מפה או מצפן ?
תארו לעצמכם רגע אחד של אובדן דרך. אדם צועד ביער, הכל סביבו מוכר, ופתאום – בבת אחת – יורד ערפל כבד. השביל שנראה כל כך ברור פשוט נעלם מול העיניים. האינסטינקט הראשון שלו יהיה לשלוף מפה. אבל האמת המרה היא שמפה לא תעזור לו עכשיו. היא מראה את כל העולם, אבל היא לא מסוגלת להגיד לו איפה הוא נמצא כרגע ולאיזה כיוון הגוף שלו פונה. הוא נשאר לעמוד שם, קפוא, מול דף נייר חסר תועלת.
אבל אם יש לו מצפן, הכל משתנה. המצפן לא מראה את היעד הסופי ולא את קו הסיום, אבל הוא מעניק דבר אחד יקר מפז: כיוון. הוא אומר לו איפה הצפון, איפה הדרום, ולאן לעשות את הצעד הבא. אם הוא פשוט יסמוך על החץ הקטן הזה וילך לפיו, צעד אחר צעד, הוא בסופו של דבר יצא מהיער ויחזור הביתה בשלום.
הסיפור הזה הוא הסיפור של כולנו.
בחיים יש תקופות שבהן הערפל פשוט מכסה הכל. אין לנו מפה. אנחנו לא יודעים מה יהיה מחר, מתי הקושי הזה יסתיים, ואיך הכל הולך להסתדר. הניסיון להביט קדימה ולראות את "כל הדרך" רק מציף בחרדה ומשתק אותנו.
כשזה קורה, אל תחפשו מפות. תחפשו את המצפן שלכם.
המצפן שלכם הוא לא כלי חיצוני – הוא נמצא עמוק בפנים:
אבל אם יש לו מצפן, הכל משתנה. המצפן לא מראה את היעד הסופי ולא את קו הסיום, אבל הוא מעניק דבר אחד יקר מפז: כיוון. הוא אומר לו איפה הצפון, איפה הדרום, ולאן לעשות את הצעד הבא. אם הוא פשוט יסמוך על החץ הקטן הזה וילך לפיו, צעד אחר צעד, הוא בסופו של דבר יצא מהיער ויחזור הביתה בשלום.
הסיפור הזה הוא הסיפור של כולנו.
בחיים יש תקופות שבהן הערפל פשוט מכסה הכל. אין לנו מפה. אנחנו לא יודעים מה יהיה מחר, מתי הקושי הזה יסתיים, ואיך הכל הולך להסתדר. הניסיון להביט קדימה ולראות את "כל הדרך" רק מציף בחרדה ומשתק אותנו.
כשזה קורה, אל תחפשו מפות. תחפשו את המצפן שלכם.
המצפן שלכם הוא לא כלי חיצוני – הוא נמצא עמוק בפנים:
- הרצון הטוב שלא כבה בכם.
- התקווה הקטנה שעוד נשארה, גם כשיורד גשם.
- הבחירה שלא לוותר – ולו לרגע אחד – למרות שקשה. וקשה, אין טעם להכחיש את זה.
כשאי אפשר לראות מרחק של קילומטר קדימה, מסתכלים רק על הסנטימטר הבא. מתקדמים צעד אחד קטן. מניחים רגל ועוד רגל, רק לפי הכיוון הנכון של הלב. בסוף, מבלי ששמתם לב, הערפל יתפזר ותגלו שהגעתם בדיוק למקום שרציתם – והכי חשוב, שהגעתם לשם בבטחה.