כתב המחבר בשו"ע או"ח סימן ש"מ סעיף א' "אסור ליטול שערו או ציפורניו בין ביד בין בכלי בין לעצמו ובין לאחרים וחייב על שתי שערות". ע"כ.
וכתב המג"א ס"ק ב' וז"ל אבל באחת איכא איסורא כמו כל חצי שיעור כנ"ל ופשוט, דלא כעולת שבת". ע"כ.
וכתב הפרמ"ג בא"א ס"ק ב'דהיינו מדאורייתא כיון שכתב המג"א כמו בכל חצי שיעור', (וכן הביאו המשנ"ב דכוונתו לחצי שיעור מדאורייתא), ודלא כעולת שבת דס"ל דחצי שיעור אסור רק מדרבנן, ואפילו נוטלו בכלי.
והנה הא דבשבת אסור החצי שיעור עכ"פ מדרבנן, מצאנו במתני' שבת צ"ג ע"ב "המוציא אוכלין פחות מכשיעור בכלי פטור", וכידוע בכל פיטורי שבת פטור אבל אסור, וכן פסק הרמב"ם, וא"כ איסור דרבנן ודאי מצאנו בחצי שיעור דשבת.
ולענין אי איכא איסורא דאורייתא, הנה בגמ' ע"ד ע"ב לענין מלאכת בורר אמרינן, בורר ואוכל בורר ומניח וכו' ומקשי' בגמ' וכי מותר לאפות פחות מכשיעור, ופי' רש"י ד"ה וכי מותר, 'נהי דחיוב חטאת ליכא איסורא מיהא איכא, דקיימא לן חצי שיעור אסור מן התורה'.
וא"כ מצאנו לרש"י דסבר חצי שיעור דשבת מה"ת, ופי' כך את דברי הגמרא לענין אפיה דחצי שיעור, ומיניה דגם בכל המלאכות חצי שיעוראסור מן התורה, וכדחזי' הכא במג"א לענין מלאכת הגוזז.
והנה בשורש הטעם אי אמרי' חצי שיעור מה"ת במלאכת שבת, יש להביא מקור הדין דחצי שיעור בגמ' יומא ע"ד ע"א הובא מח' ר' יוחנן וריש לקיש, דלר' יוחנן אסור מן התורה, מטעם דכיון דחזי לאיצטרופי איסורא קא אכיל, היינו כיון דהחצי זית יכול להצטרף עם עוד חצי זית לשיעור שלם ויתחייב מלקות מן התורה א"כ ודאי דגם חצי שיעור עכ"פ אסור.
ולר"ל אסור רק מדרבנן.
והקשה ר' יוחנן לר"ל מדברי הברייתא דילפי' מ'כל חלב' לרבות כוי וחצי שיעור, ותי' ר"ל דמדרבנן ואסמכתא בעלמא היא. ע"כ.
ובתוס' שם ד"ה כיון דחזי הקשו אמאי צריך ר' יוחנן לטעמא דחזי לאיצטרופי הא בברייתא ילפינן מ'כל חלב', והוי לדידיה דרשה גמורה, ותי' התוס' דאי לאו הסברא דחזי לאיצטרופי הו"א ד'כל חלב' אסמכתא בעלמא היא כר"ל. ע"כ.
והנה יש לדון לדין איסורי שבת אי שייך בזה הטעם חזי לאיצטרופי,
והנה הפרמ"ג בפתיחה להלכות בשר בחלב דן בענין אי איכא חצי שיעור באיסור בשר בחלב, וכתב דיש לדון בהפירוש 'חזי לאיצטרופי' בב' אפנים:
א. דכיון דאיכא שיעור אכילה דאם אכל כזית נבילה בכדי אכילת פרס מצטרף לשיעור כזית ולקי עליה, א"כ חששה התורה דאי חצי שיעור יהא מותר, אתי למיטעי ויאכל שני חצאי זיתים בתוך השיעור דכדי אכילת פרס!
