בס"ד
בענין פת חלבית שנתערבה באחרות
שאלה נשאלתי אודות לחמניות שנאפו עם חלב ונשכח לעשות בהם סימן כפי הדין ונאסרו באכילה (כמבואר ביו"ד סימן צ"ז) , ושוב נתערבו עם לחמניות כשרות באופן שאין ס' נגד הפת אבל יש ס' נגד החלב המעורב באותם לחמניות. ויש לעיין האם נאסרו כל הלחמניות באכילה כיוון דהוי כדבר שבמנין וכחתיכה הראויה להתכבד שלא בטלה ברוב ואת"ל שיש כאן ביטול האם מותר לאכול את כל המאפים גם עם בשר או דווקא בחלב או בעינם. ועוד צריך לעיין בדין התנור האם נאסר מחמת אותם לחמניות חלביות שלא היה בהם היכר ונאסרו האם אסרו נמי התנור מחמת שבלע מטעם הלחם האסור.
תשובה ראשית יש להקדים שהתערובת מעין זו מוגדרת כתערובת של מין במינו וגם כמין בשאינו מינו שהרי הפת ביחס לפת הוי מין במינו אבל ביחס לחלב הבלוע הוי כאינו מינו אשר מבואר ברמ"א יו"ד סי' ק"ט דביבש ביבש מין בשאינו מינו בעינן ס' נגד האיסור מגזירה שמא יבשלנו. וא"כ לכאו' יש לדמות ענין זה למה שמבואר בפמ"ג סימן צ"ב סקט"ז שחתיכת בשר שנאסרה מטיפת חלב ונעשה נבילה ונתערבה אח"כ יבש ביבש עם ב' חתיכות בשר מותרות , בטל ברוב ובתנאי שיהיה עכ"פ ס' בכולן כנגד החלב דאל"כ איכא גזירה שמא יבשלם ויתן החלב (היבש) טעם בכל הבשר עיי"ש. וה"נ י"ל דהפת עם הפת הוי מין במינו וסגי בתרי נגד חד להוי רוב המבטל מין במינו ביבש, אבל נגד החלב הבלוע צריך ס' בכל הלחמים נגדו. וע"ש בסימן קט' דיבש ביבש שנתבטל מין במינו לא יאכל אדם אחד כולם יחד וי"א שאסור לאוכלם אדם אחד אפ"י זה אחר זה וע"ש במור"ם ואכמ"ל.
ואמנם בנידון דידן דהוא מילתא דרבנן דעת הש"ך שם סק"ט שא"צ ס' נגד האיסור דכיוון שיבש ביבש מין בשא"מ החשש שמא יבשלם, א"כ באופן שגם אם יבשל הכל יחד יהיה אסור רק מדרבנן הוי גזירה לגזירה ואין לגזור וסגי ברוב. וא"כ בנ"ד שגם אם יבשל הכל יחד האיסור רק משום פת חלבית שהוא מדרבנן , יש לדון דסגי ברוב אפ"י אין ס' כנגד החלב. אולם דעת הגר"א שם סק"ח דלא כהש"ך וביאר שכן פשטות דעת הרמ"א שם דאפ"י איסור דרבנן בעי ס' באינו מינו ולשיטתו בנ"ד יצטרכו ס' נגד החלב מיהת וכנ"ל.
ומצאתי בהגהות הגרש"ק על פמ"ג בסימן צ"ז שכ' שאם נתערב פת שנבלע בו שומן בשרי עם הרבה פת אחר, נראה שאינו בטל ברוב אף דהוי יבש ביבש (ר"ל וא"כ לכאו' סגי ברוב וא"צ ס') וכן אין שייך שמא יבשלנו ויתן טעם דאין דרך לבשל הפת יחד,
מ"מ אסור חדא שמא יבוא לערב הפת עם חמאה וחלב חם ואז יכול לבוא לידי איסור דאורייתא, וגם י"ל דלא פלוג רבנן במילתא וגם כשאין דרך לבשל בכל דוכתא מין בשאינו מינו לא בטל ביבש (ר"ל בלי ס') עכ"ד.
ונראה מדבריו דבאופן כזה שיכול להגיע לידי איסור תורה בעינן ס' גם לשיטת הש"ך הנ"ל הסובר שבדרבנן א"צ ס' (בתערובת יבש גם במין בשאינו מינו )
ונהי דהגרש"ק לא נחית לפלוגתא זו של הש"ך והגר"א הנ"ל ודן מצד שאין רגילות לבשל הפת וכו' מ"מ י"ל דלפי סברתו שכתב שאפשר להגיע לאיסור תורה יש לאסור ודו"ק
[ואכתי יש להעיר על דבריו דחם בחם דרך צלי תלוי בפלוגתא אם נאסר מהתורה בבשר בחלב] ומ"מ דבר זה הוא חידוש וצ"ע דהפשטות של גזירת שמא יבשלנו ויתן טעם, הוא בחתיכות עצמם והיינו בתערובת שלפנינו וכאן חידש הגרש"ק דאפי' באופן שיכול לבוא לידי איסור תורה בתערובת אחרת נמי גזרינן ודו"ק.
אמנם בספר יד יהודה (סימן צ"ז סק"ד בארוך וסק"ה בקצר) כתב בפשיטות דפת חלבי שנתערב בפת אחר צריך ס' בכולם נגד החלב הבלוע ואם אין בהם ס' נגד החלב יש לעשות בהם סימן או לחלקם להרבה בני אדם וטעמו דהצריך ס' דאם אין בכל הפת המעורב ס' נגד החלב שבפת זה הוי כמו שנתערב החלב בכל הפת.
וכפי הנראה היד יהודה לשיטתו בסימן ק"ט סקי"ד בקצר שאסר בהחלט גם באיסור דרבנן שנתערב באינו מינו ביבש בלי שישים ע"ש גם בארוך ודו"ק.
ולענ"ד יש לדון על דבריו דיש לדמות כל איסור זה של פת הנילושה בחלב לאיסור של פת עכו"ם ובישולי עכו"ם אשר כתב הרמ"א ביו"ד סימן קי"ב סי"ד שפת עכו"ם שנתערבה במאכל בטל ברוב בין לח בין יבש והש"ך שם כתב דה"ה בישולי עכו"ם (ויש חולקין בזה) והטעם בזה דאיסורו קיל שנאסר רק מחמת גזירה של חתנות ואין חשש איסור דאורייתא בגוף המאכל ולכן הקילו חכמים שא"צ ס' ולפי"ז יש לצדד דגם בפת חלבית או בשרית שנאסרה רק משום גזירה אטו המין השני ואינו איסור בעצם המאכל יתבטל ברוב אפי' בלי ס' ובאמת היד יהודה נחת לדימוי זה ולכן כתב שם שאם נתערב הפת החלבי בתבשיל בטל ברוב בעלמא אפי' בשא"מ .
