סוד התורה והספירה

מ"גדול" ל"גדל": סוד התנועה של ספירת העומר
בפיוטים ובלשון העם, רגילים רבים לשורר את השבח: "אשרי מי שגדול בתורה ועמלו בתורה". אך המעיין בדברי חז"ל (ברכות יז.) ימצא דיוק לשוני דק המקפל בתוכו עולם ומלואו: חז"ל לא אמרו "אשרי מי שגדול", אלא "אשרי מי שגָדֵל בתורה".

מה ההבדל בין "גדול" ל"גדל"?
התואר "גדול" מבטא מצב סטטי, תוצאה סופית. אדם יכול להגיע לפסגת ההר, להיעמד שם ולהביט לאחור בסיפוק. אך בעבודת השם, מי שנעמד במקומו – הריהו כנסוג לאחור. אין בתורה מושג של "עמידה", אלא רק של "הליכה" וצמיחה.
התואר "גָדֵל", לעומת זאת, הוא פועל המבטא תנועה מתמדת. "אשרי מי שגדל" – אשרי האדם שאינו מסתפק בהישגי האתמול, אלא נמצא בתהליך תמידי של התעלות. לא השאלה "כמה דפים למדת" היא העיקרית, אלא "כמה צמחת מהם היום לעומת אתמול".

זהו עומק סוד ספירת העומר:
ימי הספירה הם ימים של "גדל". אנו סופרים בכל יום מדרגה חדשה, מוסיפים קומה על קומה, יום אחר יום. לו היינו מבקשים רק להיות "גדולי תורה", היה די ביום אחד של קבלה. אך התורה דורשת מאיתנו חמישים יום של זיכוך וצמיחה, כדי ללמדנו שהמהות של קבלת התורה היא הפיכת האדם ל"הולך" ולא ל"עומד".

גם כשיהודי מרגיש שהוא עדיין לא "גדול", עליו לשמוח בחלקו אם הוא נמצא בתהליך של "גדל". התורה ניתנה למי שמוכן לעלות במדרגות, למי שסופר את התקדמותו האישית ומוסיף בה בכל יום אור חדש.​