ב. וז"ל: 'או דילמא הפי' חזי לאיצטרופי כפשוטו דראוי להצטרף עם חצי זית אחר ויהיה שיעור שלם', וכוונתו בזה דכיון דראוי להצטרף לשיעור שלם ולחייב את האדם במלקות, אות היא דחצי שיעור חשוב לענין איסור דאי לאו הא - לא קיימא הא'. אפשר להמשיל האיסור למאתיים שקלים שמעיד שיש בו שקלים הרבה שכל אחד שוה לעצמו, דאי תימא שאין שוויות לשקל בודד א"כ בהצטרפם יחד למאתיים גם לא יהיה שוה, ואמנם לענין קרבן אמרה תורה שיעור, אך עצם השיעור מוכיח דחצי שיעור אסור.
ובקצרה" אי 'חזי לאיצטרופי' הוי סיבה לאסור החצי שיעור, או סימן לחשיבות חצי שיעור. ודו"ק.
והנפק"מ פי הפמ"ג לענין בישול והנאה בבשר בחלב, דלית ביה שיעורא דאכילת פרס, דאי אמרי' סימן א"כ אותו הסברא אי' גם באיסורים דלית בהו שיעורא דאכילת פרס, ויהא אסור מה"ת בישול והנאה בבב"ח, ואי אמרי' דחזי לאיצטרופי הוי סיבה דאתי למיטעי לאכול בתוך כדי אכילת פרס, א"כ באופן דלית ביה שיעורא דכדי אכילת פרס כגון בישול והנאה, לא אמרי' חצי שיעור מן התורה.
והשתא נחזור לנידון דידן חצי שיעור במלאכת גוזז בשבת, לפי מה שדן הפרמ"ג באנו למחלוקת המג"א והעולת שבת, דלדעת המג"א סבירא ליה דחזי לאיצטרופי הוי סימן לחשיבות חצי השיעור, א"כ בכל האיסורים הוי סימן לחשיבותו, ולכן הגוזז שערה אחת, אף דלא מביא חטאת מ"מ איסור דאורייתא איכא.
ולדעת העולת שבת דס"ל דחצי שיעור בגוזז אינו מן התורה מוכח דס"ל דחזי לאיצטרופי הוי סיבה שיטעה בתוך שיעור דאכילת פרס, והיכא דאין האיסור בתוך השיעור לא שייך חששא דחזי לאיצטרופי, ולכן בגוזז שערה אחת אינו איסור מן התורה.
והנה אף שמצאנו דגם בשבת איכא שיעור המצרף שני חצאי מלאכות, כדחזי' בגמ' שבת ק"ה ע"א מתני' 'הכותב שתי אותיות בשתי העלמות, אחת שחרית ואחת בין הערבים רבן גמליאל מחייב וחכמים פוטרים'. ומפרש בגמ' דנחלקו אי ידיעה מחלקת לחצי שיעור, וכבר כתב הפמ"ג בפתיח הלהלכות שבת דהא פשוט דבהעלם אחד חייב חטאת אף לרבנן כיון ששבת מצרפתו לשיעור שלם, (משא"כ עשה חצי שיעור בשבת זו והשלימו לשיעור בשבת הבאה אף בהעלם אחד ליכא חיוב חטאת דימים מחלקים).
א"כ יש לנו לומר דאף אם חזי לאיצטרופי הוי סיבה, יהיה אסור חצי שיעור דשבת דג"כ אתי למיטעי כנ"ל דהא איכא שיעור הצטרפות.
אך ליכא למימר הכי,כיון דמ"מ ליכא זמן בו מותר החצי שיעור, דהא כל השבת מצרפו, א"כ לא יטעו לעשות שיעור שלם, דהרי כל ה'חזי לאיצטרופי' הוי חשש שיחשוב שאוכל כבר בהיתר, ובאמת הוי עדיין באיסור ומצטרף לחצי ראשונה, אבל בשבת שאין זמן היתר לא אתי למיטעי.