וא"כ כיוון שאנו תופסים שאיסור פת חלבי הוא קיל יש לדון שגם בנתערב בפת אחר יבטל שפיר אפי' אין ס' נגד החלב הבלוע כיוון שאין צריך כאן לדיני ביטול בעלמא וכשם שהקלו בתבשיל באינו מינו בלי ס' כך נקל במינו בלי ס' ולא נאמר שאנו רואים כאילו נתערב החלב בכולו שהוא רק גזירה דרבנן לראות כן בעלמא (בתערובת יבש במין בשאינו מינו). וצ"ע.
ועכ"פ בנ"ד הלא היה הס' כנגד הבלוע ואכתי יש לדון שמא לא יבטל ברוב מחמת שהפת הוי דבר שבמנין וכן חתיכה הראויה להתכבד. וכן יש לדון בעיקר ביטול זה שאינו ביטול דעד כמה שאפשר להרגיש בטעם אם זה פת חלבית אם לאו.
ועוד יש לדון גם את"ל שיש כאן ביטול האם מותר לאוכלו גם עם בשר או דווקא עם חלב או לבדו ומטעם דבר שיש לו מתירין ואי"ה יבואר כל זה לפנינו.
האם יש לאסור ביטול פת חלבי בפת סתם משום חתיכה הראויה להתכבד או דבר שבמנין
ונבוא לדון האם אכן יש לאסור מצד חתיכה הראויה להתכבד והנה מבואר בסימן ק"א ס"ב דאין דין חתיכה הראויה להתכבד אלא א"כ איסורה מחמת עצמה כגון נבילה ובשר בחלב אבל אם נאסרה מחמת קבלת טעם מאיסור אפי' למ"ד חתיכה נעשית נבילה אין לה דין חתיכה הראויה להתכבד והיינו טעמא שהטעם אינו ראוי להתכבד מהאי טעמא נמי גם דבר שבמנין אינו נחשב רק אם אסור מחמת עצמו אבל כשבלע איסור אינו נחשב כדבר חשוב שלא בטל ברוב .
ולפי"ז יש לדון בנידון דידן היכי דינינן ליה האם פת הבלוע מחלב שנאסרה מחמת שאין לה היכר נחשבת כדבר האסור מחמת עצמו שגזרו עליה חכמים שתהא כניבלה או דילמא אין לה גדר של דבר האסור מחמת עצמו ואינו נחשב אלא כאיסור בלוע ולפי צד זה אין לומר שפת חלבית או בשרית לא בטלה ברוב משום חתיכה הראויה להתכבד או דבר שבמנין.
וידוע מה שנחלקו הפוסקים אם מהני לעשות היכר בפת לאחר אפייה ומובא משם זקנו של הפלתי שהתיר זאת או לחלקו לאנשים הרבה ואז הוי כפת מועט ושרי ובספר אור עולם כתבתי שכתבו הפוסקים דלאחר אפייה לא מועיל שינוי וכן לא מועיל הפת לחלק לאנשים הרבה כיוון שכבר נעשה חתיכה דאיסורה ונעשה נבילה ואולם נראה לענ"ד שגם אם נתפוס כהנך פוסקים שאסרו לעשות היכר אחר אפייה אכתי יש לומר דלא גזרו על פת זו לעשותה כחפצא דנבילה ממש אפי' לענין שנצטרך ס' גם נגד הפת עצמה דנהי שגזרו ואסרו פת זו שנאפתה באיסור מ"מ אכתי אין לאסור את טעם הפת בעצמותה רק איסור נובע מחמת טעם החלב המעורב בו.
והנה טרם שנבוא לפשוט חקירה זו נביא כאן מה דנחלקו הפוסקים בסימן ק"א בעניין חתיכה שנאסרה מבשר בחלב שנחלקו שם האם מה שמבואר בשו"ע שבשר בחלב הוי כחתיכה האסור מעצמה מיירי דווקא כשנאסרה מן התורה. או אפי' מדרבנן . דעת המנחת יעקב ועוד אחרונים שדווקא בנאסרה מן התורה אבל אם נאסרה מדרבנן וכגון בדרך כבישה ומליחה או עוף בחלב בזה לא עשו חכמים את הדבר כאיסור מחמת עצמו ואין בו דין של חתיכה הראויה להתכבד ואמנם רבו המחמירים בזה וכ"כ רעק"א בהגהות השו"ע שם דגם בב"ח דרבנן חשיבא כחתיכה הראויה להתכבד.
והנה שבנד"ד יש סניף להקל ע"פ הפוסקים המקילין באיסור בב"ח דרבנן שלא נחשב כאיסור מחמת עצמו. וק"ו לנידון דידן שלא יחשב פת חלבי או בשרי כאיסור מחמת עצמו וא"כ שפיר יש בו דין ביטול. אבל לפי החולקים המחמירים אכתי יש לדון שמא בעניננו קיל טפי כיוון שאינו בשר בחלב אשר מהתורה נעשה נבילה רק גזרו חכמים על פת שיש בה טעם בשר או חלב מחשש שמא יאכל במין השני.
והנה כבר כתבתי לעיל שיש סברא לדמות איסור פת חלבי לדין פת עכו"ם כיוון שחכמים אסרו משום גזירה שמא יאכלנו במין הנגדי דומיא דגזירת חתנות שעשו הרחקה, ואם נכונים הדברים הרי שדעת הש"ך בהל' מאכלי עכו"ם ס"י קי"ב סקכ"ג שפת עכו"ם שנתערבה במאכל בטל ברוב אפי' כשהוא דבר חשוב וכן כתב הת"ח (כלל ע"ה דין ח') בשם או"ה ע"ש. ולפי שיטתם ה"נ יש לומר דאין חומרת דבר חשוב ואין לאסור כשנתבטל.
והנה בחוות דעת סימן צ"ז סק"ב כתב משום הצמח צדק דאם נפלה פת שנאפתה עם חלב או בשר לתוך ירקות ונתבשלו יחד אסורים וכתב עליו שם ואין דבריו מוכרחין.
ובפשטות נראה דנחלקו כאן אם גזרו רבנן על הפת עצמה לעשותה כנבילה שצריך ס' נגדה ובלי ס' אוסרת הפת בטעמא כדין חתיכה שנעשית נבילה ולפי'ז דעת הצמח צדק שעשוה כנבילה והחוו"ד פליג .
ואולם גם לשיטת הצמח צדק אכתי אין בזה כדי להחמיר בדין חתיכה הראויה להתכבד דהא מפורש בשו"ע בסימן ק"א דגם למי שסובר בשאר איסורין מלבד בבשר בחלב שחתיכה נעשית נבילה מ"מ אין לחתיכת היתר הבלועה מאיסור דין של חתיכה הראויה להתכבד כיוון שהבלוע עצמו אינו חשוב ולא גזרינן בזה משום חתיכה הראויה להתכבד .
