זמן בניית הסוכה

כתב המחבר (או"ח סי' תרכ"ה): בסוכות תשבו שבעת ימים וגו' כי בסוכות הושבתי את בני ישראל, הם ענני כבוד שהקיפם בהם לבל יכם שרב ושמש: ומצוה לתקן הסוכה מיד לאחר י"כ. מצוה הבאה לידו אל יחמיצנה [מהרי"ל], ע"כ.

וכתב על זה הפרי מגדים: "לתקן. עיין מג"א ועיין דרכי משה אפילו בערב שבת עיין עטרת זקנים". ואבאר בס"ד דבריו הקצרים כדרכו בקודש. דהנה, כתב הרמ"א בסו"ס תרכ"ד וז"ל: והמדקדקים מתחילים מיד במוצאי יוהכ"פ בעשיית הסוכה כדי לצאת ממצוה אל מצוה, ע"כ. וכאן כתב: ומצוה לתקן הסוכה מיד לאחר יום כיפור מצוה הבאה לידו אל יחמיצנה, ע"כ. וצ"ב למה כתבה הרמ"א שתי פעמים וגם למה בסימן הקודמת נתן טעם "כדי לצאת ממצוה אל מצוה", ואינה חיוב משום "מצוה הבאה לידו אל יחמיצנה" ומשמע דרק כאן יש חיוב, וגם צ"ב מפני מה מיד לאחר יוהכ"פ מקרי "מצוה הבאה לידך", במה 'באת'?, וכי מיד למחרת שמחת תורה צריך להכין המנורה לחנוכה, ודאי שאינה כן, וצ"ב למה כאן צריך מיד להכין הסוכה ונקראת שה'מצוה באה לידו'.

ואכן המעיין בדרכי משה לרמ"א יראה שיש חסרון דברים בדברי הרמ"א. שכן הוא בדרכי משה, בסימן תרכ"ד כתב: כתבו מהרי"ל (הל' סוכה סי"א) ומהר"י ווייל (בדרשות ס'י קצ"א) יש שמתחילים לעשות הסוכה במוצאי יום הכיפורים שנאמר (תהלים פד, ח) ילכו מחיל אל חיל וגו' (ולישנא דרמ"א כדי לצאת ממצוה למצוה נובע מלשון הלבוש עיי"ש) ובסימן זה כתב: עיין לעיל סימן תרכ"ד דמצוה להתחיל בעשיית סוכה מיד במוצאי יום הכיפורים, וכתב מהרי"ל מיד לאחר יוהכ"פ יעשה הסוכה ואפילו אם הוא ער"ש דמצוה הבאה לידך אל תחמיצנה, ע"כ.

ונראה בהבנת הרמ"א דברי המהרי"ל כי בשנה שהימים בין יוהכ"פ לסוכות הם ימי החול (כמו השנה - התשפ"ז) לא נקרא מיד במוצאי יום הכיפורים שהמצוה בא לידך אבל אם חל שבת באמצע אז לא סגי בזמן מועט כזה להכין לצרכי שבת וגם צרכי יו"ט המרובים, ועוד לקנות ארבעה מינים ולבנות כל הסוכה בזמן מועט כזה, רק אם מתחילים מיד במוצאי יוהכ"פ וע"כ בנוסף להטעם של "כדי לצאת ממצוה למצוה" ניתוסף חיוב חדש ש"מצוה הבא לידך אל תחמיצנה", ולפי"ז מש"כ הרמ"א כאן "ומצוה לתקן הסוכה מיד לאחר יום כיפור מצוה הבאה לידו אל יחמיצנה" העיקר חסר מן הספר שאם מיירי שבשנה שלא חל מוצאי יוהכ"פ בע"ש א"כ כבר כתב כן בסימן הקודמת, ותו ששם נתן טעם אחר מכאן, ונלענ"ד שמש"כ על דבריו העטרת זקנים הוא הגה"ה ולא פירוש, וז"ל: ומצוה לתקן הסוכה מיד אחר יו"כ "ואפילו אם הוא ערב שבת" מצוה הבאה לידך אל יחמיצנה, ע"כ, וזהו עיקר חידושו של הרמ"א בסימן זה.

