בראשית כד, לה-מ וַה֞' בֵּרַ֧ךְ אֶת־אֲדֹנִ֛י מְאֹ֖ד וַיִּגְדָּ֑ל וַיִּתֶּן־ל֞וֹ צֹ֤אן וּבָקָר֙ וְכֶ֣סֶף וְזָהָ֔ב וַעֲבָדִם֙ וּשְׁפָחֹ֔ת וּגְמַלִּ֖ים וַחֲמֹרִֽים: (לו) וַתֵּ֡לֶד שָׂרָה֩ אֵ֨שֶׁת אֲדֹנִ֥י בֵן֙ לַֽאדֹנִ֔י אַחֲרֵ֖י זִקְנָתָ֑הּ וַיִּתֶּן־לּ֖וֹ אֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לֽוֹ: וכו'
האם כך מדבר שדכן? האם לא מן הראוי לדבר מעט מן המעט על החתן המוצע? הכל זה רק על הייחוס. ואנו הרי יודעים את האמת שהיה המון מה לספר על החתן? אז מה קורה כאן, מדוע אליעזר לא מדבר על יצחק?אנו כבר יודעים שיפה שיחתן של עבדי אבות יותר מתורתן של בנים! חובתינו להבין מה נרמז כאן.
"והנה נסביר לדמיון אחד, מנהג קצת מהגבירים שיש לו בת ומשדך אותה עם בן רב גאון אחד ומפזר להחתן עבור יחוסו עשרת אלפים רו"כ. ובא אליו שדכן אחר וא"ל הן אתה רוצה ליתן עבור זה שיש להחתן אב גאון עשרת אלפים רו"כ הן אני אתן לך עלם מהולל אשר הוא בעצמו יהיה גאון גדול וקח אותו לחתן. ולא רצה הגביר ואמר לו אין בדעתי לעשות בתי שתהיה רבנית. ומובן מדבריו כי התורה אצלו למעלה גדולה תחשב אבל אינה מענגת וע"כ עבור אב גאון יפזר הרבה אבל את הגאון בעצמו לא יתרצה ליקח לחתן כי אינו רוצה שבתו תהיה מיושבות אוהל רק תהיה אשת גביר סוחר ותהנה מעוה"ז במרכבה וכדומה." (בית הלוי בראשית כד)
מסביר רבינו הבית הלוי במתק לשון, ומלמדנו יסוד גדול בדרכי בני אדם. כי אנשים רבים מעוניינים לקחת חתן מיוחס, אבל אינם רוצים לקחת חתן רב. מפחדים שהחתן יהיה בלי השגות בעולם הזה.
הפתרון לכל זה, הוא רק ההבלת העולם. וכמו שפירש הרמב"ן (כמדומה) ש"הבל הבלים אמר קהלת", אין זה כפל לשון, אלא זו לשון ציווי. קורא יקר. הבל!!! תתיחס אליהם כמו הבל.