וע"ע ביד יהודה כתב שגם הצמח צדק לא כתב מפורש כמו שכתב החוו"ד בשמו וע"ש שהשיג על זה ונקט בפשיטות דבטל ברוב בעלמא גם מין בשאינו מינו.
ועוד כתב ביד יהודה משם הלבושי שרד שאכן סבר שפת שנאסרה הוי איסור מחמת עצמו ויש בו דין של דבר חשוב שאינו בטל ברוב והיד יהודה עצמו פליג עליו ופשוט לו שאין בזה משום דבר חשוב.
ויש להעיר על ראייתו וסברתו שם ואיני רוצה להאריך ועכ"פ עצם דינו נראה נכון שאין בזה משום דבר חשוב (וע"ש עוד מה שנחלק עם הלבושי שרד במקרה שהיתה פת מועטת שלא נאסרה ואח"כ נתערבה שהלבו"ש רצה לאסור אחר העירוב משום שנעשתה פת מרובה והיד יהודה פליג בסברא זו ע"ש) ועכ"פ יש לדמות פת זו לפת עכו"ם וכנ"ל אשר לפי הש"ך והת"ח לא מחמירין בזה משום דבר חשוב. ועיין ביד יהודה שם סוף סק"ה שנראה דגם כן כיוון לרמוז לסברא זו ע"ש ודוק.
העולה לדינא שכאשר נתערבה פת חלבית בפת אחרת שהיה רוב כשר אם היה ס' בכל הפיתים נגד החלב הבלוע אכן יש כאן דין ביטול ברוב ואין לחוש משום דבר שבמנין או חתיכה הראויה להתכבד דלפי החוו"ד בכלל לא גזרו אפ"י על טעם הפת להצריך ס' נגדה, וגם לפי הצמח צדק י"ל דאין בזה משום דבר חשוב דיש לדמות פת עכו"ם שהש"ך והת"ח כתבו שאין בפת עכו"ם חומרת דבר חשוב. ועכ"פ לא יאכל אדם אחד כולם אם לא במקום הדחק, וכאשר אין ס' בכולם כנגד החלב יש להקל ע"י שיעשה סימן אחר כך או שיחלק פת מועט להרבה בני אדם ועיין עוד דבסמוך. (והגם שכתבנו שאין להקל בזה בעלמא לאחר שאפה פת בלי סימן כיון שעבר על גזירת חז"ל וכבר נאסר, מ"מ יש לצרף דעת האומר שמהני דבר זה אחר האפייה כיוון שיש סברא גדולה להתיר גם בלי ס' נגד החלב הבלוע וכמ"ש לעיל בארוכה . וע"ע ביד יהודה שנראה ג"כ שס"ל כנ"ל, וע"ש עוד דעתו אם מהני היכר אחר אפייה באופן שלא עבר על גזירת חז"ל ואכמ"ל)
האם שייך ביטול בפת חלבי או בשרי מצד שיכול להיות נרגש בטעם
ואמנם אכתי צריך לדון על כל מה שנכתב דאפשר שלא יועיל ביטול בנידון דידן כל עיקר דהנה הקשו הפוסקים בכל תערובת של יבש ביבש מין בשאינו מינו היכי משכחת ליה דלכאו' ניכר האיסור ואיסור ניכר לא בטיל כנודע .
וכתבו לתרץ דמיירי בחתיכות דקות שאינו ניכר או באופן ששחט כמה מינים וידוע שאחד נשחט שלא כדין ולא נודע מי .
אבל באופן סתמי שיש חתיכת איסור שנתערבה בחתיכת היתר מין בשאינו מינו ורק שאין היכר בצורה ובמראה אבל בטעם יכול להכיר, דעת הפר"ח שאין ביטול במקרה כזה, כיוון שיכול לברר ולזהות את האיסור ע"י טעימת נכרי וכן אם נתיר לו ויטעם יבחין מיד באיסור, ובכה"ג לא בטיל.
ואמנם הש"ך סימן ק"ט סק"ח פליג וס"ל דבטיל גם באופן זה. ואמנם דפשוט דגם להש"ך אם מרגיש האיסור צריך מיד לפולטו , ורק ההיתר בביטול שיכול להתחיל באכילה ודו"ק.
ומעתה יש לדון דנידון דידן דדמיא להא, דפת חלבית שנתערבה באחרות הוי כמין בשאינו מינו יבש ביבש, שנראה הכל שווה ולא ניכר מה הפת האסורה ומאידך יכול להרגיש הטועם בטעם האיסור כשיאכל הפת. (עכ"פ במקרה ועירבו חלב הרבה באופן שניכר)
ולכאו' לפי הפר"ח לא בטיל ולענ"ד יש לצרף לקולא בנ"ד מה שנחלקו הפוסקים בעלמא במקרה שאדם לש חלב בפת ויש ספק אם נתפס טעם החלב בפת או נתבטל טעמו, וכתבתי באור עולם (סימן צז אות ז) שנחלקו בזה ודעת הפלתי שאסור לטעום, אבל הסכימו כמה פוסקים להקל לטעום ואם אין בו טעם חלב מותר. (עיי"ש שנחלקו אי יאכלנו לבדו או עם בשר ) ועיי"ש בספרי בהערה ה' מה שהארכתי בביאור סברתם.
וע"כ י"ל דבנידון דידן שהתערבה בפיתים אחרות למעשה יש לסמוך להקל להתחיל לאכול את הפיתים ואם ירגיש טעם חלב אכן יאסר לו להמשיך.
והיינו טעמא שיש להקל לעניות דעתי דיש להסתפק האם הלכה כש"ך או הפר"ח הנ"ל , והיינו דאם כהש"ך בטל ברובא ושרי הכל, ואת"ל דהלכה כהפר"ח דלא בטיל הלא בכל פת שבא לאוכלה יש ספק אם היא היתר או איסור , וא"כ דומה הדבר למקרה הנ"ל שיש לו ספק בפת אם נתפס בה טעם החלב והיא אסורה שהסכימו כמה פוסקים להקל בטעימה. ונהי דהכא גרע קצת דלפי הפר"ח הכל אסור בוודאי, עכ"ז נראה לענ"ד שיש להקל כיוון שסו"ס יש ספק בכל פת ופת שבא לאוכלה והוי כעין ספק ספיקא, וגם אם יהיה כספק אחד אי הלכה כש"ך או פר"ח יש להקל בטעימה כמו ספק בפת אם נאסרה שכמה פוסקים הקלו לטעום. ובפרט אם יעשה סימן היכר בכל הפיתים יש לצרף להקל וכנ"ל. ועכ"פ כשירגיש טעם פת חלבית בפיו נאסר לו להמשיך.
