מה הקשר בין חג הסוכות לחג האסיף, ומה מקומו של החג במהלך הכללי של החודש השביעי?
המאמר מבאר כיצד חג הסוכות חונך בפועל את היסודות שהעמדנו בראש השנה וביום הכיפורים.
א. לחג הסוכות יש בתורה שני שמות, 'חג הסוכות' ו'חג האסיף'. בפרשת אמור נאמר, "דבר אל בני ישראל לאמר, בחמשה עשר יום לחדש השביעי הזה חג הסכות שבעת ימים לה'" (ויקרא כ"ג, לד), וכן בפרשת ראה נאמר, "חג הסכת תעשה לך שבעת ימים באספך מגרנך ומיקבך" (דברים ט"ז, יג). לעומת זאת, פעמיים מכונה החג בתורה בשם 'חג האסיף', בפרשת משפטים, "וחג האסף בצאת השנה באספך את מעשיך מן השדה" (שמות כ"ג, טז), ובפרשת כי תשא, "וחג האסיף תקופת השנה" (שמות ל"ד, כב).
ולכאורה, שני השמות מבטאים שני עניינים שונים. 'חג הסוכות' קשור לזיכרון יציאת מצרים, כפי שנאמר, "למען ידעו דורותיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים" (ויקרא כ"ג, מג), ואילו 'חג האסיף' קשור לתקופת השנה, לזמן שבו אוספים מן השדה את התבואה, וגם שתי המצוות המרכזיות של החג נראות לכאורה כמקבילות לשני העניינים הללו, מצוות הישיבה בסוכה קשורה ל'חג הסוכות', ואילו מצוות ארבעת המינים קשורה ל'חג האסיף'.
ובודאי אין זה מקרה ששני העניינים הללו נפגשים באותו חג, ויש להבין אפוא מה הקשר ביניהם, ומה מחבר את שני שמותיו של החג למשמעות אחת.
שאלה נוספת מתעוררת ביחס למקומו של חג הסוכות, בתוך סדר המועדות של החודש השביעי. קשה לומר שראש השנה, יום הכיפורים וחג הסוכות הם שלושה מועדים העומדים זה לצד זה בלי קשר פנימי שמחבר ביניהם, ובודאי יש מהלך אחד העובר דרך כל המועדות הללו. ואם כן, צריך להבין מהו מקומו של חג הסוכות בתוך המהלך הכללי של החודש השביעי, ומה מתחדש בו לאחר ראש השנה ויום הכיפורים.
והנה, הקשר בין חג הסוכות לבין ראש השנה ויום הכיפורים עולה במפורש בדברי חז"ל. במדרש תנחומא (אמור, יח), מובא משל לשניים שנכנסו לדין לפני המלך, ואין יודעים מי מהם ניצח, עד שרואים מי יוצא ובידו אגין, ואז יודעים שהוא ניצח. כך גם ישראל ואומות העולם נכנסים בדין לפני הקב"ה ביום הכיפורים, ואין יודעים מי מהן ניצח, וכאשר מגיע חג הסוכות וישראל יוצאים עם הלולב הדומה לכלי זין, מתברר שישראל ניצחו בדין.
וכמו כן מצינו בתוספות (סוכה לז:), שלמד את המקור לנענועים בארבעת המינים מן הפסוק, "אז ירננו עצי היער מלפני ה' כי בא לשפוט את הארץ", הרי שהרינון של עצי היער, המתבטא בנענועי ארבעת המינים, קשור באופן ישיר למשפט שבו עומד העולם בראש השנה.
"נמצא אם כן שחז"ל רואים את חג הסוכות כהמשך ישיר לראש השנה וליום הכיפורים, עד כדי כך שארבעת המינים עצמם מבטאים את הדין ואת הניצחון בו על אומות העולם. ומעתה צריך להבין מה הקשר בין שני העניינים הללו, האסיף והמשפט, שנפגשים יחד בחג הסוכות".