(ועוד יש לומר בפשיטות לענין שוגג דליכא למיטעי, דכיון דחיוב חטאת היא רק בהעלם אחד -דהיינו שכח שהיום שבת או שמלאכה זו אסורה- א"כ לא יבוא לידי הטעות, דממה נפשך, אי נזכר ויודע שזה אסור - הוי ידיעה בין השיעורים וליכא חיוב חטאת ,וא"כ לא יבוא למיטעי ולעבור שיעור שלם בשבת, ואי לא נזכר - גם לא יבוא לטעות ולומר דמותר).
וכתב השאגת אריה סימן פ"א לענין לאו דבל יראה דלא אמרי' חצי שיעור מן התורה, מדנחלקו ב"ש וב"ה בביצה פ"א מ"א לענין שאור אי עובר בל יראה מכזית או רק מככותבת, וכ' השאג"א דאי חצי שיעור אסור מן התורה בלאו דב"י א"כ למאי נפק"מ אי שאור בכזית או בככותבת, דהא לענין איסור בכל גוונא אסור מה"ת, ולענין מלקות בכל גוונא אינו לוקה, אפי' בשיעור שלם, דהוי לאו הניתק לעשה, אלא ע"כ דלא אמרי'חצי שיעור מן התורה בבל יראה.
ומבאר התם השאג"א באופן נפלא הטעם, דהא אמרי' בגמ' יומא דלר' יוחנן הטעם משום דחזי לאיצטרופי, (וכדכתבו התוס' דהטעם מוכרח, דבלא"ה הו"א ד'כל חלב' אסמכתא בעלמא), וה"ט לא שייך אלא באיסורי אכילה, דקיי"ל אם אוכל כזית בכדי אכילת פרס מצטרף וחייב עליו הרי שאם אכל עכשיו כלשהוא, כשיחזור ויאכל בכדי אכילת פרס עד שישלים עמו לשיעור כזית, נמצא האי כל שהוא שאכל באיסורא אכל למפרע, דהא איהו מצטרף ומשלים לשיעור אכילה.
אבל גבי 'בל יראה' דאפי' אם ישלים לבתר זמן לשיעור כזית, אינו עובר אלא מכאן ולהבא דכל זמן ששהה אצלו ליכא איסורא כלל למפרע, ואפי' לבתר שהשלימו לכזית אינו עובר על שהיות פחות מכשיעור כלל דלשעבר אלא על להבא משעה שהשלים לכשיעור, וכיון דא"א לעולם שיבוא לידי איסור על שהיה זו של פחות מכשיעור לענין בל יראה למפרע לית לן בה ואףעל גב דיליף התם לחצי שיעור מקרא ד'כל חלב', מ"מ עיקר טעמא הוא משום דחזי לאיצטרופי איסורא קא אכיל וכמ"ש התוס' שם. ע"כ תורף דבריו.
והנה אם באנו לדון לפי טעם השאג"א, בנושא דידן, כשגזז שערה אחת ואבדו, ואח"כ גזז שערה נוספת והשלים לב' שערות ע"כ חייב חטאת. גם אם השערה כבר אינה בעולם, וא"כ אמרי' חזי לאיצטרופי גם בגוזז דשבת.
[וביתר ביאור, דהשאג"א ביאר הצד דהו 'סימן', דכיוןדחייב בשיעור שלם גם אם החצי הראשון אינו בעולם, על כרחך זהו 'סימן שחציו הראשון גם היה נחשב כאיסור מה"ת].
והנה ידועה דעת החכם צבי סי' פ"ו לבאר דעת הסוברין דחצי שיעור חמץ אינו חייב לבערו, דסבירא ליה דדוקא באיסורי אכילה אמרי' חצי שיעור מן התורה כי יש פסוק ד'כל חלב', אבל בשאר איסורין דליכא הריבוי מהפסוק, א"כ מטעם דחזי לאיצטרופי לחוד לא אמרי' חצי שיעור אסור מן התורה.