וכתב מג"א עמ"ש הרמ"א: ומצוה לתקן הסוכה: היינו לבנותה כולה כן הוא במהרי"ל, ע"כ. וכוונתו להוסיף עוד חילוק בין סימן הקודמות לכאן ששם מיירי במוצאי יוהכ"פ בלילה (מיד אחר הסעודה – הגהות ר"א אזולאי על הלבוש) כתב הרמ"א שהמצוה הוא להתחיל הבנייה, וכאן מיירי אחר שכבר התחיל בבניינה בלילה, למחרת ביום שלאחר יוהכ"פ יתקן וישלים כל הסוכה ואפילו הוא ערב שבת, וכן מבואר להדיא בא"ר (סימן תרכ"ד אות ט"ו) וז"ל: והמדקדקים וכו' להתחיל וכו', ולמחרת אפילו הוא ערב שבת יעשה הסוכה כולה דמצוה הבא לידו אל יחמיצנה, וכן משמע בדרכי משה (סק"ז) וזה כוונת רמ"א סימן תרכ"ה, ע"כ. הרי כי כל דברינו כלולים בדבריו הקצרים, שכוונת הרמ"א כאן שבע"ש ביום יגמור כל הסוכה משום מצוה שבא לידך אל יחמיצנה.

ובזה יובנו מש"כ הפרמ"ג "וכוונת המ"א דהר"ב כתב כן בתרכ"ד יתחיל בסוכה במוצאי יוהכ"פ היינו בלילה קצת ולמחרת יתקן כולה אם אפשר ונרשם בתרכ"ד עיין סימן תרכ"ה והוא ממג"א, ועיין א"ר תרכ"ד, כתב כן ועיין שם" (מש"כ ונרשם וכו' נראה שבדפוס שתחת ידו היה נרשם על הרמ"א שם "עיין סימן תרכ"ה" וע"ז כתב שהוא הג"ה ממג"א).

ונמצא לפי זה, שבשנה, שמוצאי יום כיפור הוא בערב שב"ק, צריכים להתחיל הסוכה מיד בליל מוצאי יום כיפור, מטעם ילכו מחיל אל חיל. ולסיים לבנותה, בערב שב"ק מטעם מצוה שבא לידך אל יחמצנה.

ואולי יש להמליץ על הרבה בני אדם שאינם נזהרים לתקן כל הסוכה בערב שבת, דהרמ"א מיירי באופן שאכן מתחיל לבנות הסוכה מיד במוצאי יוכ"פ, ואז לפי מיעוט הזמן, נקרא מיד במוצאי יו"כ מצוה הבאה לידך. אבל אותן בני אדם כבר מתחילין לבנות קודם יוהכ"פ, ובענין זה אולי עדיין לא מקרי בא לידך.

וגם יש לצרף, שהפוסקים מיירי כשבנו הסוכה על ידי שהכו במסמרים, וזה עבודה קשה, אבל בזמנינו שבונים הסוכות עם כלים מכשירים שממהרים הבנייה פי כמה מאותן הימים, אולי י"ל שלא מקרי במוצאי יו"כ שכבר באה לידו, וכל זה טוב ללימוד זכות, אבל בוודאי היוצא דברי הפוסקים כפשוטן הרי זה משובח.