ב. כדי ליישב תחילה את שני השמות, חג הסוכות וחג האסיף, יש לשים לב לכך שבכל מקום שהתורה מזכירה את חג הסוכות, היא מזכירה עמו גם את האסיף, והשניים מופיעים תמיד יחד.
בפרשת אמור נאמר תחילה "בחמשה עשר יום לחדש השביעי הזה חג הסכות שבעת ימים לה'", וכמה פסוקים לאחר מכן אומרת התורה, "אך בחמשה עשר יום לחדש השביעי באספכם את תבואת הארץ תחגו את חג ה' שבעת ימים" (ויקרא כ"ג, לט), ואז היא מפרטת את המצווה של ארבעת המינים. וכן בפרשת ראה, "חג הסכת תעשה לך שבעת ימים באספך מגרנך ומיקבך". נמצא אפוא שיש קשר ישיר בין חג הסוכות לבין האסיף, ולא במקרה הם חלים באותו הזמן.
ויתרה מזו, בגמרא (סוכה יב.) לומדים מהפסוק "באספך מגרנך ומיקבך" את המקור לכך שמסככים דווקא בפסולת גורן ויקב, הרי שאף דיני הסוכה נלמדים מתוך עניינו של האסיף, ולכאורה זה מלמד אותנו ששניהם יונקים משורש אחד, וצריך להבין מהו.
ויש לצרף לכך שאלה נוספת, ששואל הטור (או"ח סי' תרכ"ה). הלא עם ישראל יצאו ממצרים בחודש ניסן, שהוא תחילתו של הקיץ, ואז הושיבם הקב"ה בסוכות, ואם כן, למה צוותה אותנו התורה לשבת בסוכה דווקא בחודש השביעי, שהוא הזמן שבו אנשים כבר יוצאים מן הסוכה ונכנסים אל הבית.
ג. וידועים דברי הרשב"ם בפרשת אמור, שתפקידו של חג הסוכות הוא לתת לנו את המבט הנכון וללמד אותנו מהו המקור האמיתי של כל השפע של האסיף. וזו לשונו (ויקרא כ"ג, מג), "חג הסוכות תעשה לך באספך מגרנך ומיקבך, באספך את תבואת הארץ ובתיכם מלאים כל טוב, דגן ותירוש ויצהר, למען תזכרו כי בסוכות הושבתי את בני ישראל במדבר ארבעים שנה, בלא יישוב ובלא נחלה, ומתוך כך תתנו הודאה למי שנתן לכם נחלה ובתים מלאים כל טוב, ואל תאמרו בלבבכם כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה".
תקופת האסיף היא תקופה של שמחה גדולה, שבה האדם רואה את פרי עמלו, ואת התוצאות של כל מה שהשקיע וטרח בו במשך כל השנה. אך דווקא בתוך השמחה הזו טמונה סכנה גדולה. כאשר אדם רואה לנגד עיניו את ברכת היבול ואת פרי עמלו, עלולה להתגנב לליבו, חלילה, התחושה של, "כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה", הוא עבד וטרח, זרע וקצר, ובמשך כל השנה עמל על הפירות הללו, וכעת, כשהוא רואה את התוצאה מול עיניו, עלולה להתעורר בו ההרגשה שההצלחה היא רק תוצאה של כוחו ועמלו.
ולכן בא חג הסוכות ומזכיר לנו, "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל", כל השפע שיש לנו הוא אך ורק תוצאה של השגחתו של הקב"ה עלינו, תפקידה של הסוכה הוא להזכיר לנו את ההשגחה הפרטית ואת האהבה והחיבה שגילה הקב"ה לאבותינו כשהוציאם ממצרים והושיבם בסוכות, ומתוך כך אנו מקבלים את המבט הנכון והאמיתי על השפע של האסיף, ומבינים שהשפע הזה הוא ביטוי לאהבה, לקשר ולהשראת השכינה של הקב"ה עלינו.
