חידושים לפרשת בראשית
השבת- ראי לאדם לדעת את מדרגתו הרוחנית באמת
פ"א. (א') בראשית ברא אלקים. בראשית אותיות 'שבת ראי' שהשבת היא כראי (מראה) לאדם לדעת את מדרגתו הרוחנית בעוה"ז ובעוה"ב וכמ"ש חז"ל (ברכות נז:) שבת א' מששים לעוה"ב שהיא מעין דוגמא וטעם עוה"ב וכל אחד זוכה לטעימת עוה"ב בשבת לפי מדרגתו בעוה"ב ולפ"ז יוכל לדעת ולראות כמו ראי מהי מעלתו בעוה"ב.
וכמ"ש בעל החיי אדם (זכרו תורת משה ס"א) ז"ל יוכל האדם להתבונן ולנסות כי כאשר יכוין האדם את דעתו ויהיה יראת ה' בלבו באמת ויהיו מעשיו רצוים אזי בודאי לאחר שטבל בערב שבת בכוונה רצויה לקבל קדושת שבת, יבין בדעתו שנתוסף לו נשמה יתירה, כי ירגיש בנפשו יראת רוממות שבאה לו עד שתבער בו אהבת ויראת ה', וזה בדוק ומנוסה מכמה אנשים כמה פעמים בלא שום ספק אבל כשאין נשמתו טהורה, אז לא ירגיש בקדושת שבת. עכ"ל.
וכיו"ב כ' בס' מכתב מאליהו (ח"א עמ' 72) בשם רבו והוסיף וז"ל : וידיעה הזאת יש בה תועלת גדולה מאד מאד, הן כל דרכי איש טובים בעיניו, והוא תמיד חושב שהולך בדרך הישרה, גם לא יאמין לאחרים שיאמרו לו כי טועה הוא , ועל כן כשיש לו ראיה לדעת את מדרגתו עד כמה קרוב הוא למדרגת הרשע ורחוק ממדרגת הצדיק, זה טוב לו מאד מאד כי בהסתכלו בזה יוכל להנצל מרשעתו.
חי' על דרך הרמז
(ב) ורוח אלקים מרחפת על פני המים. יש לפרש בדרך רמז דאין מים אלא תורה כמ"ש חז"ל ורוח אלקים היינו מדת הדין מרחפת על פני המים, ויתבאר ע"פ מ"ש חז"ל בגמ' שבת (פח.) עה"פ יום הששי תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית אם ישראל מקבלים את התורה מוטב ואם לאו אני מחזיר אתכם לתהו ובהו נמצא שההצלה ממדת הדין שלא יחזור העולם לתהו ובהו הוא ע"י התורה שנמשלה למים.
עוד יל"פ ע"פ מ"ש בגמ' ברכות (ה.) כל מי שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק הקב"ה מביא עליו יסורין מכוערים ועוכרין אותו וכו' וז"ש ורוח אלהים מרחפת ע"פ המים כלומר שאם אדם פורש מן התורה שנמשלה למים אזי רוח אלהים מרחפת שם לייסרו ח"ו.
עוד יל"פ ע"פ מ"ש בזוה"ק (שמות יב.) עה"פ ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור בשעתא דהוו פסקי ישראל מאורייתא מיד ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור הות נחתת מדת הדין לאסתחאה מדמא דישראל על עלבונא דאורייתא וכו' .ע"ש. וז"ש ורוח אלהים וכו' לומר שבשעה שישראל פורשים מן המים שהן התורה רוח אלהים מרחפת ומזומנת להפרע על עלבון התורה רח"ל.