ומשמע דס"ל דהעיקר היא הלימוד ד'כל חלב'.
ואף שאפשר לומר דחזי וכו', לא אמרי' חצי שיעור אסור מה"ת. דלא כהמג"א ואף לא כשאג"א.
וא"כ לדעת החכם צבי אין בשבת איסור חצי שיעור, דליכא ריבוי מהפסוק. וכן הביאו הפמ"ג שם.
[ועיין ברשב"ם שסובר דבמלאכת שבת לא אמרי' חצי שיעור מן התורה מטעם דמלאכת מחשבת אסרה תורה, ובחצי שיעור ליכא מלאכת מחשבת].
והפמ"ג בפתיחה הכוללת לשבת אות י"ז טען לעומתו (החכ"צ), דאי משום הא יש לומר להיפך, דדווקא במאכלות אסורות דאפקיה רחמנא בלשון אכילהובעי' שיעור כזית, יש לדן לענין חצי זית, אבל בשבת דקרא כתיב 'לא תעשה כל מלאכה' משמע אפי' מלאכה כל דהוא, וודאי עובר אפי' על חצי שיעור מן התורה, ורק לענין עונשין הלכה למשה מסיני דבעי' שיעור לחייבו בחטאת או סקילה.
ואי תימא הא חזינן במלאכת הוצאה דבפחות מד' אמות פטור ואף מותר, (ואף כמה פעמים פחות פחות מד' התירו במקום הפסד),ואי אמרי' הלימוד ד'כל' מלאכה, אמאי פטור ומותר בפחות מד' אמות?
תי' הפמ"ג דאיסור הוצאה היא הלכה למשה מסיני ולא ילפי' מ'לא תעשה כל מלאכה', כדמסיק הגמ' שבת צ"ו ע"ב דמעביר ד' אמותהלכתא גמירי לה,
איברא לדעת הר"ן (במתני' דארבעים מלאכות פחות א') דס"ל דמלאכת הוצאה הרי היא ככל המלאכות הדרה קושיא לדוכתא.
וע"ז תי הפמ"ג דיש לחלק בגוזז או שאר מלאכות שעושה חצי שיעור, שעשה מלאכה רק חסר בהשיעור, משא"כ העביר פחות מד' אמות חסר בהמלאכה, וא"כ י"ל אף להר"ן דמובן למה פחות מד' מותר. עכ"ד הפרמ"ג.
ויש לפרש עפ"י מה שמצאנו במשנ"ב סי' שי"ח שעה"צ ה' משמע התם, דהיכא שבישל בשבת פחות מכשיעור מאכל בן דרוסאי הוי רק מדרבנן, ונ"ל הטעם דלא הוי חצי שיעור בכמות, דבזה ודאי שיהיה אסור מה"ת וכדלעיל, רק הוי חצי שיעור באיכות, וא"כ חסר בעשיית המלאכה.
וזה אפ"ל גם במעביר פחות מד' אמות דפוגם באיכות המלאכה.
ואפשר שזה היה כוונת הפמ"ג.
לסיכום:
דעת המג"א, פרמ"ג, מנחת חינוך והשאגת אריה דחצי שיעור בשבת אסור מן התורה.
ולדעת העולת שבת וחכם צבי דאיסורו רק מדרבנן.
כל אחד ונימוקו עימו.
להשלמת הענין ולחידודא:
כ' המנח"ח (במוסך השבת) לדון באם אמרי' חזי לאיצטרופי בב' איסורים, כגון קצר חצי שיעור וטחן חצי שיעור, אי מצטרף לאיסור שלם,
ומסיק דבאם זכר שהיום שבת ורק שכח דאי' איסור דקצירה וטחינה, א"כ אינו מצטרף, כיון דבשיעור שלם יהיו ב' חטאות נפרדות,
אבל בשכח עיקר שבת דאיכא חטאת אחת, א"כ א"כ בקצר חצי שיעור וטחן חצי שיעור י"ל דמצטרף וחייב חטאת.
