סוד הנוני"ן ההפוכות ויהי ב'נ'סוע, וב'נ'חה, כמתאו'נ'נים.
ויסעו מהר ה' מה הפורענות ולמה נסעו?
שובה ה' להיכן?
כמתאוננים. על מה?
למה התאוו לבשר ולא לדגים?
ביאור אשר נאכל במצרים, ולא אשר אכלנו.
טענת משה הצאן ובקר ישחט להם
א. שער הנו"ן, מחלוקת האריז"ל והגר"א.
ידועים דברי חז"ל כי בני ישראל יצאו ממצרים כשהם משוקעים במ"ט שערי טומאה. האריז"ל ביאר כי אילו היו שוהים שם עוד רגע אחד, היו נטמעים בשער החמישים של הטומאה והוא הנו"ן של נפלה לא תוסיף קום. וחא היתה להם תקומה לעולם, ולכן נגאלו בחיפזון.
אולם, הגר"א חולק על הארי"זל וסובר שאין לטומאה שער הנ' כלל.
בעל ה"לשם" מחדש הבנה חדשה לישב: החיפזון לא נבע מפחד משער הנו"ן של הטומאה, אלא משום שאילו היו מחכים עוד רגע במצרים – היו זוכים להגיע אל שער הנו"ן של הקדושה! אך אם כן היו מפסידים את כל מעלת הבחירה ולכן יצאו בחיפזון.
משה רבנו, בקדושתו, הוליך את העם במדבר והעלה אותם שלב אחר שלב דרך כל מ"ט שערי הקדושה. אך את שער הנו"ן – השער העליון ביותר – לא היה יכול משה להעניק להם כמתנה; שער זה נותר כמדרגה שהם מחויבים היו להשיג בעצמם, מתוך עמל, יגיעה ורצון פנימי.
ב. סוד הנו"ן ההפוכה: החמצת ההזדמנות
ההזדמנות הגדולה הגיעה כאשר נסעו מהר ה'. אולם, חז"ל מתארים נסיעה זו כ"תינוק הבורח מבית הספר" – בריחה מתוך פחד מפני עול המצוות והעמל הרוחני. באותו רגע מר ונמהר, הפסידו ישראל את האפשרות להשיג את שער הנו"ן.
זהו הסוד העמוק של אותיות הנו"ן ההפוכות המקיפות את פרשת "ויהי בנסוע הארון".
• "ויהי בנסוע" – הנו"ן הפוכה, לרמוז על שער הנו"ן שנתהפך ונאבד מהם בשל אותה נסיעה נמהרת."ובנוחה יאמר" – שוב נו"ן הפוכה, שכן משה רבנו בתפילתו ביקש והתחנן כי תחזור להם האפשרות להשיג את השער הנעלם.אך כיוון שהעם מיאן להתעלות, מיד בהמשך מופיעה המכה: "ויהי העם כמתאוננים". על פי מסורת הכתב, גם כאן ישנה נו"ן הפוכה, המעידה כי ההתאוננות הייתה תוצאה ישירה של אובדן שער הנו"ן.
ג. ה"דגה" וה"בשר" – החלפת הדעת בתיקון זו"ן
מהו שער הנו"ן במערכת העולמות העליונים? ה"לשם" מבאר כי שער הנו"ן הוא "התיקון השלם" – המצב שבו פרצופי או"א (אבא ואימא עילאין) עומדים "פנים בפנים" בבחינת דעת עילאה.
כשבני ישראל הבינו שהפסידו את המדרגה העליונה הזו, הם סירבו לקבל את עול היגיעה, וביקשו לפחות את המדרגה שמתחתיה – בחינת זו"ן (זעיר אנפין ונוקבא) פנים בפנים. זהו עומק טענתם: "מי יאכילנו בשר", שכן 'בשר' רומז למדרגת הטבע והחומריות של עולם הזו"ן העומד למטה מן הדעת.
כך נפתח הפתח לגעגוע למצרים: "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים". אונקלוס מתרגם דגה – "ית נוניא" (לשון דגים, אך גם לשון נו"ן!). הם בכו על ה"נוניא" – על שער הנו"ן שאיבדו.