ובזה מתורצת גם קושיית הטור. דווקא בסתיו, בשעה שאנשים יוצאים מן הסוכות ונכנסים לבתיהם, ובתיהם מלאים כל טוב מתבואת האסיף, מצווה אותנו התורה לצאת מדירת הקבע ולשבת בסוכה, כדי שבשעת האסיף נזכור שכל מה שיש לנו בא מהשגחתו של הקב"ה עלינו. וזהו מה שאמר הכתוב: "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל", משום שהזיכרון הזה ייתן לנו את המבט הנכון ואת ההשקפה הנכונה על כל השפע שיש לנו בשעת האסיף.
ד. ומעתה נוכל להבין את מקומו של חג הסוכות בתוך המבנה הכללי של החודש השביעי, ואת החיבור שבין האסיף לבין הדין. החודש השביעי הוא נקודת המפגש בין שני מחזורים, בו מסתיימת השנה הטבעית הקודמת ומתחילה שנה טבעית חדשה, ומנקודת המפגש הזו נובעים כל ענייניו של החודש.
מצד סיומה של השנה הקודמת, זהו זמן האסיף, שבו האדם אוסף אל ביתו את פירות השנה שעברה, מסכם אותה ושמח על כל הטוב שזכה לו. ומצד תחילתה של השנה החדשה, זהו זמן של עמידה לפני ה' בדין, שבו האדם עומד מול העתיד בחשש ובאי ודאות, מה ילד יום ומה יהיו סדרי החיים בשנה החדשה.
ובתוך כך העמידה לנו התורה בחודש השביעי סדר שלם של מועדים, שנועדו לתת לנו את הכלים ולהעמיד אותנו בצורה הנכונה והראויה לקראת השנה החדשה.
החג הראשון הוא ראש השנה, שהוא בבחינת "המוח", בו אנו חוזרים אל היסודות הפשוטים של הבריאה, שהקב"ה הוא מלך על כל העולם, לעולם יש מטרה, ולעם ישראל יש מקום ותפקיד מיוחד בהבאת העולם אל תכליתו.
ולאחר שהעמדנו את היסודות הללו בשכל ובהכרה, מגיע יום הכיפורים, שבו הם יורדים מן השכל אל הלב. ביום הכיפורים אנו עושים בירור פנימי עמוק, שבו אנו מגלים שבעצמיותנו אנו שייכים אך ורק אל הטוב, וכל הרע שדבק בנו במהלך השנה הוא חיצוני וזר לזהות האמיתית שלנו.
חג הסוכות הוא השלב שבו אנו מכניסים את היסודות הללו אל תוך מציאות החיים הפשוטה. לאחר שבראש השנה העמדנו אותם במוח, וביום הכיפורים הורדנו אותם אל הלב, בחג הסוכות אנו מיישמים אותם בפועל, ובמשך שבוע שלם אנו חיים על פיהם ורואים כיצד נראים חיי האדם כשהם בנויים על היסודות הגדולים הללו.
והדרך שבה אנו חונכים בפועל את היסודות שהעמדנו בראש השנה וביום הכיפורים, היא באמצעות הסוכה וארבעת המינים, שתכליתם היא להעניק לנו את התחושה שכל מציאות החיים שלנו תלויה בקשר שלנו עם הקב"ה ובהשראת שכינתו עלינו.
כשאנחנו יוצאים מדירת הקבע שלנו ויושבים בסוכה, אנחנו נזכרים בסוכות שבהן הושיב הקב"ה את אבותינו בצאתם ממצרים, ובכך אנו מקבלים את המבט הנכון על החיים ומחדירים לעצמנו שגם כשאנחנו יושבים בבית המוגן והקבוע שלנו, אנחנו בעצם חוסים בצל א-ל, וכל סדרי החיים והקורות אותנו תלויים בקשר שלנו עם הקב"ה.
וכמו כן, כשאנו נוטלים את ארבעת המינים, שבאים מאסיפת הארץ, ומנענעים אותם, אנחנו מכוונים אותם כלפי מעלה ומשרישים בעצמנו שכל שפע הארץ בא מאת הקב"ה, והוא ביטוי לאהבתו, ולידידותו, והשראת שכינתו עלינו. כשאנחנו חיים כך במשך שבוע שלם, אנחנו בעצם חונכים את השנה החדשה ומראים כיצד נראים בפועל חיים של קדושה, שבהם הכול מכוון כלפי מעלה.