(ל"א) יום הששי- אחז"ל בגמ' שבת (שם) תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית אם ישראל מקבלים את התורה מוטב ואם לאו אני מחזיר אתכם לתהו ובהו.ע"כ. ונראה לרמוז זה בקרא (איוב כ"ו,ז') 'תולה ארץ על בלי מה' שהקב"ה התנה תנאי עם הארץ ותלה את קיומה בקבלת התורה והיינו בלי מה, דאי' בספרי (וזאת הברכה שמ"ג) שבשעה שהקב"ה נגלה ליתן תורה לישראל נגלה תחילה על כל האומות הלך אצל בני עשו וכו' א"ל מה כתוב בה בני עמון ומואב וכו' א"ל מה כתוב בה וכו' וכן כל האומות שאלו מה כתוב בה וכשהשיבם הקב"ה מאנו לקבלה אבל ישראל לא שאלו 'מה' רק אמרו נעשה ונשמע וקבלוה והיינו בלי מה.
פ"ב. (ד) אלה תולדות השמים והארץ בהבראם. אחז"ל במדרש (אלפא ביתא ובזוה"ק לך לך פו: וכ"ה בבעה"ט) אל תקרי בהבראם אלא באברהם שבזכות אברהם נתקיימו שמים וארץ ,ולפי ד' המדרש נראה ליישב ד' התוס' בס"פ ר"א דמילה (שבת ) שפי' בנוסח ברכת המילה אשר קידש ידיד מבטן זה אברהם והק' הרשב"א מדוע נקרא אברהם קדוש מבטן ע"ש מה שחידש לתרץ. ולענ"ד עוי"ל דכיון שכל העולם לא נברא אלא בזכות אברהם א"כ הוא קדוש מבטן פי' שמתחלת יצירתו היה מזומן ומקודש (דמ"ש מבטן לאו דוקא דגבי ירמיה כתיב בטרם אצרך בבטן ידעתיך וע"ש ברשב"א וק"ל).
(שם) ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים. פירש"י לעיל (פ"א, א') שמתחילה נא' בראשית ברא אלקים שבתחילה עלה במחשבה לבראתו במדת הדין וראה שאין העולם מתקיים והקדים מדת רחמים ושתפה למדת הדין והיינו דכתיב ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים. ע"כ. ונראה לבאר סמיכות הענינים דברישא דקרא כתיב בהבראם ואחז"ל בשביל אברהם וכמובא לעיל בסמוך ואברהם הוא כנגד מדת החסד והיינו שהקב"ה שיתף מדת החסד והרחמים בזכות אברהם שהוא עמוד החסד מפני שראה שאין העולם יכול להתקיים במדת הדין .
הקב"ה טבע באשה טבע של צניעות
(כ"ב) ויבן ה' אלקים את הצלע . אי' במדרש (ילו"ש רמז כ"ד) התבונן מהיכן לבראותה אמר איני בורא אותה מן הראש שלא תהא מקילת ראש ולא מן העין שלא תהא סקרנית ולא מן האוזן שלא תהא צייתנית ולא מן הפה שלא תהא דברנית וכו' אלא מן המקום הצנוע בכל האדם שאפילו בשעה שהוא ערום הוא מכוסה ועל כל אבר ואבר שהיה בורא היה אומר לה אשה צנועה אשה צנועה (בס' חוקי הנשים גרס תהיי צנועה). ע"כ. חזינן שכשהקב"ה התבונן כביכול וביקש עצה מהיכן לבראותה בענין שתנצל מדרכי היצה"ר העצה שמצא לזה היא לבראותה ממקום צנוע כדי שתהא צנועה במהותה וטבעה וגם אמר לה אשה צנועה על כל אבר ואבר ובודאי מאמר הקב"ה אינו לחינם אלא פועל במציאות להטביע באשה טבע של צניעות כדי שתנצל מדרכי היצה"ר ולמדנו מכאן שכל אישה מתחלת ברייתה ניחונה במדת בצניעות מטבעה ומה שמקלקל זאת הוא השפעת הסביבה וכמ"ש ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם וחוסר צניעות הוא נוגד את טבע האישה, עוד למדנו מכאן שהעצה לנשים כנגד היצה"ר היא הצניעות וכמקובל בשם הגר"א שהתבלין ליצה"ר לנשים שאינן מצוות בת"ת הוא הצניעות וע"ע לקמן (רפ"ג) עוד מקור לזה.
