ריש פרשת כי תצא: "כי תהיין לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה וילדו לו בנים אהובה והשנואה והיה הבן הבכור לשניאה. והיה ביום הנחילו את בניו את אשר יהיה לו לא יוכל לבכר את בן האהובה על פני בן השנואה הבכר כי את הבכר בן השנואה יכיר לתת לו פ"ש בכל אשר ימצא לו כי הוא ראשית אונו לו משפט הבכורה".
א. בספר "דברי אליהו" (פ' כי תצא) הביא מספר "סערת אליהו" (שחיברו רבי אברהם בן הגר"א): "נציע סיפור אחד מעשה שהיה בימי הגר"א ז"ל, כי איש אחד לקח אשה וישנאה ויגרשה איזה שבועות אחר החתונה ויקח תיכף אשה אחרת, והנה עוד לא כלו שבעה חדשים ותלד האשה השניה לו בן, ואחר זמן נודע כי בעוד ימים לא כבירים ילדה גם האשה הראשונה הגרושה ג"כ בן זכר כי נמלאו לה תשעה ירחים, ואחר זמן רב נפלה מחלוקת בין משפחת הגרושה ובין האיש המגרש מי יהיה היורש נחלתו לקחת פי שנים.
ויהי כאשר נודע הדבר לרבינו הגר"א ז"ל אמר כי גם על זה רמזה לנו התוה"ק, כי באמת קשה הרבה קושיות בקרא. א) בתחילה אמר 'וילדו לו בנים האהובה והשנואה' משמע בתחילה ילדה האהובה, ואחר זה אמר 'והיה הבן הבכור לשניאה'. ב) מה זה שכתבה התוה"ק 'לא יוכל לבכר את בן האהובה', מהיכי תיתי שיוכל לבכר עד שתצטרך להזהיר שלא יוכל, מה שלא מצינו כזאת ברוב המצוות. ג) מדוע קורא אותה שנואה (לפי פשוטו של מקרא) והא 'לא תשנא' וגו' כתיב. ד) מדוע פרשה לנו התוה"ק הטעם בזה יותר מרוב המצוות ('כי הוא ראשית אונו' וכו').
אלא ודאי שהכל נרמז באורייתא, וכסיפור דנן שהגרושה תכונה בשם שנואה (כי אסור לגרשה עד שמצא בה ערות דבר), והשניה שלקח תחתיה תכונה בשם אהובה, ובאופן זה יחפוץ הבעל לבכר את בן האהובה (היינו השניה) על פני בן השנואה (היינו המגורשת) ולתת לבן השניה פי שנים, וטעמו ונימוקו עמו יען הוא נולד בתחילה, על כן צוותה התוה"ק כי 'לא יוכל לבכר וגו' כי אם את הבכור בן השנואה יכיר לתת לו פ"ש' אף שנולד אח"ז, וכדי שלא הדבר לפלא פירשה התוה"ק הטעם 'כי הוא ראשית אונו לו משפט הבכורה', כי אחרי זמן ההריון אזלינן ולא אחרי הלידה, והראשון בן השנואה יירש את נחלת אביו". עכ"ד.
ומבוארת דעת רבינו הגר"א ז"ל דבכור לנחלה הוא הבכור ליצירה, היינו לעיבור, ולא בכור ללידה (ונפ"מ ג"כ במי שנשוי ב' נשים קודם תקנת רגמ"ה כנ"ל ופשוט). ובחכמת שלמה להגר"ש קלוגר חו"מ ריש סימן רעח הביא שכן אמר לו חכ"א ששמע הדין ממרנא הגר"ח מוולוז'ין זיע"א, ושכך הוא היה סבור בתחילה (ולקמן נביא דבריו ונדון בהם)[1].
