נוהג כבהמה ששכלה נעצר במה היא תאווה כעת, ודורס בגסות את מטרת בריאתו.
אם אין לו את עדינות הנפש המינימלית הזו... אוי! אוי ואבוי!
קדמונינו העמידו בהרבה מקומות שענין ה"עונש" אינו במטרת נקמה, או הרתעה מראש וכדו', אין דרך חינוך הילדים ענין לשכר ועונש אלוקי. העונש הוא תוצאת המעשים, הוא נובע מכורח המציאות שהאדם יוצר במעשיו הנלוזים.
להבנתי הדלה, זה בעצם מה שקרה אצל הבל ותלמידי רבי עקיבא. הם היו מסוכנים! בייחוד בעולם המעשה... וזה מה שמצופה מילד בן 13 שיסתכל מחוץ לאגואיזם, ואז לא תיוותר לו ברירה. ואין בזה תירוצי "תינוק שנשבה" (רגע, כבר נסביר למה היו שסברו שייתכן ויש בכפירה בי"ג עיקרים דין תינוק שנשבה). הוא בבחינת "רודף" סופו ללסטם את הבריות בישיבתו על פרשת דרכים.
אז מה אעפ"כ קרה שם עם אברהם אבינו? למה זה לקח לו עד גיל ארבעים? ולמה בני הקראים הם "תינוקות שנשבו"?
ופה תבוא תשובה כואבת אבל לכאורה אמיתית- שאמנם עד גיל ארבעים אברהם עבד עבודה זרה. ועובדי עבודה זרה היו אבותינו. אבל כל זה הינו עדיין בגדר טעות נסבלת... (עד כמה שמותר לומר) כי הייתה איזו הכרה, הם פספסו את המהלך הבא, למשל שאם בלילה השמש שוקעת לא ייתכן שהיא מסובבת הסיבות. ואם המים מכבים את האש לא הגיוני לעבוד להם. אבל הם חיו עם הכרה שיש פה דרישה עליונה. לא סתם!
טוב, מה אתה מבלבל את השכל? חושב א' הקוראים... הרי החילונים למיניהם מלאים ערכים כרימון בשל בשיא העונה... כבוד האדם, וחירותו, והדרת נשים... שו"ע שלם של כללים שבדו מליבם.
אז באמת אולי ראוי לסייג, שייתכן ולא כל מסכן וכסיל הוא בגדר המושחת. אז במקום לראות אותו כמסוכן נסתכל עליו כמו אידיוט מושלם. גם זה לא מי יודע מה מחמיא...
אבל השאלה האמיתית עליהם היא האם הם יכולים לחשוב שכללים נאים כאלו הם באמת מחייבים? הייתכן ובגלל סדרים הגיוניים האדם אמור לתרום את כל נפשו ומאודו? וזו לא שאלה- זו התשובה!
אנו, שזכינו לדעת מי באמת הבורא, ולהבין שאם כן אז אנחנו חייבים לקיים את תורתו- "הוראות ההפעלה" שקיבלנו. נזהר מהאפיקורסים המסוכנים. מאלו שחושבים להמציא דת (שעל כאלו בודאי אי אפשר לומר שאינם מושחתים, כי תוך כדי ההמצאה הרי ודאי שהם לא חושבים שכך ציווה ה') נשמר מ... מהלכי שתים. ונכריז בקול מי הוא בעל הבירה!