ועתה ראיתי בשלה"ק (מס' יומא סוף עמוד התשובה) שהוסיף אחר חידושו של המהרי"ל שאין צריך להתחיל תיכף אחר יוהכ"פ לבנות הסוכה, רק צריך להתייעץ מזה וז"ל: "וטוב מיד לאחר הבדלה קודם שיאכל, יתיעץ בענין סוכה עם בני ביתו, איך יעשה אותה ובאיזה מקום וכיוצא בזה. ומכל מקום לא יעכב כל כך האכילה שהיא גם כן מצוה שהוא יום טוב. ולמחר ביום י"א, תיכף אחר יציאתו מבית הכנסת, יתחיל בעסק הסוכה והשתדלות ארבעה מינים", עכ"ל. ובספר קיצור השל"ה (נדפס לראשונה בפיורדא שנת תפ"ג, ויש למראה עיני הדפוס אמסטרדם שנת תפ"ג) הוסיף בה דברים (אולי היה בדפוס ישן של השל"ה או הוסיף מדיליה מתוך דברי הפוסקים הנ"ל) וז"ל: "ולמחר ביום י"א תיכף אחר יציאתו מבה"כ ואפילו הוא ערב שבת יתחיל בעסק הסוכה דמצוה הבא לידו אל יחמיצנה וישתדל ג"כ בד' מינים", עכ"ל.

והפרי מגדים מסיים: "ולפי"ז המדקדק במעשיו יתחיל דבר מה בסוכה מיד בלילה על שם 'ילכו מחיל אל חיל' ומי שאין מדקדק על כל פנים ביום יתחיל ויגמור כולה אם אפשר שאין מחמיצין המצוה". לפי מה שכתב ליישב למה כתבה הרמ"א ב' פעמים יוצא לן, כי בלילה מוצאי יוה"כ הוא רק ענין עפ"י חסידות להמדקדקים במצוות כדי לילך מחיל אל חיל ויכנס מיד במצוות אבל לבנותה ביום שלאחריו הוא מדינא משום שאין מחמיצין את המצוות (וי"א שהוא דאורייתא).

אבל כפי שמבואר במקור דין זה יוצא כי זה רק דין בע"ש, והסברא שמעתי ע"ז כי רק אם יש זמן שנפסק המצוה נקרא שהחמיץ המצוה.

ומאחר שנתבאר עד כאן, שיש חיוב מן הדין, לגמור בניית הסוכה עוד בערב שב"ק, יש לדון, מה הדין לבנותה אחר חצות היום של ערב שבת. והנה בפרי מגדים כתב: "ובערב שבת אחר חצות יש לומר דאסור עיין סימן רנ"א דרך קבע אסור וצריך עיון". ונראה לדון בדבריו. דהנה איתא בסימן רנ"א: העושה מלאכה בערב שבת מן המנחה ולמעלה אינו רואה סימן ברכה, ע"כ. וסיג המלאכות האסורות מבואר שם ונעתיק לשון השועה"ר: ואפילו מלאכה גמורה אינה אסורה אלא כשנקבע עצמו עליה אבל מותר לעשות מלאכה לפי שעה דרך עראי כגון אם נזדמן לו לכתוב אגרת שלומים וכיוצא בזה שלא אסרו אלא לעשות מלאכה דרך קבע כדי שיהיה פנוי להתעסק בצרכי שבת, ע"כ. ומאיזה זמן מתחיל האיסור מבואר שם כי זה מחלוקת הפוסקים, ובשועה"ר ובמשנ"ב מבואר כי הסומך על המקילים לעשות מלאכה עד ט' שעות ומחצה לא הפסיד הברכה והמקור הוא מהט"ז סק"א, ולפי"ז קצ"ע למה החמיר כאן הפרי מגדים שלא לבנות הסוכה מחצות ואילך, הא כתב התם שיש להקל בדברי סופרים עד מנחה קטנה ולמה כאן מחמיר מחצות היום ואילך (וכן קשה על המשנ"ב שבסי' רנ"א פסק שהמיקל לא הפסיד, וכאן מעתיק דברי הפרי מגדים לאסור מחצות בלא חולק, ובפרט שהמשנ"ב שם לא כתב שלהמחמירים מתחיל האיסור מחצות רק מששה ומחצה) ומחמת הדוחק אפשר לומר כי אכן בסתם ערב שבת יש לסמוך על המקילים, כי ממילא כל אדם מכין קצת לשבת קודש ביום ה', וביום הששי רק גומר כל ההכנות, ולכן יש להקל כי גם אם יתחיל לגמור הכל מזמן מנחה קטנה יוכל שפיר להיות מוכן ומזומן לשבת קודש, אבל בשנה שחל יוהכ"פ ביום ה', א"כ צריך בערב שבת להתחיל כל ההכנות מתחילה עד הגמירה ולזה צריכין יותר שהות, ולא סגי ממנחה קטנה ואילך, ולכן הסכימו בערב שבת זאת על המחמירים לאסור מזמן מנחה גדולה ואילך. ועוד אפשר לומר, כי הגם בכל השנה אפשר לסמוך על המקילים אין זה רק למי שהדבר דחוק לו, ובדוחק הקילו הדבר וכן האריך בבירור הלכה (זילבער תניינא סי' רנ"א) שיטת המשנ"ב שכתב "והסומך על המקילים לא הפסיד", ולפי"ז יש לומר כי לא רצו להתיר ממחרת יוהכ"פ כדי שלא לצאת מיום הסליחה להקל על המקילין, רק בערב שבת זו יש להיות מן המחמירים, ועדיין צ"ע.

