תוכן מומלץ

א. בשו"ע חו"מ סימן קצ (ס"א-ב) "קרקע נקנה באחד מארבע דברים בכסף ובשטר בחזקה בקנין סודר, בכסף כיצד מכר לו בית או שדה ונתן לו כסף שוה פרוטה קנה ואין אחד מהם יכול לחזור בו, ואפילו נתן הכסף על מנת שיחזירהו לו", ובסמ"ע שם כתב (סק"א) "ואיירי דוקא בשנתן לו השוה פרוטה על דמי הפרעון והשאר זקף עליו במלוה, או לא עייל ונפיק אזוזי, או כשכל שיווי המקח אינו אלא פרוטה, אבל אין לומר דלא איירי כאן בכסף שניתן בשביל שיווי המקח, אלא שנותן לו פרוטה שבפרוטה נשתעבדו זה לזה, זה לקנות וזה למכור, ושאין א' יכול לחזור בו...

א] כתב הר"ן בפסחים דף ג' ע"ב מדפי הרי"ף, ז"ל, וכתב הרב בעל העיטור ז"ל דמסתבר דשליח מבטל, דגבי הפרה וגבי השואל את פרתו הוא דפליגי בה תנאי בפרק השואל אי שלוחו של אדם כמותו, משום דבשואל כתוב בעליו ובהפרה כתוב אישה יקימנו, הא בעלמא כו"ע מודו דשלוחו של אדם כמותו, ואחרים חולקין דכיון דביטול מתורת הפקר נגעי בה וכמו שכתבתי למעלה, שליח ודאי לא מצי מבטל, שהרי אם אמר אדם לחבירו הפקר אתה נכסי אין בכך כלום, עכ"ל. וכ"כ הריטב"א בשם הרא"ה שאין שליח להפקר, וכ"כ בספר המכתם, אך המאירי והמהר"ם חלאווה פסקו ששליח...

בס"ד "ליל האמונה" – ומה למעשה הלילה הגדול ביותר בשנה מתקרב בצעדי ענק, וכולנו נרגשים לקראתו, משתדלים להתכונן כראוי, בחלק הגשמי – בית נקי ומצוחצח, יין טוב, מצות מהודרות, לא להגיע עייפים ללילה זה. בחלק הרוחני, רעיונות, הלכות, מנגינות חדשות. אבל בעיקר, איך אנחנו מעבירים את "מצות והגדת לבנך", שהרי זהו עיקר הלילה הגדול. ליל האמונה, אבא אומר לבנו את האמת בלבד, ואנחנו זוכים להיות עוד חוליה בשלשלת הזהב שמעביר כבר מעל 3000 שנה את האמונה הבהירה שראינו בעינינו את עשרת המכות ואת היד החזקה שהוציאה...

יש לדון אי איכא בהך לאו איסורא דחצי שיעור, והיינו שיש לא' מבני החבורה [או לשוחט בעצמו] חצי כזית חמץ, מי איכא איסור בהשחיטה דחצי שיעור. ולא מבעיא לפמש"כ האחרו' דבאיסור התלוי בראייה כבל יראה ל"ש ח"ש דליתא לסברא דחזי לאצטרופי, בזה ודאי דליכא איסור ח"ש. אלא אי מבעיא היא להשיטות דאף באיסור כזה איכא איסור ח"ש יל"ע היכי הדין בלאו דלא תשחט עחד"ז. ואמר הגריג"א [מובא בספר שער הקרבן להרא"צ קרפט ז"ל] דבכהאי לאו ל"ש כלל איסור ח"ש, דח"ש היינו שיש חצי משיעור החפצא דהאיסור, משא"כ הכא, אין החמץ החפצא...

סוגיא דשוכר ומשכיר חובת בדיקה פסחים ד' א' א} הגמ' דנה האם חיוב הבדיקה הוטל על השוכר או על המשכיר ומוכיחה ממזוזה ודוחה ושוב מכריעה דאם מסר המפתח קודם י''ד כבר חל על השוכר, ויל''ע בביואר הצדדים בזה ויבואר להלן. ובהקדם יל''ע מלבד הדין בדיקה מי עובר על האיסור דבל יראה האם המשכיר או השוכר, והיה אפ''ל באמת דזהו גופא הנידון בסוגיא מיהו העובר בבל יראה ועי''ז מוטל עליו חיוב הבדיקה והינו כשיטת רש''י שענין הבדיקה תליא באיסור בל יראה ותלוי בצדדים דלעיל בזה ואכמ''ל, אמנם אינו נראה כן כלל כי א''כ הו''ל...

אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים והגיענו ללילה הזה לאכול בו מצה ומרור כן ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו יגיעינו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתינו לשלום שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים [הגדה] הנה אנו אומרים קודם "מן הזבחים" ואח"ז "מן הפסחים", ועי' במרדכי [פסחים דל"א מדפי המרדכי טור ב] וז"ל ה"ג זבחים קודם פסחים משום דחגיגה היתה באה קודם הפסח וכדמפרש טעמא בפסח שני כדי שיהא נאכל על השובע. ובירו' מפרש טעמא שהיתה באה קודם הפסח כדי שלא יבא לידי שבירת עצם, וקשה דלמ"ל...

קיי"ל פסחים דק"ח ע"א דאין תלמיד מסב בפני רבו שמורא רבך כמורא שמים. וילה"ס אם ראוי לבקש מהרב רשות להסב בפניו. ונראה, דהנה יש לחקור בהא דתלמיד איננו מסב בפני רבו, אי נאמר דין "דיחוי" שמצוות כבוד רבו דוחה למצוות ההסבה. ויוצא שבאמת אין התלמיד מקיים מצות ההסיבה לפני רבו. [ויל"ע מפני מה נדחית מצות הסיבה מלפני מצות כבוד הרב] או"ד באופן מחודש מעט, דצורת ההסיבה הלא הינה דרך חירות, וקמיה הרב דרך החירות היא איננה להסב, אלא לישב בצורה רגילה. משום דאסור להסב. ובאמת מתקיים הדין "לישב בדרך חירות" אף אצל...

בס''ד פסח: האם מותר לשתות בפסח מים הבאים מהכנרת פתיחה כפי שראינו בעבר פעמים רבות (מטות מסעי שנה ד', ח', אחרי מות קדושים שנה ז', וישלח שנה ז' ועוד), כאשר דנו בסוגיות ביטול בשר וחלב בהקשרים שונים, בדרך כלל, כאשר איסור נפל להיתר והתבשל בו, כדי שניתן יהיה לאכול את התערובת, צריך שיהיה פי שישים בהיתר כנגד האיסור (אלא אם כן מדובר בביטול יבש ויבש). נחלקו הראשונים, בעקבות דברי רבא בגמרא במסכת פסחים (ל ע''א) שכתב 'שחמץ בזמנו, בין במינו ובין שלא במינו, אוסר במשהו', מה דין חמץ בפסח שהתערבב בהיתר: א...

אשמח לכל הערה ביקורת סקירה ודירוג פרק י״ג – שליחת המרגלים ודיבתם שליחת שנים-עשר המרגלים (פסוקים א'–ט״ז) עם ישראל פונה אל משה ומבקש מממנו לשלוח מרגלים על מנת לבדוק את טיב הארץ ואת הדרך שבה כדאי להכנס להילחם ולכבוש, משה פונה לה' ושואל אותו ה׳ מתיר לו לשלוח מרגלים ואומר לו שהוא כבר הודיע שהארץ טובה, אבל אם עם ישראל רוצה הוא יתן להם רשות. משה בוחר מכל שבט אדם אחד, מחשובי השבט ובודק שהם כשרים וראויים. נשיאי השבטים שנשלחו: ראובן – שמוע בן זכור, שמעון – שפט בן חורי, יהודה – כלב בן יפונה...

ועד שנמסר מפי הגר"נ רוטמן שליט"א - אשמח לתגובות מובא במשנ"ב כי הטעם שתיקנו חכמים בסדר ד' פרשיות את פרשת החודש קודם ר"ח ניסן, הוא משום שצריכים לייחד ולזמן את חודש ניסן שהוא ראש החדשים, ואע"פ שקידוש החודש לא תלוי בקריאת פרשיות אלא בקידוש המועדות שנקבע ע"פ בי"ד בזמן שקידשו ע"פ הראיה או בזמנינו ע"פ מה שנקבע בבי"ד של הלל, מ"מ תקנו חכמים לקרוא כדי לייחד ולזמן את החודש. והפי' הוא כמו שמבואר ברמב"ן עה"פ (שמות י"ב ב') "הַחֹ֧דֶשׁ הַזֶּ֛ה לָכֶ֖ם רֹ֣אשׁ חֳדָשִׁ֑ים רִאשׁ֥וֹן הוּא֙ לָכֶ֔ם לְחָדְשֵׁ֖י...

בעזהשי"ת בבי מדרשא ד'פורום אוצר התורה' טעם הגבהת הידים בשעת הנטילה יסודי הדברים איתא בגמרא (סוטה ד:), 'אמר רב חייא בר אשי אמר רב: מים ראשונים צריך שיגביה ידיו למעלה, מים אחרונים צריך שישפיל ידיו למטה. תניא נמי הכי: הנוטל ידיו צריך שיגביה ידיו למעלה, שמא יצאו המים חוץ לפרק, ויחזרו ויטמאו את הידים'. ונחלקו הראשונים בפירוש מימרא זו, ובטעם הגבהת הידים. שיטת הרא"ש שהרא"ש (חולין פ"ח הי"ח) פירשה וז"ל: דין נטילת ידים שאדם שופך מן הכלי שתי פעמים על ידיו, הראשונים טמאין והשניים מטהרין את...