נספח- פירוש המשנה לרמב"ם מסכת בבא קמא פרק ד "אם אירע דין לישראל עם גוי הרי אופן המשפט ביניהם כמו שאבאר לך, אם היה לנו בדיניהם זכות דננו להם בדיניהם ואמרנו להם כך דיניכם, ואם היה יותר טוב לנו שנדון בדינינו דננו להם לפי דינינו ונאמר להם כך דינינו. ואל יקשה בעיניך דבר זה ואל תתמה עליו כמו שלא תתמה על שחיטת בעלי החיים אף על פי שלא עשו שום רע, לפי שמי שלא נשלמו בו התכונות האנושיות אינו אדם באמת ואין תכליתו אלא לאדם, והדבור על ענין זה צריך ספר מיוחד"
וכתב ע"ז המאירי " שור של ישראל שנגח שור של נכרי פטור מדין רעהו ושל נכרי שנגח של ישראל בין תם בין מועד משלם נזק שלם מתוך שאין חסים על ממון זולתם קונסין אותם שלא ירגילו עצמם להזיק ולפי מה שנאמר בגמרא דוקא בעממים שאינם גדורים בדרכי דתות ונימוסים כמו שאמר עליהם בגמרא ראה שבע מצות שקבלו עליהם בני נח שלא קיימום עמד והתיר ממונם כל שעה שהדין מחייבם בכך הא כל ששבע מצות בידם דינם אצלנו כדיננו אצלם ואין נושאין פנים בדין לעצמנו ומעתה אין צריך לומר שכן באומות הגדורות בדרכי דתות ונימוסים"
וחושבני, שעצם "השידוך" בין דתות לנימוסים וז' מצוות בני נח יש בו הרבה ללמד.
נספח ב'- לשון המורה הנבוכים חלק א פרק לו מחמירה בפירוש בכופרים מעע"ז- "אלא שהכופרים ההם (עובדי ע"ז כגון ז' אומות פ.ע.) עם היותם מאמינים מציאות הבורא, אחר שנתלית כפירתם בחק שהוא לבורא יתעלה לבד, ר"ל העבודה וההגדלה כמו שנאמר ועבדתם את ה' וכו', בעבור שתתקיים מציאותו באמונת ההמון, וחשבו החוק ההוא לזולתו, ויהיה זה מביא להעדר מציאותו יתעלה, מהאמנת ההמון, כי לא ישיג ההמון אלא מעשה העבודות, לא עניניהם ולא אמתת הנעבד בהם, חייבם הדבר ההוא המות, כמו שאמר הפסוק לא תחיה כל נשמה. ובאר העלה והיא הסרת הדעת הזה הבטל שלא יפסד בו זולתם, כמו שאמר ולא ילמדו אתכם, קראם אויבים ושונאים וצרים, ואמר שהעושה זה מקנא ומכעיס ומעלה חמה.
ואיך יהיה ענין מי שנתלית כפירתו בעצמו יתברך והאמינו בחלוף מה שהוא, ר"ל שלא יאמין מציאותו או יאמינהו שנים או יאמינהו גשם או יאמינהו בעל הפעליות, או ייחס לו איזה חסרון שיהיה? כי זה בלא ספק יותר רע מעובד ע"ז על שהיא אמצעית או מטיבה או מריעה לפי מחשבתו! ודע שאתה כשתאמין הגשמה או ענין מעניני הגשם, שאתה מקנא ומכעיס וקודח אש וחמה, ושונא ואויב וצר, יותר קשה מעובדי ע"ז מאד."
אז הבה ונפתח את זה-
האם אין לדרוש ק"ו שאם הכופר בטובתו של חבירו סוף כופר בטובתו של מקום (תנחומא שמות מתאר איך זה קרה ב"לייב" אצל פרעה שכפר בטובתו של יוסף), לא כ"ש שהכופר בטובתו של מקום שכופר בטובתו של חבירו?!
בואו נלמד עוד קצת את הנושא:
ישנה קושיה מפורסמת וכבר נדרש לה מרן הגאון הקדוש רבינו אלחנן וסרמן, מדוע כבר בגיל י"ג בעוד הנער רך בשנים כבר מעמידים אותו כנתבע [לכל הפחות בדיני אדם] על אמונה בבורא? איך ניתן לצפות מילד שגדל בבית.... לקלוט שיש בורא לעולם?
