כ' הרמ"א בשם תשובות הרשב"א (אורח חיים א) "ודוקא ביחיד מותר לומר עשרת הדברות בכל יום, אבל אסור לאומרם בצבור". והוא ע"פ הגמ' בברכות שביטלו אמירתן מפני תרעומת המינין. וכעין דין זה מצינו גם ברמב"ם שאסר לעמוד בשעת קריאת עשרת הדברות. (ולדינא היו שהקפידו בזה יותר כהגריש"א, והיו שהקילו מכ"מ טעמים)
והביא המשנה ברורה (סקט"ז) הטעם: "מפני הכופרים שיאמרו אין תורה אלא זו ובפרט בזמנינו."
כלומר שבזמנינו מצוי המינין יותר מבעבר, שאילו נאמר דברים כמו עשרת הדברות, שהם קדושים וטהורים, שמענום מפי הגבורה. אך אעפ"כ אם חלילה ניתן ערך להם יותר משאר התורה יבואו המינים לטעות ולומר שהם עיקר וכל השאר איננו אפי' טפל...
ואכן דברים אלו נראים בחוש, שכשמתקדים בעיקר מסויים כל שאר הדברים נשכחים לחלוטין, ונעשה זה דוחה את כל התורה...
ואם אסרו לנו חז"ל לתת משקל יתר לעשרת הדברות מפני חשש זה, כמה יש להתרחק מלתת מקום לדברים שאינם אפילו סרך תורה.
והביא המשנה ברורה (סקט"ז) הטעם: "מפני הכופרים שיאמרו אין תורה אלא זו ובפרט בזמנינו."
כלומר שבזמנינו מצוי המינין יותר מבעבר, שאילו נאמר דברים כמו עשרת הדברות, שהם קדושים וטהורים, שמענום מפי הגבורה. אך אעפ"כ אם חלילה ניתן ערך להם יותר משאר התורה יבואו המינים לטעות ולומר שהם עיקר וכל השאר איננו אפי' טפל...
ואכן דברים אלו נראים בחוש, שכשמתקדים בעיקר מסויים כל שאר הדברים נשכחים לחלוטין, ונעשה זה דוחה את כל התורה...
ואם אסרו לנו חז"ל לתת משקל יתר לעשרת הדברות מפני חשש זה, כמה יש להתרחק מלתת מקום לדברים שאינם אפילו סרך תורה.