ב. ורבים הקשו על דעת הגר"א מהמעשה דיעקב ועשו, דהנה בקרא (בראשית כה, כו) כתיב: "ואחרי כן יצא אחיו וידו אחזת בעקב עשו ויקרא שמו יעקב", וברש"י שם (ומקורו מבראשית רבה סג, כ): "שמעתי מדרש אגדה הדורשו לפי פשוטו, בדין היה אוחז בו לעכבו, יעקב נוצר מטפה ראשונה ועשו מן השניה, צא ולמד משפופרת שפיה קצרה, תן בה שתי אבנים זו אחר זו, הנכנסת ראשונה תצא אחרונה והנכנסת אחרונה תצא ראשונה, נמצא עשו הנוצר באחרונה יצא ראשון, ויעקב שנוצר ראשונה יצא אחרון. ויעקב בא לעכבו, שיהא ראשון ללידה כראשון ליצירה, ויפטור את רחמה ויטול את הבכורה מן הדין".
והשתא לדעת הגר"א צ"ע, דכיון שיעקב נוצר מהטיפה ראשונה, הנה כבר זכה בבכורה דאזלינן בתר העיבור ולא בתר הלידה, ולמה לו לעכב את יציאת עשו. וביותר, דלבסוף כשלא הצליח לעכבו ויצא עשו בראשונה הוא היה הבכור עפ"י דין כיון שיצא ראשון אע"פ שיעקב היה מטיפה ראשונה.
וקודם שאציע דבריי שאין מכאן כל קושיא, אביא היישובים שמצאתי בזה. בספר 'ביכורי אביב' (שגם הוא הביא שמועה זו בשם הגר"א, פ' כי תצא) כתב: "ולפי"ד הגר"א ז"ל היינו טעמא דיעקב אבינו שקנה הבכורה שהרי נכנס ראשון כמ"ש רש"י ר"פ תולדות ודינא עביד". ויש להוסיף בזה, דהנה הראשונים הקשו היאך מכר עשו הבכורה ליעקב, והלא אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. וכן הקשו היאך לא חש יעקב לאיסור הונאה, שקנה ממנו בכורה בנזיד עדשים. ולפי"ז י"ל דבאמת יעקב לא היה נצרך לקנות הבכורה שבאמת הוא הבכור מפני שקדם ליצירה, ורק רצה שעשו לא יעכב בעדו, ואין כאן שום חסרון דדשלב"ל וכן אין בזה משום אונאה.
בחכמת שלמה (חו"מ ריש סימן רעח) ובכלי חמדה (פרשת תולדות) ובהערות המו"ל של קול אליהו (פ' כי תצא) כתבו דשאני יעקב ועשיו שבאמת נוצרו מאותה טיפה אלא שנחלקה לשנים (וכדאיתא בנדה כ"ו א' גבי יהודה וחזקיהו בני ר' חייא דנשתהה ולד אחר חבירו ג' חדשים ואמרינן שם דטיפה אחת היתה ונחלקה לשנים), וממילא באמת שניהם היו 'ראשית אונו', וכיון דב'בראשית אונו' היו שוים שוב אזלינן בתר לידה, והרי עשיו נולד ראשון (ולכן יעקב הוצרך לקנות הבכורה ממנו) אבל לעולם י"ל דהמעלה דראשית אונו עדיף מהמעלה דלידה.
ג. ולענ"ד נראה דלא מיבעיא שאין מרש"י הנ"ל כל קושיא על רבינו הגר"א, אלא סייעתא יש משם. דצריך להבין, דאם אזלינן בתר הלידה, מהו מש"כ רש"י 'בדין היה אוחז בו לעכבו' כיון שהיה הראשון ליצירה, והלא כיון דאזלינן בתר הלידה, מה אכפ"ל מה שיעקב נוצר מטיפה ראשונה, ובאיזה טענה תובע לצאת ראשון ולזכות בבכורה. אלא ע"כ דבאמת הראשון ליצירה הוא הבכור וכדעת הגר"א, רק דבתאומים אין הוכחה וראיה לדעת מי הנוצר מטיפה ראשונה, דמי יכול להוכיח ולגלות זאת (דהמשל שהביא רש"י משפופרת אין זה 'טענה בבית דין', והבן), ולזה היה פשוט ליעקב שעשו שיוצא ראשון יטען שהוא בכור, ועל כן 'בדין היה אוחז בו לעכבו', שיעקב ידע האמת שנוצר מטיפה ראשונה, ולכן תבע לצאת ג"כ ראשון, ומשלא הצליח בזה הוצרך לקנות מעשיו כביכול את הבכורה.