ונמצא אם כן שהאסיף וחג הסוכות נותנים לנו את המבט הנכון ומעמידים אותנו בדרך הנכונה בתחילת השנה החדשה, והם חונכים בפועל את הרעיונות הגדולים שהעמדנו וביררנו בראש השנה וביום הכיפורים.
ומעתה מובן למה ארבעת המינים הם סימן לניצחון של עם ישראל בדין על אומות העולם, משום שארבעת המינים מבטאים בצורה הטובה ביותר את התפיסה של כלל ישראל, שכל מציאות החיים וסדרי הבריאה מכוונים כלפי מעלה, והם יונקים את כוחם מהקשר ומהברית של עם ישראל עם הקב"ה.
ולכן חג הסוכות נקרא "זמן שמחתנו", משום שכשאנו מגיעים אל ההכרה שכל המציאות שלנו, בגשמיות וברוחניות, נתונה בידי הקב"ה, ואנו חוסים בצל א-ל, ממילא החששות והמבוכה של תחילת השנה מסתלקים מליבנו. וגם שמחת האסיף מקבלת אצלנו ממד עמוק הרבה יותר: אנו לא שמחים רק על השפע עצמו, אלא על האהבה והידידות שבין הקב"ה לעם ישראל, שהשפע הזה מבטא, וממילא אנו שמחים שמחה גדולה.
"נמצא אם כן שחג הסוכות הוא בית המדרש המעשי של השנה החדשה, בית מדרש לקדושה ולהשראת השכינה, שבו אנו לוקחים את כל מה שהעמדנו בראש השנה וביום הכיפורים ומתרגלים בפועל באמצעות הסוכה וארבעת המינים, כיצד נראים חיים של הישענות על הקב"ה, ומתוך כך אנו פותחים את השנה החדשה בדרך הנכונה, מתוך שמחה גדולה על הזכות שנפלה בחלקנו להיות חלק ה' ונחלתו."
המאמר מבאר כיצד חג הסוכות חונך בפועל את היסודות שהעמדנו בראש השנה וביום הכיפורים.
א. לחג הסוכות יש בתורה שני שמות, 'חג הסוכות' ו'חג האסיף'. בפרשת אמור נאמר, "דבר אל בני ישראל לאמר, בחמשה עשר יום לחדש השביעי הזה חג הסכות שבעת ימים לה'" (ויקרא כ"ג, לד), וכן בפרשת ראה נאמר, "חג הסכת תעשה לך שבעת ימים באספך מגרנך ומיקבך" (דברים ט"ז, יג). לעומת זאת, פעמיים מכונה החג בתורה בשם 'חג האסיף', בפרשת משפטים, "וחג האסף בצאת השנה באספך את מעשיך מן השדה" (שמות כ"ג, טז), ובפרשת כי תשא, "וחג האסיף תקופת השנה" (שמות ל"ד, כב).
ולכאורה, שני השמות מבטאים שני עניינים שונים. 'חג הסוכות' קשור לזיכרון יציאת מצרים, כפי שנאמר, "למען ידעו דורותיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים" (ויקרא כ"ג, מג), ואילו 'חג האסיף' קשור לתקופת השנה, לזמן שבו אוספים מן השדה את התבואה, וגם שתי המצוות המרכזיות של החג נראות לכאורה כמקבילות לשני העניינים הללו, מצוות הישיבה בסוכה קשורה ל'חג הסוכות', ואילו מצוות ארבעת המינים קשורה ל'חג האסיף'.
ובודאי אין זה מקרה ששני העניינים הללו נפגשים באותו חג, ויש להבין אפוא מה הקשר ביניהם, ומה מחבר את שני שמותיו של החג למשמעות אחת.