ואכן בביכורי יעקב (הל' סוכה סי' תרכ"ה סק"ה) הביא לדברי הפרמ"ג וחולק עליו וז"ל: ולענ"ד אין להחמיר עד שעת זמן מנחה קטנה, שהרי המג"א והט"ז וא"ר פסקו בסי' רנ"א כדיעה שנייה של השו"ע, דמלאכה קבוע לא אסורה רק ממנחה קטנה ואילך, עכ"ל.

ובהערות של הג"ר יצחק דוב הלוי במברגר זצ"ל (על דברי הביכורי יעקב) העיר על דברי הביכורי יעקב הנ"ל שאוסר עכ"פ מזמן מנחה קטנה וז"ל: ותמהני הלא בסי' רנ"א אומר דכותב ספרים לעצמו ומה לי הך מצוה או אחרת. וראיה מצאתי דבסי' תרכ"ד כתב רמ"א דעוסקין מיד במוצאי יוה"כ בעשיית סוכה. ובפ' מקום שנהגו בחדא מחתא מחתינה, דתניא העושה מלאכה בערב שבת ובערב יו"ט מהמנחה ולמעלה ובמוצאי שבתות וימים טובים וכו' אינו רואה סימן ברכה וכו'. וכי היכי דבמוצאי יו"ט, דהיינו במוצאי יוה"כ, התירו לעשות סוכה, הוא הדין נמי בערב שבת, וזה פשוט לענ"ד, עכ"ל. והגם שיש לחלוק על ראייתו [כי אנן עושין מלאכות אחר אמירת 'ברוך המבדיל בין קודש לחול' וכמו שאנו סומכין על כך בתב"א שחל להיות במוצאי שבת], מכ"מ קושייתו אמת הוא וכנ"ל, ועדיין צ"ע.

