אשמח לכל ביקורת הערה או דירוג
הבטחה לשפע בעולם הזה (פסוקים י״ב – ט״ו)
משה אומר שלמרות שהשכר האמיתי לצדיקים הוא בעולם הבא, בכל אופן אם תקבלו על עצמכם, תעבדו את ה' ותקיימו גם את המצוות שאדם דש בעקביו ומתרגל אליהם, ה' יזכור אתכם ויתן לכם את ארץ ישראל ואת הטוב שנשבע לאבותיך שהוא יתן לך.
ה' יאהיב אותך על כל הבריות, ה' יתן ברכה בממון שלך שלא יגמר לעולם.
ה' ירבה ויברך את הילדים שלך ושתפרה ותרבה
ה' ירבה ויברך את פירות האדמה – הדגן, השמן, והיין.
ה' ירבה ויברך את העגלי בקר ואת עדרי הצאן
ע"י כל הברכות האלה אתה תתעשר, ותחיה בנחת בארץ ישראל.
למרות שיש הרבה עמים שמולידים הרבה אבל אצלך לא יהיה אפילו עקר ועקרה אחת לא בך ולא בבהמתך כך שתוליד הרבה יותר מהם.
ה' ירפא אותך מכל המחלות הרגילות שתחלה בהם.
ואת המחלות הקשות הוא אפילו לא יביא עליך,
אלא יתן אותם בשונאים שלך.
אזהרות לפני פגישה עם עמי הארץ (פסוקים ט"ז – כ"ו)
משה חוזר ומזהיר עוד פעם שכשיכנסו לארץ צריך להרוג ולהשמיד את כל העמים שה' הורה לכבוש, אסור לרחם עליהם אפילו לא בשביל לקחת אותם לעבדים, כי כל אחד מהם הוא מוקש מסוכן שעלול להחטיא אותך בעבודה זרה.
משה מוסיף שאין שום סיבה לפחד מהעמים ואפילו שהם יותר חזקים ממך ויותר אנשים ממך ואין אפשרות טבעית לנצח אותם, ואם בכל זאת אתה מפחד תיזכר מה ה' עשה לפרעה ולכל המצרים למרות שהם היו יותר אנשים ויותר חזקים.
משה מפרט את מה שה' עשה למצרים, הוא מציין את זה שה' נתן לפרעה לנסות ולבדוק את ה', האם יש ביכולתו לעשות מה שהוא רוצה, כגון במכת צפרדע שנתן לפרעה לבקש זמן, כמו כן את כל האותות – הסימנים שמשה עשה בשביל להוכיח שהוא אכן שליחו של ה', המופתים – כל המקום שהיו בנס גמור ללא שום הסבר טבעי, והיד החזקה – מכת דבר, זרוע נטויה – מכת בכורות שהיכו אחד את השני בחרב, ואת כל הדברים האדירים האלה ה' עשה בשביל להוציא אותך, וכמו שהוא עשה למצרים ככה וניצח אותם כך יעשה לעמים שבארץ ישראל.
גם מהאלה שיברחו ויתחבאו ולא ילחמו, אתה לא צריך לחשוש שאולי אחרי תקופה פתאום הם יצאו וילחמו, כי ה' ישלח צרעות שיעופו למקום המחבוא יטילו ארס בעניים שלהם ויהפכו אותם לעיוורים, וכך ימותו כולם.
משה אומר שאם מישהו בשעת מלחמה בכל אופן מפחד, יש איסור להישבר ולברוח כי זה יהרוס לכולם, ותזכור שה' הוא יותר מפחיד וחזק.
משה גם אומר כי מה שהוא אמר שה' ישמיד את כולם זה לא יהיה בבת אחת כי אז זה יגרום שהחיות יכנסו לכל המקומות שאין אנשים ויסכנו אותך, ולמרות שה' הבטיח שהחיות לא יזיקו, הוא יודע שיבוא יום וישראל יחטאו והוא לא רוצה שיסבלו.
המלחמה תהיה בצורה שה' יבלבל אותם ויעשה ביניהם מהומה גדולה שתעזור להשמיד אותם, בהתחלה מלכי כנען ינתנו בידם של ישראל ואז כולם יברחו ולא יעיזו להתייצב ולהילחם מול עם ישראל.
כשיגיעו למקומות של הגויים צריך להשמיד את כל הפסלים של העבודה זרה, ואפילו את הכסף והזהב שנמצא על הפסלים בשביל לקשט צריך להשמיד, וכל זה כי ה' מתעב אותם, ואתה צריך גם לתעב ולשקץ אותם שאפילו לא תכניס את התשמישים שלהם לבית שלך.
פרק ח׳ – הניסים שהיו במדבר והארץ הטובה שתהיה
הנחלת הביטחון בה' לעם ישראל (פסוקים א' – ו')
משה מזרז את עם ישראל שיקיימו את כל מה שהוא מצווה אותם באותו יום, ואם יעשו כך יזכו לחיים ארוכים לבנים ולפרנסה בארץ ישראל.
מוכיח להם משה שאכן כשעושים את רצונו של ה' זוכים לברכה והוא אומר להם שיזכרו את כל הארבעים שנה שה' הוליך אותם במדבר בשביל להקשות ולבדוק אותם, כדי לדעת מה הם רוצים בלב, והאם הם שומרים את המצוות גם אם קשה.
הוא מזכיר להם את המן שה' נתן להם מידי יום, וזה היה בשביל ללמד אותם שבסופו של דבר האדם מתקיים רק בגלל שה' החליט שיתקיים ולא בגלל שטרח עבור לחם.
כמו כן הם לא היו צריכים לטרוח עבור בגדים כי הבגדים שלהם נשארו נקיים כל הזמן ללא צורך בכביסה שהורסת את הבגד, והבגדים היו גדלים יחד איתם.
גם הרגליים שלהם נשארו בריאות למרות שהלכו הרבה בזכות שה' שמר על הנעליים שלהם שלמות כל הארבעים שנה.
וכל הקשיים והיסורים שעברו במדבר היו רק בשביל לעזור להם לבחור בדרך הטובה, כמו שאבא מעניש את הבן שלו לא בשביל לנקום בו אלא בשביל לעזור לו להתגבר ולעשות מה שטוב לו.
ועל ידי שתבטח בה' אתה תתקרב לה' ותשמור את המצוות שלו, אתה תלך בדרכיו ותהיה לך יראת שמים שתעזור לך לשמור על כל המצוות
הטוב והשפע בארץ ישראל והחשש משכחת ה' (פסוקים ז' – כ')
משה מספר להם שחשוב מאוד שינחילו לעצמם כבר עכשיו את מידת הביטחון.
וזה בגלל שה' עומד להביא אותם לארץ משובחת ביותר, ארץ שהיא יותר טובה מכל הארצות, יש בה אוויר משובח, היא מלאה נחלים ומעינות בהרים ובבקעות, הארץ מבורכת בשבעה מיני פרות מיוחדים: בחיטים ושעורים, בגפנים עם יינות משובחים, תאנים, רימונים, עצי זית שמלאים בשמן ותמרים מתוקים שאפשר להוציא מהם דבש.
יש בארץ ישראל שפע של תבואה ובקלות אפשר לעשות שם לחמים, כמו כן לא צריך לוותר על שום דבר שיש בארץ וליצא אותו למדינות אחרות כי לא חסר שום דבר בארץ הזו שצריך להביא אותו ממקום אחר, אפילו האבנים של הארץ חזקות כמו ברזל וכן יש אוצרות אדירים בתוך האדמה, של מתכות ושאר דברים.
כשתאכל בארץ אתה תשבע מהאכילה, ואז יש לך מצוות עשה לברך את ה' ולהודות לו על כל הארץ הטובה שנתן לך.
ומכיוון שהארץ כל כך משובחת יש חשש שעם ישראל ישכח את ה', וישכח שה' הוא זה שנותן לו את כל השפע, ויכול להיות מצב שיפסיקו לשמור את המצות המשפטים והחוקים שמשה מצווה אותם, ולכן משה מזהיר אותם מאוד שישמרו שזה לא יקרה.