ודוק בלשון הפסוק: לא נאמר אשר אכלנו, אלא "אשר נאכל" – בלשון עתיד! הם התגעגעו למדרגה שהיו מעותדים ושייכים להשיג בעתיד, מדרגת שער הנו"ן ששילבה את מ"ט שערי הקדושה.
ד. סוד ה"חינם" וצ"ח השערים
כאן מתגלה רמז נפלא למילת המפתח: "חִנָּם".
בגימטריה: חנם = צ"ח (98).
המספר צ"ח מייצג פעמיים מ"ט (49+49=98), שהם מ"ט שערי טומאה ומ"ט שערי קדושה, המהווים את כל השערים הקודמים לשער הנו"ן. בני ישראל התלוננו כי את צ"ח השערים הללו היו יכולים להשיג במצר י"ם הם סירבו לעבור מהנהגה של "מתנות חינם" להנהגה של יגיעה עצמית הנדרשת בשער החמישים.
משה רבנו, בראותו שאינם יכולים להגיע למדרגה הנדרשת טוען "למה הרעות לעבדך... לא אוכל אנכי לבדי לשאת את כל העם הזה". משה טוען: אינני יכול לשאת אותם כתינוק, שכן הגיע הזמן שבו הם מחויבים לעמול בעצמם כדי להשיג את מדרגתם! (ואף על פי שנאמר "וכולם נמסרו למשה חסר אחת", שזהו רק ביחס לנתינה לעם, אך משה עצמו השיג גם את שער הנו"ן).
ה. תשובת ה' – שבעים איש ובחינת זיז שדי
הקב"ה משיב למשה ומציע פתרון כפול:
1. מינוי שבעים הזקנים: ה' מעניק להם מנהיגים שיורידו את ההנהגה למדרגה תחתונה יותר – בחינת שבעים איש, המכוונים כנגד ספירת התפארת העומדת למטה מן הדעת.
2. הצגת חסרון ה"חינם": הקב"ה מחליט להראות להם את הסכנה שבקבלת מדרגות רוחניות גבוהות ללא עמל. הוא מבטיח לתת להם מדרגה עליונה במתנת "חינם" כפי שביקשו, כדי שיווכחו בעצמם שאין ביכולתם לעמוד בה. והוא יען כי מאסתם את ה' אשר בקרבכם דווקא. שהוא המדרגות שקניתם בכח עצמכם.
3. משה רבנו תוהה: איזו מדרגה זו תהיה שהעם לא יוכל לעמוד בה?
• אם מדובר ב**"צאן ובקר"** – שהם החיצוניות של עולם הזו"ן בשלמותו כשהוא עולה לתפארת ("הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם"), הרי העם יכול להם.
• אם מדובר ב**"דגי הים"** – בחינת הלווייתן, שעל פי הלשם מייצג את שער הנ' שהוא דעת עליון, הרי "אנכי בקרבו" – בכל אחד מישראל יש ניצוץ ממשה רבנו שהוא בחינת הדעת עילאה, וגם בזה יוכלו לעמוד
• אולם אז מחדש לו הקב"ה את השלו – בחינת העוף.
העוף רומז ל**"זיז שדי"**, המייצג את הפנימיות של עולם הזו"ן כשהוא עולה למעלה, ובפרט את התיקון השלם והעליון של הנוקבא (כמבואר בארוכה בלשם). אור זה התגלה דרך נבואתם של אל-דד ומי-דד – אשר ינקו את כוחם ישירות מספירות חכמה ובינה, אך ללא הנתיב הל"ב שהוא עובר דרך שער הנו"ן (וכאילו קבלו את החיצוניות של שער הנו"ן דבינה ללא הפנימיות דחכמה.
זו הייתה הארה פנימית ועצומה כל כך, שאותה ביקש העם לקבל כמתנת חינם. אך כיוון שהיו שרויים במצב של קטנות מוחין ולא הכינו את הכלים הרוחניים על ידי עמל ויגיעה, האור הגדול הפך אצלם לרועץ. במקום לרומם אותם, האור שבר את כליהם והביא עליהם כליה, בבחינת "והיה לכם לזרא" – מפני ששפע רוחני שאינו נקנה בעמל, סופו שנפש האדם קצה בו
ומדויק היטב לשון הפסוק ויגז שלוים מן הים ולכאורה יקשה מתי יש עופות בים, אך הדברים נכונים למבין כי הים הוא הים האמיתי והוא הנ' דלמטה המכוון כנגד שער הנ' העליון.
