הרמח"ל במסילתו בסוף פרק ג' מציב כלל ברור; על האדם להתבונן כל העת ולברר מהי דרך התורה-
"כללו של דבר, צריך האדם להיות מתבונן בשכלו תמיד בכל זמן ובזמן קבוע לו בהתבודדו, מה הוא הדרך האמיתי לפי חק התורה שהאדם צריך לילך בו. ואחר כך יבוא להתבונן על מעשיו אם הם על הדרך הזה אם לא, כי על ידי זה ודאי שיהיה לו נקל לטהר מכל רע וליישר כל דרכיו."
בקולמוס טהור חקק עלי ספר,- עיקר חשבון הנפש הוא בירור מהי הדרך הנכונה.
ומה יקרה לאחר מכן? -גם בזה פי' לנו הלוצאטו; לאחר מכן יבוא מעצמו לברר האם מעשיו הם על הדרך הזה.
לכן, כאשר אנו עוסקים בבירור דרך התורה מול מאורעות התקופה בזה אנו מקיימים את עצת המושלים ביצרם "בואו חשבון" ואיננו נותנים לחשכת העוה"ז לטשטש את העצה הזו. על זה נאמר "תורה מביאה לידי זהירות", שעל ידי שלומד את רצון ה' יבא מעצמו להזהר בפועל.
ומה הסיבה אשר בעטיה רוב העולם אינם נזהרים ואינם קובעים זמנם לחשבון הנפש הזה של לימוד ההשקפה מתייחס הרמח"ל בפרק ה' ומבאר "אך [המפסיד] השני [למידת הזהירות], הנה הוא קשה מאד, והוא השחוק והלצון, כי מי שטובע בם, הוא כמי שטובע בים הגדול שקשה מאד להמלט ממנו. כי הנה השחוק הוא מאבד את לב האדם, שכבר אין הטעם והדיעה מושלת בו, והרי הוא כשכור או שוטה אשר אי אפשר לתת להם ערמה או להנהיגם, כי אינם מקבלים הנהגה"
סיבה נוספת מביא הרמח"ל, המשתלבת היטב בדורינו עם הסיבה הקודמת, היא החברה הרעה. ובזמנינו כשהחברה היא חברה ליצנית רעתה רבה פי שנים. שהפחד אינו רק מהלעג מהחברה אלא סחף של ליצנות מענין ההשקפה הטהורה. ואכמ"ל.
ואסיים במשפט נוקב נוסף של רבינו משה חיים-
"מה נענה ביום תוכחה אם התרשלנו מן העיון הזה והנחנו דבר שהוא כל כך מוטל עלינו שהוא עיקר מה ה' אלהינו שואל מעמנו. היתכן שייגע ויעמול שכלנו בחקירות אשר לא נתחייבנו בם, בפלפולים אשר לא יצא לנו שום פרי מהם ודינים אשר אינם שייכים לנו, ומה שחייבים אנו לבוראנו חובה רבה נעזבהו להרגל ונניחהו למצות אנשים מלומדה. אם לא נסתכלנו ולא עייננו מה היא היראה האמיתית ומה ענפיה, איך נקנה אותה ואיך נמלט מן ההבל העולמי המשכח אותה מלבנו. הלא תשכח ותלך אף על פי שידענו חובתה."
"כללו של דבר, צריך האדם להיות מתבונן בשכלו תמיד בכל זמן ובזמן קבוע לו בהתבודדו, מה הוא הדרך האמיתי לפי חק התורה שהאדם צריך לילך בו. ואחר כך יבוא להתבונן על מעשיו אם הם על הדרך הזה אם לא, כי על ידי זה ודאי שיהיה לו נקל לטהר מכל רע וליישר כל דרכיו."
בקולמוס טהור חקק עלי ספר,- עיקר חשבון הנפש הוא בירור מהי הדרך הנכונה.
ומה יקרה לאחר מכן? -גם בזה פי' לנו הלוצאטו; לאחר מכן יבוא מעצמו לברר האם מעשיו הם על הדרך הזה.
לכן, כאשר אנו עוסקים בבירור דרך התורה מול מאורעות התקופה בזה אנו מקיימים את עצת המושלים ביצרם "בואו חשבון" ואיננו נותנים לחשכת העוה"ז לטשטש את העצה הזו. על זה נאמר "תורה מביאה לידי זהירות", שעל ידי שלומד את רצון ה' יבא מעצמו להזהר בפועל.
ומה הסיבה אשר בעטיה רוב העולם אינם נזהרים ואינם קובעים זמנם לחשבון הנפש הזה של לימוד ההשקפה מתייחס הרמח"ל בפרק ה' ומבאר "אך [המפסיד] השני [למידת הזהירות], הנה הוא קשה מאד, והוא השחוק והלצון, כי מי שטובע בם, הוא כמי שטובע בים הגדול שקשה מאד להמלט ממנו. כי הנה השחוק הוא מאבד את לב האדם, שכבר אין הטעם והדיעה מושלת בו, והרי הוא כשכור או שוטה אשר אי אפשר לתת להם ערמה או להנהיגם, כי אינם מקבלים הנהגה"
סיבה נוספת מביא הרמח"ל, המשתלבת היטב בדורינו עם הסיבה הקודמת, היא החברה הרעה. ובזמנינו כשהחברה היא חברה ליצנית רעתה רבה פי שנים. שהפחד אינו רק מהלעג מהחברה אלא סחף של ליצנות מענין ההשקפה הטהורה. ואכמ"ל.
ואסיים במשפט נוקב נוסף של רבינו משה חיים-
"מה נענה ביום תוכחה אם התרשלנו מן העיון הזה והנחנו דבר שהוא כל כך מוטל עלינו שהוא עיקר מה ה' אלהינו שואל מעמנו. היתכן שייגע ויעמול שכלנו בחקירות אשר לא נתחייבנו בם, בפלפולים אשר לא יצא לנו שום פרי מהם ודינים אשר אינם שייכים לנו, ומה שחייבים אנו לבוראנו חובה רבה נעזבהו להרגל ונניחהו למצות אנשים מלומדה. אם לא נסתכלנו ולא עייננו מה היא היראה האמיתית ומה ענפיה, איך נקנה אותה ואיך נמלט מן ההבל העולמי המשכח אותה מלבנו. הלא תשכח ותלך אף על פי שידענו חובתה."