ומרחיב משה ומסביר שיש חשש שהם יאכלו הרבה, ישבעו, יבנו בתים טובים וישבו שם, יהיה להם הרבה בקר וצאן וממילא גם הרבה זהב וכסף ויוכלו להשיג מה שרוצים, ואם הם אכן לא ישתמשו במידת הביטחון שתעזור להם להבין שהכל זה מה' ולא בזכות העבודה שלהם, הם עלולים להתגאות ולשכוח את ה' ואת כל הטובות שעשה, שהוציא אותם ממצרים שהוא הוליך אותם במדבר הגדול והמפחיד שיש שם נחשים ועקרבים ענקיים עם נחשים עם כנפיים שיורקים אש, ושלמרות שאין שם מים, ה' הוציא להם מים מסלע חזק, ה' גם האכיל אותם במן.
והם עלולים לחשוב שכל מה שיש להם זה בזכות הכח שכביכול יש להם והעוצמה שלהם ולכן משה מזהיר שיזכרו כל הזמן שה' הוא זה שנותן כח ויכולת לעשות דברים ולהצליח.
ואם ישכחו את ה' ויעבדו עבודה זרה משה מעיד בהם ומתרה שה' יאבד אותם לגמרי מארץ ישראל כמו שהוא עומד לאבד עכשיו את הגויים שנמצאים בגלל שהם עובדים עבודה זרה.
פרק ט׳ – זכירת המקומות שהכעיסו ישראל במדבר
הסיבה שעם ישראל עומד לזכות להיכנס לארץ (פסוקים א' – ה')
משה מוכיח להם שהם מצליחים לא על ידי הכח שלהם אלא רק בעזרת הכח של ה', שהרי הם עומדים להגיע ולקבל את ארץ ישראל שיש שם אומות חזקות ביותר עם ערים מבוצרות וחזקות, העם עצמו הוא עם הרבה יותר אנשים מעם ישראל וכל אחד מהם יותר גבוה וחזק כפי שעם ישראל כבר שמעו מהמרגלים, אבל בכל אופן הם עומדים להיכנס ולנצח וזה בזכות שה' הוא זה שיעבור לפניהם וישמיד ויכניע את כל האויבים ויתן לעם כח להילחם ולאבד את כל הנותרים.
משה אומר שגם את זה שה' הורג ומוציא את כל הגויים עם ישראל לא יכול לזקוף לזכותו ולהגיד שזה בגלל שהוא צדיק, כי זה לא נכון אלא זה רק בגלל הרשעות של הגויים שנמצאים שם, ובזכות השבועה שה' נשבע לאברהם יצחק ויעקב.
משה מזכיר את חטא העגל (פסוקים ו' – כ"א)
משה מוכיח להם שאכן הם לא מספיק צדיקים בשביל לקבל בזכות זה לבד את ארץ ישראל ע"י שהוא מזכיר להם את מה שעשו במדבר.
הוא אומר לעם ישראל שהם עם קשה עורף כמו שעוד מעט יאמר שה' בעצמו אמר את זה, ושלא ישכחו שהם הכעיסו את ה' במדבר ע"י שהם כל הזמן סירבו לשמוע בקולו מהזמן שיצאו ממצרים עד שהגיעו לערבות מואב.
הוא מתחיל עם חטא העגל ומספר שה' עוד רצה להשמיד אותם בהר סיני.
כשהוא עלה להר סיני בשביל לקחת ולהוריד את לוחות הברית שנבראו עוד בששת ימי בראשית בשביל התורה וישראל, והוא התעכב בראש ההר במשך ארבעים יום וארבעים לילה בלי לאכול ולשתות בשביל שיוכל להיות מוכן לקבל את הלוחות.
בארבעים יום ה' לימד אותו את מה שכתוב בעשרת הדיברות ואת כל התרי"ג מצוות כמו שעם ישראל ביקשו לפני שיעשה, וה' כתב על הלוחות באצבע אלוקים את כל מה שהוא דיבר בהר סיני אל עם ישראל.
לאחר הארבעים יום ה' נתן למשה את שני הלוחות ואמר לו שירד מהר מן ההר כי הערב רב שמשה הוציא ממצרים קילקל ועזבו מהר את דרך התורה והמצוות שה' הורה להם, ועשו להם פסל לעבודה זרה.
ה' דיבר אליו עוד פעם ואמר לו שהוא ראה שהעם הזה קשה עורף ולכן שיפסיק לבקש בשביל ההצלה שלהם כדי שה' ישמיד את כולם, ימחה את שמם ויעשה את משה לאומה חדשה.
מכיוון שה' ציוה את משה לרדת הוא אכן ירד כששני הלוחות נמצאים באוויר מעל הידים שלו, הוא ירד אחורנית עם פנים להר וההר עדיין היה בוער באש כמו בזמן מתן תורה ולמרות שחטאו כבר בעגל, כשהוא ירד משה אכן ראה שהם חטאו לה' ועשו עגל לשם עבודה זרה ושסרו מהדרך כמו שה' אמר.
לכן, משה תפס בשני הלוחות, השליך אותם לארץ ושבר אותם.
משה מספר שלמחרת עלה שוב להר סיני לארבעים יום וארבעים לילה בלי לאכול ובלי לשתות בשביל להתנפל לפני ה' ולבקש רחמים על עם ישראל שימחל להם על החטא שעשו, הוא עשה זאת כי פחד מאוד משני מלאכי חבלה שנקראים אף וחמה ושלכל אחד יש צבא שלם של מלאכי חבלה וכל אלה נשלחו להיפרע מעם ישראל, ולכן הוא התפלל וה' שמע אליו.
גם על אהרן ה' כעס ורצה להשמיד אותו ואת זרעו, משה התפלל גם עליו ואכן הצליח להציל את אהרן וחצי מזרעו.
משה אומר שעוד לפני שעלה, הוא שרף את העגל שעשו עד שנתעוות כולו, לאחר מכן או שבר אותו עם פטיש לחתיכות קטנות שאותם הוא טחן לעפר, את העפר הוא שפך לתוך הנחל שנוצר מהצור שהיה בהר, משה לא הזכיר שהוא גם השקה את עם ישראל ואת שבט לוי שהרגו את החוטאים בשביל לא לביישם.
משה מזכיר את שאר החטאים (פסוקים כ"ב – כ"ד)
משה מזכיר להם גם שהכעיסו את ה' בתבערה כשהתלוננו על קושי הדרך ובמסה כשניסו את ה' על המים, וכן כשדרשו לשלוח מרגלים בקדש ברנע, ואחר כך שלא האמינו שהוא אכן יכניס אותם ושהם עלו בכח במעפילים, משה מסיים ואומר שאכן מכל מה שהזכרתי מוכח שהמרתם את פי ה' מההתחלה.
משה מספר על הארבעים יום השניים (פסוקים כ"ה – כ"ט)
משה מספר שהוא עלה להר והתנפל לפני ה' ארבעים יום וארבעים לילה בשביל שה' לא ישמיד אותם, הוא אמר לה' וביקש ממנו שלא ישחית את העם שלו, את הנחלה שלו שהוא פדה ע"י ניסים גדולים והוציא אותם ממצרים.
וכן הוא ביקש מה' שיזכור לאברהם יצחק ויעקב את מה שנשבע להם ולכן שלא יביט ויפנה אל הקשיות עורף של עם ישראל ושלא יסתכל על שהרשיעו במזיד ושחטאו בשוגג.
משה גם אמר שיש חשש לחילול ה' שהמצרים יאמרו שה' לא הצליח להכניס אותם לארץ שהוא הבטיח ובגלל זה הוא שונא את עם ישראל ובשביל שאף אחד לא ידע שהוא לא הצליח הוא לקח אותם למדבר להרוג אותם שם כי שם זה מקום שומם ללא אנשים.
והרי הטענה הזאת לא נכונה, שהרי בני ישראל הם העם והנחלה של ה' ולכן אין סיבה שישנא אותם, כמו כן הוא הוציא אותם הרי ממצרים בכח גדול ובזרוע נטויה ואין שום סיבה שלא יצליח להכניסם לארץ.
פרק י׳ – הלוחות השניים, תוכחה, שבט לוי, יראת ואהבת ה'
הכנת וקבלת הלוחות השניים (פסוקים א' – ה')
בסוף הארבעים יום השניים ה' אמר למשה לרדת מההר, לסתת שני לוחות אבנים חדשים ממה שנשאר מהלוחות הראשונים ושנמצא באוהל של משה, ושיעלה להר עם הלוחות אל ה', כמו כן ה' אמר לו לעשות ארון עץ כדי שיהיה לו היכן להניח את הלוחות.