ותוך כדי דיבור/קריאה/כתיבה כבר צפה התשובה שהשיב- כל כך ברור שיש בורא לעולם! איך ניתן להתעלם מהעובדות בשטח? ודאי וודאי שניתן לדרוש אפילו מילדון תיכף בעומדו על דעתו לקלוט שיש מנהיג לבירה.
וכאן "חזרו בשאלה" בב' שאלות:
וזו יצאה ראשונה- הרי אברהם אבינו הכיר את הקב"ה רק בגיל ארבעים (בהשראת הימים-ימי ספירת העומר, יש לברר האם יש קשר למה שאנחנו יודעים על ר"ע? וכן למאמרם ז"ל- בן ארבעים לבינה. ועוד יש להאריך בזה) ואיך אנו אומרים שכבר בגיל י"ג ילד צריך לקלוט את זה?
והשאלה השניה היא- ועל מה אנו אומרים "תינוק שנשבה" אם לא על כאלו שהתרגלו לחיות בלי לחשוב? על מה בדיוק זה מתאים יותר מאשר להיות "שבוי" במנהרות הכפירה האימתניות בעוז?
מרנא הגר"ח שמואלביץ זצ"ל ייסד כידוע שהטעם שנענשו תלמידי ר"ע (וממילא איבדו כל הדורות שאחרי זה את תורתם הנשגבה, אין לשער ואין לתאר) הוא כפי הטעם שבעטיו נענש הבל כשהרגו קין. -שכאשר לא נתקבל קרבנו של קין, עד שה' נזקק לשואלו "למה חרה לך ולמה נפלו פניך" היה על הבל לעשות זאת. וכיוון שלא פעל לטובתו של אחיו היחיד- אי אפשר להעמיד עולם שזה שורשו! נורא!
אותו הדבר אומר מרנא הגר"ח שמואלביץ גם בתלמידי ר"ע- אי אפשר להעמיד את עולם התורה סביב כאלו שאינם אכפתיים לסביבה. שמרוכזים בעצמם ובעלייתם האישית... פחד פחדים!
מרן חזון איש פותח את ספרו קטן הכמות ורב האיכות "אמונה וביטחון" ש"האמונה היא נטיה דקה מעדינות הנפש". ובהמשך הוא מפרט מעט מזעיר מפלאות גוף האדם הפשוטים ביותר, ברמה כזאת שהשאלה זועקת "מי ברא אלה".
ובעצם במילים הראשונות של ספרו הוא עונה על כל השאלות...
למה אנו מוצאים שבין חכמי ישראל, גדולינו ומאורינו, אשר נצטיינו בדעת תורה ואמונה טהורה, הם אלו שיותר מכל הגדילו חסדים על בריותיו של מקום?
- כי האמונה היא נטיה דקה מעדינות הנפש! כי אם הוא מאמין אזי הוא מתבונן, כי אם הוא מאמין אזי הוא חי מרגיש. כי אם הוא מאמין הוא עדין נפש----הוא! הוא! הוא חי אמונה בגלל שהוא עם מידות טובות של הכרת הטוב.
ולמה אנו רואים שחכמינו בלי שהלכו ללמוד תארים בפסיכולגיה, ובלי שהסתובבו בין הבריות- המה הבינו לנבכי הנפש ונפתוליה יותר מכל ה"חכמים"? ולמה הם אלו שמצאו מזור לתחלואי הנשמה, ולכל חלכא ונדכא? ואמאי הבית הלוי הפסיד אסיפת גדולים בוילנא כדי לתקן בית של אלמנה? ולמה מרן הגרי"ס איחר לתפילת יו"כ כדי לשמור על ילד קטן? ולמה... איך במקום גדולתן דוקא שם את מוצא ענותנותם? ומדוע אין התורה מתקיימת אלא בזה שמנמיך את עצמו?
-לכל תשובה אחת- בא חבקוק והעמידן עליה "צדיק- באמונתו-יחיה!"