וכתב המג"א ס"ק ב' וז"ל אבל באחת איכא איסורא כמו כל חצי שיעור כנ"ל ופשוט, דלא כעולת שבת". ע"כ.
וכתב הפרמ"ג בא"א ס"ק ב'דהיינו מדאורייתא כיון שכתב המג"א כמו בכל חצי שיעור', (וכן הביאו המשנ"ב דכוונתו לחצי שיעור מדאורייתא), ודלא כעולת שבת דס"ל דחצי שיעור אסור רק מדרבנן, ואפילו נוטלו בכלי.
והנה הא דבשבת אסור החצי שיעור עכ"פ מדרבנן, מצאנו במתני' שבת צ"ג ע"ב "המוציא אוכלין פחות מכשיעור בכלי פטור", וכידוע בכל פיטורי שבת פטור אבל אסור, וכן פסק הרמב"ם, וא"כ איסור דרבנן ודאי מצאנו בחצי שיעור דשבת.
ולענין אי איכא איסורא דאורייתא, הנה בגמ' ע"ד ע"ב לענין מלאכת בורר אמרינן, בורר ואוכל בורר ומניח וכו' ומקשי' בגמ' וכי מותר לאפות פחות מכשיעור, ופי' רש"י ד"ה וכי מותר, 'נהי דחיוב חטאת ליכא איסורא מיהא איכא, דקיימא לן חצי שיעור אסור מן התורה'.
וא"כ מצאנו לרש"י דסבר חצי שיעור דשבת מה"ת, ופי' כך את דברי הגמרא לענין אפיה דחצי שיעור, ומיניה דגם בכל המלאכות חצי שיעוראסור מן התורה, וכדחזי' הכא במג"א לענין מלאכת הגוזז.
והנה בשורש הטעם אי אמרי' חצי שיעור מה"ת במלאכת שבת, יש להביא מקור הדין דחצי שיעור בגמ' יומא ע"ד ע"א הובא מח' ר' יוחנן וריש לקיש, דלר' יוחנן אסור מן התורה, מטעם דכיון דחזי לאיצטרופי איסורא קא אכיל, היינו כיון דהחצי זית יכול להצטרף עם עוד חצי זית לשיעור שלם ויתחייב מלקות מן התורה א"כ ודאי דגם חצי שיעור עכ"פ אסור.
ולר"ל אסור רק מדרבנן.
והקשה ר' יוחנן לר"ל מדברי הברייתא דילפי' מ'כל חלב' לרבות כוי וחצי שיעור, ותי' ר"ל דמדרבנן ואסמכתא בעלמא היא. ע"כ.
ובתוס' שם ד"ה כיון דחזי הקשו אמאי צריך ר' יוחנן לטעמא דחזי לאיצטרופי הא בברייתא ילפינן מ'כל חלב', והוי לדידיה דרשה גמורה, ותי' התוס' דאי לאו הסברא דחזי לאיצטרופי הו"א ד'כל חלב' אסמכתא בעלמא היא כר"ל. ע"כ.
והנה יש לדון לדין איסורי שבת אי שייך בזה הטעם חזי לאיצטרופי,
והנה הפרמ"ג בפתיחה להלכות בשר בחלב דן בענין אי איכא חצי שיעור באיסור בשר בחלב, וכתב דיש לדון בהפירוש 'חזי לאיצטרופי' בב' אפנים:
א. דכיון דאיכא שיעור אכילה דאם אכל כזית נבילה בכדי אכילת פרס מצטרף לשיעור כזית ולקי עליה, א"כ חששה התורה דאי חצי שיעור יהא מותר, אתי למיטעי ויאכל שני חצאי זיתים בתוך השיעור דכדי אכילת פרס!