משה עשה ארון מעצי שיטים, הכין שני לוחות ועלה להר עם שני הלוחות בידו, ה' כתב על הלוחות את אותם דברים שהיו כתובים על הלוחות הראשונים, את הדברים שהוא דבר אל עם ישראל במעמד מתן תורה.
משה ירד מן ההר אחר ארבעים יום ביום כיפור עם הלוחות השניים ושם אותם בארון כמו שה' ציוה.
המשך המסע, והפרשת שבט לוי (פסוקים ו' – י"א)
משה גם מזכיר לעם ישראל את מה שקרה בסוף השנים במדבר אחרי שאהרן מת כשהגיע מלך ערד להילחם עם ישראל והם מינו ראש בשביל לשוב למצרים ולברוח, שבט לוי רדף אחריהם ונהרו משני הצדדים המונים מישראל.
משה חוזר לזמן חטא העגל ומספר שלאחר חטא העגל ה' הפריש את שבט לוי שהם יהיו ממונים על העבודה של המקדש, הלווים – לשאת את ארון ברית ה' והכהנים – לעבוד את ה' בבית המקדש והמשכן ולברך את עם ישראל בשמו של ה'.
מכיוון ששבט לוי נתמנו לעבודת ה' הם לא יכולים ופנויים לעבוד בשביל עצמם ולא יקבלו נחלה , ולכן כל מה שנותנים לה' זה יהיה הנחלה שלהם שממנה הם יתפרנסו.
משה חוזר לספר מה היה בארבעים יום השלישיים ואומר שהוא עמד שם ארבעים יום וארבעים לילה וה' אכן שמע לדבריו, ואמר לו שירד להנהיג את העם ושיכנסו לארץ ישראל למרות שחטאו וירשו אותה ללא שום מלחמה.
המצווה לירא מה' (פסוקים י"ב – כ')
משה חוזר ומדבר לבני ישראל על מצבם כעת ואומר להם שה' דורש מכל אחד ואחד שיהיה לו יראת שמים ושיפחד מה' ובזכות זה יצליח ללכת בדרך ה' לאהוב אותו ולעבוד אותו במסירות נפש ממש.
העבודה שה' רוצה שתעשו היא לשמור את המצוות ואת החוקים והסיבה שהוא רוצה שיקיימו זה לטובת עם ישראל.
שהרי לה' יש את כל השמים ושמי השמים, מרחבים אדירים שמלאים במיליארדי עולמות וכן את הארץ עם כל מה שבה, וכל הבריאה יראה את ה' והוא לא צריך אותנו, אבל בכל זאת הוא רצה שהאבות שלכם והזרע שלהם יהיה העם שלו, וזה סימן שזה מהאהבה שלו אליכם.
ואפילו שהוא כבר בחר, אתם צריכים להישאר ראויים ולכן תסירו את הכיסויים שיש לכם על הלב ושמונעים מכם לקבל את דבריו, ואל תקשו יותר את העורף מלקבל את העול עליכם.
והסיבה שאתם צריכים אכן לעשות את זה, היא בגלל שה' האלוקים שלנו – הוא אלוקי האלוקים – הוא שולט על כל המלאכים והכוחות שברא בעולם, הוא אדוני האדונים – הוא אדון על כל מה שיש בשמים, הוא הקל ששולט בעולם הזה, שמנהיג אותו בדרך הטבע ושכשהוא רוצה משנה מהדרך שבה מנהיג תמיד ועושה ניסים מחוץ לטבע, ה' לא שוכח ומוותר על העונש למי שמורד בו ואי אפשר לשחד אותו או לקבל ממנו פרוטקציות, בנוסף למרות גדולתו הוא דואג גם לכל חלש ונזקק, דואג להעניש למי שעושה ליתום ואלמנה רע, והוא דואג לגר שיהיה לו אוכל ובגדים, ושגם אתם צריכים להידבק ודרכיו ולדאוג לגר.
לכן בגלל כל זה אתם צריכים לפחד מה' לעבוד אותו כמו עבד לאדון, ולהידבק אל התלמידי חכמים ומוסרי התורה וכך תגיע לאהבת ה' ואז תוכל גם להישבע בשמו.
המצווה לאהוב את ה' (פסוקים כ"א – כ"ב)
משה אומר לעם ישראל שהם צריכים להלל ולשבח את ה' על שעשה להם את כל הניסים הגדולים והנפלאות במהלך כל השנים במדבר כמו שהם ראו במו עיניהם, וכן לשבח את ה' על זה שלמרות שעם ישראל ירד למצרים רק בשבעים נפש בכל אופן הם כיום לאחר מאתיים חמישים שנה כבר אומה ענקית שחשובים כמו הכוכבים שבשמיים.
פרק י"א – המשך מצוות אהבת ה'
לאהוב את ה', והחיוב שלהם בזה יותר מבניהם (פסוקים א' – ט')
על כל הדברים האלה שהוזכרו וכן תמיד עם ישראל חייב לאהוב את ה', ומתוך האהבה לשמור ולקיים את כל מה שה' עושה בעצמו וללכת בדרכיו וכן את המצוות שעם ובלי טעם וסיבה את דיני הממונות וכל שאר התורה, וצריכים לעשות זאת תמיד לעולם.
ומסביר משה שלעם שעומד מולו שלהם יש חיוב יותר גדול מהדורות הבאים בנושא הזה של אהבת ה'
שהרי הבנים שלהם בשונה מהם לא ראו בעניים שלהם את כל מה שה' לימד אותם, את גודלו ואת היד החזקה.
הם לא ראו את ה' נותן למצרים לנסות אותו, איך הוא מכה בהם ואיך שהטביע אותם בים, הם לא ראו את כל הסימנים שמשה עשה במצרים ואחר כך להראות שה' הוא זה ששלח אותו ואת כל מה שהוא עשה לפרעה ולכל אנשי ארצו.
הם לא ראו את כל מה שה' עשה לחיילים ולצבא של פרעה בים אחרי שרדפו אחרי בני ישראל, את מה שהוא עשה שם לרכבים שלהם, איך שה' הציף את מי הים לתפוס את כל מי שניסה לברוח מהים ואיך שה' איבד אותם, ושעד היום הזה שמשה מדבר איתם מצרים עדיין חרבה ומושפלת.
כמו כן הם לא ראו את כל הניסים שה' עשה ארבעים שנה במדבר
הם לא ראו את הנס שקרה לדתן ואבירם ועדתם שנבלעו באדמה יחד עם כל אנשיהם בתיהם ורכושם.
מי שראה זה אתם, ולכן אתם מחוייבים יותר להבין את דברי התוכחה, ולאהוב את ה'.
ובגלל זה תשמרו את כל המצוות שאני מצווה אתכם ובזכות זה תזכו להיות חזקים ולהיכנס לרשת ממש עוד מעט את ארץ ישראל, ותאריכו ימים בארץ הטובה הזאת שזבת חלב ודבש ושה' כבר נשבע לאבותיכם שיתן לכם אותה.
המעלות של ארץ ישראל (פסוקים י' – י"ב)
מכיוון שהארץ היחידה שהכירו היא ארץ מצרים, משה מסביר כמה ארץ כנען טובה ע"י שמדגיש את ההבדלים בינה לבין ארץ מצרים.
הוא אומר להם שארץ כנען הרבה יותר טובה מארץ מצרים, וכמו שנאמר להם כשיצאו ממצרים, שהעיר הכי גרועה בארץ כנען שהיא העיר חברון, טובה כפול שבע מהעיר הכי טובה במצרים שהיא צוען.
ומצרים נחשבת משובחת מהארצות האחרות, אז מובן מזה כמה גדולה המעלה של ארץ כנען, ואפילו ארץ רעמסס שמשם יצאו והיא נחשבת מהחלקים המשובחים של מצרים לא מתקרבת ולא דומה לארץ כנען.