האמונה הטהורה, אינה פילוספיה משונה שחוקרת "מהם סמכויותיו של הבורא" או "באילו ספירות נברא העולם" או "גדרי ידיעה ובחירה" וכדו' כל חד לפום חורפיה...
האמונה הטהורה גם לא נעצרת בכך שיש בורא לעולם וכל י"ג העיקרים אמת ברורה ללא ספק.
כי אם הוא מאמין ולא מבין שאת כל זה ברא הבורא, למטרה שיקלטו שהוא ברא. שידעו שהוא הכל! בעל היכולת, בעל הכוחות כולם, עילת העילות וסיבת הסיבות! במה זו אמונה?
הכופר המושחת, מתעלם מקיום בורא לעולם. הוא סכנה לציבור. הוא חלאת המין האנושי- כי בעוד והבהמה באמת חסרת הכרה, הוא נוהג כבהמה ששכלה נעצר במה היא תאווה כעת, ודורס בגסות את מטרת בריאתו.
אם אין לו את עדינות הנפש המינימלית הזו... אוי! אוי ואבוי!
קדמונינו העמידו בהרבה מקומות שענין ה"עונש" אינו במטרת נקמה, או הרתעה מראש וכדו', אין דרך חינוך הילדים ענין לשכר ועונש אלוקי. העונש הוא תוצאת המעשים, הוא נובע מכורח המציאות שהאדם יוצר במעשיו הנלוזים.
להבנתי הדלה, זה בעצם מה שקרה אצל הבל ותלמידי רבי עקיבא. הם היו מסוכנים! בייחוד בעולם המעשה... וזה מה שמצופה מילד בן 13 שיסתכל מחוץ לאגואיזם, ואז לא תיוותר לו ברירה. ואין בזה תירוצי "תינוק שנשבה" (רגע, כבר נסביר למה היו שסברו שייתכן ויש בכפירה בי"ג עיקרים דין תינוק שנשבה). הוא בבחינת "רודף" סופו ללסטם את הבריות בישיבתו על פרשת דרכים.
אז מה אעפ"כ קרה שם עם אברהם אבינו? למה זה לקח לו עד גיל ארבעים? ולמה בני הקראים הם "תינוקות שנשבו"?
ופה תבוא תשובה כואבת אבל לכאורה אמיתית- שאמנם עד גיל ארבעים אברהם עבד עבודה זרה. ועובדי עבודה זרה היו אבותינו. אבל כל זה הינו עדיין בגדר טעות נסבלת... (עד כמה שמותר לומר) כי הייתה איזו הכרה, הם פספסו את המהלך הבא, למשל שאם בלילה השמש שוקעת לא ייתכן שהיא מסובבת הסיבות. ואם המים מכבים את האש לא הגיוני לעבוד להם. אבל הם חיו עם הכרה שיש פה דרישה עליונה. לא סתם!
טוב, מה אתה מבלבל את השכל? חושב א' הקוראים... הרי החילונים למיניהם מלאים ערכים כרימון בשל בשיא העונה... כבוד האדם, וחירותו, והדרת נשים... שו"ע שלם של כללים שבדו מליבם.
אז באמת אולי ראוי לסייג, שייתכן ולא כל מסכן וכסיל הוא בגדר המושחת. אז במקום לראות אותו כמסוכן נסתכל עליו כמו אידיוט מושלם. גם זה לא מי יודע מה מחמיא...
אבל השאלה האמיתית עליהם היא האם הם יכולים לחשוב שכללים נאים כאלו הם באמת מחייבים? הייתכן ובגלל סדרים הגיוניים האדם אמור לתרום את כל נפשו ומאודו? וזו לא שאלה- זו התשובה!