האם יש להתיר לכתחילה ע"י הביטול לאכול הפת עם בשר
ועתה נדון עוד לאחר שהסקנו שיש ביטול בפת החלבית שנתערבה לפי התנאים הנ"ל האם יש להתיר את האכילה של הפיתים גם עם בשר או שמא נתיר רק בחלב או לבדו. והנה ברמ"א יו"ד סימן ק"ב ס"ד כתב שחתיכה של בשר שלא נמלחה תוך ג' ימים שא"א למולחה יותר, ונתערבה חדא בתרי (שלא שהו ג' ימים מותר למלוח כולם ולבשלם) אע"פ שיש אומרים דמקרי דבר שיש לו מתירים הואיל ומותרת לצלי אפ"ה בטילה דאין איסורה אלא מחמת דם הבלוע בה עכ"ד ופירוש דבריו שנחלקו הראשונים במקרה שאיזה מאכל אסור לאוכלו באופן אחד והוא איסור עולם. אבל יש היתר לאוכלו באופן אחר וכגון מאכל סתמי שבלוע בו משהו טעם בשר והנידון אם מותר לאוכלו בחלב שהרי"ף סובר שחשיב דבר שיל"מ ולא בטיל כיוון שאפשר לאוכלו בלי חלב ועיין בר"ן בנדרים נב. שביאר דבריו.
והמרדכי פליג וס"ל דאינו נחשב כדשיל"מ ובטל כיוון דלמה שנאסר היינו לחלב אין לו היתר לעולם. וע"ז אמר הרמ"א דבעינן בשר הבלוע מדם שאפשר לצלותו ולהתירו גם את"ל דחשיב דבר שיש לו מתירין בטלה שפיר כיוון שאין איסורו מחמת עצמו אלא מחמת איסור בלוע לכן לא חשיב כדבר שיש לו מתירין. והיינו שיש סברא נוספת לומר דמהני ביטול בחתיכת בשר שבלועה מדם, כיון שהדם האסור הוא בלוע ובבלוע לא מחמירים בדבר שיש לו מתירין.
ואמנם יעויין שם בש"ך ובט"ז שתפסו על הרב בזה דכיוון שהוא דבר שיש לו מתירין, מה לי בעין מה לי בלוע סו"ס יש היתר לאיסורו.
ועוד עיין בדעת נקודות הכסף שם שהביא מהגהת שערי דורא ותה"ד ומהרש"ל דסוברים שאם נבלע טעם של איסור שיש לו מתירין אפ"י באינו בימנו (וכגון טעם ביצה שנולדה ביו"ט שנבלע בירק) ונתערב חתיכה זו בחתיכות אחרות שהם מינו (וכגון שנתערב הירק הזה בירקות אחרים) לא בטל, דמאחר שיהיה מותר לאחר זמן הוי כדבר שיש לו מתירין.
ועכ"פ בנידון דידן נראה דגם לדעת נקודות הכסף יש לומר דמותר הפת לאוכלו אף עם בשר כאשר נתבטל שפיר. וזה מפני שהש"ך שם (ס"ק י"א) פסק דהעיקר דלא מקרי דבר שיש לו מתירין כאשר אינו ניתר לאותו דבר שנאסר ולכן חתיכת בשר שלא נמלחה ג' ימים בטילה שפיר דלא חשיבה כדבר שיל"מ כיון שלבישול נשאר איסורה ולא אכפת לי שמותרת בצלי. וגם בגר"א שם סקט"ו כתב שהרמ"א פסק דלא כהרי"ף הנ"ל וזה מוכח ממה שכתב בסימן ק"ח ס"א שאם אפה פת עם בשר אסור לאוכלו עם חלב אם יש לו פת אחר מחמת שזה מקרי לכתחילה ואם אין לו פת אחר מותר כיוון שריחא לאו מילתא בדיעבד ע"ש. ומוכח שתפס כטעם שני בפת שנאפתה עם בשר ונתנה בו ריח, והיינו שאסור לאוכלו עם חלב כיוון שנחשב לכתחילה, אבל לא מטעם שנחשב כדבר שיש לו מתירין, כיון שבאמת ס"ל שאינו נחשב כדשיל"מ משום דהוי שאינו מינו עם הפת , ורק במין במינו אסרו דבר שיל"מ. או מפני שלגבי חלב אינו ניתר לעולם וכנ"ל.
ועכ"פ נמצא דאם נתבטלה פת זו שבלועה מחלב בכיכרות אחרות כשרות והיה ס' בכולם נגד החלב וכנ"ל מעיקר הדין יש להתיר הככרות אפ"י עם בשר כיון דלא חשיב כדבר שיש לו מתירין דכלפי בשר נשאר באיסורו לעולם וכלפי חלב לא נאסר (ר"ל עכ"פ עכשיו מאחר שנתבטל ומותר בעצם ואין בו משום גזירת פת חלבית בלי סימן ) וע"ע בפמ"ג בסימן ק"ב סקי"א מה שכתב בשם הפר"ח שכ' שראוי לחוש לרי"ף ע"ש ודון מיניה לאתרין ואיני רוצה להאריך יותר. (ועין עוד ביד יהודה הארוך והקצר שם)
ולעניין דין התנור היה לכאו' נראה שלפי דעת החוו"ד הנ"ל שאין אוסר טעם הפת בירקות אכן יש להתיר את התנור ולפי מה שכ' החוו"ד בשם הצ"צ יש לאסור התנור מחמת הטעם שנבלע בתנור מהפת. ובערוך השולחן (סימן צ"ז אות ח) נראה שפסק כחוו"ד שמתיר את הירקות עיי"ש ודוק. אולם לאחר מחשבה נראה שאין זה מוכרח ואפשר דגם לחוו"ד יהיה חיוב הכשרה לתנור ולכלים, שהרי בבישולי עכו"ם יש אומרים שאי"צ ס' שלא גזרו על טעמם, ואפ"ה הצריכו הכשרה לכלים, והיינו מפני שהמשתמש בכלי שבלע איסור הרי זה כמבטל איסור לכתחילה (עיין חלקת בנימין קי"ב אות קל"ג)
ובשו"ע יו"ד סוף סימן קי"ג כתב לגבי כלים שבישל בהם עכו"ם דברים שיש בהם משום בישולי עכו"ם שצריכים הכשר וי"א שאין צריך. וטעמם שכיוון שהאיסור הוא רק מחמת חתנות א"כ לא גזרו על מה שנבלע בכלים דלא שייך חשש זה בכלים , ואפשר דלפי סברא זו גם כאן יהיה מותר ואולי כאן לכו"ע לא גזרו וקיל טפי מבישולי עכו"ם ולמ"ד שמועיל לעשות היכר אחר אפייה (שלא קיי"ל כשיטה זו וכדלעיל) י"ל דאין כאן איסור בטעם הבלוע. ואכתי צ"ע בזה לעת הפנאי.