הצניעות עיקר שמירת האשה מן היצה"ר
פ"ג- (א) והנחש היה ערום. פרש"י מה ענין זה לכאן וכו' ללמדך מאיזו סיבה קפץ הנחש עליהם ראה אותם ערומים ועסוקים וכו' ע"ש. ומבואר שכל חטא אדם וחוה נגרם ע"י חוסר צניעות שזה גרם שקפץ עליהם הנחש הוא היצה"ר ופיתה לחוה ואח"כ נתנה גם לאדם לאכול מעץ הדעת ומעשה אבות סימן לבנים שע"י שמתנהגים בחוסר צניעות זה גורם שיגרה בו היצה"ר ח"ו ולהפך כשמתנהגים בדרכי הצניעות הוא שמירה מעולה מהיצה"ר וכן מקובל ג"כ בשם הגר"א שאמר שהתבלין לנשים ליצה"ר הוא הצניעות . וע"ע מ"ש בזה לעיל (ב' כ"ב) עה"פ ויבן ה' אלקים את הצלע.
הכעס הוא שורש ופתח לכל עבירות שבעולם
(שם) "ויאמר אל האשה אף כי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן".
וצריך ביאור מה פירוש מילת 'אף' כאן?
ויש מפרשים שהוא לשון כעס כמ"ש בס' העיקרים (מאמר ד פ' כח) ז"ל
ואף במקום הזה לפי דעתי הוא לשון חמה וכעס, כלומר כעס גדול יש לי על מה שאמר לכם השם יתברך שלא תאכלו מכל עץ הגן אלא מעצים ידועים, שלא צוה אתכם זו לתועלתכם שההפך מועיל לכם יותר, ובזה פתה אותה ועזבה ארחות יושר ללכת בדרכי חשך.
וכ"כ בס' הכתב והקבלה ז"ל אף כי אמר. פירוש כעס וחמה יעורר אשר אמר אלהים לא תאכלו כי על ידי המניעה מאכילת פרי הגן תרגיש הנפש צער ודאגה כי מוכרחים אנחנו לעמוד תמיד על משמרת נפש המתאוה לאכול פרי יפה עינים וטוב רואי כאלה מלת אף חברו של כעס חמה וצער, וכ"א במכילתא דרשב"י באף פתח ואף אטיל בעלמא.
וכיו"ב פי' במשך חכמה ז"ל אף כי אמר אלקים לא תאכלו מכל עץ הגן- והכוונה, כי נתן האדם בגן "לעבדה ולשמרה", וזה שלעג, "אף כי אמר אלקים לא תאכלו מכל עץ הגן", אף על פי כן אתם עובדים וטורחים בגן, ולחרוש ולזרוע, ולבלי הביא אוכל לפיכם- די בזיון וקצף!
והנה, מקובל בשם המהרצ"ה מלובלין שהפעם הראשונה שנזכר איזה ענין בתורה שם טמון שרש הענין ועיקרו ולפ"ז יש ללמוד מכאן שתחילת פתח והסתת היצה"ר הוא ע"י שמכשיל את האדם בכעס, וכן מצינו לרז"ל שכתבו כן בפירוש:
כן פי' המאירי ד' חז"ל בגמ' (נדרים כב.) כל הכועס כל מיני גיהנם שולטים בו וז"ל כל אדם הכועס כל מיני גיהנם שולטין בו ר"ל שהוא פתח ושרש לכל עבירות שבעולם ונמצא בסיבתו מוכן לכל מיני עונשין והוא שאמר שלמה הסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך. עכ"ל.