שאלה נוספת מתעוררת ביחס למקומו של חג הסוכות, בתוך סדר המועדות של החודש השביעי. קשה לומר שראש השנה, יום הכיפורים וחג הסוכות הם שלושה מועדים העומדים זה לצד זה בלי קשר פנימי שמחבר ביניהם, ובודאי יש מהלך אחד העובר דרך כל המועדות הללו. ואם כן, צריך להבין מהו מקומו של חג הסוכות בתוך המהלך הכללי של החודש השביעי, ומה מתחדש בו לאחר ראש השנה ויום הכיפורים.
והנה, הקשר בין חג הסוכות לבין ראש השנה ויום הכיפורים עולה במפורש בדברי חז"ל. במדרש תנחומא (אמור, יח), מובא משל לשניים שנכנסו לדין לפני המלך, ואין יודעים מי מהם ניצח, עד שרואים מי יוצא ובידו אגין, ואז יודעים שהוא ניצח. כך גם ישראל ואומות העולם נכנסים בדין לפני הקב"ה ביום הכיפורים, ואין יודעים מי מהן ניצח, וכאשר מגיע חג הסוכות וישראל יוצאים עם הלולב הדומה לכלי זין, מתברר שישראל ניצחו בדין.
וכמו כן מצינו בתוספות (סוכה לז:), שלמד את המקור לנענועים בארבעת המינים מן הפסוק, "אז ירננו עצי היער מלפני ה' כי בא לשפוט את הארץ", הרי שהרינון של עצי היער, המתבטא בנענועי ארבעת המינים, קשור באופן ישיר למשפט שבו עומד העולם בראש השנה.
"נמצא אם כן שחז"ל רואים את חג הסוכות כהמשך ישיר לראש השנה וליום הכיפורים, עד כדי כך שארבעת המינים עצמם מבטאים את הדין ואת הניצחון בו על אומות העולם. ומעתה צריך להבין מה הקשר בין שני העניינים הללו, האסיף והמשפט, שנפגשים יחד בחג הסוכות".
ב. כדי ליישב תחילה את שני השמות, חג הסוכות וחג האסיף, יש לשים לב לכך שבכל מקום שהתורה מזכירה את חג הסוכות, היא מזכירה עמו גם את האסיף, והשניים מופיעים תמיד יחד.
בפרשת אמור נאמר תחילה "בחמשה עשר יום לחדש השביעי הזה חג הסכות שבעת ימים לה'", וכמה פסוקים לאחר מכן אומרת התורה, "אך בחמשה עשר יום לחדש השביעי באספכם את תבואת הארץ תחגו את חג ה' שבעת ימים" (ויקרא כ"ג, לט), ואז היא מפרטת את המצווה של ארבעת המינים. וכן בפרשת ראה, "חג הסכת תעשה לך שבעת ימים באספך מגרנך ומיקבך". נמצא אפוא שיש קשר ישיר בין חג הסוכות לבין האסיף, ולא במקרה הם חלים באותו הזמן.
ויתרה מזו, בגמרא (סוכה יב.) לומדים מהפסוק "באספך מגרנך ומיקבך" את המקור לכך שמסככים דווקא בפסולת גורן ויקב, הרי שאף דיני הסוכה נלמדים מתוך עניינו של האסיף, ולכאורה זה מלמד אותנו ששניהם יונקים משורש אחד, וצריך להבין מהו.
ויש לצרף לכך שאלה נוספת, ששואל הטור (או"ח סי' תרכ"ה). הלא עם ישראל יצאו ממצרים בחודש ניסן, שהוא תחילתו של הקיץ, ואז הושיבם הקב"ה בסוכות, ואם כן, למה צוותה אותנו התורה לשבת בסוכה דווקא בחודש השביעי, שהוא הזמן שבו אנשים כבר יוצאים מן הסוכה ונכנסים אל הבית.
