מדי כמה שנים מתפרסמת ידיעה על מציאת תיבת נח. לפעמים מצורף אליה צילום אווירי של צורה המזכירה ספינה, לפעמים תמונות של קורות עץ, ובשנים האחרונות גם תרשימים מסריקות מכ"ם. הידיעות מעוררות עניין טבעי: האפשרות לראות שריד ממשי מן התיבה שבה ניצלו נח, משפחתו ובעלי החיים, נוגעת באחד המאורעות הגדולים בתולדות העולם.
ליהודי המאמין בתורה אין כאן שאלה על עצם המבול ועל קיומה של התיבה. השאלה היא אחרת: האם המקום שמראים לנו הוא אכן המקום שבו נחה התיבה, והאם החומר שנמצא בו הוא באמת משרידיה? לשם כך צריך לברר מה בדיוק נמצא, היכן נמצא, מי בדק אותו, ומה אפשר ללמוד מן הבדיקה.
הבירור חשוב במיוחד מפני שלא כל הפרסומים עוסקים באותו מקום. תחת הכותרת "נמצאה תיבת נח" מופיעים זיהויים שונים, ולעיתים ראיה שנאמרה על אתר אחד מוצגת כאילו היא מחזקת אתר אחר.
שרידי התיבה בדברי חז"ל
האפשרות ששרידים מן התיבה נותרו במשך דורות מופיעה במפורש בדברי חז"ל. בגמרא בסנהדרין צו ע"א מסופר על סנחריב: "אזל אשכח דפא מתיבותא דנח" - הלך ומצא לוח מתיבתו של נח. בהמשך מסופר שעשה אותו לעבודה זרה, ורש"י מפרש את השם "נסרוך": "לשון נסר שהשתחוה לנסר ועשאו אלוה".
הרי לנו מקור מפורש לכך שחלק מן התיבה היה קיים גם זמן רב לאחר המבול. עם זאת, הגמרא אינה נותנת תיאור המאפשר לזהות באמצעותו את אחד מאתרי החיפוש של ימינו. היא מלמדת על שריד שנמצא בימי סנחריב; אין בה קביעה כמה מן התיבה נשאר לאחר מכן, או היכן נמצאים שרידיה כיום.
מסורות קדומות מחוץ לספרות חז"ל
גם יוסף בן מתתיהו מזכיר שרידים מן התיבה. ב"קדמוניות היהודים", ספר ראשון, פרק שלישי, סעיפים 92-95, הוא מספר שתושבי האזור מראים שרידים שלה. הוא מביא גם את דברי ברוסוס, שלפיהם חלק מן הספינה נותר בארמניה, בהר של הקרדויים, ואנשים נוטלים מן הכופר שעליה. בהמשך הוא מביא מסורת בשם ניקולאוס מדמשק על שרידי עצים שנשמרו בהר בארמניה.
יש כאן עדות מעניינת לקיומן של מסורות עתיקות על מקום שבו נראו שרידים המיוחסים לתיבה. אולם יש לדייק: יוסף בן מתתיהו אינו מתאר בדיקה שערך בעצמו לקורות התיבה, וחלק מדבריו הם מסורות שהוא מצטט מאחרים. חשיבותם היא בתיעוד הקדום; התאמתם למקום מסוים בימינו דורשת בירור נוסף.
היכן הם "הרי אררט"?
בתורה נאמר שהתיבה נחה "על הרי אררט" (בראשית ח, ד). אונקלוס מתרגם: "על טורי קרדו". לשון התורה היא לשון רבים, ואין בפסוק ציון של פסגה מסוימת.
לכן אי אפשר להניח, רק בגלל השם, שההר המכונה כיום "הר אררט" הוא בהכרח ההר המדויק שעליו נחה התיבה. תרגום אונקלוס הוא מקור יסודי לבירור האזור, אבל המעבר משם קדום לנקודה מדויקת במפה המודרנית אינו מובן מאליו. גם המסורת המובאת אצל יוסף בן מתתיהו על הרי הקרדויים ראויה לעיון בהקשר זה.
