ראיתי מבארים.
לכאורה הוא דבר תימה. מה תועלת יש לעמידה לפני הר סיני בלא קבלת התורה?
והנה במהרש"א[1] התקשה מדוע חוגגים אנו את שבועות ביום החמישים ולא ביום החמישים וא', הרי לפי החשבון בסוגיות במס' שבת התורה ניתנה ביום הנ"א?
ותירץ, כי באותו יום הנ' משה הנחיל לעם ישראל יסוד הקודם לתורה- יראת חטא! ויראה זו עדיפה על התורה במעלתה!
ואת יום זה של מתן יראת חטא קבעו לדורות לחג השבועות.
והוסיפו האחרונים על דבריו, שלכן רב יוסף התבטא "אי לאו האי יומא" ולא אמר אלמלי יום מתן תורה, כי דיבר על אותו היום...
ועל זה רמז בעל ההגדה, אילו קרבנו לפני הר סיני, לאותו יום מיוחד שבו קיבלנו את יראת החטא, אע"פ שלא נתן לנו את התורה- דיינו!
[1] ז"ל מהרש"א חידושי אגדות מסכת עבודה זרה דף ג עמוד א ויש לספק בזה דלכ"ע נתנה תורה ביום נ"א מן הספירה למה קבע הש"י חג השבועות לדורות ביום חמשים מן הספירה והכוונה בזה לפי שלא היו ישראל אז ראוים לחכמת התורה עד שיטהרו ויקדשו עצמם מכל טומאת מצרים שיצאו משם כמ"ש כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו וכו' וע"כ היתה הטהרה במספר שבעה שבועות ויום חמשים שהם מספרים קדושים כענין שבת שמיטים ויובלות ולפי שביום נ' נגמרה הטהרה שזכינו אחר כך ביום נ"א לקבל התורה קבע הש"י אותו יום חמשים לחג שבועות כי יראת חטא קודם לחכמה במעלה ובזמן. ובזה יתורץ קושיית התוס' דלמאן דאמר נמי בז' בו נתנה תורה הזכיר כאן יום הששי מר"ח לפי שהוא עיקר כי בו נקבע חג השבועות לדורות וק"ל:
וכן הקשה המג"א בתצד
לכאורה הוא דבר תימה. מה תועלת יש לעמידה לפני הר סיני בלא קבלת התורה?
והנה במהרש"א[1] התקשה מדוע חוגגים אנו את שבועות ביום החמישים ולא ביום החמישים וא', הרי לפי החשבון בסוגיות במס' שבת התורה ניתנה ביום הנ"א?
ותירץ, כי באותו יום הנ' משה הנחיל לעם ישראל יסוד הקודם לתורה- יראת חטא! ויראה זו עדיפה על התורה במעלתה!
ואת יום זה של מתן יראת חטא קבעו לדורות לחג השבועות.
והוסיפו האחרונים על דבריו, שלכן רב יוסף התבטא "אי לאו האי יומא" ולא אמר אלמלי יום מתן תורה, כי דיבר על אותו היום...
ועל זה רמז בעל ההגדה, אילו קרבנו לפני הר סיני, לאותו יום מיוחד שבו קיבלנו את יראת החטא, אע"פ שלא נתן לנו את התורה- דיינו!
[1] ז"ל מהרש"א חידושי אגדות מסכת עבודה זרה דף ג עמוד א ויש לספק בזה דלכ"ע נתנה תורה ביום נ"א מן הספירה למה קבע הש"י חג השבועות לדורות ביום חמשים מן הספירה והכוונה בזה לפי שלא היו ישראל אז ראוים לחכמת התורה עד שיטהרו ויקדשו עצמם מכל טומאת מצרים שיצאו משם כמ"ש כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו וכו' וע"כ היתה הטהרה במספר שבעה שבועות ויום חמשים שהם מספרים קדושים כענין שבת שמיטים ויובלות ולפי שביום נ' נגמרה הטהרה שזכינו אחר כך ביום נ"א לקבל התורה קבע הש"י אותו יום חמשים לחג שבועות כי יראת חטא קודם לחכמה במעלה ובזמן. ובזה יתורץ קושיית התוס' דלמאן דאמר נמי בז' בו נתנה תורה הזכיר כאן יום הששי מר"ח לפי שהוא עיקר כי בו נקבע חג השבועות לדורות וק"ל:
וכן הקשה המג"א בתצד