לאחר שייסדתי ששורש הבעיה בכפירה שעל כן חמורה היא מע"ז, הינו בחוסר מוסריות וחוסר מחויבות למערכת אלוקית, [אפילו כזו שקרית של עבודה זרה.] יש להבין לפי זה עוד כמה ענינים.
ואקדים שמלבד המקור שהבאתי מרש"י בהאזינו על חומרת הכופר. שפירש שהעונש הגדול שייענשו ישראל על כך שקנאו לה' בלא-אל שה' יקניאם בגוי נבל. ומהו הגוי הנבל-המינים. ומדוע זהו עונש גדול יותר? כפי ביאורי ייושב היטב- כי הכופרים הם המושחתים הגדולים ביותר עלי אדמות!
וז"ל רש"י הנז' רש"י דברים לב, כא "בגוי נבל אכעיסם - אלו המינים, וכן הוא אומר (תהלים יד, א) אמר נבל בלבו אין אלהים:"
מבחינת רש"י תרגום המילה נבל- הינה "כופר". הלוואי וכך היינו חשים וחיים כל העת. כשרואים כופר אומרים "נבל מנובל"...
כמובן שישנם מקורות למכביר שכתבו בפי' על כך שמינות חמורה מעבודה זרה כגון:
בית מינות שחמור מבית ע"ז (שבת קטז, א) "ספרי מינין אין מצילין אותם מפני הדליקה, וכו' אמר רבי טרפון: אקפח את בני, שאם יבאו לידי שאני אשרוף אותם ואת האזכרות שבהן, שאפילו אדם רודף אחריו להורגו, ונחש רץ להכישו - נכנס לבית עבודה זרה, ואין נכנס לבתיהן של אלו. שהללו מכירין וכופרין, והללו - אין מכירין וכופרין."
גם מצאנו עוד גנאי למינות בעבודה זרה יז, א "הרחק מעליה דרכך - זו מינות"
ובברכות יב א "ולא תתורו אחרי לבבכם זו מינות".
חושבני שהביאור במילים "שהללו אין מכירין וכופרין" לפי דרכי יכול להתפרש על המינים (בדרך הדרוש, ודלא כפשט רש"י. ולפי"ז הסדר מתאים יותר שאמר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון.), שחומרתם שאין מכירים כלל בסמכות עליונה, וסכנתם גדולה לאין שיעור.
כמדומה, שבדרך כלל סתם "מינים" בגמ' אלו הם או הצדוקים או הנוצרים. כלומר כתות שניסו לשנות את היהדות על פי סברות כרס. ולכאורה יתמה התמה מדוע אנו מגדירים אותם באותו הכלל של הכופרים המושחתים? הרי הם מכירים בבורא?
התשובה לזה שכאלו המשוכנעים שבכוחם לחדש דת, הרי אינם מכירים בסמכות האלוקית שמעליהם.
למשל, הצדוקים, הרי כל שיטתם שכל אחד יפרש את המקרא כדעתו, וממילא הלכה ההלכה... אין לו שום דת אמיתית שתעצור אותו כשצריך.
ולכן, כל המפקפק על המסורת הוא במבוא אל המינות האמיתי... חלילה. ועליו להזהר ולהשמר!
משום מה ישנה קבוצה היום המכונה "מסורתיים". אין לזלזל בשום אופן בכל מעשה מצווה של יהודי. וכ"ש אם זה בא לכיוון של חזרה בתשובה, ומתעוררים לאמונה וכו'. אולם האמת צריכה להאמר כלפי פנים, גם אם לא כלפיהם-
החוצפה להחליט אלו מצוות יותר מוצאות חן בעיניו (או גרוע מכך לקיים סגולות של הכנת חלת מפתח ולהזניח כיסוי ראש. לבחור בציצית שאינה חובה אלא אם יש בגד כזה, ולוותר על דברים מחוייבים) הינה קרובה מאוד לכפירה המוחלטת. גם היא פריקת עול הבורא. רק שמדי פעם בתור "פינוק" לקב"ה הוא מחליט לזרוק לו איזו עצם... וללכת לישון לדאבון לב...