דורופינאר - הצורה שמזכירה ספינה
אחד האתרים המפורסמים ביותר הוא דורופינאר שבמזרח טורקיה. בשנת 1959 זיהה הקצין הטורקי אילהאן דורופינאר בצילומי אוויר תצורה מאורכת, שקווי המתאר שלה מזכירים ספינה. רון וויאט פרסם את האתר בהרחבה בעשורים שלאחר מכן.
התומכים מצביעים על הצורה, על המיקום ועל אורך של כ-157 מטרים. וויאט טען גם לממצאים של עץ מאובן, חלקי מתכת ומבנה פנימי המתאים לספינה. בחיבורו משנת 1989 הוא מציג את מכלול הדברים כראיות לזיהוי האתר כתיבת נח. אלו טענותיו של המחפש, ויש לבחון כל אחת מהן בפני עצמה.
המידות הן מן הטיעונים המושכים ביותר. התורה קובעת שאורך התיבה היה שלוש מאות אמה, והתומכים מחשבים את אורך האתר לפי אמה מצרית מלכותית, שאורכה כ-52.36 ס"מ.
אולם החשבון דורש שתי הנחות: שזה אכן שיעור האמה שיש להשתמש בו, ושגבולות התצורה הנמדדת משקפים את גבולות התיבה. גם התאמה באורך בלבד אינה בירור של כל המידות ושל המבנה. לכן ראוי לדבר על התאמה אפשרית לפי חישוב מסוים, ולא על מדידה המכריעה כשלעצמה את הזיהוי. הבחירה באמה זו מופיעה גם בתיאור טענות התומכים במאמרם של קולינס ופאסולד.
מה העלו בדיקות הדגימות?
בשנת 1996 פרסמו לורנס קולינס ודיוויד פאסולד מאמר בכתב העת Journal of Geoscience Education, כרך 44, עמ' 439-444. פאסולד היה קודם לכן מן התומכים בזיהוי האתר, ולכן השתתפותו במאמר ראויה לציון.
המחברים בדקו דגימות שיוחסו לתיבה. לפי תוצאותיהם, דגימה שהוצגה כחלק מברזל מעובד הייתה הצטברות טבעית של מינרלים; חומר שיוחס לקליפת עץ מאובנת זוהה כסלע. הם הציעו גם הסבר גיאולוגי למבנה האתר.
זו ביקורת ממשית על ראיות מסוימות: אם דגימה שהוצגה כעץ מתבררת כסלע, אי אפשר להמשיך להשתמש בה כהוכחה לעץ. עם זאת, הבדיקה מכריעה ביחס לדגימות שנבדקו; אין היא בדיקה של כל חומר שעשוי להימצא בעומק האתר.
מחקר נוסף, שפרסם מוראט אבג'י בשנת 2007 בכתב העת Bulletin of Engineering Geology and the Environment, כרך 66, עמ' 377-380, הציע שהתצורה היא גוש אבן גיר שנע במדרון, וצורתו הושפעה מתנועת קרקע ומתהליכי שחיקה.
מכאן שכנגד הזיהוי כספינה עומדים גם הסברים המבוססים על חקר השטח. אין די בטענה ש"הצורה מיוחדת מדי מכדי להיות טבעית"; צריך להראות מדוע ההסברים שהוצעו אינם מתאימים לממצאים.
סריקות המכ"ם - מה רואים ומה מפרשים?
בשנים האחרונות חוקר את האתר צוות Noah’s Ark Scans. במאמר המסכם סקר משנת 2019, ומופיע בארכיון הצוות במסגרת עבודות משנת 2023, מתוארים דפוסים גיאומטריים בעומק של כמה מטרים. נעשה בו שימוש במכ"ם חודר קרקע ובמיפוי פני השטח באמצעות לייזר.
חשוב לקרוא את הניסוח שבדוח: הדפוסים נבחנים בהקשר של מבנים גיאולוגיים ושל שרידים ארכאולוגיים אפשריים. עצם הופעתו של קו בתרשים אינה שקולה לחשיפת קיר בחפירה.