ויסעו מהר ה' מה הפורענות ולמה נסעו?
שובה ה' להיכן?
כמתאוננים. על מה?
למה התאוו לבשר ולא לדגים?
ביאור אשר נאכל במצרים, ולא אשר אכלנו.
טענת משה הצאן ובקר ישחט להם
א. שער הנו"ן, מחלוקת האריז"ל והגר"א.
ידועים דברי חז"ל כי בני ישראל יצאו ממצרים כשהם משוקעים במ"ט שערי טומאה. האריז"ל ביאר כי אילו היו שוהים שם עוד רגע אחד, היו נטמעים בשער החמישים של הטומאה והוא הנו"ן של נפלה לא תוסיף קום. וחא היתה להם תקומה לעולם, ולכן נגאלו בחיפזון.
אולם, הגר"א חולק על הארי"זל וסובר שאין לטומאה שער הנ' כלל.
בעל ה"לשם" מחדש הבנה חדשה לישב: החיפזון לא נבע מפחד משער הנו"ן של הטומאה, אלא משום שאילו היו מחכים עוד רגע במצרים – היו זוכים להגיע אל שער הנו"ן של הקדושה! אך אם כן היו מפסידים את כל מעלת הבחירה ולכן יצאו בחיפזון.
משה רבנו, בקדושתו, הוליך את העם במדבר והעלה אותם שלב אחר שלב דרך כל מ"ט שערי הקדושה. אך את שער הנו"ן – השער העליון ביותר – לא היה יכול משה להעניק להם כמתנה; שער זה נותר כמדרגה שהם מחויבים היו להשיג בעצמם, מתוך עמל, יגיעה ורצון פנימי.
ב. סוד הנו"ן ההפוכה: החמצת ההזדמנות
ההזדמנות הגדולה הגיעה כאשר נסעו מהר ה'. אולם, חז"ל מתארים נסיעה זו כ"תינוק הבורח מבית הספר" – בריחה מתוך פחד מפני עול המצוות והעמל הרוחני. באותו רגע מר ונמהר, הפסידו ישראל את האפשרות להשיג את שער הנו"ן.
זהו הסוד העמוק של אותיות הנו"ן ההפוכות המקיפות את פרשת "ויהי בנסוע הארון".
• "ויהי בנסוע" – הנו"ן הפוכה, לרמוז על שער הנו"ן שנתהפך ונאבד מהם בשל אותה נסיעה נמהרת."ובנוחה יאמר" – שוב נו"ן הפוכה, שכן משה רבנו בתפילתו ביקש והתחנן כי תחזור להם האפשרות להשיג את השער הנעלם.אך כיוון שהעם מיאן להתעלות, מיד בהמשך מופיעה המכה: "ויהי העם כמתאוננים". על פי מסורת הכתב, גם כאן ישנה נו"ן הפוכה, המעידה כי ההתאוננות הייתה תוצאה ישירה של אובדן שער הנו"ן.
ג. ה"דגה" וה"בשר" – החלפת הדעת בתיקון זו"ן
מהו שער הנו"ן במערכת העולמות העליונים? ה"לשם" מבאר כי שער הנו"ן הוא "התיקון השלם" – המצב שבו פרצופי או"א (אבא ואימא עילאין) עומדים "פנים בפנים" בבחינת דעת עילאה.
כשבני ישראל הבינו שהפסידו את המדרגה העליונה הזו, הם סירבו לקבל את עול היגיעה, וביקשו לפחות את המדרגה שמתחתיה – בחינת זו"ן (זעיר אנפין ונוקבא) פנים בפנים. זהו עומק טענתם: "מי יאכילנו בשר", שכן 'בשר' רומז למדרגת הטבע והחומריות של עולם הזו"ן העומד למטה מן הדעת.
כך נפתח הפתח לגעגוע למצרים: "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים". אונקלוס מתרגם דגה – "ית נוניא" (לשון דגים, אך גם לשון נו"ן!). הם בכו על ה"נוניא" – על שער הנו"ן שאיבדו.
ודוק בלשון הפסוק: לא נאמר אשר אכלנו, אלא "אשר נאכל" – בלשון עתיד! הם התגעגעו למדרגה שהיו מעותדים ושייכים להשיג בעתיד, מדרגת שער הנו"ן ששילבה את מ"ט שערי הקדושה.