ב. וז"ל: 'או דילמא הפי' חזי לאיצטרופי כפשוטו דראוי להצטרף עם חצי זית אחר ויהיה שיעור שלם', וכוונתו בזה דכיון דראוי להצטרף לשיעור שלם ולחייב את האדם במלקות, אות היא דחצי שיעור חשוב לענין איסור דאי לאו הא - לא קיימא הא'. אפשר להמשיל האיסור למאתיים שקלים שמעיד שיש בו שקלים הרבה שכל אחד שוה לעצמו, דאי תימא שאין שוויות לשקל בודד א"כ בהצטרפם יחד למאתיים גם לא יהיה שוה, ואמנם לענין קרבן אמרה תורה שיעור, אך עצם השיעור מוכיח דחצי שיעור אסור.
ובקצרה" אי 'חזי לאיצטרופי' הוי סיבה לאסור החצי שיעור, או סימן לחשיבות חצי שיעור. ודו"ק.
והנפק"מ פי הפמ"ג לענין בישול והנאה בבשר בחלב, דלית ביה שיעורא דאכילת פרס, דאי אמרי' סימן א"כ אותו הסברא אי' גם באיסורים דלית בהו שיעורא דאכילת פרס, ויהא אסור מה"ת בישול והנאה בבב"ח, ואי אמרי' דחזי לאיצטרופי הוי סיבה דאתי למיטעי לאכול בתוך כדי אכילת פרס, א"כ באופן דלית ביה שיעורא דכדי אכילת פרס כגון בישול והנאה, לא אמרי' חצי שיעור מן התורה.
והשתא נחזור לנידון דידן חצי שיעור במלאכת גוזז בשבת, לפי מה שדן הפרמ"ג באנו למחלוקת המג"א והעולת שבת, דלדעת המג"א סבירא ליה דחזי לאיצטרופי הוי סימן לחשיבות חצי השיעור, א"כ בכל האיסורים הוי סימן לחשיבותו, ולכן הגוזז שערה אחת, אף דלא מביא חטאת מ"מ איסור דאורייתא איכא.
ולדעת העולת שבת דס"ל דחצי שיעור בגוזז אינו מן התורה מוכח דס"ל דחזי לאיצטרופי הוי סיבה שיטעה בתוך שיעור דאכילת פרס, והיכא דאין האיסור בתוך השיעור לא שייך חששא דחזי לאיצטרופי, ולכן בגוזז שערה אחת אינו איסור מן התורה.
והנה אף שמצאנו דגם בשבת איכא שיעור המצרף שני חצאי מלאכות, כדחזי' בגמ' שבת ק"ה ע"א מתני' 'הכותב שתי אותיות בשתי העלמות, אחת שחרית ואחת בין הערבים רבן גמליאל מחייב וחכמים פוטרים'. ומפרש בגמ' דנחלקו אי ידיעה מחלקת לחצי שיעור, וכבר כתב הפמ"ג בפתיח הלהלכות שבת דהא פשוט דבהעלם אחד חייב חטאת אף לרבנן כיון ששבת מצרפתו לשיעור שלם, (משא"כ עשה חצי שיעור בשבת זו והשלימו לשיעור בשבת הבאה אף בהעלם אחד ליכא חיוב חטאת דימים מחלקים).
א"כ יש לנו לומר דאף אם חזי לאיצטרופי הוי סיבה, יהיה אסור חצי שיעור דשבת דג"כ אתי למיטעי כנ"ל דהא איכא שיעור הצטרפות.
אך ליכא למימר הכי,כיון דמ"מ ליכא זמן בו מותר החצי שיעור, דהא כל השבת מצרפו, א"כ לא יטעו לעשות שיעור שלם, דהרי כל ה'חזי לאיצטרופי' הוי חשש שיחשוב שאוכל כבר בהיתר, ובאמת הוי עדיין באיסור ומצטרף לחצי ראשונה, אבל בשבת שאין זמן היתר לא אתי למיטעי.