בענין פת חלבית שנתערבה באחרות
שאלה נשאלתי אודות לחמניות שנאפו עם חלב ונשכח לעשות בהם סימן כפי הדין ונאסרו באכילה (כמבואר ביו"ד סימן צ"ז) , ושוב נתערבו עם לחמניות כשרות באופן שאין ס' נגד הפת אבל יש ס' נגד החלב המעורב באותם לחמניות. ויש לעיין האם נאסרו כל הלחמניות באכילה כיוון דהוי כדבר שבמנין וכחתיכה הראויה להתכבד שלא בטלה ברוב ואת"ל שיש כאן ביטול האם מותר לאכול את כל המאפים גם עם בשר או דווקא בחלב או בעינם. ועוד צריך לעיין בדין התנור האם נאסר מחמת אותם לחמניות חלביות שלא היה בהם היכר ונאסרו האם אסרו נמי התנור מחמת שבלע מטעם הלחם האסור.
תשובה ראשית יש להקדים שהתערובת מעין זו מוגדרת כתערובת של מין במינו וגם כמין בשאינו מינו שהרי הפת ביחס לפת הוי מין במינו אבל ביחס לחלב הבלוע הוי כאינו מינו אשר מבואר ברמ"א יו"ד סי' ק"ט דביבש ביבש מין בשאינו מינו בעינן ס' נגד האיסור מגזירה שמא יבשלנו. וא"כ לכאו' יש לדמות ענין זה למה שמבואר בפמ"ג סימן צ"ב סקט"ז שחתיכת בשר שנאסרה מטיפת חלב ונעשה נבילה ונתערבה אח"כ יבש ביבש עם ב' חתיכות בשר מותרות , בטל ברוב ובתנאי שיהיה עכ"פ ס' בכולן כנגד החלב דאל"כ איכא גזירה שמא יבשלם ויתן החלב (היבש) טעם בכל הבשר עיי"ש. וה"נ י"ל דהפת עם הפת הוי מין במינו וסגי בתרי נגד חד להוי רוב המבטל מין במינו ביבש, אבל נגד החלב הבלוע צריך ס' בכל הלחמים נגדו. וע"ש בסימן קט' דיבש ביבש שנתבטל מין במינו לא יאכל אדם אחד כולם יחד וי"א שאסור לאוכלם אדם אחד אפ"י זה אחר זה וע"ש במור"ם ואכמ"ל.
ואמנם בנידון דידן דהוא מילתא דרבנן דעת הש"ך שם סק"ט שא"צ ס' נגד האיסור דכיוון שיבש ביבש מין בשא"מ החשש שמא יבשלם, א"כ באופן שגם אם יבשל הכל יחד יהיה אסור רק מדרבנן הוי גזירה לגזירה ואין לגזור וסגי ברוב. וא"כ בנ"ד שגם אם יבשל הכל יחד האיסור רק משום פת חלבית שהוא מדרבנן , יש לדון דסגי ברוב אפ"י אין ס' כנגד החלב. אולם דעת הגר"א שם סק"ח דלא כהש"ך וביאר שכן פשטות דעת הרמ"א שם דאפ"י איסור דרבנן בעי ס' באינו מינו ולשיטתו בנ"ד יצטרכו ס' נגד החלב מיהת וכנ"ל.
ומצאתי בהגהות הגרש"ק על פמ"ג בסימן צ"ז שכ' שאם נתערב פת שנבלע בו שומן בשרי עם הרבה פת אחר, נראה שאינו בטל ברוב אף דהוי יבש ביבש (ר"ל וא"כ לכאו' סגי ברוב וא"צ ס') וכן אין שייך שמא יבשלנו ויתן טעם דאין דרך לבשל הפת יחד,
מ"מ אסור חדא שמא יבוא לערב הפת עם חמאה וחלב חם ואז יכול לבוא לידי איסור דאורייתא, וגם י"ל דלא פלוג רבנן במילתא וגם כשאין דרך לבשל בכל דוכתא מין בשאינו מינו לא בטל ביבש (ר"ל בלי ס') עכ"ד.
ונראה מדבריו דבאופן כזה שיכול להגיע לידי איסור תורה בעינן ס' גם לשיטת הש"ך הנ"ל הסובר שבדרבנן א"צ ס' (בתערובת יבש גם במין בשאינו מינו )
ונהי דהגרש"ק לא נחית לפלוגתא זו של הש"ך והגר"א הנ"ל ודן מצד שאין רגילות לבשל הפת וכו' מ"מ י"ל דלפי סברתו שכתב שאפשר להגיע לאיסור תורה יש לאסור ודו"ק
[ואכתי יש להעיר על דבריו דחם בחם דרך צלי תלוי בפלוגתא אם נאסר מהתורה בבשר בחלב] ומ"מ דבר זה הוא חידוש וצ"ע דהפשטות של גזירת שמא יבשלנו ויתן טעם, הוא בחתיכות עצמם והיינו בתערובת שלפנינו וכאן חידש הגרש"ק דאפי' באופן שיכול לבוא לידי איסור תורה בתערובת אחרת נמי גזרינן ודו"ק.
אמנם בספר יד יהודה (סימן צ"ז סק"ד בארוך וסק"ה בקצר) כתב בפשיטות דפת חלבי שנתערב בפת אחר צריך ס' בכולם נגד החלב הבלוע ואם אין בהם ס' נגד החלב יש לעשות בהם סימן או לחלקם להרבה בני אדם וטעמו דהצריך ס' דאם אין בכל הפת המעורב ס' נגד החלב שבפת זה הוי כמו שנתערב החלב בכל הפת.
וכפי הנראה היד יהודה לשיטתו בסימן ק"ט סקי"ד בקצר שאסר בהחלט גם באיסור דרבנן שנתערב באינו מינו ביבש בלי שישים ע"ש גם בארוך ודו"ק.
ולענ"ד יש לדון על דבריו דיש לדמות כל איסור זה של פת הנילושה בחלב לאיסור של פת עכו"ם ובישולי עכו"ם אשר כתב הרמ"א ביו"ד סימן קי"ב סי"ד שפת עכו"ם שנתערבה במאכל בטל ברוב בין לח בין יבש והש"ך שם כתב דה"ה בישולי עכו"ם (ויש חולקין בזה) והטעם בזה דאיסורו קיל שנאסר רק מחמת גזירה של חתנות ואין חשש איסור דאורייתא בגוף המאכל ולכן הקילו חכמים שא"צ ס' ולפי"ז יש לצדד דגם בפת חלבית או בשרית שנאסרה רק משום גזירה אטו המין השני ואינו איסור בעצם המאכל יתבטל ברוב אפי' בלי ס' ובאמת היד יהודה נחת לדימוי זה ולכן כתב שם שאם נתערב הפת החלבי בתבשיל בטל ברוב בעלמא אפי' בשא"מ .