הוא מזכיר להם שבארץ מצרים מכיוון שלא היה יורד גשם, אם מישהו היה רוצה להשקות שדה שגבוהה מהנילוס, היה צריך לעבוד קשה גם על חשבון השעות שינה ולסחוב מים בידיים וללכת ברגלים עד השדה ולהשקות, וכך הלוך ושוב עד שישקה את כל השדה, כמו שעושים גם בשאר הארצות בגינה של ירקות שלא מספיק לה הגשמים שיורדים.
לעומת זאת בארץ כנען האדם יכול לשכב במיטה וה' מוריד גשמים ומשקה את כל השדה, לא משנה אם השדה גבוהה או נמוכה, אם היא מוסתרת או גלויה.
כמו כן במצרים הקרקע היא מישור אבל בארץ כנען יש הרים, ובהרים אפשר לזרוע הרבה יותר כי יש את כל השטח של ההר בצדדים, וכן בבקעה.
וה' דורש כל הזמן את טובת ארץ כנען לראות אם זקוקה לגשם, ורק בזכותה הוא דורש את שאר הארצות ומשקה אותם.
וה' מחליט וקובע כבר בראש השנה מה יהיה למשך כל השנה.
התנאי לקבלת הגשמים והתבואה (פסוקים י"ג – ט"ו)
אכן על פי מה שמתואר מקודם, ארץ ישראל יותר טובה, אבל כל זה בתנאי שיורד גשם, כי אם לא יורד גשם היא הרבה יותר גרועה ממצרים, ששם אפשר לפחות לקחת מים מהנילוס, אבל בארץ ישראל אם אין גשם אין מאיפה לקחת מים.
לכן מסביר להם משה שהברכה הזאת תלויה בשמירת המצוות, שאם הם יקשיבו ויחזרו שוב ושוב על דברי התורה שכבר למדו, כמו כן יתייחסו לכל המצוות כאילו נצטוו עליהם באותו יום, ותקיימו את מצוות, לא בשביל לקבל שכר, לא בשביל להיות עשירים או בשביל לשלוט על הציבור, אלא מאהבת ה', ותתפללו אל ה' בכל לבבכם, וזוהי עבודת התפילה שהיא עבודה שבלב, ותהיו מוכנים למסור בשבילו את נפשכם, משה פונה כאן לכל הציבור יחד בלשון רבים, בשונה מפרשת ואהבת כדי ללמד שהברכה תלויה בעבודה המשותפת והכללית של כולם.
לכן, אם עם ישראל יעשה את חלקו ויעבוד את ה' מכל הלב, ה' יעשה את חלקו ויוריד להם גשמים בזמן שנח להם, כגון בלילות או בזמנים שלא נמצאים ברחובות (פעם לא היו ברחובות בליל שבת או בליל רביעי) וה' ייתן את ה"יורה", שהוא הגשם הראשון שיורד לאחר הזריעה ומרווה את האדמה, ואת ה"מלקוש", שהוא הגשם האחרון היורד סמוך לקציר וממלא את שיבולי התבואה.
וכן אחרי שיצמחו התבואה והפירות משובחים, ה' ישמור עליהם ועליכם שלא יבואו אויבים ויקחו אותם, אלא אתם תאספו אותם, גם את הדגן שזה התבואה, גם את התירוש שזה ענבים שעושים מהם יין וגם את היצהר שזה הזיתים שמפיקים מהם שמן.
כמו כן ה' יצמיח עשב לבהמות בשדה שלך ולא תצטרך ללכת רחוק לרעות אותם.
ובנוסף תתברך שהאוכל שתוכל ישביע אותך ולא תצטרך לאכול הרבה
אזהרה שלא לעזוב את ה' ולעבוד ע"ז (פסוקים ט"ז – י"ז)
משה מזהיר את ישראל שישמרו שגם אחרי שישבעו לא ישכחו את ה' ולא יבעטו בו, שלא יעזבו את ה' וילכו לעבוד אלהים אחרים שמתנהגים כזרים ואחרים כלפי מי שעובד אותם שלא עוזרים לעובדים אליהם, כי אם הם כן יעבדו ע"ז ה' יכעס ויפסיק את הגשם, ואפילו אם ישקו ממים שעדיין יש להם הוא יעשה שהארץ לא תצמיח ואפילו לא את מה שהובילו אליה וזרעו בה, בגלל שישראל כבר מכירים את ה' ויש להם ממי ללמוד, ה' לא ייתן להם זמן רב לחזור בתשובה כפי שנתן לדור המבול, משום כך, הם יאבדו ויגורשו במהירות מן הארץ הטובה שגרמה להם לחטוא..
לזכור לשמור ללמד ולעסוק בדברים האלה (פסוקים י"ח – כ"א)
בשביל שלא ישכחו את הדברים החשובים האלה, וכדי שלא יגיעו לעונש החמור הזה, משה אומר להם שישימו את הפרשה הזאת בתפילין (יחד עם עוד שלוש פרשות אחרות) ויקשרו אותם מידי יום על הידים והראש, וכן לכתוב אותם על מזוזות פתחי הבתים, משה מדגיש שעליהם להמשיך לקיים את המצוות האלו גם אם יגורשו מן הארץ אל הגלות, כדי שכאשר ה' יחזיר אותם לארץ ישראל, המצוות לא יהיו להם חדשות וזרות.
בנוסף, מוטלת עליהם חובה עצומה ללמד את הילדים את התורה וברגע שהילד מתחיל לדבר, האב צריך מיד לדבר איתו בלשון הקודש וללמד אותו לדבר על ידי תורה כגון את הפסוק "תורה ציווה לנו משה", הלימוד הזה צריך להיות עיקר הדיבור שלהם לאורך כל היום – כשיושבים בבית, כשהולכים בדרך, כשהולכים לישון וכשקמים בבוקר,
וכן מצווים לקרא את הפרשה הזאת (יחד עם עוד שניים) כל בוקר וערב, בעקבות קיום המצוות ולימוד התורה, משה מבטיח שימיהם ירבו על האדמה, התורה אומרת שה' נשבע לאבות "לתת להם" את הארץ, מכיוון שהאבות כבר מתו, הדבר מלמד אותנו שה' עתיד להחיות את המתים, ואז הוא ייתן להם את הארץ והם יחיו בה לעולם, כימי השמים על הארץ.
הבטחת הניצחון בזכות הדבקות בה' (פסוקים כ"ב – כ"ה)
משה מסכם את דבריו ומבטיח לישראל עזרה וניצחון במלחמות, אך מציב לכך תנאי מפורש של שמירת התורה, משה משתמש בכפילות "שמור תשמרון" כדי להזהיר אותם לחזור שוב ושוב על הלימוד במטרה שלא יישכח, עליהם ללכת בכל דרכיו של ה', וכפי שה' רחום וגומל חסדים, כך גם הם צריכים להיות רחמנים ולגמול חסדים, משה דורש מהם להידבק בה', והדרך לעשות זאת היא להידבק בתלמידי חכמים וללמוד מהם, בעקבות קשר זה לתלמידי החכמים, ה' מחשיב להם את המעשה כאילו נדבקו בו ממש.
כשישראל יעשו את חלקם, ה' יעשה את חלקו ויגרש את כל עמי כנען מפניהם, משה מתאר את העמים האלה כגדולים ועצומים מכם, בכך משה למעשה משבח את עם ישראל ואומר להם שהם גיבורים וחזקים יותר מכל האומות בעולם, אך עמי כנען עצומים וחזקים אפילו מהם, למרות זאת, בזכות ה' הם ינצחו אותם,
בעקבות העזרה של ה', כל מקום שידרכו בו יהיה שלהם וקדוש בקדושת ארץ ישראל ואפילו אם זה מחוץ לגבולות של מה שה' הבטיח, ואף איש לא יוכל לעמוד בפניהם ולעצור אותם, אפילו לא ענקים מפחידים כעוג מלך הבשן, כדי לעזור לישראל במלחמה, ה' יטיל "פחד" ו"מורא" על האויבים, הפחד ייפול כבהלה פתאומית על האויבים הקרובים ויגרום להם לברוח מיד, והמורא יהיה דאגה מתמשכת שתיפול על האויבים הרחוקים, שיפחדו לאורך זמן רב, כך הארץ תיכבש בידיהם בדיוק כפי שה' הבטיח.