וכ"כ בס' חרדים (מ' התשובה פ"ה) והובא בשלה"ק (יומא אות סב) ז"ל עון הכעס להיותו מצוי, והוא סיבת כל העוונות, לכך אמרו (נדרים כב.) כל הכועס כל מיני גיהנם שולטין בו. ע"כ. וכן איתא בגמ' (ברכות כט:) א"ל אליהו לרב יהודה אחוה דרב סלא חסידא לא תרתח ולא תחטי.
וכיו"ב פי' הח"ח ד' הגמ' הנ"ל (שמיה"ל ח"א שער התבונה פי"ג) וז"ל והכונה הוא דלכל עון בפני עצמו יש בגיהנם עונש המיוחד לאותו העון, וע"י מדת הכעס בא האדם כמעט לכל מיני עונות עד שאמרו עליו חז"ל שבידוע שעונותיו מרובין מזכיותיו, לכן אמרו כל מיני גיהנם שולטין בו. עכ"ל.
חי' ע"ד הרמז
(ט"ז) והוא ימשל בך. כתיב חסר ו' וקרינן ביה הוא ימשל, ובא לרמז דאם לא זכה היא תמשול בו כמ"ש עה"פ עזר כנגדו זכה עזר לא זכה כנגדו.
פ"ו- (ח) ונח מצא חן בעיני ה'. יל"פ בדרך רמז שמי שהוא נוח לבריות זוכה למצוא חן בעיני ה' וזוכה למדת הוי"ה הוא מדת החסד שבמדה שאדם מודד בה מודדין לו וכדתנן באבות (ג י) הוא היה אומר כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו . וכיו"ב יש לפרש לקמן הפס' 'את האלקים התהלך נח' שמדת אלקים והיינו מדת הדין מתהלך ומסתלק ע"י שאדם מתנהג בנוח עם הבריות.
עוד יל"פ ונח דמרמז על מי שהוא נח בשבת ומשמר ומענג את השבת כראוי שהוא מוצא חן בעיני ה' כמ"ש כל המשמר את השבת כהל' אפי' עע"ז כאנוש מוחלין לו וכן כתיב אם תשיב משבת רגלך וכו' אז תתענג על ה'.
השבת- ראי לאדם לדעת את מדרגתו הרוחנית באמת
פ"א. (א') בראשית ברא אלקים. בראשית אותיות 'שבת ראי' שהשבת היא כראי (מראה) לאדם לדעת את מדרגתו הרוחנית בעוה"ז ובעוה"ב וכמ"ש חז"ל (ברכות נז:) שבת א' מששים לעוה"ב שהיא מעין דוגמא וטעם עוה"ב וכל אחד זוכה לטעימת עוה"ב בשבת לפי מדרגתו בעוה"ב ולפ"ז יוכל לדעת ולראות כמו ראי מהי מעלתו בעוה"ב.
וכמ"ש בעל החיי אדם (זכרו תורת משה ס"א) ז"ל יוכל האדם להתבונן ולנסות כי כאשר יכוין האדם את דעתו ויהיה יראת ה' בלבו באמת ויהיו מעשיו רצוים אזי בודאי לאחר שטבל בערב שבת בכוונה רצויה לקבל קדושת שבת, יבין בדעתו שנתוסף לו נשמה יתירה, כי ירגיש בנפשו יראת רוממות שבאה לו עד שתבער בו אהבת ויראת ה', וזה בדוק ומנוסה מכמה אנשים כמה פעמים בלא שום ספק אבל כשאין נשמתו טהורה, אז לא ירגיש בקדושת שבת. עכ"ל.
וכיו"ב כ' בס' מכתב מאליהו (ח"א עמ' 72) בשם רבו והוסיף וז"ל : וידיעה הזאת יש בה תועלת גדולה מאד מאד, הן כל דרכי איש טובים בעיניו, והוא תמיד חושב שהולך בדרך הישרה, גם לא יאמין לאחרים שיאמרו לו כי טועה הוא , ועל כן כשיש לו ראיה לדעת את מדרגתו עד כמה קרוב הוא למדרגת הרשע ורחוק ממדרגת הצדיק, זה טוב לו מאד מאד כי בהסתכלו בזה יוכל להנצל מרשעתו.