וא"כ כיוון שאנו תופסים שאיסור פת חלבי הוא קיל יש לדון שגם בנתערב בפת אחר יבטל שפיר אפי' אין ס' נגד החלב הבלוע כיוון שאין צריך כאן לדיני ביטול בעלמא וכשם שהקלו בתבשיל באינו מינו בלי ס' כך נקל במינו בלי ס' ולא נאמר שאנו רואים כאילו נתערב החלב בכולו שהוא רק גזירה דרבנן לראות כן בעלמא (בתערובת יבש במין בשאינו מינו). וצ"ע.
ועכ"פ בנ"ד הלא היה הס' כנגד הבלוע ואכתי יש לדון שמא לא יבטל ברוב מחמת שהפת הוי דבר שבמנין וכן חתיכה הראויה להתכבד. וכן יש לדון בעיקר ביטול זה שאינו ביטול דעד כמה שאפשר להרגיש בטעם אם זה פת חלבית אם לאו.
ועוד יש לדון גם את"ל שיש כאן ביטול האם מותר לאוכלו גם עם בשר או דווקא עם חלב או לבדו ומטעם דבר שיש לו מתירין ואי"ה יבואר כל זה לפנינו.
האם יש לאסור ביטול פת חלבי בפת סתם משום חתיכה הראויה להתכבד או דבר שבמנין
ונבוא לדון האם אכן יש לאסור מצד חתיכה הראויה להתכבד והנה מבואר בסימן ק"א ס"ב דאין דין חתיכה הראויה להתכבד אלא א"כ איסורה מחמת עצמה כגון נבילה ובשר בחלב אבל אם נאסרה מחמת קבלת טעם מאיסור אפי' למ"ד חתיכה נעשית נבילה אין לה דין חתיכה הראויה להתכבד והיינו טעמא שהטעם אינו ראוי להתכבד מהאי טעמא נמי גם דבר שבמנין אינו נחשב רק אם אסור מחמת עצמו אבל כשבלע איסור אינו נחשב כדבר חשוב שלא בטל ברוב .
ולפי"ז יש לדון בנידון דידן היכי דינינן ליה האם פת הבלוע מחלב שנאסרה מחמת שאין לה היכר נחשבת כדבר האסור מחמת עצמו שגזרו עליה חכמים שתהא כניבלה או דילמא אין לה גדר של דבר האסור מחמת עצמו ואינו נחשב אלא כאיסור בלוע ולפי צד זה אין לומר שפת חלבית או בשרית לא בטלה ברוב משום חתיכה הראויה להתכבד או דבר שבמנין.
וידוע מה שנחלקו הפוסקים אם מהני לעשות היכר בפת לאחר אפייה ומובא משם זקנו של הפלתי שהתיר זאת או לחלקו לאנשים הרבה ואז הוי כפת מועט ושרי ובספר אור עולם כתבתי שכתבו הפוסקים דלאחר אפייה לא מועיל שינוי וכן לא מועיל הפת לחלק לאנשים הרבה כיוון שכבר נעשה חתיכה דאיסורה ונעשה נבילה ואולם נראה לענ"ד שגם אם נתפוס כהנך פוסקים שאסרו לעשות היכר אחר אפייה אכתי יש לומר דלא גזרו על פת זו לעשותה כחפצא דנבילה ממש אפי' לענין שנצטרך ס' גם נגד הפת עצמה דנהי שגזרו ואסרו פת זו שנאפתה באיסור מ"מ אכתי אין לאסור את טעם הפת בעצמותה רק איסור נובע מחמת טעם החלב המעורב בו.
והנה טרם שנבוא לפשוט חקירה זו נביא כאן מה דנחלקו הפוסקים בסימן ק"א בעניין חתיכה שנאסרה מבשר בחלב שנחלקו שם האם מה שמבואר בשו"ע שבשר בחלב הוי כחתיכה האסור מעצמה מיירי דווקא כשנאסרה מן התורה. או אפי' מדרבנן . דעת המנחת יעקב ועוד אחרונים שדווקא בנאסרה מן התורה אבל אם נאסרה מדרבנן וכגון בדרך כבישה ומליחה או עוף בחלב בזה לא עשו חכמים את הדבר כאיסור מחמת עצמו ואין בו דין של חתיכה הראויה להתכבד ואמנם רבו המחמירים בזה וכ"כ רעק"א בהגהות השו"ע שם דגם בב"ח דרבנן חשיבא כחתיכה הראויה להתכבד.
והנה שבנד"ד יש סניף להקל ע"פ הפוסקים המקילין באיסור בב"ח דרבנן שלא נחשב כאיסור מחמת עצמו. וק"ו לנידון דידן שלא יחשב פת חלבי או בשרי כאיסור מחמת עצמו וא"כ שפיר יש בו דין ביטול. אבל לפי החולקים המחמירים אכתי יש לדון שמא בעניננו קיל טפי כיוון שאינו בשר בחלב אשר מהתורה נעשה נבילה רק גזרו חכמים על פת שיש בה טעם בשר או חלב מחשש שמא יאכל במין השני.
והנה כבר כתבתי לעיל שיש סברא לדמות איסור פת חלבי לדין פת עכו"ם כיוון שחכמים אסרו משום גזירה שמא יאכלנו במין הנגדי דומיא דגזירת חתנות שעשו הרחקה, ואם נכונים הדברים הרי שדעת הש"ך בהל' מאכלי עכו"ם ס"י קי"ב סקכ"ג שפת עכו"ם שנתערבה במאכל בטל ברוב אפי' כשהוא דבר חשוב וכן כתב הת"ח (כלל ע"ה דין ח') בשם או"ה ע"ש. ולפי שיטתם ה"נ יש לומר דאין חומרת דבר חשוב ואין לאסור כשנתבטל.
והנה בחוות דעת סימן צ"ז סק"ב כתב משום הצמח צדק דאם נפלה פת שנאפתה עם חלב או בשר לתוך ירקות ונתבשלו יחד אסורים וכתב עליו שם ואין דבריו מוכרחין.
ובפשטות נראה דנחלקו כאן אם גזרו רבנן על הפת עצמה לעשותה כנבילה שצריך ס' נגדה ובלי ס' אוסרת הפת בטעמא כדין חתיכה שנעשית נבילה ולפי'ז דעת הצמח צדק שעשוה כנבילה והחוו"ד פליג .
ואולם גם לשיטת הצמח צדק אכתי אין בזה כדי להחמיר בדין חתיכה הראויה להתכבד דהא מפורש בשו"ע בסימן ק"א דגם למי שסובר בשאר איסורין מלבד בבשר בחלב שחתיכה נעשית נבילה מ"מ אין לחתיכת היתר הבלועה מאיסור דין של חתיכה הראויה להתכבד כיוון שהבלוע עצמו אינו חשוב ולא גזרינן בזה משום חתיכה הראויה להתכבד .