הבטחה לשפע בעולם הזה (פסוקים י״ב – ט״ו)
משה אומר שלמרות שהשכר האמיתי לצדיקים הוא בעולם הבא, בכל אופן אם תקבלו על עצמכם, תעבדו את ה' ותקיימו גם את המצוות שאדם דש בעקביו ומתרגל אליהם, ה' יזכור אתכם ויתן לכם את ארץ ישראל ואת הטוב שנשבע לאבותיך שהוא יתן לך.
ה' יאהיב אותך על כל הבריות, ה' יתן ברכה בממון שלך שלא יגמר לעולם.
ה' ירבה ויברך את הילדים שלך ושתפרה ותרבה
ה' ירבה ויברך את פירות האדמה – הדגן, השמן, והיין.
ה' ירבה ויברך את העגלי בקר ואת עדרי הצאן
ע"י כל הברכות האלה אתה תתעשר, ותחיה בנחת בארץ ישראל.
למרות שיש הרבה עמים שמולידים הרבה אבל אצלך לא יהיה אפילו עקר ועקרה אחת לא בך ולא בבהמתך כך שתוליד הרבה יותר מהם.
ה' ירפא אותך מכל המחלות הרגילות שתחלה בהם.
ואת המחלות הקשות הוא אפילו לא יביא עליך,
אלא יתן אותם בשונאים שלך.
אזהרות לפני פגישה עם עמי הארץ (פסוקים ט"ז – כ"ו)
משה חוזר ומזהיר עוד פעם שכשיכנסו לארץ צריך להרוג ולהשמיד את כל העמים שה' הורה לכבוש, אסור לרחם עליהם אפילו לא בשביל לקחת אותם לעבדים, כי כל אחד מהם הוא מוקש מסוכן שעלול להחטיא אותך בעבודה זרה.
משה מוסיף שאין שום סיבה לפחד מהעמים ואפילו שהם יותר חזקים ממך ויותר אנשים ממך ואין אפשרות טבעית לנצח אותם, ואם בכל זאת אתה מפחד תיזכר מה ה' עשה לפרעה ולכל המצרים למרות שהם היו יותר אנשים ויותר חזקים.
משה מפרט את מה שה' עשה למצרים, הוא מציין את זה שה' נתן לפרעה לנסות ולבדוק את ה', האם יש ביכולתו לעשות מה שהוא רוצה, כגון במכת צפרדע שנתן לפרעה לבקש זמן, כמו כן את כל האותות – הסימנים שמשה עשה בשביל להוכיח שהוא אכן שליחו של ה', המופתים – כל המקום שהיו בנס גמור ללא שום הסבר טבעי, והיד החזקה – מכת דבר, זרוע נטויה – מכת בכורות שהיכו אחד את השני בחרב, ואת כל הדברים האדירים האלה ה' עשה בשביל להוציא אותך, וכמו שהוא עשה למצרים ככה וניצח אותם כך יעשה לעמים שבארץ ישראל.
גם מהאלה שיברחו ויתחבאו ולא ילחמו, אתה לא צריך לחשוש שאולי אחרי תקופה פתאום הם יצאו וילחמו, כי ה' ישלח צרעות שיעופו למקום המחבוא יטילו ארס בעניים שלהם ויהפכו אותם לעיוורים, וכך ימותו כולם.
משה אומר שאם מישהו בשעת מלחמה בכל אופן מפחד, יש איסור להישבר ולברוח כי זה יהרוס לכולם, ותזכור שה' הוא יותר מפחיד וחזק.
משה גם אומר כי מה שהוא אמר שה' ישמיד את כולם זה לא יהיה בבת אחת כי אז זה יגרום שהחיות יכנסו לכל המקומות שאין אנשים ויסכנו אותך, ולמרות שה' הבטיח שהחיות לא יזיקו, הוא יודע שיבוא יום וישראל יחטאו והוא לא רוצה שיסבלו.
המלחמה תהיה בצורה שה' יבלבל אותם ויעשה ביניהם מהומה גדולה שתעזור להשמיד אותם, בהתחלה מלכי כנען ינתנו בידם של ישראל ואז כולם יברחו ולא יעיזו להתייצב ולהילחם מול עם ישראל.
כשיגיעו למקומות של הגויים צריך להשמיד את כל הפסלים של העבודה זרה, ואפילו את הכסף והזהב שנמצא על הפסלים בשביל לקשט צריך להשמיד, וכל זה כי ה' מתעב אותם, ואתה צריך גם לתעב ולשקץ אותם שאפילו לא תכניס את התשמישים שלהם לבית שלך.
פרק ח׳ – הניסים שהיו במדבר והארץ הטובה שתהיה
הנחלת הביטחון בה' לעם ישראל (פסוקים א' – ו')
משה מזרז את עם ישראל שיקיימו את כל מה שהוא מצווה אותם באותו יום, ואם יעשו כך יזכו לחיים ארוכים לבנים ולפרנסה בארץ ישראל.
מוכיח להם משה שאכן כשעושים את רצונו של ה' זוכים לברכה והוא אומר להם שיזכרו את כל הארבעים שנה שה' הוליך אותם במדבר בשביל להקשות ולבדוק אותם, כדי לדעת מה הם רוצים בלב, והאם הם שומרים את המצוות גם אם קשה.
הוא מזכיר להם את המן שה' נתן להם מידי יום, וזה היה בשביל ללמד אותם שבסופו של דבר האדם מתקיים רק בגלל שה' החליט שיתקיים ולא בגלל שטרח עבור לחם.
כמו כן הם לא היו צריכים לטרוח עבור בגדים כי הבגדים שלהם נשארו נקיים כל הזמן ללא צורך בכביסה שהורסת את הבגד, והבגדים היו גדלים יחד איתם.
גם הרגליים שלהם נשארו בריאות למרות שהלכו הרבה בזכות שה' שמר על הנעליים שלהם שלמות כל הארבעים שנה.
וכל הקשיים והיסורים שעברו במדבר היו רק בשביל לעזור להם לבחור בדרך הטובה, כמו שאבא מעניש את הבן שלו לא בשביל לנקום בו אלא בשביל לעזור לו להתגבר ולעשות מה שטוב לו.
ועל ידי שתבטח בה' אתה תתקרב לה' ותשמור את המצוות שלו, אתה תלך בדרכיו ותהיה לך יראת שמים שתעזור לך לשמור על כל המצוות
הטוב והשפע בארץ ישראל והחשש משכחת ה' (פסוקים ז' – כ')
משה מספר להם שחשוב מאוד שינחילו לעצמם כבר עכשיו את מידת הביטחון.
וזה בגלל שה' עומד להביא אותם לארץ משובחת ביותר, ארץ שהיא יותר טובה מכל הארצות, יש בה אוויר משובח, היא מלאה נחלים ומעינות בהרים ובבקעות, הארץ מבורכת בשבעה מיני פרות מיוחדים: בחיטים ושעורים, בגפנים עם יינות משובחים, תאנים, רימונים, עצי זית שמלאים בשמן ותמרים מתוקים שאפשר להוציא מהם דבש.
יש בארץ ישראל שפע של תבואה ובקלות אפשר לעשות שם לחמים, כמו כן לא צריך לוותר על שום דבר שיש בארץ וליצא אותו למדינות אחרות כי לא חסר שום דבר בארץ הזו שצריך להביא אותו ממקום אחר, אפילו האבנים של הארץ חזקות כמו ברזל וכן יש אוצרות אדירים בתוך האדמה, של מתכות ושאר דברים.
כשתאכל בארץ אתה תשבע מהאכילה, ואז יש לך מצוות עשה לברך את ה' ולהודות לו על כל הארץ הטובה שנתן לך.
ומכיוון שהארץ כל כך משובחת יש חשש שעם ישראל ישכח את ה', וישכח שה' הוא זה שנותן לו את כל השפע, ויכול להיות מצב שיפסיקו לשמור את המצות המשפטים והחוקים שמשה מצווה אותם, ולכן משה מזהיר אותם מאוד שישמרו שזה לא יקרה.