ומה מאד שמחתי לראות ב'דעת זקנים' לבעלי התוס' (עה"ת בראשית כה, לד) שכתבו: "וא"ת היאך רימה יעקב עשו, הלא הצדיקים גנותם לעשות מרמה. וי"ל דמן הדין היה יעקב בכור, משל אם נותן אדם שני אבנים בצלוחית אחת מי יצא ראשון מי שהושם ראשון או אחרון, מה שהושם אחרון יצא תחילה, כך יעקב היה טיפה ראשונה ולכן יצא אחרונה", והוא ממש כעין שפירשתי. ולבד זאת, מבעלי התוס' מוכח ג"כ כדעת הגר"א דאזלינן בתר יצירה ולא בתר לידה. שו"ר ב'טעם ודעת' לגר"מ שטרנבוך שליט"א (עמוד קטז) שהוכיח כן (ועיי"ש שכתב דכנראה לא ברירא לבעלי התוס' כן שהרי הביאו עוד תירוץ שם).
ד. והנה הגרש"ק בחכמת שלמה (שם) כתב דאף שהיה סבור בתחילה כדעת הגר"ח מוולוזין, שב וראה דאין הדין כן מהא דמבואר בבכורות מ"ז ב' דיוצא דופן אינו יורש פ"ש דבעינן 'וילדו לו' וליכא, ומוכח דבלידה תליא ולא בעבור תלוי, עכ"ד. ועוד ראיתי מביאים ראיה כעין זאת להיפוך דעת הגר"א מהא דמבואר בב"ב קכ"ו ב' דטומטום שנקרע ונמצא זכר אינו יורש פ"ש דבעינן שיהיה בן משעת הויה עיי"ש, וגם בזה חזינן דבלידה תליא מלתא ולא בעיבור, עכ"ד.
ובעניי איני מבין הקושיא כלל, דלפנינו שני נידונים שונים אשר לא קרבו זה אל זה, חד 'מיהו הבכור' וכיצד נקבע, האם לפי עיבור או לפי לידה, ונידון נוסף הוא 'תנאי הבכור' היינו שיוולד דרך לידה דוקא ולא דרך דופן, וכן שיהיה ניכר שהוא בן משעת לידה, ומה ראיה יש מהא דבעינן תנאים אלו, לכך שהזמן הקובע 'מיהו בכור' הוא משעת לידה, אתמהה.
ה. ובחתימת הדברים אציין שיש מהגדולים שלא האמינו לשמועה זאת בשם הגר"א, הלא המה הנצי"ב בה'עמק דבר' (פ' כי תצא) שכתב "הן נשמע בשם הגר"א ז"ל להיפך שהולכין אחר העובר, ולא אאמין לקול השמועה בשם רבינו הגר"א ושקר העידו בשמו ז"ל", וכ"כ ב'חקרי הלכות' סימן ט "חלילה וחלילה להאמין כי דברים אלו יצאו מפה קדוש הגר"א ז"ל".
[1] וב'פנים יפות' (בראשית ד, ח) כתב גבי קין והבל: "ואיתא במדרש (תנחומא ט) הביאו רש"י ז"ל (בפרשת נח ט, כה) שנחלקו על הירושה ע"ש. ויש לפרש מה היה מחלוקתו עמו בירושה, שקין טען שהוא בכור יש לו ליטול פי שנים, והבל טען שהוא בכור ליצירה, על דרך שפירש רש"י ז"ל (תולדות כה, כו) בפסוק 'ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב' וגו'. וטענת הבל היתה, כיון שנתקבל קרבנו ולא נתקבל קרבן קין, על כרחך שהוא הבכור".