וע"ע ביד יהודה כתב שגם הצמח צדק לא כתב מפורש כמו שכתב החוו"ד בשמו וע"ש שהשיג על זה ונקט בפשיטות דבטל ברוב בעלמא גם מין בשאינו מינו.
ועוד כתב ביד יהודה משם הלבושי שרד שאכן סבר שפת שנאסרה הוי איסור מחמת עצמו ויש בו דין של דבר חשוב שאינו בטל ברוב והיד יהודה עצמו פליג עליו ופשוט לו שאין בזה משום דבר חשוב.
ויש להעיר על ראייתו וסברתו שם ואיני רוצה להאריך ועכ"פ עצם דינו נראה נכון שאין בזה משום דבר חשוב (וע"ש עוד מה שנחלק עם הלבושי שרד במקרה שהיתה פת מועטת שלא נאסרה ואח"כ נתערבה שהלבו"ש רצה לאסור אחר העירוב משום שנעשתה פת מרובה והיד יהודה פליג בסברא זו ע"ש) ועכ"פ יש לדמות פת זו לפת עכו"ם וכנ"ל אשר לפי הש"ך והת"ח לא מחמירין בזה משום דבר חשוב. ועיין ביד יהודה שם סוף סק"ה שנראה דגם כן כיוון לרמוז לסברא זו ע"ש ודוק.
העולה לדינא שכאשר נתערבה פת חלבית בפת אחרת שהיה רוב כשר אם היה ס' בכל הפיתים נגד החלב הבלוע אכן יש כאן דין ביטול ברוב ואין לחוש משום דבר שבמנין או חתיכה הראויה להתכבד דלפי החוו"ד בכלל לא גזרו אפ"י על טעם הפת להצריך ס' נגדה, וגם לפי הצמח צדק י"ל דאין בזה משום דבר חשוב דיש לדמות פת עכו"ם שהש"ך והת"ח כתבו שאין בפת עכו"ם חומרת דבר חשוב. ועכ"פ לא יאכל אדם אחד כולם אם לא במקום הדחק, וכאשר אין ס' בכולם כנגד החלב יש להקל ע"י שיעשה סימן אחר כך או שיחלק פת מועט להרבה בני אדם ועיין עוד דבסמוך. (והגם שכתבנו שאין להקל בזה בעלמא לאחר שאפה פת בלי סימן כיון שעבר על גזירת חז"ל וכבר נאסר, מ"מ יש לצרף דעת האומר שמהני דבר זה אחר האפייה כיוון שיש סברא גדולה להתיר גם בלי ס' נגד החלב הבלוע וכמ"ש לעיל בארוכה . וע"ע ביד יהודה שנראה ג"כ שס"ל כנ"ל, וע"ש עוד דעתו אם מהני היכר אחר אפייה באופן שלא עבר על גזירת חז"ל ואכמ"ל)
האם שייך ביטול בפת חלבי או בשרי מצד שיכול להיות נרגש בטעם
ואמנם אכתי צריך לדון על כל מה שנכתב דאפשר שלא יועיל ביטול בנידון דידן כל עיקר דהנה הקשו הפוסקים בכל תערובת של יבש ביבש מין בשאינו מינו היכי משכחת ליה דלכאו' ניכר האיסור ואיסור ניכר לא בטיל כנודע .
וכתבו לתרץ דמיירי בחתיכות דקות שאינו ניכר או באופן ששחט כמה מינים וידוע שאחד נשחט שלא כדין ולא נודע מי .
אבל באופן סתמי שיש חתיכת איסור שנתערבה בחתיכת היתר מין בשאינו מינו ורק שאין היכר בצורה ובמראה אבל בטעם יכול להכיר, דעת הפר"ח שאין ביטול במקרה כזה, כיוון שיכול לברר ולזהות את האיסור ע"י טעימת נכרי וכן אם נתיר לו ויטעם יבחין מיד באיסור, ובכה"ג לא בטיל.
ואמנם הש"ך סימן ק"ט סק"ח פליג וס"ל דבטיל גם באופן זה. ואמנם דפשוט דגם להש"ך אם מרגיש האיסור צריך מיד לפולטו , ורק ההיתר בביטול שיכול להתחיל באכילה ודו"ק.
ומעתה יש לדון דנידון דידן דדמיא להא, דפת חלבית שנתערבה באחרות הוי כמין בשאינו מינו יבש ביבש, שנראה הכל שווה ולא ניכר מה הפת האסורה ומאידך יכול להרגיש הטועם בטעם האיסור כשיאכל הפת. (עכ"פ במקרה ועירבו חלב הרבה באופן שניכר)
ולכאו' לפי הפר"ח לא בטיל ולענ"ד יש לצרף לקולא בנ"ד מה שנחלקו הפוסקים בעלמא במקרה שאדם לש חלב בפת ויש ספק אם נתפס טעם החלב בפת או נתבטל טעמו, וכתבתי באור עולם (סימן צז אות ז) שנחלקו בזה ודעת הפלתי שאסור לטעום, אבל הסכימו כמה פוסקים להקל לטעום ואם אין בו טעם חלב מותר. (עיי"ש שנחלקו אי יאכלנו לבדו או עם בשר ) ועיי"ש בספרי בהערה ה' מה שהארכתי בביאור סברתם.
וע"כ י"ל דבנידון דידן שהתערבה בפיתים אחרות למעשה יש לסמוך להקל להתחיל לאכול את הפיתים ואם ירגיש טעם חלב אכן יאסר לו להמשיך.
והיינו טעמא שיש להקל לעניות דעתי דיש להסתפק האם הלכה כש"ך או הפר"ח הנ"ל , והיינו דאם כהש"ך בטל ברובא ושרי הכל, ואת"ל דהלכה כהפר"ח דלא בטיל הלא בכל פת שבא לאוכלה יש ספק אם היא היתר או איסור , וא"כ דומה הדבר למקרה הנ"ל שיש לו ספק בפת אם נתפס בה טעם החלב והיא אסורה שהסכימו כמה פוסקים להקל בטעימה. ונהי דהכא גרע קצת דלפי הפר"ח הכל אסור בוודאי, עכ"ז נראה לענ"ד שיש להקל כיוון שסו"ס יש ספק בכל פת ופת שבא לאוכלה והוי כעין ספק ספיקא, וגם אם יהיה כספק אחד אי הלכה כש"ך או פר"ח יש להקל בטעימה כמו ספק בפת אם נאסרה שכמה פוסקים הקלו לטעום. ובפרט אם יעשה סימן היכר בכל הפיתים יש לצרף להקל וכנ"ל. ועכ"פ כשירגיש טעם פת חלבית בפיו נאסר לו להמשיך.
