כוחה האמיתי של הנמלה לעומת "תחושת נימול"...
"תוך כדי שאני פוסע בין העצים, צל גדול מוטל על הכרם (ענק - שמעניקים חמה בקומתן רש"י במדבר יג לג), פסיעות כבדות מתקרבות. אני מתבונן למעלה, ושם לב למפלצת אנושית, יצור מבעית בגודל של כל מחנה ישראל, שנים עשר פרסאות לכל הכיוונים. משהו שאפילו הפרמידה הגדולה והמוכרת עד כאב של גיזה, מתגמדת לידו. חשבתי לעצמי, איך אנכי נמלה קטנה מסוגל להתמודד מולו? מהו כוחו של גופיף זעיר למול ה"גרנד זירו" המבעית הזה..."את השורות הללו לא כתב בדוקא אחד המרגלים, וגם לא נאם אותם בכדי לייאש את בני ישראל מהכניסה לארץ המובטחת. את המילים הללו יכל לכתוב אחד הנמלים שכרסמו את ההר אותו הניף עוג מלך הבשן בכדי לקבור תחתיו חיים את כל בני ישראל...
שכן היו מקרים שבהם נמלים נצחו ענקים, ולעומת אותם נמלים קטנטנות שהצליחו בכחם הדל לקבור את עוג מלך הבשן, משום מה דווקא המרגלים, "כולם אנשים ראשי בני ישראל", חשו פחד "ונהי בעינינו כחגבים"- "והוינא בעיני נפשנא כקמצין"- היינו בעינינו כנמלים (אונקלוס) והתייאשו.
התואר "ראשי בני ישראל" בהקשר לתחושת קטנות למול איום מתקרב, מזכיר לנו גם את הפסוק "אם קטן אתה בעיניך, ראש שבטי ישראל אתה".
הלקח העולה ובוקע עד לשמים, אפשר להמשיך להסתכל על עצמך כנמלה, המציאות הזאת נכונה בהחלט. אתה- נמלה! אבל התפיסה שגויה, כי מי קבע שנמלה אינה מסוגל לנצח ענק?!
כל הוורטים על החסרון ב"ונהי בעינינו" שנפילת המרגלים הייתה בצורת המבט שנותן תחושת קטנות. הכל ודאי אמת ויציב, אבל צריך להדגיש שישנה כאן טעות חמורה עוד יותר. חזיון התעתועים שמציג לך כביכול שאם אכן והינך קטן, אינך מסוגל עוד לנצח. זה הבלוף הגדול באמת! כשנשלחת לתפקיד, הקב"ה הפקיד בידיך את מלוא הכוחות למלא את שליחותך, על הצד הטוב ביותר, בכל גודל בו תהיה.
הדברים רלוונטיים מתמיד בתקופה הקשה בה אנו נמצאים. למול שלושת זרועות התמנון, למול לשון הנחש המתפצלת. הרשויות: השופטת, המחוקקת והמבצעת. כשכולם זוממים כאחת לבצע גזירת כליה על התורה הקדושה. ולפעמים אנשים שזקוקים להגן על נפשם מרגישים בעמדת מיעוט לא מודעים לכח הכביר שיש בהם. ומחמת כך מתעלמים במודע או בשוגג מהתפקיד הדגול.
מכך נוצרה שיטת השפלות, הגורסת כביכול מתוך מבט מפוכח בהסתכלות גשמית. "הרי הם רבים מאיתנו, כיצד תתמודד כבשה קטנה, צחורה, מלאת תום, ובפרסותיה השסועות והדלות תוכל ללחום למול שבעים זאבים משחרים לטרף המאיימים לבולעה?".
שיטה זו לוקה בחסר מרכזי, ועליו כתוב; "עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה".
כל מי שלומד לעומק את ההיסטוריה מבין בקלות כי כמעט כל מהפכה התחילה מכח יחידים ומיעוט, כמעט מעולם הרוב לא התחיל את המלחמה. ואף על פי כן הנצחון לא חייב להיות נס, זה מסוגל להראות טבע.
כי גם אימפריות שהנחילו לעולם כולו דרך חינוך מסויימת, קרסו כמגדל קלפים, למול כח זעיר וחדור מוטיבציה. התדעו יקירי היכן הם הרומאים, היוונים, הקומניסטים, הממלוכים או הצלבנים...?
והרי לא ייתכן שרובם של המיליארדים שגדלו מינקות על ברכי אותם שלטונות שנפלו בעקבות קבוצות פרטיזניות פנימיות, מלכתחילה מרד ולא האמין בדרך על ברכיה אולף. אז איך הם קרסו?! אם כן עולה בודאות המסקנה, שהכל החל מכוחם של יחידים שמרדו בשקר השלט. יחידים כאברהם אבינו שעמד מול כל העולם בעבר השני שגחך מול האיש המאמין בכח אלוקי בלתי נראה. וכיום רוב העולם הולך בשיטתו המונותאיסטית. (כדברי הרמב"ם המפורסמים בסוף מלכים) ונמרוד נאכל מזמן על ידי תולעים... הרוב מעולם לא הצטרף מלכתחילה למורדים. והדרך תמיד הייתה רצופה בקשיים וצפופה בקוצים. ואעפ"כ בכוחו של המיעוט לנצח.
רק להמחשה: מסך הברזל נפל בעקבות מכתב ששלחו קבוצת משפחות יהודיות שנכלאו ברחבי אימפריית ברית המועצות הגדולה. האביב הערבי בעשור הקודם פרץ בעקבות ערבי בודד חסר השכלה בסיסית שלא מצא שום עבודה.