בפרסום לציבור מאפריל 2026 מציג הצוות את אותם סוגי ממצאים בניסוח נחרץ יותר: קווים ישרים, זוויות ומעברים, שלדעתו מתאימים למבנה של ספינה. הוא מדווח גם על תכולת חומר אורגני גבוהה כמעט פי שלושה בתוך התצורה לעומת סביבתה.
ממצאים כאלה עשויים להצדיק בדיקה ממוקדת. אבל חומר אורגני אינו בהכרח קורות בניין, ומעבר שנראה בתרשים דורש אימות בשטח. ההסבר שלפיו מדובר בעץ שנרקב הוא פרשנות שהצוות מציע, ולא תוצאת זיהוי ישיר של קורות התיבה.
האבנים המיוחסות לעוגני התיבה
טענה נוספת נוגעת לאבנים גדולות ומחוררות המצויות בכפרים באזור. וויאט ואחרים פירשו אותן כאבני עוגן שנגררו מאחורי התיבה כדי לייצבה. על חלק מן האבנים חקוקים צלבים, שהתומכים מייחסים לתקופה מאוחרת שבה נוצרים מקומיים קידשו את המקום.
גם אתר צוות החיפוש מציין שמטרתן המקורית וגילן של האבנים שנויים במחלוקת, ושקיימים פירושים אחרים, כגון אבני זיכרון או מצבות קדומות שנעשה בהן שימוש חוזר.
חור באבן גדולה יכול להתאים להשערת עוגן; הוא אינו קובע את גיל האבן המעובדת, ואינו מזהה את כלי השיט שאליו הייתה קשורה. לשם כך נדרש קשר נוסף בין האבן, האתר והתיבה.
מבנה העץ שעליו הוכרז בשנת 2010
טענה אחרת פורסמה בשנת 2010 בידי ארגון NAMI, בעקבות משלחת להר אררט. אנשי המשלחת טענו שהגיעו למבנה עץ גדול, שאותו זיהו בביטחון רב כתיבת נח.
אין מדובר בתצורת דורופינאר. לפיכך, אין לצרף את צילומי מבנה העץ ואת סריקות דורופינאר כאילו הם תיעוד של אותו אתר.
רנדל פרייס ודון פאטון פרסמו בנובמבר 2010 ביקורת מפורטת על הכרזת המשלחת. הם העלו טענות על אופן הצגת הראיות, מקור החומרים ואמינות התיעוד, ואף חשדות לזיוף. אלו טענותיהם של המבקרים, ויש לייחס אותן להם; אבל די בקיומה של מחלוקת כזאת כדי שלא להציג את ההכרזה כגילוי מוסכם.
גם תיארוך של חתיכת עץ, אם הוא נעשה כראוי, אינו מזהה מעצמו את המבנה כתיבת נח. תחילה צריך להוכיח מהיכן נלקחה הדגימה, שהיא חלק מקורי מן המבנה, ומה הקשר בין גיל העץ לבין מועד בנייתו. גיל החומר הוא נתון חשוב, אך הזיהוי דורש יותר מנתון אחד.
ההתפתחויות האחרונות - סתיו 2026
בהודעה מטעם Noah’s Ark Scans מ-23 בספטמבר 2026 נמסר שהחלו קידוחי ליבה בדורופינאר במסגרת תוכנית בהובלת פרופ' ג'נקר אטילה מאוניברסיטת סיוואס ג'ומהורייט. הצוות דיווח על דגימות עשירות בחומר אורגני ועל שכבה קשה בעומק של כארבעה עד חמישה מטרים, שבה נשבר ראש הקידוח. הוצעה האפשרות שמדובר בעץ מאובן או עשיר במינרלים, אך צוין שהדבר טעון בדיקות מעבדה.
זהו שלב חשוב בבירור: מעבר מסריקות לאיסוף חומר פיזי. עם זאת, שבירת מקדח אינה בדיקה המזהה עץ, והאפשרות שהועלתה עדיין דורשת אימות.