ומרחיב משה ומסביר שיש חשש שהם יאכלו הרבה, ישבעו, יבנו בתים טובים וישבו שם, יהיה להם הרבה בקר וצאן וממילא גם הרבה זהב וכסף ויוכלו להשיג מה שרוצים, ואם הם אכן לא ישתמשו במידת הביטחון שתעזור להם להבין שהכל זה מה' ולא בזכות העבודה שלהם, הם עלולים להתגאות ולשכוח את ה' ואת כל הטובות שעשה, שהוציא אותם ממצרים שהוא הוליך אותם במדבר הגדול והמפחיד שיש שם נחשים ועקרבים ענקיים עם נחשים עם כנפיים שיורקים אש, ושלמרות שאין שם מים, ה' הוציא להם מים מסלע חזק, ה' גם האכיל אותם במן.
והם עלולים לחשוב שכל מה שיש להם זה בזכות הכח שכביכול יש להם והעוצמה שלהם ולכן משה מזהיר שיזכרו כל הזמן שה' הוא זה שנותן כח ויכולת לעשות דברים ולהצליח.
ואם ישכחו את ה' ויעבדו עבודה זרה משה מעיד בהם ומתרה שה' יאבד אותם לגמרי מארץ ישראל כמו שהוא עומד לאבד עכשיו את הגויים שנמצאים בגלל שהם עובדים עבודה זרה.
פרק ט׳ – זכירת המקומות שהכעיסו ישראל במדבר
הסיבה שעם ישראל עומד לזכות להיכנס לארץ (פסוקים א' – ה')
משה מוכיח להם שהם מצליחים לא על ידי הכח שלהם אלא רק בעזרת הכח של ה', שהרי הם עומדים להגיע ולקבל את ארץ ישראל שיש שם אומות חזקות ביותר עם ערים מבוצרות וחזקות, העם עצמו הוא עם הרבה יותר אנשים מעם ישראל וכל אחד מהם יותר גבוה וחזק כפי שעם ישראל כבר שמעו מהמרגלים, אבל בכל אופן הם עומדים להיכנס ולנצח וזה בזכות שה' הוא זה שיעבור לפניהם וישמיד ויכניע את כל האויבים ויתן לעם כח להילחם ולאבד את כל הנותרים.
משה אומר שגם את זה שה' הורג ומוציא את כל הגויים עם ישראל לא יכול לזקוף לזכותו ולהגיד שזה בגלל שהוא צדיק, כי זה לא נכון אלא זה רק בגלל הרשעות של הגויים שנמצאים שם, ובזכות השבועה שה' נשבע לאברהם יצחק ויעקב.
משה מזכיר את חטא העגל (פסוקים ו' – כ"א)
משה מוכיח להם שאכן הם לא מספיק צדיקים בשביל לקבל בזכות זה לבד את ארץ ישראל ע"י שהוא מזכיר להם את מה שעשו במדבר.
הוא אומר לעם ישראל שהם עם קשה עורף כמו שעוד מעט יאמר שה' בעצמו אמר את זה, ושלא ישכחו שהם הכעיסו את ה' במדבר ע"י שהם כל הזמן סירבו לשמוע בקולו מהזמן שיצאו ממצרים עד שהגיעו לערבות מואב.
הוא מתחיל עם חטא העגל ומספר שה' עוד רצה להשמיד אותם בהר סיני.
כשהוא עלה להר סיני בשביל לקחת ולהוריד את לוחות הברית שנבראו עוד בששת ימי בראשית בשביל התורה וישראל, והוא התעכב בראש ההר במשך ארבעים יום וארבעים לילה בלי לאכול ולשתות בשביל שיוכל להיות מוכן לקבל את הלוחות.
בארבעים יום ה' לימד אותו את מה שכתוב בעשרת הדיברות ואת כל התרי"ג מצוות כמו שעם ישראל ביקשו לפני שיעשה, וה' כתב על הלוחות באצבע אלוקים את כל מה שהוא דיבר בהר סיני אל עם ישראל.
לאחר הארבעים יום ה' נתן למשה את שני הלוחות ואמר לו שירד מהר מן ההר כי הערב רב שמשה הוציא ממצרים קילקל ועזבו מהר את דרך התורה והמצוות שה' הורה להם, ועשו להם פסל לעבודה זרה.
ה' דיבר אליו עוד פעם ואמר לו שהוא ראה שהעם הזה קשה עורף ולכן שיפסיק לבקש בשביל ההצלה שלהם כדי שה' ישמיד את כולם, ימחה את שמם ויעשה את משה לאומה חדשה.
מכיוון שה' ציוה את משה לרדת הוא אכן ירד כששני הלוחות נמצאים באוויר מעל הידים שלו, הוא ירד אחורנית עם פנים להר וההר עדיין היה בוער באש כמו בזמן מתן תורה ולמרות שחטאו כבר בעגל, כשהוא ירד משה אכן ראה שהם חטאו לה' ועשו עגל לשם עבודה זרה ושסרו מהדרך כמו שה' אמר.
לכן, משה תפס בשני הלוחות, השליך אותם לארץ ושבר אותם.
משה מספר שלמחרת עלה שוב להר סיני לארבעים יום וארבעים לילה בלי לאכול ובלי לשתות בשביל להתנפל לפני ה' ולבקש רחמים על עם ישראל שימחל להם על החטא שעשו, הוא עשה זאת כי פחד מאוד משני מלאכי חבלה שנקראים אף וחמה ושלכל אחד יש צבא שלם של מלאכי חבלה וכל אלה נשלחו להיפרע מעם ישראל, ולכן הוא התפלל וה' שמע אליו.
גם על אהרן ה' כעס ורצה להשמיד אותו ואת זרעו, משה התפלל גם עליו ואכן הצליח להציל את אהרן וחצי מזרעו.
משה אומר שעוד לפני שעלה, הוא שרף את העגל שעשו עד שנתעוות כולו, לאחר מכן או שבר אותו עם פטיש לחתיכות קטנות שאותם הוא טחן לעפר, את העפר הוא שפך לתוך הנחל שנוצר מהצור שהיה בהר, משה לא הזכיר שהוא גם השקה את עם ישראל ואת שבט לוי שהרגו את החוטאים בשביל לא לביישם.
משה מזכיר את שאר החטאים (פסוקים כ"ב – כ"ד)
משה מזכיר להם גם שהכעיסו את ה' בתבערה כשהתלוננו על קושי הדרך ובמסה כשניסו את ה' על המים, וכן כשדרשו לשלוח מרגלים בקדש ברנע, ואחר כך שלא האמינו שהוא אכן יכניס אותם ושהם עלו בכח במעפילים, משה מסיים ואומר שאכן מכל מה שהזכרתי מוכח שהמרתם את פי ה' מההתחלה.
משה מספר על הארבעים יום השניים (פסוקים כ"ה – כ"ט)
משה מספר שהוא עלה להר והתנפל לפני ה' ארבעים יום וארבעים לילה בשביל שה' לא ישמיד אותם, הוא אמר לה' וביקש ממנו שלא ישחית את העם שלו, את הנחלה שלו שהוא פדה ע"י ניסים גדולים והוציא אותם ממצרים.
וכן הוא ביקש מה' שיזכור לאברהם יצחק ויעקב את מה שנשבע להם ולכן שלא יביט ויפנה אל הקשיות עורף של עם ישראל ושלא יסתכל על שהרשיעו במזיד ושחטאו בשוגג.
משה גם אמר שיש חשש לחילול ה' שהמצרים יאמרו שה' לא הצליח להכניס אותם לארץ שהוא הבטיח ובגלל זה הוא שונא את עם ישראל ובשביל שאף אחד לא ידע שהוא לא הצליח הוא לקח אותם למדבר להרוג אותם שם כי שם זה מקום שומם ללא אנשים.
והרי הטענה הזאת לא נכונה, שהרי בני ישראל הם העם והנחלה של ה' ולכן אין סיבה שישנא אותם, כמו כן הוא הוציא אותם הרי ממצרים בכח גדול ובזרוע נטויה ואין שום סיבה שלא יצליח להכניסם לארץ.
פרק י׳ – הלוחות השניים, תוכחה, שבט לוי, יראת ואהבת ה'
הכנת וקבלת הלוחות השניים (פסוקים א' – ה')
בסוף הארבעים יום השניים ה' אמר למשה לרדת מההר, לסתת שני לוחות אבנים חדשים ממה שנשאר מהלוחות הראשונים ושנמצא באוהל של משה, ושיעלה להר עם הלוחות אל ה', כמו כן ה' אמר לו לעשות ארון עץ כדי שיהיה לו היכן להניח את הלוחות.
