נעים זמירות ישראל אמר בתהלותיו (קמו, ה) אשרי שא-ל יעקב בעזרו שברו על ה' אלוקיו.
ולכאורה יש להתבונן בדברי דוד, כי במבט ראשון נראה שהלשון הנכונה היא להיפך:
אשרי מי ששברו [תקוותו - מצ"ד] על ה' אלוקיו כי אז מתקיים בו הבוטח בה' סד יסובבנו ויהיה א-ל יעקב בעזרו.
כי על ידי הביטחון זוכים לעזר ה' ועל ידי התקוה בה' הוא עוזר לנו. ומדוע כתוב להפך כי על ידי העזרה זוכים לתקוה?
אבל כנראה שיש לנו טעות, טעות בסיסית בכל ההבנה של מעלת הביטחון, טעות יסודית המשנה את כל התפיסה על מטרת הביטחון.
מידת הביטחון אינה 'מגשים המשאלות', מעלת התקווה בה' אין מטרתה לעזור בקשיי החיים, ההפך הוא הנכון!
קשיי החיים נועדו כדי שנוכל לבטוח בבורא!
מטרת הביטחון היא לקשר את לב האדם לבוראו.
בדיוק כמו בן הבוטח באביו, סומך עליו, ועל ידי זה יוצר איתו קשר בריא, קשר חזק ומוכרח, והוא מקבל את חינוכו והשפעתו הטובה,
[נקודה למחשבה: אם התינוקות היו נולדים עצמאיים, האם היה אפשר לחנך אותם ולהעמיד אותם על קרן אורה?]
כך בדיוק היא מטרת הביטחון, לקרבנו אל הבורא, ושיהיה לבבנו בטוח סמוך ורגוע על אביו שבשמים, 'כגמול עלי אמו', דבר היוצר חיבור בין ישראל לאביהם שבשמים.
עזרה טכנית בשעת קושי היא גרגר חול זעיר וחסר משמעות לעומת חיים שלמים ורצופים בקשר תמידי לבורא,
התועלת הגשמית שאנו מרויחים לפעמים מהביטחון אינה משתווה אפי' לחלקיק מטובת עצם הביטחון, מהאושר המגיע לאדם החי במעלה זו, בקשר נצחי עם אלוקיו.
אך כמובן, איך יוכל האדם הגשמי לחוש כי יש אב בשמים הדואג לו, בורא עולם הרוצה בקשר איתו? על ידי שהשי"ת ישלח עזרו מקודש,
על ידי שיהיה א-ל יעקב בעזרו, על ידי ההרגשה שיש אב גדול בשמים המסייע לו כחלק מן הברית שביניהם, רק היא המביאה לתחושה פנימית כי יש מי שאפשר לסמוך עליו,
ועל ידי העזרה המתגלית לעינינו החומריות, אנו מפנימים את תחושת הביטחון, ובונים קשר יציב ואמיתי, המבסס את כל עבודת ה' של האדם, עם בורא כל העולמות, אשר בידו נפש כל חי.
וזה דבר הכתוב אשרי מי שזכה לחוש כי א-ל יעקב בעזרו, כי על ידי זה יזכה למעלה הגדולה ביותר, והיא ששברו - תקוותו התמידית, היא על ה' אלוקיו.
כמדומני שיש בזה להאיר עיניים בדברי הגר"א המפורסמים (בפירושו למשלי) כי הביטחון הוא תכלית כל התורה כולה.
ולכאורה יש להתבונן בדברי דוד, כי במבט ראשון נראה שהלשון הנכונה היא להיפך:
אשרי מי ששברו [תקוותו - מצ"ד] על ה' אלוקיו כי אז מתקיים בו הבוטח בה' סד יסובבנו ויהיה א-ל יעקב בעזרו.
כי על ידי הביטחון זוכים לעזר ה' ועל ידי התקוה בה' הוא עוזר לנו. ומדוע כתוב להפך כי על ידי העזרה זוכים לתקוה?
אבל כנראה שיש לנו טעות, טעות בסיסית בכל ההבנה של מעלת הביטחון, טעות יסודית המשנה את כל התפיסה על מטרת הביטחון.
מידת הביטחון אינה 'מגשים המשאלות', מעלת התקווה בה' אין מטרתה לעזור בקשיי החיים, ההפך הוא הנכון!
קשיי החיים נועדו כדי שנוכל לבטוח בבורא!
מטרת הביטחון היא לקשר את לב האדם לבוראו.
בדיוק כמו בן הבוטח באביו, סומך עליו, ועל ידי זה יוצר איתו קשר בריא, קשר חזק ומוכרח, והוא מקבל את חינוכו והשפעתו הטובה,
[נקודה למחשבה: אם התינוקות היו נולדים עצמאיים, האם היה אפשר לחנך אותם ולהעמיד אותם על קרן אורה?]
כך בדיוק היא מטרת הביטחון, לקרבנו אל הבורא, ושיהיה לבבנו בטוח סמוך ורגוע על אביו שבשמים, 'כגמול עלי אמו', דבר היוצר חיבור בין ישראל לאביהם שבשמים.
עזרה טכנית בשעת קושי היא גרגר חול זעיר וחסר משמעות לעומת חיים שלמים ורצופים בקשר תמידי לבורא,
התועלת הגשמית שאנו מרויחים לפעמים מהביטחון אינה משתווה אפי' לחלקיק מטובת עצם הביטחון, מהאושר המגיע לאדם החי במעלה זו, בקשר נצחי עם אלוקיו.
אך כמובן, איך יוכל האדם הגשמי לחוש כי יש אב בשמים הדואג לו, בורא עולם הרוצה בקשר איתו? על ידי שהשי"ת ישלח עזרו מקודש,
על ידי שיהיה א-ל יעקב בעזרו, על ידי ההרגשה שיש אב גדול בשמים המסייע לו כחלק מן הברית שביניהם, רק היא המביאה לתחושה פנימית כי יש מי שאפשר לסמוך עליו,
ועל ידי העזרה המתגלית לעינינו החומריות, אנו מפנימים את תחושת הביטחון, ובונים קשר יציב ואמיתי, המבסס את כל עבודת ה' של האדם, עם בורא כל העולמות, אשר בידו נפש כל חי.
וזה דבר הכתוב אשרי מי שזכה לחוש כי א-ל יעקב בעזרו, כי על ידי זה יזכה למעלה הגדולה ביותר, והיא ששברו - תקוותו התמידית, היא על ה' אלוקיו.
כמדומני שיש בזה להאיר עיניים בדברי הגר"א המפורסמים (בפירושו למשלי) כי הביטחון הוא תכלית כל התורה כולה.