בהודעה נוספת, מ-1 באוקטובר 2026, הובאה הערכתו של ד"ר חוסרו באחטאר, שלפיה הסריקות מצביעות על מבנה מאורגן מעשה ידי אדם. באותה הודעה נאמר שהדוח הטכני המלא נמצא בהכנה, ושתוצאות בדיקות דגימות צפויות להתפרסם בהמשך, לפי לוח הזמנים שהצוות מציג.
יש לשים לב שמדובר בהודעה לעיתונות שמקורה בצוות החיפוש עצמו. גם טענה למבנה מעשה ידי אדם אינה עדיין זיהוי של תיבת נח: צריך לברר את החומר, את הגיל ואת אופי המבנה. נכון למקורות שנבדקו עד 14 באוקטובר 2026, ההודעות האחרונות מתארות חקירה מתקדמת וטענות חדשות, ולא תוצאות מעבדה סופיות המבססות את הזיהוי.
מה נדרש כדי לבסס את הזיהוי?
בירור משכנע יצטרך לחבר כמה דברים: חומר מזוהה שנלקח ממקום מתועד; סימנים ברורים של בנייה ועיבוד; בדיקות גיל שניתן לבחון; התאמה למבנה ולמידות; ובדיקה של ההסברים החלופיים. רצוי גם שחוקרים נוספים יוכלו לבדוק את הנתונים ואת הדגימות.
צורה דמוית ספינה, מסורת מקומית, חומר אורגני וסריקה מעניינת יכולים להיות ראשיתו של בירור. השאלה היא אם הם מצטרפים לממצא אחד מוכח, או שכל אחד מהם נשאר בגדר רמז שניתן לפרשו בכמה דרכים.
יש אפוא מקום להתעניין בחיפושים ולעקוב אחריהם ברצינות. דברי חז"ל על שרידים מן התיבה מעניקים לעניין עומק מיוחד, והמסורות הקדומות מוסיפות חומר לעיון. אבל דווקא משום שמדובר בנושא יקר וחשוב, ראוי לדייק בפרסומו: להציג טענה כטענה, בדיקה כבדיקה, וזיהוי מוכח רק כאשר יש לו בסיס מספיק.
האמונה בתורה עומדת בוודאותה. אשר לממצאים המוצגים כיום כשרידי התיבה - נכונות זיהוים עדיין דורשת בירור.
ליהודי המאמין בתורה אין כאן שאלה על עצם המבול ועל קיומה של התיבה. השאלה היא אחרת: האם המקום שמראים לנו הוא אכן המקום שבו נחה התיבה, והאם החומר שנמצא בו הוא באמת משרידיה? לשם כך צריך לברר מה בדיוק נמצא, היכן נמצא, מי בדק אותו, ומה אפשר ללמוד מן הבדיקה.
הבירור חשוב במיוחד מפני שלא כל הפרסומים עוסקים באותו מקום. תחת הכותרת "נמצאה תיבת נח" מופיעים זיהויים שונים, ולעיתים ראיה שנאמרה על אתר אחד מוצגת כאילו היא מחזקת אתר אחר.
שרידי התיבה בדברי חז"ל
האפשרות ששרידים מן התיבה נותרו במשך דורות מופיעה במפורש בדברי חז"ל. בגמרא בסנהדרין צו ע"א מסופר על סנחריב: "אזל אשכח דפא מתיבותא דנח" - הלך ומצא לוח מתיבתו של נח. בהמשך מסופר שעשה אותו לעבודה זרה, ורש"י מפרש את השם "נסרוך": "לשון נסר שהשתחוה לנסר ועשאו אלוה".
הרי לנו מקור מפורש לכך שחלק מן התיבה היה קיים גם זמן רב לאחר המבול. עם זאת, הגמרא אינה נותנת תיאור המאפשר לזהות באמצעותו את אחד מאתרי החיפוש של ימינו. היא מלמדת על שריד שנמצא בימי סנחריב; אין בה קביעה כמה מן התיבה נשאר לאחר מכן, או היכן נמצאים שרידיה כיום.
