איך שמחים (ד) - האור שמעבר לתוכנית: איך הופכים למיליונרים?

האור שמעבר לתוכנית: איך הופכים למיליונרים של הרוח?
בפתח המאמר הקודם, שהיה אמור לחתום את הסדרה הנוכחית, הכרזנו בחגיגיות על נעילת השערים וכניסה אל "חדריו של המלך". אלא שלתורת השמחה יש חוקים משלה, והלב הפועם מסרב לפעמים להיפרד. דווקא מתוך השקט שלאחר ימי המועד, ירדה לעולם הברקה תודעתית חריפה, אמת פשוטה ומטלטלת שלא הותירה ברירה אלא לפתוח את הדלת מחדש ולכתוב פרק נוסף – פרק המבקש לתרגם את כל האורות המקיפים של הסוכה לשפת המעשה היומיומית, אל תוך האוטובוס הסואן של החיים. במאמר זה נבקש לפרק את אחת האשליות הגדולות ביותר המאיימות על נפשו של בן התורה: האשליה שהשמחה היא תוצאה של נסיבות חיצוניות, ולא תנועה פנימית מוחלטת.​

א. תעלומת קו 402: המציאות שלא השתנתה והלב שהתהפך
בואו ניכנס לרגע אל תוך סיטואציה מוכרת, כמעט שגרתית, המתרחשת מדי יום במסלול שבין בני ברק לירושלים. דמיינו את עצמכם עולים על אוטובוס בקו 402 בשעת עומס. הרכב מלא מפה לפה: אנשים, נשים וטף, בליל של קולות, צפופים ודחוקים. מתוך חוסר ברירה, אתם מוצאים את עצמכם מתיישבים במושבים האמצעיים – בדיוק בטבורה של ההתרחשות, היכן שגלי הרעש והבלאגן מגיעים לשיאם, שיא הרעש ושיא הבלאגן.

התפאורה סביבכם אינה מבשרת טובות לנפש המבקשת מנוחה ויישוב הדעת: מימינכם יושב אדם המנהל שיחת טלפון קולנית במיוחד, בטון גבוה ובקול צורם הממלא את חלל האוויר; מאחוריכם פעוט בן חודשים ספורים שבוכה בצווחה נוראית שאינה פוסקת; ומלפנים – שני ילדים קטנים המנהלים מלחמת חרבות מילולית ופיזית, רבים מכות, וצועקים זה על זה בקולות נחרצים. אתם, שבסך הכל ביקשתם לעשות את הדרך לעיר הקודש בנחת, בשלווה וברוגע, מרגישים כיצד האווירה מסביב מעכירה והולכת. תחושת חוסר האונים באותם רגעים היא נוראית, עד כדי אפיסת כוחות ממש. אין באמתחתכם אוזניות שיסננו את הרעשים, והסיכוי לתפוס תנומה קלה או לנוח, אפילו לא לרגע, נמוג לחלוטין.

ואז, בעיצומם של רגעי המתח והעצבנות הללו, מכשיר הטלפון שלכם מצלצל. על הצג מופיע מספר לא מוכר. אתם עונים, ועל קו הטלפון נמצא לא אחר מאשר נציג של אחד הארגונים הגדולים שערכו הגרלה סינית רחבת היקף. בקול נרגש הוא מבשר לכם את הבשורה המרעישה הבאה: "בדקות אלו ממש הסתיימה ההגרלה. זכיתם בפרס הראשון – דירת פנטהאוז מפוארת וחדשה בלב ירושלים, בשווי ארבעה מיליון דולר! או שתקבלו את מפתחות הדירה, או שנעביר לחשבון הבנק שלכם בדקות הקרובות מזומן בשווי ארבעה מיליון דולר".