וסודה של הצלחת המיעוט תלוי בהכרת כוחה, ואם נעמוד בנחישות מלאה למול השלטונות האשמאים בנקל נוכל לנצח את השטן המאיים.
העמדת ההשוואה של אנשים שחשו נמלים מול ענקים. ובמקום לשים לב לעגלה המלאה אותה הם סוחבים, לכח האדיר שהופקד בידיהם, הסתכלו על "מה יאמרו" צוטטו לשיח הענקים ואמרו "שמענו אומרים זה לזה נמלים יש בכרמים כאנשים" (רש"י) ובו ברגע רפו ידיהם, והובילו לתוצאה הרת אסון עבור כל כלל האומה היהודית. ההתבוננות הלזו הינה קריטית כשנאלצים להלחם בזרועות חשופות מול הענק המודרני.
טור זה מיועד לחיזוק עבור כל בן תורה באשר הוא, אמנם במיוחד הוא נכתב באהבה לבני הישיבות. חוד החנית של המאבק, בין בכך שהמלחמה היא על נשמותיהם, ובין בכך שהם כח החלוץ במלחמה בפועל. ידע כל אחד מאיתנו ומהם נאמנה, כי כח עצום, תחנת גרעין פוטנציאלית, צבורה בתוך הסוללה שלו. וגם למול השלטונות, וגם למול חברי חדר הלועגים בבוז- אתה הנמלה- תנצח!
במקור זו אולי בדיחה, אבל ההלצה מספרת כיצד זה שכל העולם רועד מנמלה. כי כל העולם מפחד מנשיא ארה"ב, ונשיא ארה"ב מפחד מאשתו, ואשתו בורחת בבהלה מנמלה. בכל צחוק יש גם הרבה אמת...
בשביל שיתוש ינצח אדם, הוא לא מחוייב להיות היתוש המיוחס שניקר במוחו של טיטוס שחיק טמיא. גם נכד הנין של אותו יתוש מפורסם, זמזם ללא הפוגה באוזני כושי מגודל בן דורנו, שלא יכול לו. ורבים מספור מתעוררים בהרגשה של אין אונים באישון ליל, מול יתוש זעיר שמטרטר בהתרסה בתוך האוזן.
ואם נבחן, דוקא קוטנם של השרצים הללו הוא זה שמאפשר להם לגבור על הענק.
הגמרא בעירובין (ק:) אומרת "אלמלא ניתנה תורה למדנו ... מנמלה". ושלמה המלך, החכם מכל אדם ציווה "לך אל נמלה... ראה דרכיה וחכם" . כמה הרבה יש ללמוד מהנמלים, ושבעתיים ניתן ללמוד מכאלו החשים עצמם נמלים...
אמנם אנחנו קבוצה שמבחינה מספרית לא נחשבת גדולה, וייתכן בהחלט שבכך יתרוננו, ואין לפועלי העוול דרך לשתק אותנו. "כי אתם המעט". ההבדל נוצר כשלא מכירים בכח שכן יש, ואדרבה אנשים מייחסים לעצמם כוחות של נמלים, ולכן נוהגים בחולשה עוד פחות מנמלים. לעומת נמלה שמודעת לסיכויים שלה, ומשתמשת בכלים שניתנו לה.
איננו מזלזלים כלל בכח הזרוע של הנהו בריוני. כל הדרכים כשרות בעיניהם. הם חשודים על הרציחה. את נחת אגרופיהם חטפנו במהלך ה80 שנה האחרונות כבר רבות בכל מיני צורות אל תוך פרצופנו, נפצענו, הוכינו ונאסרנו. והמשכנו להתמיד בבניה הנצחית של עולם האמת-עולם התורה. ואף על פי כן, על אף האגרסיביות והסדיזם שלהם- שלנו גדולה משלהם! כח התורה, מורשת הנצח שעומדת מאחורינו. הדברים נכתבים בימים בהם הרשויות מנסות להלך על ראשי עם קודש בניסיון להשתיק את המנגינה הנצחית של לימוד התורה, של דרך האמונה הקדושה. ולמרות שאנו יודעים היטב על השרירים שמונפים למולנו, דווקא לכן אנו מחדדים את כוחנו.
חובתנו וזכותנו להוסיף לקראת סיום הדברים, שכל זה ייתכן אף בדרך הטבע, וכל שכן כששליחותא דהקב"ה קא עבדינן. שה' עומד על ימיננו לסומכנו, לאזרנו חיל.
וכפי שיש לפרש את שאמרו יהושע וכלב "וְאַתֶּ֗ם אַל־תִּֽירְאוּ֙ אֶת־עַ֣ם הָאָ֔רֶץ כִּ֥י לַחְמֵ֖נוּ הֵ֑ם סָ֣ר צִלָּ֧ם מֵעֲלֵיהֶ֛ם וַֽה֥' אִתָּ֖נוּ אַל־תִּירָאֻֽם": "ואתם"- כפי שאתם! שאינכם ענקים---- תקראו לזה נמלים... אתם שהינכם יכולים לכרסם את עם הארץ כמו לחם! אל לנו לירא מהצל האימתני והענק אותו הם מטילים, מעניקים חמה בקומתם. שהלוא הצל מושפע מזווית האור, ואם רק נאיר את הדברים באור נכון, בזווית מלמעלה ללמטה- הצל יעלם. ואף אליכם בני הישיבות, אברכי ובחורי החמד נקרא בקול- "ה' איתנו. אל תיראום!"