מסורות קדומות מחוץ לספרות חז"ל
גם יוסף בן מתתיהו מזכיר שרידים מן התיבה. ב"קדמוניות היהודים", ספר ראשון, פרק שלישי, סעיפים 92-95, הוא מספר שתושבי האזור מראים שרידים שלה. הוא מביא גם את דברי ברוסוס, שלפיהם חלק מן הספינה נותר בארמניה, בהר של הקרדויים, ואנשים נוטלים מן הכופר שעליה. בהמשך הוא מביא מסורת בשם ניקולאוס מדמשק על שרידי עצים שנשמרו בהר בארמניה.
יש כאן עדות מעניינת לקיומן של מסורות עתיקות על מקום שבו נראו שרידים המיוחסים לתיבה. אולם יש לדייק: יוסף בן מתתיהו אינו מתאר בדיקה שערך בעצמו לקורות התיבה, וחלק מדבריו הם מסורות שהוא מצטט מאחרים. חשיבותם היא בתיעוד הקדום; התאמתם למקום מסוים בימינו דורשת בירור נוסף.
היכן הם "הרי אררט"?
בתורה נאמר שהתיבה נחה "על הרי אררט" (בראשית ח, ד). אונקלוס מתרגם: "על טורי קרדו". לשון התורה היא לשון רבים, ואין בפסוק ציון של פסגה מסוימת.
לכן אי אפשר להניח, רק בגלל השם, שההר המכונה כיום "הר אררט" הוא בהכרח ההר המדויק שעליו נחה התיבה. תרגום אונקלוס הוא מקור יסודי לבירור האזור, אבל המעבר משם קדום לנקודה מדויקת במפה המודרנית אינו מובן מאליו. גם המסורת המובאת אצל יוסף בן מתתיהו על הרי הקרדויים ראויה לעיון בהקשר זה.
דורופינאר - הצורה שמזכירה ספינה
אחד האתרים המפורסמים ביותר הוא דורופינאר שבמזרח טורקיה. בשנת 1959 זיהה הקצין הטורקי אילהאן דורופינאר בצילומי אוויר תצורה מאורכת, שקווי המתאר שלה מזכירים ספינה. רון וויאט פרסם את האתר בהרחבה בעשורים שלאחר מכן.
התומכים מצביעים על הצורה, על המיקום ועל אורך של כ-157 מטרים. וויאט טען גם לממצאים של עץ מאובן, חלקי מתכת ומבנה פנימי המתאים לספינה. בחיבורו משנת 1989 הוא מציג את מכלול הדברים כראיות לזיהוי האתר כתיבת נח. אלו טענותיו של המחפש, ויש לבחון כל אחת מהן בפני עצמה.
המידות הן מן הטיעונים המושכים ביותר. התורה קובעת שאורך התיבה היה שלוש מאות אמה, והתומכים מחשבים את אורך האתר לפי אמה מצרית מלכותית, שאורכה כ-52.36 ס"מ.
אולם החשבון דורש שתי הנחות: שזה אכן שיעור האמה שיש להשתמש בו, ושגבולות התצורה הנמדדת משקפים את גבולות התיבה. גם התאמה באורך בלבד אינה בירור של כל המידות ושל המבנה. לכן ראוי לדבר על התאמה אפשרית לפי חישוב מסוים, ולא על מדידה המכריעה כשלעצמה את הזיהוי. הבחירה באמה זו מופיעה גם בתיאור טענות התומכים במאמרם של קולינס ופאסולד.
מה העלו בדיקות הדגימות?
בשנת 1996 פרסמו לורנס קולינס ודיוויד פאסולד מאמר בכתב העת Journal of Geoscience Education, כרך 44, עמ' 439-444. פאסולד היה קודם לכן מן התומכים בזיהוי האתר, ולכן השתתפותו במאמר ראויה לציון.
המחברים בדקו דגימות שיוחסו לתיבה. לפי תוצאותיהם, דגימה שהוצגה כחלק מברזל מעובד הייתה הצטברות טבעית של מינרלים; חומר שיוחס לקליפת עץ מאובנת זוהה כסלע. הם הציעו גם הסבר גיאולוגי למבנה האתר.
