יש גבורים? אז זה ארץ טובה!
מצינו בפרשה (שלח) שהמרגלים נשלחו ע"י משה לבדוק "את הארץ מה היא ואת העם היושב עליה החזק הוא הרפה" (יג יח) ופירש"י ששלחם לבדוק זאת כיון ש"יש ארץ שמגדלת גבורים וכו'," ובפשטות שלחם לבדוק אם זו ארץ טובה שמגדלת גבורים, כלומר שכלל לא דאג משה מגבורתם שהרי ה' עמנו. ומטרת הבדיקה לא הייתה לבדוק אם יושבי הארץ גיבורים אלא לספר את טיב הארץ.אבל, המרגלים חזרו והשיבו שהעם חזק וע"י כך החלישו את רוח העם, שלא יוכלו להלחם. והפכו את המעלה לחסרון. (וכמו שהראום את פרי הארץ המבורך, ואמרו שהפירות משונים).
והננו רואים שגישת המרגלים הייתה שאם האויב חזק זו סיבה שלא להלחם, והרי זה כטענה הפסיכולוגית הרווחת בימינו, שבאים לייאש את בני הנוער ממלחמת היצר כיון שהוא מלאך של אש והדור חלש וכדו'.
אמנם מנגד עמדו יהושע וכלב ואמרו, שאדרבה "טובה הארץ" (יד ז), (אפי' שלכאורה על פניו המרגלים לא חלקו על טוב הארץ, ואדרבה אמרו "וגם זבת חלב ודבש היא וזה פריה"[יג כז]) ולגבי טענתכם שהעם היושב בה חזק "אם חפץ בנו ה' והביא אותנו אל הארץ הזאת ונתנה לנו וגו'" (יד ח-ט) שהרי הוא כל יכול. וכך יש לומר לנאבקים בזמננו ביצר הרע, שהקב"ה שנותן את הנסיונות הוא גם יתן את הכח להתמודד עמם, ואין לירא מחולשת הרוח והסביבה.
וכן הוא לעולם, שהמנהיגים יראי ה' תובעים להתעלות, ואילו הכוחות הרעים מחלישים את רוח המלחמה ומייאשים ומפזרים מורך.
ויש להוסיף שבאמת צדקו המרגלים שהיו אנשי הארץ חזקים יותר מאנשי מצרים (וייתכן שאכן הסיבה שא"י מגדלת גבורים כנ"ל), שהרי כך נראה מכך שהיו באים וטוענים המצרים "מבלי יכולת השם וגו'" (יד טז) כביכול מחמת גבורתם היתרה יש להם מעלה.
אבל באמת טענה זו של המצרים כמובן טענת ליצנות גרידא היא, שהרי ה' אמר "אכנו בדבר" (יד יב) וכלל לא נפלו במלחמה עם יושב הארץ, ומדוע היה לו לשחטם אילו ח"ו הס מלומר לא יכול היה להכניסם לארץ.
ומעבר לכך הרי רצה לעשות את משה לגוי גדול ועל ידי אותו הגוי היה מוריש את יושבי הארץ, והיה ברי לכל שאין יד ה' קצרה. וכאן רואים אנו את כוחה המסוכן של ליצנות המצרים, עד שה' נמנע מלהעניש בגלל חילול ה' באמירה זו.