הובא בשו"ע או"ח כה א שצריך להניח קודם הטלית ואח"ז התפילין משום "מעלין בקודש". והקשו הש"א והדגמ"ר דהלוא די"ז דמעלין בקודש לא נאמר אלא כאשר דנים בחפץ להעלותו לקדושה חמורה, אמנם להקדמת מצווה משנה שלימה שנינו (זבחים י ב) שהמקודש מחבירו קודם את חבירו? ובביה"ל (ד"ה שמעלין) הביא את תי' הא"ר והגר"א, שעל האדם עצמו יש להתעלות מקדושה לקדושה. שבתחילה רק מתכסה בכיסוי מצוה, ואח"ז מקשר בקשר היחוד והקדושה. ובי' הגרצ"פ (הר צבי ח"א כ) שבמצוות שבגופו אז דנים בו.
וע"פ דרכנו למדנו מכאן שהאדם נידון כחפצא של מצוה. ועלינו להתעורר מכך ולקדש עצמינו תמיד ע"מ לעלות בקודש ולא ח"ו לרדת. ונתבונן על עצמנו וחברינו כחפצי קודש.
וע"פ דרכנו למדנו מכאן שהאדם נידון כחפצא של מצוה. ועלינו להתעורר מכך ולקדש עצמינו תמיד ע"מ לעלות בקודש ולא ח"ו לרדת. ונתבונן על עצמנו וחברינו כחפצי קודש.