גם לא ימלט שככאלו זה סם הרגעה כביכול קיימו את הנדרש. [שברמה מסויימת דוקא הכופר המוחלט אילו ישוב בתשובה הרי לעולם לא יהפוך למסורתי בלבד, שהרי הוא מבין שאם ה' הוא האלוקים אין עוד מלבדו, ולא ייתכן להיות חכמים ממנו בהחלטה מה מתוך התרי"ג חשוב יותר]
ואקדים שמלבד המקור שהבאתי מרש"י בהאזינו על חומרת הכופר. שפירש שהעונש הגדול שייענשו ישראל על כך שקנאו לה' בלא-אל שה' יקניאם בגוי נבל. ומהו הגוי הנבל-המינים. ומדוע זהו עונש גדול יותר? כפי ביאורי ייושב היטב- כי הכופרים הם המושחתים הגדולים ביותר עלי אדמות!
וז"ל רש"י הנז' רש"י דברים לב, כא "בגוי נבל אכעיסם - אלו המינים, וכן הוא אומר (תהלים יד, א) אמר נבל בלבו אין אלהים:"
מבחינת רש"י תרגום המילה נבל- הינה "כופר". הלוואי וכך היינו חשים וחיים כל העת. כשרואים כופר אומרים "נבל מנובל"...
כמובן שישנם מקורות למכביר שכתבו בפי' על כך שמינות חמורה מעבודה זרה כגון:
בית מינות שחמור מבית ע"ז (שבת קטז, א) "ספרי מינין אין מצילין אותם מפני הדליקה, וכו' אמר רבי טרפון: אקפח את בני, שאם יבאו לידי שאני אשרוף אותם ואת האזכרות שבהן, שאפילו אדם רודף אחריו להורגו, ונחש רץ להכישו - נכנס לבית עבודה זרה, ואין נכנס לבתיהן של אלו. שהללו מכירין וכופרין, והללו - אין מכירין וכופרין."
גם מצאנו עוד גנאי למינות בעבודה זרה יז, א "הרחק מעליה דרכך - זו מינות"
ובברכות יב א "ולא תתורו אחרי לבבכם זו מינות".
חושבני שהביאור במילים "שהללו אין מכירין וכופרין" לפי דרכי יכול להתפרש על המינים (בדרך הדרוש, ודלא כפשט רש"י. ולפי"ז הסדר מתאים יותר שאמר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון.), שחומרתם שאין מכירים כלל בסמכות עליונה, וסכנתם גדולה לאין שיעור.
כמדומה, שבדרך כלל סתם "מינים" בגמ' אלו הם או הצדוקים או הנוצרים. כלומר כתות שניסו לשנות את היהדות על פי סברות כרס. ולכאורה יתמה התמה מדוע אנו מגדירים אותם באותו הכלל של הכופרים המושחתים? הרי הם מכירים בבורא?
התשובה לזה שכאלו המשוכנעים שבכוחם לחדש דת, הרי אינם מכירים בסמכות האלוקית שמעליהם.
למשל, הצדוקים, הרי כל שיטתם שכל אחד יפרש את המקרא כדעתו, וממילא הלכה ההלכה... אין לו שום דת אמיתית שתעצור אותו כשצריך.
ולכן, כל המפקפק על המסורת הוא במבוא אל המינות האמיתי... חלילה. ועליו להזהר ולהשמר!
משום מה ישנה קבוצה היום המכונה "מסורתיים". אין לזלזל בשום אופן בכל מעשה מצווה של יהודי. וכ"ש אם זה בא לכיוון של חזרה בתשובה, ומתעוררים לאמונה וכו'. אולם האמת צריכה להאמר כלפי פנים, גם אם לא כלפיהם-
החוצפה להחליט אלו מצוות יותר מוצאות חן בעיניו (או גרוע מכך לקיים סגולות של הכנת חלת מפתח ולהזניח כיסוי ראש. לבחור בציצית שאינה חובה אלא אם יש בגד כזה, ולוותר על דברים מחוייבים) הינה קרובה מאוד לכפירה המוחלטת. גם היא פריקת עול הבורא. רק שמדי פעם בתור "פינוק" לקב"ה הוא מחליט לזרוק לו איזו עצם... וללכת לישון לדאבון לב...
גם לא ימלט שככאלו זה סם הרגעה כביכול קיימו את הנדרש. [שברמה מסויימת דוקא הכופר המוחלט אילו ישוב בתשובה הרי לעולם לא יהפוך למסורתי בלבד, שהרי הוא מבין שאם ה' הוא האלוקים אין עוד מלבדו, ולא ייתכן להיות חכמים ממנו בהחלטה מה מתוך התרי"ג חשוב יותר]