(ועוד יש לומר בפשיטות לענין שוגג דליכא למיטעי, דכיון דחיוב חטאת היא רק בהעלם אחד -דהיינו שכח שהיום שבת או שמלאכה זו אסורה- א"כ לא יבוא לידי הטעות, דממה נפשך, אי נזכר ויודע שזה אסור - הוי ידיעה בין השיעורים וליכא חיוב חטאת ,וא"כ לא יבוא למיטעי ולעבור שיעור שלם בשבת, ואי לא נזכר - גם לא יבוא לטעות ולומר דמותר).
וכתב השאגת אריה סימן פ"א לענין לאו דבל יראה דלא אמרי' חצי שיעור מן התורה, מדנחלקו ב"ש וב"ה בביצה פ"א מ"א לענין שאור אי עובר בל יראה מכזית או רק מככותבת, וכ' השאג"א דאי חצי שיעור אסור מן התורה בלאו דב"י א"כ למאי נפק"מ אי שאור בכזית או בככותבת, דהא לענין איסור בכל גוונא אסור מה"ת, ולענין מלקות בכל גוונא אינו לוקה, אפי' בשיעור שלם, דהוי לאו הניתק לעשה, אלא ע"כ דלא אמרי'חצי שיעור מן התורה בבל יראה.
ומבאר התם השאג"א באופן נפלא הטעם, דהא אמרי' בגמ' יומא דלר' יוחנן הטעם משום דחזי לאיצטרופי, (וכדכתבו התוס' דהטעם מוכרח, דבלא"ה הו"א ד'כל חלב' אסמכתא בעלמא), וה"ט לא שייך אלא באיסורי אכילה, דקיי"ל אם אוכל כזית בכדי אכילת פרס מצטרף וחייב עליו הרי שאם אכל עכשיו כלשהוא, כשיחזור ויאכל בכדי אכילת פרס עד שישלים עמו לשיעור כזית, נמצא האי כל שהוא שאכל באיסורא אכל למפרע, דהא איהו מצטרף ומשלים לשיעור אכילה.
אבל גבי 'בל יראה' דאפי' אם ישלים לבתר זמן לשיעור כזית, אינו עובר אלא מכאן ולהבא דכל זמן ששהה אצלו ליכא איסורא כלל למפרע, ואפי' לבתר שהשלימו לכזית אינו עובר על שהיות פחות מכשיעור כלל דלשעבר אלא על להבא משעה שהשלים לכשיעור, וכיון דא"א לעולם שיבוא לידי איסור על שהיה זו של פחות מכשיעור לענין בל יראה למפרע לית לן בה ואףעל גב דיליף התם לחצי שיעור מקרא ד'כל חלב', מ"מ עיקר טעמא הוא משום דחזי לאיצטרופי איסורא קא אכיל וכמ"ש התוס' שם. ע"כ תורף דבריו.
והנה אם באנו לדון לפי טעם השאג"א, בנושא דידן, כשגזז שערה אחת ואבדו, ואח"כ גזז שערה נוספת והשלים לב' שערות ע"כ חייב חטאת. גם אם השערה כבר אינה בעולם, וא"כ אמרי' חזי לאיצטרופי גם בגוזז דשבת.
[וביתר ביאור, דהשאג"א ביאר הצד דהו 'סימן', דכיוןדחייב בשיעור שלם גם אם החצי הראשון אינו בעולם, על כרחך זהו 'סימן שחציו הראשון גם היה נחשב כאיסור מה"ת].
והנה ידועה דעת החכם צבי סי' פ"ו לבאר דעת הסוברין דחצי שיעור חמץ אינו חייב לבערו, דסבירא ליה דדוקא באיסורי אכילה אמרי' חצי שיעור מן התורה כי יש פסוק ד'כל חלב', אבל בשאר איסורין דליכא הריבוי מהפסוק, א"כ מטעם דחזי לאיצטרופי לחוד לא אמרי' חצי שיעור אסור מן התורה.
ומשמע דס"ל דהעיקר היא הלימוד ד'כל חלב'.