משה עשה ארון מעצי שיטים, הכין שני לוחות ועלה להר עם שני הלוחות בידו, ה' כתב על הלוחות את אותם דברים שהיו כתובים על הלוחות הראשונים, את הדברים שהוא דבר אל עם ישראל במעמד מתן תורה.
משה ירד מן ההר אחר ארבעים יום ביום כיפור עם הלוחות השניים ושם אותם בארון כמו שה' ציוה.
המשך המסע, והפרשת שבט לוי (פסוקים ו' – י"א)
משה גם מזכיר לעם ישראל את מה שקרה בסוף השנים במדבר אחרי שאהרן מת כשהגיע מלך ערד להילחם עם ישראל והם מינו ראש בשביל לשוב למצרים ולברוח, שבט לוי רדף אחריהם ונהרו משני הצדדים המונים מישראל.
משה חוזר לזמן חטא העגל ומספר שלאחר חטא העגל ה' הפריש את שבט לוי שהם יהיו ממונים על העבודה של המקדש, הלווים – לשאת את ארון ברית ה' והכהנים – לעבוד את ה' בבית המקדש והמשכן ולברך את עם ישראל בשמו של ה'.
מכיוון ששבט לוי נתמנו לעבודת ה' הם לא יכולים ופנויים לעבוד בשביל עצמם ולא יקבלו נחלה , ולכן כל מה שנותנים לה' זה יהיה הנחלה שלהם שממנה הם יתפרנסו.
משה חוזר לספר מה היה בארבעים יום השלישיים ואומר שהוא עמד שם ארבעים יום וארבעים לילה וה' אכן שמע לדבריו, ואמר לו שירד להנהיג את העם ושיכנסו לארץ ישראל למרות שחטאו וירשו אותה ללא שום מלחמה.
המצווה לירא מה' (פסוקים י"ב – כ')
משה חוזר ומדבר לבני ישראל על מצבם כעת ואומר להם שה' דורש מכל אחד ואחד שיהיה לו יראת שמים ושיפחד מה' ובזכות זה יצליח ללכת בדרך ה' לאהוב אותו ולעבוד אותו במסירות נפש ממש.
העבודה שה' רוצה שתעשו היא לשמור את המצוות ואת החוקים והסיבה שהוא רוצה שיקיימו זה לטובת עם ישראל.
שהרי לה' יש את כל השמים ושמי השמים, מרחבים אדירים שמלאים במיליארדי עולמות וכן את הארץ עם כל מה שבה, וכל הבריאה יראה את ה' והוא לא צריך אותנו, אבל בכל זאת הוא רצה שהאבות שלכם והזרע שלהם יהיה העם שלו, וזה סימן שזה מהאהבה שלו אליכם.
ואפילו שהוא כבר בחר, אתם צריכים להישאר ראויים ולכן תסירו את הכיסויים שיש לכם על הלב ושמונעים מכם לקבל את דבריו, ואל תקשו יותר את העורף מלקבל את העול עליכם.
והסיבה שאתם צריכים אכן לעשות את זה, היא בגלל שה' האלוקים שלנו – הוא אלוקי האלוקים – הוא שולט על כל המלאכים והכוחות שברא בעולם, הוא אדוני האדונים – הוא אדון על כל מה שיש בשמים, הוא הקל ששולט בעולם הזה, שמנהיג אותו בדרך הטבע ושכשהוא רוצה משנה מהדרך שבה מנהיג תמיד ועושה ניסים מחוץ לטבע, ה' לא שוכח ומוותר על העונש למי שמורד בו ואי אפשר לשחד אותו או לקבל ממנו פרוטקציות, בנוסף למרות גדולתו הוא דואג גם לכל חלש ונזקק, דואג להעניש למי שעושה ליתום ואלמנה רע, והוא דואג לגר שיהיה לו אוכל ובגדים, ושגם אתם צריכים להידבק ודרכיו ולדאוג לגר.
לכן בגלל כל זה אתם צריכים לפחד מה' לעבוד אותו כמו עבד לאדון, ולהידבק אל התלמידי חכמים ומוסרי התורה וכך תגיע לאהבת ה' ואז תוכל גם להישבע בשמו.
המצווה לאהוב את ה' (פסוקים כ"א – כ"ב)
משה אומר לעם ישראל שהם צריכים להלל ולשבח את ה' על שעשה להם את כל הניסים הגדולים והנפלאות במהלך כל השנים במדבר כמו שהם ראו במו עיניהם, וכן לשבח את ה' על זה שלמרות שעם ישראל ירד למצרים רק בשבעים נפש בכל אופן הם כיום לאחר מאתיים חמישים שנה כבר אומה ענקית שחשובים כמו הכוכבים שבשמיים.
פרק י"א – המשך מצוות אהבת ה'
לאהוב את ה', והחיוב שלהם בזה יותר מבניהם (פסוקים א' – ט')
על כל הדברים האלה שהוזכרו וכן תמיד עם ישראל חייב לאהוב את ה', ומתוך האהבה לשמור ולקיים את כל מה שה' עושה בעצמו וללכת בדרכיו וכן את המצוות שעם ובלי טעם וסיבה את דיני הממונות וכל שאר התורה, וצריכים לעשות זאת תמיד לעולם.
ומסביר משה שלעם שעומד מולו שלהם יש חיוב יותר גדול מהדורות הבאים בנושא הזה של אהבת ה'
שהרי הבנים שלהם בשונה מהם לא ראו בעניים שלהם את כל מה שה' לימד אותם, את גודלו ואת היד החזקה.
הם לא ראו את ה' נותן למצרים לנסות אותו, איך הוא מכה בהם ואיך שהטביע אותם בים, הם לא ראו את כל הסימנים שמשה עשה במצרים ואחר כך להראות שה' הוא זה ששלח אותו ואת כל מה שהוא עשה לפרעה ולכל אנשי ארצו.
הם לא ראו את כל מה שה' עשה לחיילים ולצבא של פרעה בים אחרי שרדפו אחרי בני ישראל, את מה שהוא עשה שם לרכבים שלהם, איך שה' הציף את מי הים לתפוס את כל מי שניסה לברוח מהים ואיך שה' איבד אותם, ושעד היום הזה שמשה מדבר איתם מצרים עדיין חרבה ומושפלת.
כמו כן הם לא ראו את כל הניסים שה' עשה ארבעים שנה במדבר
הם לא ראו את הנס שקרה לדתן ואבירם ועדתם שנבלעו באדמה יחד עם כל אנשיהם בתיהם ורכושם.
מי שראה זה אתם, ולכן אתם מחוייבים יותר להבין את דברי התוכחה, ולאהוב את ה'.
ובגלל זה תשמרו את כל המצוות שאני מצווה אתכם ובזכות זה תזכו להיות חזקים ולהיכנס לרשת ממש עוד מעט את ארץ ישראל, ותאריכו ימים בארץ הטובה הזאת שזבת חלב ודבש ושה' כבר נשבע לאבותיכם שיתן לכם אותה.
המעלות של ארץ ישראל (פסוקים י' – י"ב)
מכיוון שהארץ היחידה שהכירו היא ארץ מצרים, משה מסביר כמה ארץ כנען טובה ע"י שמדגיש את ההבדלים בינה לבין ארץ מצרים.
הוא אומר להם שארץ כנען הרבה יותר טובה מארץ מצרים, וכמו שנאמר להם כשיצאו ממצרים, שהעיר הכי גרועה בארץ כנען שהיא העיר חברון, טובה כפול שבע מהעיר הכי טובה במצרים שהיא צוען.
ומצרים נחשבת משובחת מהארצות האחרות, אז מובן מזה כמה גדולה המעלה של ארץ כנען, ואפילו ארץ רעמסס שמשם יצאו והיא נחשבת מהחלקים המשובחים של מצרים לא מתקרבת ולא דומה לארץ כנען.
הוא מזכיר להם שבארץ מצרים מכיוון שלא היה יורד גשם, אם מישהו היה רוצה להשקות שדה שגבוהה מהנילוס, היה צריך לעבוד קשה גם על חשבון השעות שינה ולסחוב מים בידיים וללכת ברגלים עד השדה ולהשקות, וכך הלוך ושוב עד שישקה את כל השדה, כמו שעושים גם בשאר הארצות בגינה של ירקות שלא מספיק לה הגשמים שיורדים.