זו ביקורת ממשית על ראיות מסוימות: אם דגימה שהוצגה כעץ מתבררת כסלע, אי אפשר להמשיך להשתמש בה כהוכחה לעץ. עם זאת, הבדיקה מכריעה ביחס לדגימות שנבדקו; אין היא בדיקה של כל חומר שעשוי להימצא בעומק האתר.
מחקר נוסף, שפרסם מוראט אבג'י בשנת 2007 בכתב העת Bulletin of Engineering Geology and the Environment, כרך 66, עמ' 377-380, הציע שהתצורה היא גוש אבן גיר שנע במדרון, וצורתו הושפעה מתנועת קרקע ומתהליכי שחיקה.
מכאן שכנגד הזיהוי כספינה עומדים גם הסברים המבוססים על חקר השטח. אין די בטענה ש"הצורה מיוחדת מדי מכדי להיות טבעית"; צריך להראות מדוע ההסברים שהוצעו אינם מתאימים לממצאים.
סריקות המכ"ם - מה רואים ומה מפרשים?
בשנים האחרונות חוקר את האתר צוות Noah’s Ark Scans. במאמר המסכם סקר משנת 2019, ומופיע בארכיון הצוות במסגרת עבודות משנת 2023, מתוארים דפוסים גיאומטריים בעומק של כמה מטרים. נעשה בו שימוש במכ"ם חודר קרקע ובמיפוי פני השטח באמצעות לייזר.
חשוב לקרוא את הניסוח שבדוח: הדפוסים נבחנים בהקשר של מבנים גיאולוגיים ושל שרידים ארכאולוגיים אפשריים. עצם הופעתו של קו בתרשים אינה שקולה לחשיפת קיר בחפירה.
בפרסום לציבור מאפריל 2026 מציג הצוות את אותם סוגי ממצאים בניסוח נחרץ יותר: קווים ישרים, זוויות ומעברים, שלדעתו מתאימים למבנה של ספינה. הוא מדווח גם על תכולת חומר אורגני גבוהה כמעט פי שלושה בתוך התצורה לעומת סביבתה.
ממצאים כאלה עשויים להצדיק בדיקה ממוקדת. אבל חומר אורגני אינו בהכרח קורות בניין, ומעבר שנראה בתרשים דורש אימות בשטח. ההסבר שלפיו מדובר בעץ שנרקב הוא פרשנות שהצוות מציע, ולא תוצאת זיהוי ישיר של קורות התיבה.
האבנים המיוחסות לעוגני התיבה
טענה נוספת נוגעת לאבנים גדולות ומחוררות המצויות בכפרים באזור. וויאט ואחרים פירשו אותן כאבני עוגן שנגררו מאחורי התיבה כדי לייצבה. על חלק מן האבנים חקוקים צלבים, שהתומכים מייחסים לתקופה מאוחרת שבה נוצרים מקומיים קידשו את המקום.
גם אתר צוות החיפוש מציין שמטרתן המקורית וגילן של האבנים שנויים במחלוקת, ושקיימים פירושים אחרים, כגון אבני זיכרון או מצבות קדומות שנעשה בהן שימוש חוזר.
חור באבן גדולה יכול להתאים להשערת עוגן; הוא אינו קובע את גיל האבן המעובדת, ואינו מזהה את כלי השיט שאליו הייתה קשורה. לשם כך נדרש קשר נוסף בין האבן, האתר והתיבה.
מבנה העץ שעליו הוכרז בשנת 2010
טענה אחרת פורסמה בשנת 2010 בידי ארגון NAMI, בעקבות משלחת להר אררט. אנשי המשלחת טענו שהגיעו למבנה עץ גדול, שאותו זיהו בביטחון רב כתיבת נח.
אין מדובר בתצורת דורופינאר. לפיכך, אין לצרף את צילומי מבנה העץ ואת סריקות דורופינאר כאילו הם תיעוד של אותו אתר.