ג. וידועים דברי הרשב"ם בפרשת אמור, שתפקידו של חג הסוכות הוא לתת לנו את המבט הנכון וללמד אותנו מהו המקור האמיתי של כל השפע של האסיף. וזו לשונו (ויקרא כ"ג, מג), "חג הסוכות תעשה לך באספך מגרנך ומיקבך, באספך את תבואת הארץ ובתיכם מלאים כל טוב, דגן ותירוש ויצהר, למען תזכרו כי בסוכות הושבתי את בני ישראל במדבר ארבעים שנה, בלא יישוב ובלא נחלה, ומתוך כך תתנו הודאה למי שנתן לכם נחלה ובתים מלאים כל טוב, ואל תאמרו בלבבכם כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה".
תקופת האסיף היא תקופה של שמחה גדולה, שבה האדם רואה את פרי עמלו, ואת התוצאות של כל מה שהשקיע וטרח בו במשך כל השנה. אך דווקא בתוך השמחה הזו טמונה סכנה גדולה. כאשר אדם רואה לנגד עיניו את ברכת היבול ואת פרי עמלו, עלולה להתגנב לליבו, חלילה, התחושה של, "כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה", הוא עבד וטרח, זרע וקצר, ובמשך כל השנה עמל על הפירות הללו, וכעת, כשהוא רואה את התוצאה מול עיניו, עלולה להתעורר בו ההרגשה שההצלחה היא רק תוצאה של כוחו ועמלו.
ולכן בא חג הסוכות ומזכיר לנו, "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל", כל השפע שיש לנו הוא אך ורק תוצאה של השגחתו של הקב"ה עלינו, תפקידה של הסוכה הוא להזכיר לנו את ההשגחה הפרטית ואת האהבה והחיבה שגילה הקב"ה לאבותינו כשהוציאם ממצרים והושיבם בסוכות, ומתוך כך אנו מקבלים את המבט הנכון והאמיתי על השפע של האסיף, ומבינים שהשפע הזה הוא ביטוי לאהבה, לקשר ולהשראת השכינה של הקב"ה עלינו.
ובזה מתורצת גם קושיית הטור. דווקא בסתיו, בשעה שאנשים יוצאים מן הסוכות ונכנסים לבתיהם, ובתיהם מלאים כל טוב מתבואת האסיף, מצווה אותנו התורה לצאת מדירת הקבע ולשבת בסוכה, כדי שבשעת האסיף נזכור שכל מה שיש לנו בא מהשגחתו של הקב"ה עלינו. וזהו מה שאמר הכתוב: "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל", משום שהזיכרון הזה ייתן לנו את המבט הנכון ואת ההשקפה הנכונה על כל השפע שיש לנו בשעת האסיף.
ד. ומעתה נוכל להבין את מקומו של חג הסוכות בתוך המבנה הכללי של החודש השביעי, ואת החיבור שבין האסיף לבין הדין. החודש השביעי הוא נקודת המפגש בין שני מחזורים, בו מסתיימת השנה הטבעית הקודמת ומתחילה שנה טבעית חדשה, ומנקודת המפגש הזו נובעים כל ענייניו של החודש.
מצד סיומה של השנה הקודמת, זהו זמן האסיף, שבו האדם אוסף אל ביתו את פירות השנה שעברה, מסכם אותה ושמח על כל הטוב שזכה לו. ומצד תחילתה של השנה החדשה, זהו זמן של עמידה לפני ה' בדין, שבו האדם עומד מול העתיד בחשש ובאי ודאות, מה ילד יום ומה יהיו סדרי החיים בשנה החדשה.
ובתוך כך העמידה לנו התורה בחודש השביעי סדר שלם של מועדים, שנועדו לתת לנו את הכלים ולהעמיד אותנו בצורה הנכונה והראויה לקראת השנה החדשה.
החג הראשון הוא ראש השנה, שהוא בבחינת "המוח", בו אנו חוזרים אל היסודות הפשוטים של הבריאה, שהקב"ה הוא מלך על כל העולם, לעולם יש מטרה, ולעם ישראל יש מקום ותפקיד מיוחד בהבאת העולם אל תכליתו.
ולאחר שהעמדנו את היסודות הללו בשכל ובהכרה, מגיע יום הכיפורים, שבו הם יורדים מן השכל אל הלב. ביום הכיפורים אנו עושים בירור פנימי עמוק, שבו אנו מגלים שבעצמיותנו אנו שייכים אך ורק אל הטוב, וכל הרע שדבק בנו במהלך השנה הוא חיצוני וזר לזהות האמיתית שלנו.