באותו רגע, גל אדיר של התרגשות שוטף את גופכם. פעימות הלב מאיצות, הגוף כולו מתחיל לרעוד מרוב תדהמה, ונשימתכם נעתקת. אך שימו לב למה שקורה מיד לאחר מכן, בתוך שניות ספורות: העצבים המתוחים מתחילים להירגע, ותחושת המועקה מתפוגגת כלא הייתה. הרעשים המעיקים שסביבכם? הם לפתע פתאום לא מזיזים לכם כלל. יותר מכך – מתוך תחושת השפע הבהירה שנחתה עליכם, מתעורר בכם דחף פתאומי לפנק את כל יושבי האוטובוס, לקנות לכולם ממתק ואולי אף ארוחה דשנה על חשבונכם. קרה פה משהו עצום – נהפכתם בין רגע לעשירים מופלגים, למיליונרים. העניין טרי לגמרי, והשמחה? כמה שהיא מצויה אצלכם באותם רגעים, פורצת גבולות ומציפה את הנפש.

אולם, אם נעצור ונתבונן במחזה במבט ביקורתי ומפוכח, נגלה תעלומה פסיכולוגית מדהימה: מה באמת השתנה ברגע הזה בתוך חלל האוטובוס?

הרי הנוסע מימינכם עדיין ממשיך לדבר בקולי קולות ולבחול באוזניכם. התינוק מאחור עדיין צורח את החיים שלו, והילדים מלפנים עדיין מרעישים ומתווכחים מעל ראשיכם. המציאות האובייקטיבית נותרה בדיוק אותה מציאות; אי-הנוחות הפיזית לא זזה ממקומה אפילו כמלוא הנימה. ובכל זאת, הכל השתנה. עולם פנימי שלם התהפך מן הקצה אל הקצה, כיוון שתודעתכם השתנתה – נכנסה אליה ידיעה של עשירות פנטסטית.



ב. ניפוץ אשליית התנאים המוקדמים
זוהי הנקודה הארכימדית שעליה עומדת תורת השמחה כולה. פעמים רבות אנו מאמצים אל קרבנו קול פנימי, מוטעה ומטעה, המבטיח לנו תנאים מוקדמים לאושר: "אהיה שמח רק כאשר אמצא את זיווגי", "אזכה ליישוב הדעת האמיתי רק כשיתרחב מצבי הכלכלי ויהיה לי שפע של כסף". שאיפות אלו הן מבורכות ונכונות, אך ברגע שיהודי מציב את שמחתו כבת-ערובה התלויה במרכיב חיצוני, הוא גוזר על עצמו חיי סבל, מתיחות והמתנה מורטת עצבים. ויהיה הדבר אשר יהיה – האדם מתנה את איכות חייו וממילא נשאר בעמדת המתנה נצחית.

עלינו לומר את האמת בקול ברור ומהדהד: המחשבות הללו אינן אחרת מאשר אשליה דמיונית! זוהי מציאות שאינה קיימת, תעתוע שקרי שנראה מבטיח אך בפועל הוא הורס כל חלקה טובה באיכות החיים שלכם. הרי אם נמתין שהעולם סביבנו יסתדר בצורה מושלמת כדי שנוכל לחייך, לא נחייך לעולם. בעיות – תמיד יהיו. קשיים – תמיד יהיו. משברים – תמיד יצוצו. במרוץ החיים הגלגל מסתובב ללא הרף, וברגע שתיפתר בעיה אחת, תצמח תחתיה התמודדות אחרת. גם אם זה לא עניין של זיווג, זה יהיה משהו אחר: פרנסה, בריאות, שלום בית או חינוך הילדים. הקשיים הם חלק מובנה מתבנית העולם הזה, עולם העשייה והניסיון.

השאלה האמיתית המופנית אל פתחו של בן תורה אינה כיצד להעלים את קשיים, אלא האם אתם שמחים למרות אותם רעשי רקע? האם אתם משכילים לשים את עצמכם, את הנשמה שלכם ואת השמחה שלכם במרכז החיים, או שמא אתם בוחרים להפקיר את עולמכם הפנימי ולהיות שמחים אך ורק בגלל גירוי חיצוני שאירע במקרה?



ג. הזכייה הגדולה: לחיות כתודעה של בני מלכים
כאשר יהודי מבין לעומק שיש לו ייעוד אלוקי ברור בעולם, ושהוא אינו פסיק זניח ביקום אלא בנו המועדף של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא – אין ולא תהיה שום סיבה בעולם שלא לקום בבוקר מתוך ריקוד ושמחה עצומה.