ואף שאפשר לומר דחזי וכו', לא אמרי' חצי שיעור אסור מה"ת. דלא כהמג"א ואף לא כשאג"א.
וא"כ לדעת החכם צבי אין בשבת איסור חצי שיעור, דליכא ריבוי מהפסוק. וכן הביאו הפמ"ג שם.
[ועיין ברשב"ם שסובר דבמלאכת שבת לא אמרי' חצי שיעור מן התורה מטעם דמלאכת מחשבת אסרה תורה, ובחצי שיעור ליכא מלאכת מחשבת].
והפמ"ג בפתיחה הכוללת לשבת אות י"ז טען לעומתו (החכ"צ), דאי משום הא יש לומר להיפך, דדווקא במאכלות אסורות דאפקיה רחמנא בלשון אכילהובעי' שיעור כזית, יש לדן לענין חצי זית, אבל בשבת דקרא כתיב 'לא תעשה כל מלאכה' משמע אפי' מלאכה כל דהוא, וודאי עובר אפי' על חצי שיעור מן התורה, ורק לענין עונשין הלכה למשה מסיני דבעי' שיעור לחייבו בחטאת או סקילה.
ואי תימא הא חזינן במלאכת הוצאה דבפחות מד' אמות פטור ואף מותר, (ואף כמה פעמים פחות פחות מד' התירו במקום הפסד),ואי אמרי' הלימוד ד'כל' מלאכה, אמאי פטור ומותר בפחות מד' אמות?
תי' הפמ"ג דאיסור הוצאה היא הלכה למשה מסיני ולא ילפי' מ'לא תעשה כל מלאכה', כדמסיק הגמ' שבת צ"ו ע"ב דמעביר ד' אמותהלכתא גמירי לה,
איברא לדעת הר"ן (במתני' דארבעים מלאכות פחות א') דס"ל דמלאכת הוצאה הרי היא ככל המלאכות הדרה קושיא לדוכתא.
וע"ז תי הפמ"ג דיש לחלק בגוזז או שאר מלאכות שעושה חצי שיעור, שעשה מלאכה רק חסר בהשיעור, משא"כ העביר פחות מד' אמות חסר בהמלאכה, וא"כ י"ל אף להר"ן דמובן למה פחות מד' מותר. עכ"ד הפרמ"ג.
ויש לפרש עפ"י מה שמצאנו במשנ"ב סי' שי"ח שעה"צ ה' משמע התם, דהיכא שבישל בשבת פחות מכשיעור מאכל בן דרוסאי הוי רק מדרבנן, ונ"ל הטעם דלא הוי חצי שיעור בכמות, דבזה ודאי שיהיה אסור מה"ת וכדלעיל, רק הוי חצי שיעור באיכות, וא"כ חסר בעשיית המלאכה.
וזה אפ"ל גם במעביר פחות מד' אמות דפוגם באיכות המלאכה.
ואפשר שזה היה כוונת הפמ"ג.
לסיכום:
דעת המג"א, פרמ"ג, מנחת חינוך והשאגת אריה דחצי שיעור בשבת אסור מן התורה.
ולדעת העולת שבת וחכם צבי דאיסורו רק מדרבנן.
כל אחד ונימוקו עימו.
להשלמת הענין ולחידודא:
כ' המנח"ח (במוסך השבת) לדון באם אמרי' חזי לאיצטרופי בב' איסורים, כגון קצר חצי שיעור וטחן חצי שיעור, אי מצטרף לאיסור שלם,
ומסיק דבאם זכר שהיום שבת ורק שכח דאי' איסור דקצירה וטחינה, א"כ אינו מצטרף, כיון דבשיעור שלם יהיו ב' חטאות נפרדות,
אבל בשכח עיקר שבת דאיכא חטאת אחת, א"כ א"כ בקצר חצי שיעור וטחן חצי שיעור י"ל דמצטרף וחייב חטאת.
