חז"ל הגדירו לנו "יפה שיחתן של עבדי אבות יותר מתורתן של בנים". מהו הביאור בכך?
אדם מן בית המדרש, מצפה לישועה גדולה. והנה, כל הזמן הוא מפיל את התחינה [יש שיגרסו כאן עושה סגולות שונות ומשונות.] מייחל לישועת ה'.
ותפילתו נענית. הישועה באה.
סעודת הודיה!
על מה הוא מספר? על הקושי. על הצער. ועל המתנה הגדולה!
אבל עבד אברהם, אליעזר... הוא מספר על התפילה! כי בשיחה זו של עבדי אבות אנו רואים כיצד חי האדם שחי אמונה בחוש. כל הסיפור נסוב על ציר האמונה התמימה.
וכשבתואל ולבן עונים לו הם כמלאך רע העונה אמן בעל כרחו "מה' יצא הדבר" זה הנוסח. רש"י מסייג שאמנם הם הדגישו לאליעזר "לפי דבריך"... אבל כשראו את זעקת האמונה היוקדת מתפרצת באש אדירה, גם הם כבר לא יכלו להתעלם.
שויתי ה' לנגדי ת-מ-י-ד!!!
בְּכָל דְּבָרֶיךָ וּמַעֲשֶׂיךָ וּמַחְשְׁבוֹתֶיךָ, וּבְכָל עֵת – חֲשׁוֹב בְּלִבָּךְ כְּאִלוּ אַתָּה עוֹמֵד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּשְׁכִינָתוֹ עָלֶיךָ, כִּי כְּבוֹדוֹ מָלֵא כָּל הָעוֹלָם. וּדְבָרֶיךָ יִהְיוּ בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה, כְּעֶבֶד לִפְנֵי רַבּוֹ. וְתִתְבַּיֵּשׁ מִכָּל אָדָם. וְאִם יִקְרָאֲךָ אִישׁ – אַל תַּעֲנֵהוּ בְּקוֹל רָם, רַק בְּנַחַת כְּעוֹמֵד לִפְנֵי רַבּוֹ. (אגרת הרמב"ן)
נמתיק את המילים. נשים לב לציווי הרמב"ן. בכל!!! בדברים, במעשים, במחשבות. ובכל זמן! חשוב שה' נמצא וקיים ומשגיח. ואם כן, איך תעז להתנהג באופן שאדם אינו מעיז לעשות כן בפני רבו...
נעמול על האמונה.