נעצור לרגע ונחשוב על הנתון הבא: אתם נבחרתם מתוך מיליארדים להיות אתם! כן, בדיוק אתם, עם התכונות שלכם, עם הניסיונות הייחודיים לכם, עם הכלים הספציפיים שניתנו לכם. ברגע שאתם מכניסים אל תוך השכל והלב את תודעת הזכייה הזו – הזכייה המוחלטת בכך שזכיתם להיות מי שאתם, בני מלכים, אהובים, רצויים וטובים – אזי מתחולל פלא.

בדומה לאותו נוסע בקו 402 שקיבל את בשורת המיליונים, פתאום כל רעשי הרקע של החיים מאבדים את העוקץ שלהם. הם לא יפחיתו כמלוא הנימה משמחת החיים העמוקה שלכם. התודעה הזו תעניק לכם את הכוח העילאי לעמוד מול קושי, מול חסרון, מול שידוך שמתעכב (ואוו, כמה שזה כואב ומייסר את הלב), מול חסימה זמנית – ופשוט לחייך.

לחייך לא מתוך זלזול, אלא מתוך ידיעה ברורה ומוחלטת: "אני לא נמצא שם. הרעש הזה הוא רק תפאורה זמנית של האוטובוס שבו אני נוסע כעת; אני עצמי, המהות שלי, היא כבר עשירה ומרוממת. אני מיוחד, אני מובחר, ואני זכיתי להיות קשור אל נצח ישראל". זו ההחלטה הפנימית להיות שמח בכל מצב, למרות הכל ובתוך הכל.



ד. חתימה: העולה לנו למעשה
העולה לנו למעשה ממאמר מפתיע ומעורר זה, הוא ההבנה החותכת כי השמחה איננה יעד שמגיעים אליו, אלא נקודת מוצא שיוצאים ממנה. אל תחכו שהאוטובוס של חייכם יהפוך לשקט וסטרילי כדי להתחיל לשמוח. הבעיות והאתגרים תמיד יהיו שם, אך הם אינם מנהלים את עולמכם הפנימי.

קחו את תודעת הזכייה הזו אל תוך סדר היום שלכם. בכל בוקר, כשאתם פוקחים את העיניים, הזכירו לעצמכם את כרטיס ההגרלה שבו כבר זכיתם: היותכם בנים למלך, נשמות מובחרות שקיבלו תפקיד ייחודי בעולם. כאשר הלב מלא בידיעה הזו, רעשי הרקע – הדאגות, העיכובים וההשוואות – הופכים לבלתי רלוונטיים. נחליט עם עצמנו להיות שמחים בכל מצב, נביט אל הקשיים בעיניים מפוקחות ומלאות ביטחון, ונזכה לצעוד תמיד מתוך הרחבת הדעת, בריאות פנימית וקרבת אלוקים, כשאנו משוררים בלב שלם: "ושמחת בחייך והיית אך שמח".​

יהי רצון שנזכה כולנו, מתוך הרחבת הדעת ואמונה צרופה, לנפץ את התבניות המצמצמות של הדמיון ולשבור את 'אלוהי המסכה' של החשבונות הרבים המעיבים על נפשנו. שנשכיל לצעוד בכל יום מימות השנה מתוך תודעה בהירה של עשירות פנימית, ונזכור כי גם בתוך רעשי הרקע של האוטובוס הסואן של החיים – אנו מוקפים בחיבוק הדפנות העוטף של 'וימינו תחבקני'. מתוך טהרת הלב ופשטותו, נהפוך את השמחה לדלי הזהב שבאמצעותו נשאב שפע של אור, בריאות ורוח הקודש, ונזכה לקום מחדש בכל בוקר, לנער את עפר הייאוש, ולשורר בלב שלם, מורם ונקי: "ושמחת בחייך והיית אך שמח"!


תורה היא ולימוד היא צריכה. לכל הערה המיישרת את הלב ולכל הארה המוסיפה נופך ועומק בדברי רבותינו ובתוכן המאמרים, אשמח מאוד לקבל את פני פניני מחשבתכם

​