לעומת זאת בארץ כנען האדם יכול לשכב במיטה וה' מוריד גשמים ומשקה את כל השדה, לא משנה אם השדה גבוהה או נמוכה, אם היא מוסתרת או גלויה.
כמו כן במצרים הקרקע היא מישור אבל בארץ כנען יש הרים, ובהרים אפשר לזרוע הרבה יותר כי יש את כל השטח של ההר בצדדים, וכן בבקעה.
וה' דורש כל הזמן את טובת ארץ כנען לראות אם זקוקה לגשם, ורק בזכותה הוא דורש את שאר הארצות ומשקה אותם.
וה' מחליט וקובע כבר בראש השנה מה יהיה למשך כל השנה.
התנאי לקבלת הגשמים והתבואה (פסוקים י"ג – ט"ו)
אכן על פי מה שמתואר מקודם, ארץ ישראל יותר טובה, אבל כל זה בתנאי שיורד גשם, כי אם לא יורד גשם היא הרבה יותר גרועה ממצרים, ששם אפשר לפחות לקחת מים מהנילוס, אבל בארץ ישראל אם אין גשם אין מאיפה לקחת מים.
לכן מסביר להם משה שהברכה הזאת תלויה בשמירת המצוות, שאם הם יקשיבו ויחזרו שוב ושוב על דברי התורה שכבר למדו, כמו כן יתייחסו לכל המצוות כאילו נצטוו עליהם באותו יום, ותקיימו את מצוות, לא בשביל לקבל שכר, לא בשביל להיות עשירים או בשביל לשלוט על הציבור, אלא מאהבת ה', ותתפללו אל ה' בכל לבבכם, וזוהי עבודת התפילה שהיא עבודה שבלב, ותהיו מוכנים למסור בשבילו את נפשכם, משה פונה כאן לכל הציבור יחד בלשון רבים, בשונה מפרשת ואהבת כדי ללמד שהברכה תלויה בעבודה המשותפת והכללית של כולם.
לכן, אם עם ישראל יעשה את חלקו ויעבוד את ה' מכל הלב, ה' יעשה את חלקו ויוריד להם גשמים בזמן שנח להם, כגון בלילות או בזמנים שלא נמצאים ברחובות (פעם לא היו ברחובות בליל שבת או בליל רביעי) וה' ייתן את ה"יורה", שהוא הגשם הראשון שיורד לאחר הזריעה ומרווה את האדמה, ואת ה"מלקוש", שהוא הגשם האחרון היורד סמוך לקציר וממלא את שיבולי התבואה.
וכן אחרי שיצמחו התבואה והפירות משובחים, ה' ישמור עליהם ועליכם שלא יבואו אויבים ויקחו אותם, אלא אתם תאספו אותם, גם את הדגן שזה התבואה, גם את התירוש שזה ענבים שעושים מהם יין וגם את היצהר שזה הזיתים שמפיקים מהם שמן.
כמו כן ה' יצמיח עשב לבהמות בשדה שלך ולא תצטרך ללכת רחוק לרעות אותם.
ובנוסף תתברך שהאוכל שתוכל ישביע אותך ולא תצטרך לאכול הרבה
אזהרה שלא לעזוב את ה' ולעבוד ע"ז (פסוקים ט"ז – י"ז)
משה מזהיר את ישראל שישמרו שגם אחרי שישבעו לא ישכחו את ה' ולא יבעטו בו, שלא יעזבו את ה' וילכו לעבוד אלהים אחרים שמתנהגים כזרים ואחרים כלפי מי שעובד אותם שלא עוזרים לעובדים אליהם, כי אם הם כן יעבדו ע"ז ה' יכעס ויפסיק את הגשם, ואפילו אם ישקו ממים שעדיין יש להם הוא יעשה שהארץ לא תצמיח ואפילו לא את מה שהובילו אליה וזרעו בה, בגלל שישראל כבר מכירים את ה' ויש להם ממי ללמוד, ה' לא ייתן להם זמן רב לחזור בתשובה כפי שנתן לדור המבול, משום כך, הם יאבדו ויגורשו במהירות מן הארץ הטובה שגרמה להם לחטוא..
לזכור לשמור ללמד ולעסוק בדברים האלה (פסוקים י"ח – כ"א)
בשביל שלא ישכחו את הדברים החשובים האלה, וכדי שלא יגיעו לעונש החמור הזה, משה אומר להם שישימו את הפרשה הזאת בתפילין (יחד עם עוד שלוש פרשות אחרות) ויקשרו אותם מידי יום על הידים והראש, וכן לכתוב אותם על מזוזות פתחי הבתים, משה מדגיש שעליהם להמשיך לקיים את המצוות האלו גם אם יגורשו מן הארץ אל הגלות, כדי שכאשר ה' יחזיר אותם לארץ ישראל, המצוות לא יהיו להם חדשות וזרות.
בנוסף, מוטלת עליהם חובה עצומה ללמד את הילדים את התורה וברגע שהילד מתחיל לדבר, האב צריך מיד לדבר איתו בלשון הקודש וללמד אותו לדבר על ידי תורה כגון את הפסוק "תורה ציווה לנו משה", הלימוד הזה צריך להיות עיקר הדיבור שלהם לאורך כל היום – כשיושבים בבית, כשהולכים בדרך, כשהולכים לישון וכשקמים בבוקר,
וכן מצווים לקרא את הפרשה הזאת (יחד עם עוד שניים) כל בוקר וערב, בעקבות קיום המצוות ולימוד התורה, משה מבטיח שימיהם ירבו על האדמה, התורה אומרת שה' נשבע לאבות "לתת להם" את הארץ, מכיוון שהאבות כבר מתו, הדבר מלמד אותנו שה' עתיד להחיות את המתים, ואז הוא ייתן להם את הארץ והם יחיו בה לעולם, כימי השמים על הארץ.
הבטחת הניצחון בזכות הדבקות בה' (פסוקים כ"ב – כ"ה)
משה מסכם את דבריו ומבטיח לישראל עזרה וניצחון במלחמות, אך מציב לכך תנאי מפורש של שמירת התורה, משה משתמש בכפילות "שמור תשמרון" כדי להזהיר אותם לחזור שוב ושוב על הלימוד במטרה שלא יישכח, עליהם ללכת בכל דרכיו של ה', וכפי שה' רחום וגומל חסדים, כך גם הם צריכים להיות רחמנים ולגמול חסדים, משה דורש מהם להידבק בה', והדרך לעשות זאת היא להידבק בתלמידי חכמים וללמוד מהם, בעקבות קשר זה לתלמידי החכמים, ה' מחשיב להם את המעשה כאילו נדבקו בו ממש.
כשישראל יעשו את חלקם, ה' יעשה את חלקו ויגרש את כל עמי כנען מפניהם, משה מתאר את העמים האלה כגדולים ועצומים מכם, בכך משה למעשה משבח את עם ישראל ואומר להם שהם גיבורים וחזקים יותר מכל האומות בעולם, אך עמי כנען עצומים וחזקים אפילו מהם, למרות זאת, בזכות ה' הם ינצחו אותם,
בעקבות העזרה של ה', כל מקום שידרכו בו יהיה שלהם וקדוש בקדושת ארץ ישראל ואפילו אם זה מחוץ לגבולות של מה שה' הבטיח, ואף איש לא יוכל לעמוד בפניהם ולעצור אותם, אפילו לא ענקים מפחידים כעוג מלך הבשן, כדי לעזור לישראל במלחמה, ה' יטיל "פחד" ו"מורא" על האויבים, הפחד ייפול כבהלה פתאומית על האויבים הקרובים ויגרום להם לברוח מיד, והמורא יהיה דאגה מתמשכת שתיפול על האויבים הרחוקים, שיפחדו לאורך זמן רב, כך הארץ תיכבש בידיהם בדיוק כפי שה' הבטיח.
- המאמר הבא בסדרה 'סיכום פרשיות ספר דברים': סיכום פרשת ראה
- מאמר קודם בסדרה 'סיכום פרשיות ספר דברים': סיכום פרשת ואתחנן