והנה ממה שהקשה מכותב ספרים לעצמו יש לומר כי אכן אינו מותר רק כמו בנידון התשב"ץ דהיינו שאלות-ותשובות או חידושים שנתחדשו באמצע הלימוד וחושש דלמא שישכח ויתאבד ומחמת דבר האבד התירו [ומצאנו היתר כזה בספר תוספת שבת בסימן רנ"א סוס"ק ג' וראייתו כי גם בחוה"מ התירו, וגם בחוט שני הביא כי מרן החזו"א זצ"ל כתב חידושיו גם בערב שבת כי היה אצלו דבר האבוד (אך הביא שם כי הגאון ר' חיים עוזר זצ"ל קיבל על עצמו שלא יכתוב מכתביו לא פחות משעה קודם השקיעה – ובשו"ת נשמת שבת כתב כי אולי מיירי מכתביו לצורך הכלל ולא מחידושי תורה)], וגם כי מיירי שיש לו קצבה, ואולי בניית הסוכה מיירי באופן שאין לו קצבה, וראיתי בספר סדר היום שכתב כי צריך למעט מללמוד תורה מפני שלהכין צרכי שבת הוי מצוה עוברת [וז"ל: כיצד יתנהג אדם בו כדי לכבד את השבת ולתקן כל מעשיו, יום הששי בבקר אחר שיאמר תפלתו כראוי, אין לו לקבוע למוד כשאר הימים כדי למהר ללכת להכין צרכי שבת כמו שדרשו ז"ל (שבת קיז:) והיה ביום הששי והכינו כו' שצריך למהר בבקר להכין וכו', ואע"פ שהעוסק במצוה פטור מן המצוה, בפרט מצות תלמוד תורה שהיא שקולה כנגד כל המצות כולם, אפילו הכי אין כאן מקומה ראויה היא להתבטל שעה אחת מפני כבוד השבת מפני שהיא מצוה עוברת והיא מתבטלת מפני הלמוד, ואי אפשר להעשות ע"י אחרים כי כל אדם חובה עליו לכבד השבת הוא בעצמו ולכבד אותה כפי יכלתו וכו', וא"כ אין ראוי להשתדל בתלמוד תורה ולהשכיח הענין הזה מעליו כי היא מצוה גדולה שהתורה עצמה הקפידה עליה ומה מועיל לימוד התורה בביטול כוונתה אין להתחסד על ככה, עכ"ל.] וא"כ מהאי טעמא אפשר לאסור כל מצוה שאינה עוברת מחמת מצות הכנת שבת שהוא עוברת. וכעי"ז ראיתי בפסקי תשובות הערה 24' וז"ל: ואפשר לא התירו אלא מהו שאם ברצונו יהיה לו תועלת גם עתה, או יקרב את הנאתה האמורה לבוא לכשישלים המלאכה, אבל בבניית סוכה אין שייך שיהיה לו אפשרות לקיים המצוה קודם ליל התקדש החג, ודו"ק, ואין הכי נמי אם משער שלא יספיק לגומרה עד החג אם לא יעסוק בה גם עתה בערב שבת, רשאי בכך.

וכפי שמבואר בסימן רנ"א יוצא שאם בונה לחבירו בכדי להשתכר אינה רואה סימן ברכה מאותה מלאכה לעולם.

ודע, כי כמו שאסור לעשות מלאכה בערב שבת מן המנחה ולמעלה כמו כן אסור בכל ערב יו"ט לקבוע עצמו למלאכה מן המנחה ולמעלה וכמו שכתב הרמב"ם (פ"ח מה' יו"ט הי"ז) ופסק כן השועה"ר בסי' רנ"א, ולפי"ז יש לעיין אם מותר לבנות הסוכה לחבירו בשכר בערב סוכות אחר שעה שש ומחצה. והנה במג"א בסי' רנ"א סק"ה מעורר סתירה דספר המספר ישראל בערב שבת בזמן האיסור מתירין ומותר אפילו לקבל שכר ע"ז, משאי"כ תופר בגדים לצורך שבת אע"ג דמותר לתפור כיון שזהו לצורך שבת מכ"מ אסור לו ליטול שכר ע"ז ומיישב המג"א הסתירה "שאני תספורת דניכר לכל שהיא לצורך שבת", ובשועה"ר (שם ס"ד) מבאר שאם אינו ניכר שהוא לצורך שבת א"כ כשנוטל שכר הרי זה כאילו נעשית רק בשביל שכר משאי"כ אם עיקר הדבר מורה שהוא לצורך שבת א"כ אפילו כשנוטל שכר ע"ז כו"ע ידעי שעשאו לצורך שבת.