רנדל פרייס ודון פאטון פרסמו בנובמבר 2010 ביקורת מפורטת על הכרזת המשלחת. הם העלו טענות על אופן הצגת הראיות, מקור החומרים ואמינות התיעוד, ואף חשדות לזיוף. אלו טענותיהם של המבקרים, ויש לייחס אותן להם; אבל די בקיומה של מחלוקת כזאת כדי שלא להציג את ההכרזה כגילוי מוסכם.
גם תיארוך של חתיכת עץ, אם הוא נעשה כראוי, אינו מזהה מעצמו את המבנה כתיבת נח. תחילה צריך להוכיח מהיכן נלקחה הדגימה, שהיא חלק מקורי מן המבנה, ומה הקשר בין גיל העץ לבין מועד בנייתו. גיל החומר הוא נתון חשוב, אך הזיהוי דורש יותר מנתון אחד.
ההתפתחויות האחרונות - סתיו 2026
בהודעה מטעם Noah’s Ark Scans מ-23 בספטמבר 2026 נמסר שהחלו קידוחי ליבה בדורופינאר במסגרת תוכנית בהובלת פרופ' ג'נקר אטילה מאוניברסיטת סיוואס ג'ומהורייט. הצוות דיווח על דגימות עשירות בחומר אורגני ועל שכבה קשה בעומק של כארבעה עד חמישה מטרים, שבה נשבר ראש הקידוח. הוצעה האפשרות שמדובר בעץ מאובן או עשיר במינרלים, אך צוין שהדבר טעון בדיקות מעבדה.
זהו שלב חשוב בבירור: מעבר מסריקות לאיסוף חומר פיזי. עם זאת, שבירת מקדח אינה בדיקה המזהה עץ, והאפשרות שהועלתה עדיין דורשת אימות.
בהודעה נוספת, מ-1 באוקטובר 2026, הובאה הערכתו של ד"ר חוסרו באחטאר, שלפיה הסריקות מצביעות על מבנה מאורגן מעשה ידי אדם. באותה הודעה נאמר שהדוח הטכני המלא נמצא בהכנה, ושתוצאות בדיקות דגימות צפויות להתפרסם בהמשך, לפי לוח הזמנים שהצוות מציג.
יש לשים לב שמדובר בהודעה לעיתונות שמקורה בצוות החיפוש עצמו. גם טענה למבנה מעשה ידי אדם אינה עדיין זיהוי של תיבת נח: צריך לברר את החומר, את הגיל ואת אופי המבנה. נכון למקורות שנבדקו עד 14 באוקטובר 2026, ההודעות האחרונות מתארות חקירה מתקדמת וטענות חדשות, ולא תוצאות מעבדה סופיות המבססות את הזיהוי.
מה נדרש כדי לבסס את הזיהוי?
בירור משכנע יצטרך לחבר כמה דברים: חומר מזוהה שנלקח ממקום מתועד; סימנים ברורים של בנייה ועיבוד; בדיקות גיל שניתן לבחון; התאמה למבנה ולמידות; ובדיקה של ההסברים החלופיים. רצוי גם שחוקרים נוספים יוכלו לבדוק את הנתונים ואת הדגימות.
צורה דמוית ספינה, מסורת מקומית, חומר אורגני וסריקה מעניינת יכולים להיות ראשיתו של בירור. השאלה היא אם הם מצטרפים לממצא אחד מוכח, או שכל אחד מהם נשאר בגדר רמז שניתן לפרשו בכמה דרכים.
יש אפוא מקום להתעניין בחיפושים ולעקוב אחריהם ברצינות. דברי חז"ל על שרידים מן התיבה מעניקים לעניין עומק מיוחד, והמסורות הקדומות מוסיפות חומר לעיון. אבל דווקא משום שמדובר בנושא יקר וחשוב, ראוי לדייק בפרסומו: להציג טענה כטענה, בדיקה כבדיקה, וזיהוי מוכח רק כאשר יש לו בסיס מספיק.
האמונה בתורה עומדת בוודאותה. אשר לממצאים המוצגים כיום כשרידי התיבה - נכונות זיהוים עדיין דורשת בירור.