חי' על דרך הרמז
(ב) ורוח אלקים מרחפת על פני המים. יש לפרש בדרך רמז דאין מים אלא תורה כמ"ש חז"ל ורוח אלקים היינו מדת הדין מרחפת על פני המים, ויתבאר ע"פ מ"ש חז"ל בגמ' שבת (פח.) עה"פ יום הששי תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית אם ישראל מקבלים את התורה מוטב ואם לאו אני מחזיר אתכם לתהו ובהו נמצא שההצלה ממדת הדין שלא יחזור העולם לתהו ובהו הוא ע"י התורה שנמשלה למים.
עוד יל"פ ע"פ מ"ש בגמ' ברכות (ה.) כל מי שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק הקב"ה מביא עליו יסורין מכוערים ועוכרין אותו וכו' וז"ש ורוח אלהים מרחפת ע"פ המים כלומר שאם אדם פורש מן התורה שנמשלה למים אזי רוח אלהים מרחפת שם לייסרו ח"ו.
עוד יל"פ ע"פ מ"ש בזוה"ק (שמות יב.) עה"פ ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור בשעתא דהוו פסקי ישראל מאורייתא מיד ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור הות נחתת מדת הדין לאסתחאה מדמא דישראל על עלבונא דאורייתא וכו' .ע"ש. וז"ש ורוח אלהים וכו' לומר שבשעה שישראל פורשים מן המים שהן התורה רוח אלהים מרחפת ומזומנת להפרע על עלבון התורה רח"ל.
(ל"א) יום הששי- אחז"ל בגמ' שבת (שם) תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית אם ישראל מקבלים את התורה מוטב ואם לאו אני מחזיר אתכם לתהו ובהו.ע"כ. ונראה לרמוז זה בקרא (איוב כ"ו,ז') 'תולה ארץ על בלי מה' שהקב"ה התנה תנאי עם הארץ ותלה את קיומה בקבלת התורה והיינו בלי מה, דאי' בספרי (וזאת הברכה שמ"ג) שבשעה שהקב"ה נגלה ליתן תורה לישראל נגלה תחילה על כל האומות הלך אצל בני עשו וכו' א"ל מה כתוב בה בני עמון ומואב וכו' א"ל מה כתוב בה וכו' וכן כל האומות שאלו מה כתוב בה וכשהשיבם הקב"ה מאנו לקבלה אבל ישראל לא שאלו 'מה' רק אמרו נעשה ונשמע וקבלוה והיינו בלי מה.
פ"ב. (ד) אלה תולדות השמים והארץ בהבראם. אחז"ל במדרש (אלפא ביתא ובזוה"ק לך לך פו: וכ"ה בבעה"ט) אל תקרי בהבראם אלא באברהם שבזכות אברהם נתקיימו שמים וארץ ,ולפי ד' המדרש נראה ליישב ד' התוס' בס"פ ר"א דמילה (שבת ) שפי' בנוסח ברכת המילה אשר קידש ידיד מבטן זה אברהם והק' הרשב"א מדוע נקרא אברהם קדוש מבטן ע"ש מה שחידש לתרץ. ולענ"ד עוי"ל דכיון שכל העולם לא נברא אלא בזכות אברהם א"כ הוא קדוש מבטן פי' שמתחלת יצירתו היה מזומן ומקודש (דמ"ש מבטן לאו דוקא דגבי ירמיה כתיב בטרם אצרך בבטן ידעתיך וע"ש ברשב"א וק"ל).