האם יש להתיר לכתחילה ע"י הביטול לאכול הפת עם בשר
ועתה נדון עוד לאחר שהסקנו שיש ביטול בפת החלבית שנתערבה לפי התנאים הנ"ל האם יש להתיר את האכילה של הפיתים גם עם בשר או שמא נתיר רק בחלב או לבדו. והנה ברמ"א יו"ד סימן ק"ב ס"ד כתב שחתיכה של בשר שלא נמלחה תוך ג' ימים שא"א למולחה יותר, ונתערבה חדא בתרי (שלא שהו ג' ימים מותר למלוח כולם ולבשלם) אע"פ שיש אומרים דמקרי דבר שיש לו מתירים הואיל ומותרת לצלי אפ"ה בטילה דאין איסורה אלא מחמת דם הבלוע בה עכ"ד ופירוש דבריו שנחלקו הראשונים במקרה שאיזה מאכל אסור לאוכלו באופן אחד והוא איסור עולם. אבל יש היתר לאוכלו באופן אחר וכגון מאכל סתמי שבלוע בו משהו טעם בשר והנידון אם מותר לאוכלו בחלב שהרי"ף סובר שחשיב דבר שיל"מ ולא בטיל כיוון שאפשר לאוכלו בלי חלב ועיין בר"ן בנדרים נב. שביאר דבריו.
והמרדכי פליג וס"ל דאינו נחשב כדשיל"מ ובטל כיוון דלמה שנאסר היינו לחלב אין לו היתר לעולם. וע"ז אמר הרמ"א דבעינן בשר הבלוע מדם שאפשר לצלותו ולהתירו גם את"ל דחשיב דבר שיש לו מתירין בטלה שפיר כיוון שאין איסורו מחמת עצמו אלא מחמת איסור בלוע לכן לא חשיב כדבר שיש לו מתירין. והיינו שיש סברא נוספת לומר דמהני ביטול בחתיכת בשר שבלועה מדם, כיון שהדם האסור הוא בלוע ובבלוע לא מחמירים בדבר שיש לו מתירין.
ואמנם יעויין שם בש"ך ובט"ז שתפסו על הרב בזה דכיוון שהוא דבר שיש לו מתירין, מה לי בעין מה לי בלוע סו"ס יש היתר לאיסורו.
ועוד עיין בדעת נקודות הכסף שם שהביא מהגהת שערי דורא ותה"ד ומהרש"ל דסוברים שאם נבלע טעם של איסור שיש לו מתירין אפ"י באינו בימנו (וכגון טעם ביצה שנולדה ביו"ט שנבלע בירק) ונתערב חתיכה זו בחתיכות אחרות שהם מינו (וכגון שנתערב הירק הזה בירקות אחרים) לא בטל, דמאחר שיהיה מותר לאחר זמן הוי כדבר שיש לו מתירין.
ועכ"פ בנידון דידן נראה דגם לדעת נקודות הכסף יש לומר דמותר הפת לאוכלו אף עם בשר כאשר נתבטל שפיר. וזה מפני שהש"ך שם (ס"ק י"א) פסק דהעיקר דלא מקרי דבר שיש לו מתירין כאשר אינו ניתר לאותו דבר שנאסר ולכן חתיכת בשר שלא נמלחה ג' ימים בטילה שפיר דלא חשיבה כדבר שיל"מ כיון שלבישול נשאר איסורה ולא אכפת לי שמותרת בצלי. וגם בגר"א שם סקט"ו כתב שהרמ"א פסק דלא כהרי"ף הנ"ל וזה מוכח ממה שכתב בסימן ק"ח ס"א שאם אפה פת עם בשר אסור לאוכלו עם חלב אם יש לו פת אחר מחמת שזה מקרי לכתחילה ואם אין לו פת אחר מותר כיוון שריחא לאו מילתא בדיעבד ע"ש. ומוכח שתפס כטעם שני בפת שנאפתה עם בשר ונתנה בו ריח, והיינו שאסור לאוכלו עם חלב כיוון שנחשב לכתחילה, אבל לא מטעם שנחשב כדבר שיש לו מתירין, כיון שבאמת ס"ל שאינו נחשב כדשיל"מ משום דהוי שאינו מינו עם הפת , ורק במין במינו אסרו דבר שיל"מ. או מפני שלגבי חלב אינו ניתר לעולם וכנ"ל.
ועכ"פ נמצא דאם נתבטלה פת זו שבלועה מחלב בכיכרות אחרות כשרות והיה ס' בכולם נגד החלב וכנ"ל מעיקר הדין יש להתיר הככרות אפ"י עם בשר כיון דלא חשיב כדבר שיש לו מתירין דכלפי בשר נשאר באיסורו לעולם וכלפי חלב לא נאסר (ר"ל עכ"פ עכשיו מאחר שנתבטל ומותר בעצם ואין בו משום גזירת פת חלבית בלי סימן ) וע"ע בפמ"ג בסימן ק"ב סקי"א מה שכתב בשם הפר"ח שכ' שראוי לחוש לרי"ף ע"ש ודון מיניה לאתרין ואיני רוצה להאריך יותר. (ועין עוד ביד יהודה הארוך והקצר שם)
ולעניין דין התנור היה לכאו' נראה שלפי דעת החוו"ד הנ"ל שאין אוסר טעם הפת בירקות אכן יש להתיר את התנור ולפי מה שכ' החוו"ד בשם הצ"צ יש לאסור התנור מחמת הטעם שנבלע בתנור מהפת. ובערוך השולחן (סימן צ"ז אות ח) נראה שפסק כחוו"ד שמתיר את הירקות עיי"ש ודוק. אולם לאחר מחשבה נראה שאין זה מוכרח ואפשר דגם לחוו"ד יהיה חיוב הכשרה לתנור ולכלים, שהרי בבישולי עכו"ם יש אומרים שאי"צ ס' שלא גזרו על טעמם, ואפ"ה הצריכו הכשרה לכלים, והיינו מפני שהמשתמש בכלי שבלע איסור הרי זה כמבטל איסור לכתחילה (עיין חלקת בנימין קי"ב אות קל"ג)
ובשו"ע יו"ד סוף סימן קי"ג כתב לגבי כלים שבישל בהם עכו"ם דברים שיש בהם משום בישולי עכו"ם שצריכים הכשר וי"א שאין צריך. וטעמם שכיוון שהאיסור הוא רק מחמת חתנות א"כ לא גזרו על מה שנבלע בכלים דלא שייך חשש זה בכלים , ואפשר דלפי סברא זו גם כאן יהיה מותר ואולי כאן לכו"ע לא גזרו וקיל טפי מבישולי עכו"ם ולמ"ד שמועיל לעשות היכר אחר אפייה (שלא קיי"ל כשיטה זו וכדלעיל) י"ל דאין כאן איסור בטעם הבלוע. ואכתי צ"ע בזה לעת הפנאי.