ולפי"ז נראה להתיר לאותן הבונים סוכות לאחרים בשכר שמותר לבנותם בערב סוכות גם אחרי זמן האיסור כי כל פעולתם מורה שזה בשביל החג והוי כמו מעשה תספורת ושפיר יהיה רואין סימן ברכה במלאכתן.

אמנם, כל ערום יעשה בדעת, כי אם עי"ז לא יכין את עצמו לחג כדבעי ולא יהיה לו צרכי החג כדיאות, דודאי יש לאסור עכ"פ כל שיעור משך זמן שצריך לו להכנות הפרטיים, אבל עכ"פ לבחורים שאין עליהם האחריות להכין צרכי יו"ט בביתם [הגם כי למצוה גדולה ייחשב] יוכלו לאחר יותר ולבנות סוכות של אחרים ולהשתכר.

והוסיף הפרי מגדים וכתב: "ועל ידי עכו"ם יש לומר שרי", ע"כ. כבר הבאנו בקוצר האיסור לעשות מלאכה בע"ש מן המנחה ולמעלה, והנה שם לא נתבאר מה הדין לעשות מלאכה ע"י גוי, אך יש ללמדה מסימן תס"ח שנחלקו שם הפוסקים לגבי האיסור מלאכה בערב פסח מחצות ואילך ופסקו שם הפוסקים להקל ע"י גוי, וא"כ כש"כ בע"ש שהוא קיל יותר שמותר לעשות ע"י עכו"ם.

ועוד כתב הפרי מגדים: "ואי מצוה בו יותר מבשלוחו להמתין צריך עיון דיש לומר מצוה אל תחמיצנה עדיף טפי ע"י אחרים כהאי גונא וצריך עיון כעת", ע"כ. אפילו שזה ברור שמותר לבנות הסוכה ע"י עכו"ם אפילו ע"ש אחר חצות מכ"מ יש להסתפק שאם יעשה כן ירווח לקיים ה"מצוה שבא לידו אל תחמיצנה", אבל מכ"מ יפסיד ה"מצוה בו יותר מבשלוחו" ואפשר שזה עדיף, או אפשר לומר כי עדיף שלא יחמיץ המצוה ויעשנה מיד ואפילו ע"י שליח, וסיים שצ"ע כעת.

ויש לומר כי עדיף לעשותו מיד ע"י שליח עפ"י שיטת הפרי מגדים (בסימן תל"ב א"א סק"ה, וכן הוא דעת הבעל התניא בסידור שלו, אך בהשו"ע שם ס"ח לא ס"ל כן) בדין "מצוה בו יותר מבשלוחו" וז"ל: הא דמצוה בו [יותר מבשלוחו] היינו לעשות קצת מהמצוה, ע"כ. ולפי"ז כאן דמיירי שכבר התחיל לבנות קצת מן הסוכה, א"כ יש לו כבר המעלה של מצוה בו יותר מבשלוחו, וא"כ ע"י גוי יהיה לו גם המעלה של מצוה שבא לידך אל תחמיצנה א"כ לכאורה בודאי עדיף לבנותו ע"י גוי.

ובשדי חמד (ח"ד עמ' 292' טור א') פסק עפ"י ראיה נכונה כי מצוה בו יותר מבשלוחו עדיף ממצוה שבא לידך אל תחמיצנה, והסברא כתב "דכיון דמה שמחמיץ המצוה לא משום עצלות הוא רק לקיים המצוה בעצמו כמו שחייבוהו חז"ל אין זה נקרא מצוה שבא לידך וכו' ועדיף טפי שיעשנה בגופו להראות חיבתו וחשקו לקיים המצות".

ולדבריו, בנידון דידן עדיף לבנות בעצמו אחר השבת מלבנותו ע"י עכו"ם.

אך בישמח משה (פרשת עקב) מוכיח כי שליח בשכר יש לה דין של מצוה בו, וא"כ כאן שמיירי ששוכר עכו"ם א"כ לכאורה עדיף לעשותו ע"י עכו"ם, וכ"ז צריך עיון היטב.