אנו, שזכינו לדעת מי באמת הבורא, ולהבין שאם כן אז אנחנו חייבים לקיים את תורתו- "הוראות ההפעלה" שקיבלנו. נזהר מהאפיקורסים המסוכנים. מאלו שחושבים להמציא דת (שעל כאלו בודאי אי אפשר לומר שאינם מושחתים, כי תוך כדי ההמצאה הרי ודאי שהם לא חושבים שכך ציווה ה') נשמר מ... מהלכי שתים. ונכריז בקול מי הוא בעל הבירה!
נספח- פירוש המשנה לרמב"ם מסכת בבא קמא פרק ד "אם אירע דין לישראל עם גוי הרי אופן המשפט ביניהם כמו שאבאר לך, אם היה לנו בדיניהם זכות דננו להם בדיניהם ואמרנו להם כך דיניכם, ואם היה יותר טוב לנו שנדון בדינינו דננו להם לפי דינינו ונאמר להם כך דינינו. ואל יקשה בעיניך דבר זה ואל תתמה עליו כמו שלא תתמה על שחיטת בעלי החיים אף על פי שלא עשו שום רע, לפי שמי שלא נשלמו בו התכונות האנושיות אינו אדם באמת ואין תכליתו אלא לאדם, והדבור על ענין זה צריך ספר מיוחד"
וכתב ע"ז המאירי " שור של ישראל שנגח שור של נכרי פטור מדין רעהו ושל נכרי שנגח של ישראל בין תם בין מועד משלם נזק שלם מתוך שאין חסים על ממון זולתם קונסין אותם שלא ירגילו עצמם להזיק ולפי מה שנאמר בגמרא דוקא בעממים שאינם גדורים בדרכי דתות ונימוסים כמו שאמר עליהם בגמרא ראה שבע מצות שקבלו עליהם בני נח שלא קיימום עמד והתיר ממונם כל שעה שהדין מחייבם בכך הא כל ששבע מצות בידם דינם אצלנו כדיננו אצלם ואין נושאין פנים בדין לעצמנו ומעתה אין צריך לומר שכן באומות הגדורות בדרכי דתות ונימוסים"
וחושבני, שעצם "השידוך" בין דתות לנימוסים וז' מצוות בני נח יש בו הרבה ללמד.
נספח ב'- לשון המורה הנבוכים חלק א פרק לו מחמירה בפירוש בכופרים מעע"ז- "אלא שהכופרים ההם (עובדי ע"ז כגון ז' אומות פ.ע.) עם היותם מאמינים מציאות הבורא, אחר שנתלית כפירתם בחק שהוא לבורא יתעלה לבד, ר"ל העבודה וההגדלה כמו שנאמר ועבדתם את ה' וכו', בעבור שתתקיים מציאותו באמונת ההמון, וחשבו החוק ההוא לזולתו, ויהיה זה מביא להעדר מציאותו יתעלה, מהאמנת ההמון, כי לא ישיג ההמון אלא מעשה העבודות, לא עניניהם ולא אמתת הנעבד בהם, חייבם הדבר ההוא המות, כמו שאמר הפסוק לא תחיה כל נשמה. ובאר העלה והיא הסרת הדעת הזה הבטל שלא יפסד בו זולתם, כמו שאמר ולא ילמדו אתכם, קראם אויבים ושונאים וצרים, ואמר שהעושה זה מקנא ומכעיס ומעלה חמה.
ואיך יהיה ענין מי שנתלית כפירתו בעצמו יתברך והאמינו בחלוף מה שהוא, ר"ל שלא יאמין מציאותו או יאמינהו שנים או יאמינהו גשם או יאמינהו בעל הפעליות, או ייחס לו איזה חסרון שיהיה? כי זה בלא ספק יותר רע מעובד ע"ז על שהיא אמצעית או מטיבה או מריעה לפי מחשבתו! ודע שאתה כשתאמין הגשמה או ענין מעניני הגשם, שאתה מקנא ומכעיס וקודח אש וחמה, ושונא ואויב וצר, יותר קשה מעובדי ע"ז מאד."