חג הסוכות הוא השלב שבו אנו מכניסים את היסודות הללו אל תוך מציאות החיים הפשוטה. לאחר שבראש השנה העמדנו אותם במוח, וביום הכיפורים הורדנו אותם אל הלב, בחג הסוכות אנו מיישמים אותם בפועל, ובמשך שבוע שלם אנו חיים על פיהם ורואים כיצד נראים חיי האדם כשהם בנויים על היסודות הגדולים הללו.
והדרך שבה אנו חונכים בפועל את היסודות שהעמדנו בראש השנה וביום הכיפורים, היא באמצעות הסוכה וארבעת המינים, שתכליתם היא להעניק לנו את התחושה שכל מציאות החיים שלנו תלויה בקשר שלנו עם הקב"ה ובהשראת שכינתו עלינו.
כשאנחנו יוצאים מדירת הקבע שלנו ויושבים בסוכה, אנחנו נזכרים בסוכות שבהן הושיב הקב"ה את אבותינו בצאתם ממצרים, ובכך אנו מקבלים את המבט הנכון על החיים ומחדירים לעצמנו שגם כשאנחנו יושבים בבית המוגן והקבוע שלנו, אנחנו בעצם חוסים בצל א-ל, וכל סדרי החיים והקורות אותנו תלויים בקשר שלנו עם הקב"ה.
וכמו כן, כשאנו נוטלים את ארבעת המינים, שבאים מאסיפת הארץ, ומנענעים אותם, אנחנו מכוונים אותם כלפי מעלה ומשרישים בעצמנו שכל שפע הארץ בא מאת הקב"ה, והוא ביטוי לאהבתו, ולידידותו, והשראת שכינתו עלינו. כשאנחנו חיים כך במשך שבוע שלם, אנחנו בעצם חונכים את השנה החדשה ומראים כיצד נראים בפועל חיים של קדושה, שבהם הכול מכוון כלפי מעלה.
ונמצא אם כן שהאסיף וחג הסוכות נותנים לנו את המבט הנכון ומעמידים אותנו בדרך הנכונה בתחילת השנה החדשה, והם חונכים בפועל את הרעיונות הגדולים שהעמדנו וביררנו בראש השנה וביום הכיפורים.
ומעתה מובן למה ארבעת המינים הם סימן לניצחון של עם ישראל בדין על אומות העולם, משום שארבעת המינים מבטאים בצורה הטובה ביותר את התפיסה של כלל ישראל, שכל מציאות החיים וסדרי הבריאה מכוונים כלפי מעלה, והם יונקים את כוחם מהקשר ומהברית של עם ישראל עם הקב"ה.
ולכן חג הסוכות נקרא "זמן שמחתנו", משום שכשאנו מגיעים אל ההכרה שכל המציאות שלנו, בגשמיות וברוחניות, נתונה בידי הקב"ה, ואנו חוסים בצל א-ל, ממילא החששות והמבוכה של תחילת השנה מסתלקים מליבנו. וגם שמחת האסיף מקבלת אצלנו ממד עמוק הרבה יותר: אנו לא שמחים רק על השפע עצמו, אלא על האהבה והידידות שבין הקב"ה לעם ישראל, שהשפע הזה מבטא, וממילא אנו שמחים שמחה גדולה.
"נמצא אם כן שחג הסוכות הוא בית המדרש המעשי של השנה החדשה, בית מדרש לקדושה ולהשראת השכינה, שבו אנו לוקחים את כל מה שהעמדנו בראש השנה וביום הכיפורים ומתרגלים בפועל באמצעות הסוכה וארבעת המינים, כיצד נראים חיים של הישענות על הקב"ה, ומתוך כך אנו פותחים את השנה החדשה בדרך הנכונה, מתוך שמחה גדולה על הזכות שנפלה בחלקנו להיות חלק ה' ונחלתו."