ד. סוד ה"חינם" וצ"ח השערים
כאן מתגלה רמז נפלא למילת המפתח: "חִנָּם".
בגימטריה: חנם = צ"ח (98).
המספר צ"ח מייצג פעמיים מ"ט (49+49=98), שהם מ"ט שערי טומאה ומ"ט שערי קדושה, המהווים את כל השערים הקודמים לשער הנו"ן. בני ישראל התלוננו כי את צ"ח השערים הללו היו יכולים להשיג במצר י"ם הם סירבו לעבור מהנהגה של "מתנות חינם" להנהגה של יגיעה עצמית הנדרשת בשער החמישים.
משה רבנו, בראותו שאינם יכולים להגיע למדרגה הנדרשת טוען "למה הרעות לעבדך... לא אוכל אנכי לבדי לשאת את כל העם הזה". משה טוען: אינני יכול לשאת אותם כתינוק, שכן הגיע הזמן שבו הם מחויבים לעמול בעצמם כדי להשיג את מדרגתם! (ואף על פי שנאמר "וכולם נמסרו למשה חסר אחת", שזהו רק ביחס לנתינה לעם, אך משה עצמו השיג גם את שער הנו"ן).
ה. תשובת ה' – שבעים איש ובחינת זיז שדי
הקב"ה משיב למשה ומציע פתרון כפול:
1. מינוי שבעים הזקנים: ה' מעניק להם מנהיגים שיורידו את ההנהגה למדרגה תחתונה יותר – בחינת שבעים איש, המכוונים כנגד ספירת התפארת העומדת למטה מן הדעת.
2. הצגת חסרון ה"חינם": הקב"ה מחליט להראות להם את הסכנה שבקבלת מדרגות רוחניות גבוהות ללא עמל. הוא מבטיח לתת להם מדרגה עליונה במתנת "חינם" כפי שביקשו, כדי שיווכחו בעצמם שאין ביכולתם לעמוד בה. והוא יען כי מאסתם את ה' אשר בקרבכם דווקא. שהוא המדרגות שקניתם בכח עצמכם.
3. משה רבנו תוהה: איזו מדרגה זו תהיה שהעם לא יוכל לעמוד בה?
• אם מדובר ב**"צאן ובקר"** – שהם החיצוניות של עולם הזו"ן בשלמותו כשהוא עולה לתפארת ("הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם"), הרי העם יכול להם.
• אם מדובר ב**"דגי הים"** – בחינת הלווייתן, שעל פי הלשם מייצג את שער הנ' שהוא דעת עליון, הרי "אנכי בקרבו" – בכל אחד מישראל יש ניצוץ ממשה רבנו שהוא בחינת הדעת עילאה, וגם בזה יוכלו לעמוד
• אולם אז מחדש לו הקב"ה את השלו – בחינת העוף.
העוף רומז ל**"זיז שדי"**, המייצג את הפנימיות של עולם הזו"ן כשהוא עולה למעלה, ובפרט את התיקון השלם והעליון של הנוקבא (כמבואר בארוכה בלשם). אור זה התגלה דרך נבואתם של אל-דד ומי-דד – אשר ינקו את כוחם ישירות מספירות חכמה ובינה, אך ללא הנתיב הל"ב שהוא עובר דרך שער הנו"ן (וכאילו קבלו את החיצוניות של שער הנו"ן דבינה ללא הפנימיות דחכמה.
זו הייתה הארה פנימית ועצומה כל כך, שאותה ביקש העם לקבל כמתנת חינם. אך כיוון שהיו שרויים במצב של קטנות מוחין ולא הכינו את הכלים הרוחניים על ידי עמל ויגיעה, האור הגדול הפך אצלם לרועץ. במקום לרומם אותם, האור שבר את כליהם והביא עליהם כליה, בבחינת "והיה לכם לזרא" – מפני ששפע רוחני שאינו נקנה בעמל, סופו שנפש האדם קצה בו
ומדויק היטב לשון הפסוק ויגז שלוים מן הים ולכאורה יקשה מתי יש עופות בים, אך הדברים נכונים למבין כי הים הוא הים האמיתי והוא הנ' דלמטה המכוון כנגד שער הנ' העליון.