(שם) ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים. פירש"י לעיל (פ"א, א') שמתחילה נא' בראשית ברא אלקים שבתחילה עלה במחשבה לבראתו במדת הדין וראה שאין העולם מתקיים והקדים מדת רחמים ושתפה למדת הדין והיינו דכתיב ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים. ע"כ. ונראה לבאר סמיכות הענינים דברישא דקרא כתיב בהבראם ואחז"ל בשביל אברהם וכמובא לעיל בסמוך ואברהם הוא כנגד מדת החסד והיינו שהקב"ה שיתף מדת החסד והרחמים בזכות אברהם שהוא עמוד החסד מפני שראה שאין העולם יכול להתקיים במדת הדין .
הקב"ה טבע באשה טבע של צניעות
(כ"ב) ויבן ה' אלקים את הצלע . אי' במדרש (ילו"ש רמז כ"ד) התבונן מהיכן לבראותה אמר איני בורא אותה מן הראש שלא תהא מקילת ראש ולא מן העין שלא תהא סקרנית ולא מן האוזן שלא תהא צייתנית ולא מן הפה שלא תהא דברנית וכו' אלא מן המקום הצנוע בכל האדם שאפילו בשעה שהוא ערום הוא מכוסה ועל כל אבר ואבר שהיה בורא היה אומר לה אשה צנועה אשה צנועה (בס' חוקי הנשים גרס תהיי צנועה). ע"כ. חזינן שכשהקב"ה התבונן כביכול וביקש עצה מהיכן לבראותה בענין שתנצל מדרכי היצה"ר העצה שמצא לזה היא לבראותה ממקום צנוע כדי שתהא צנועה במהותה וטבעה וגם אמר לה אשה צנועה על כל אבר ואבר ובודאי מאמר הקב"ה אינו לחינם אלא פועל במציאות להטביע באשה טבע של צניעות כדי שתנצל מדרכי היצה"ר ולמדנו מכאן שכל אישה מתחלת ברייתה ניחונה במדת בצניעות מטבעה ומה שמקלקל זאת הוא השפעת הסביבה וכמ"ש ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם וחוסר צניעות הוא נוגד את טבע האישה, עוד למדנו מכאן שהעצה לנשים כנגד היצה"ר היא הצניעות וכמקובל בשם הגר"א שהתבלין ליצה"ר לנשים שאינן מצוות בת"ת הוא הצניעות וע"ע לקמן (רפ"ג) עוד מקור לזה.
הצניעות עיקר שמירת האשה מן היצה"ר
פ"ג- (א) והנחש היה ערום. פרש"י מה ענין זה לכאן וכו' ללמדך מאיזו סיבה קפץ הנחש עליהם ראה אותם ערומים ועסוקים וכו' ע"ש. ומבואר שכל חטא אדם וחוה נגרם ע"י חוסר צניעות שזה גרם שקפץ עליהם הנחש הוא היצה"ר ופיתה לחוה ואח"כ נתנה גם לאדם לאכול מעץ הדעת ומעשה אבות סימן לבנים שע"י שמתנהגים בחוסר צניעות זה גורם שיגרה בו היצה"ר ח"ו ולהפך כשמתנהגים בדרכי הצניעות הוא שמירה מעולה מהיצה"ר וכן מקובל ג"כ בשם הגר"א שאמר שהתבלין לנשים ליצה"ר הוא הצניעות . וע"ע מ"ש בזה לעיל (ב' כ"ב) עה"פ ויבן ה' אלקים את הצלע.
הכעס הוא שורש ופתח לכל עבירות שבעולם
(שם) "ויאמר אל האשה אף כי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן".
וצריך ביאור מה פירוש מילת 'אף' כאן?
ויש מפרשים שהוא לשון כעס כמ"ש בס' העיקרים (מאמר ד פ' כח) ז"ל
ואף במקום הזה לפי דעתי הוא לשון חמה וכעס, כלומר כעס גדול יש לי על מה שאמר לכם השם יתברך שלא תאכלו מכל עץ הגן אלא מעצים ידועים, שלא צוה אתכם זו לתועלתכם שההפך מועיל לכם יותר, ובזה פתה אותה ועזבה ארחות יושר ללכת בדרכי חשך.
וכ"כ בס' הכתב והקבלה ז"ל אף כי אמר. פירוש כעס וחמה יעורר אשר אמר אלהים לא תאכלו כי על ידי המניעה מאכילת פרי הגן תרגיש הנפש צער ודאגה כי מוכרחים אנחנו לעמוד תמיד על משמרת נפש המתאוה לאכול פרי יפה עינים וטוב רואי כאלה מלת אף חברו של כעס חמה וצער, וכ"א במכילתא דרשב"י באף פתח ואף אטיל בעלמא.
וכיו"ב פי' במשך חכמה ז"ל אף כי אמר אלקים לא תאכלו מכל עץ הגן- והכוונה, כי נתן האדם בגן "לעבדה ולשמרה", וזה שלעג, "אף כי אמר אלקים לא תאכלו מכל עץ הגן", אף על פי כן אתם עובדים וטורחים בגן, ולחרוש ולזרוע, ולבלי הביא אוכל לפיכם- די בזיון וקצף!
והנה, מקובל בשם המהרצ"ה מלובלין שהפעם הראשונה שנזכר איזה ענין בתורה שם טמון שרש הענין ועיקרו ולפ"ז יש ללמוד מכאן שתחילת פתח והסתת היצה"ר הוא ע"י שמכשיל את האדם בכעס, וכן מצינו לרז"ל שכתבו כן בפירוש:
כן פי' המאירי ד' חז"ל בגמ' (נדרים כב.) כל הכועס כל מיני גיהנם שולטים בו וז"ל כל אדם הכועס כל מיני גיהנם שולטין בו ר"ל שהוא פתח ושרש לכל עבירות שבעולם ונמצא בסיבתו מוכן לכל מיני עונשין והוא שאמר שלמה הסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך. עכ"ל.
וכ"כ בס' חרדים (מ' התשובה פ"ה) והובא בשלה"ק (יומא אות סב) ז"ל עון הכעס להיותו מצוי, והוא סיבת כל העוונות, לכך אמרו (נדרים כב.) כל הכועס כל מיני גיהנם שולטין בו. ע"כ. וכן איתא בגמ' (ברכות כט:) א"ל אליהו לרב יהודה אחוה דרב סלא חסידא לא תרתח ולא תחטי.
וכיו"ב פי' הח"ח ד' הגמ' הנ"ל (שמיה"ל ח"א שער התבונה פי"ג) וז"ל והכונה הוא דלכל עון בפני עצמו יש בגיהנם עונש המיוחד לאותו העון, וע"י מדת הכעס בא האדם כמעט לכל מיני עונות עד שאמרו עליו חז"ל שבידוע שעונותיו מרובין מזכיותיו, לכן אמרו כל מיני גיהנם שולטין בו. עכ"ל.
חי' ע"ד הרמז
(ט"ז) והוא ימשל בך. כתיב חסר ו' וקרינן ביה הוא ימשל, ובא לרמז דאם לא זכה היא תמשול בו כמ"ש עה"פ עזר כנגדו זכה עזר לא זכה כנגדו.
פ"ו- (ח) ונח מצא חן בעיני ה'. יל"פ בדרך רמז שמי שהוא נוח לבריות זוכה למצוא חן בעיני ה' וזוכה למדת הוי"ה הוא מדת החסד שבמדה שאדם מודד בה מודדין לו וכדתנן באבות (ג י) הוא היה אומר כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו . וכיו"ב יש לפרש לקמן הפס' 'את האלקים התהלך נח' שמדת אלקים והיינו מדת הדין מתהלך ומסתלק ע"י שאדם מתנהג בנוח עם הבריות.
עוד יל"פ ונח דמרמז על מי שהוא נח בשבת ומשמר ומענג את השבת כראוי שהוא מוצא חן בעיני ה' כמ"ש כל המשמר את השבת כהל' אפי' עע"ז כאנוש מוחלין לו וכן כתיב אם תשיב משבת רגלך וכו' אז תתענג על ה'.