ה. הנה בקידושין (ה,ב) מסקינן 'נתן הוא ואמר הוא פשיטא דהוי קידושין, נתנה היא ואמרה היא לא הוי קידושין נתן הוא ואמרה היא ספיקא הוא וחיישינן מדרבנן', ויש לעיין בדין זה מהו החסרון באמירת האשה על אף נתינת הבעל, וברש"י שם פירש דאמרה היא דמי לתקח אשה לאיש ובקרא כתיב 'כי יקח איש אשה', ואכתי יש לעיין מה תוקף יש באמירה במקום נתינת הבעל, ואכן לקמן מיניה (ט,א) הק' בגמ' 'והא לא דמי האי שטרא לשטר זביני, התם מוכר כותב לו שדי מכורה לך הכא בעל כותב בתך מקודשת לי', ואמר רבא התם 'התם מעניינא דקרא דכתיב ומכר...

אשמח לקבל כל הערה פרק ח' – דיני המנורה והכנת הלווים לעבודה המנורה (פסוקים א' – ד') כשראה אהרן את הנשיאים שהביאו קרבנם חלשה דעתו שרצה גם חלק בזה, אמר לו הקב"ה שלך גדול משלהם וציוה את משה להורות לו על הדלקת המנורה. היו מסדרים את פתילות הנרות שיאירו כלפי פנים המנורה, הפוך ממה שבדרך כלל אנשים עושים במנורות שעשויות לתאורה, כדי להדגיש שהמנורה לא נעשית פה לתאורה כי הקב"ה לא צריך אור, אלא זה לעדות וזיכרון. הקב"ה הראה את צורת המנורה למשה באש והורה לו לעשותה ממקשה אחת זהב ושכל חלקיה יהיו מגוש...

וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ ... וַתֵּלֶךְ לִדְרשׁ ... שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ... וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ פירש רש"י "כשהייתה עוברת על פתחי תורה... יעקב רץ... עוברת על פתחי עכו"ם, עשו מפרכס לצאת". רבקה מבולבלת, והלכה לשאול את הצדיקים שם ועבר, הרשע בנה, או צדיק. ענו לה שני גויים בביטנך וכו' ואז נרגעה. וכי מה נרגעה, הרי אחד מהם בוודאי חוטא?! (על זה ענה הגר"ש שבדרון - בחריפות וליצנותא דע"ז - מה שענה...). רציתי לדרוש את הפסוק הנ"ל על ענייני הנפשות הפועלות באדם, וכמה גדולים הסכימו...

א. ב"ק דף סח ע"ב אמר ר' יוחנן גזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם אינן יכולין להקדיש זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו, וכתבו בתוס' (שם ע,א ד"ה אמטלטלין) דלדידן דקי"ל כר' יוחנן דאין בעל הממון יכול להקדיש לפי שאינו ברשותו ה"נ אינו יכול למכור לפי שאי"ז ברשותו, וכן דעת הרא"ש (שם פ"ז סימן ד') ובאמת כן מצינו בהרבה מן הראשונים והפסקים, מאידך הרשב"א (שבועות לג,ב) כתב דד"ז תליא בפלוג' בב"ק (ע,א) דפליגי התם תרי לשני דנהרדעא לעניין הרשאה בדבר שאינו ברשותו אי לא כתבינן אורכתא אמטלטלי כלל או רק על מטלטלי...

בעזהשי"ת בבי מדרשא ד'פורום אוצר התורה' דין הקלף בזמננו מהו קלף ומהו דוכסוסטוס איתא בגמ' (שבת עט:, מנחות לב.) 'הלכה למשה מסיני תפילין על הקלף ומזוזה על דוכסוסטוס, קלף במקום בשר דוכסוסטוס במקום שער', ומסקנת הגמ' בשבת דהא דתפילין על הקלף לעיכובא הוא, ואין נכתבין על גויל או על דוכסוסטוס. וביאור הדבר הוא, דהעור לאחר עיבודו בעפצים, (או בתיקון שאנו עושין, תוס' בשבת שם) נקרא גויל כשהוא שלם, וכותבין עליו במקום שער, ופעמים היו חולקים את העור לשנים דרך עוביו, חלק אחד נקרא קלף, וכותבין עליו לצד...

א] הנה לגבי הפקר עיקרי הדינים הם שההפקר פוטר בתרו''מ כל שהיה ברשות הפקר בין שליש למירוח, דהינו שאם זכה בו קודם מירוח ואז מירחו אינו חיב במעשרות אע''פ שבזמן המירוח היה ברשות הקדש, דין הפטור במעשרות מבואר במעשרות פ''א מ''א[ובפיאה פ''א משנה ו', ובריש תרומות בפ''א מש''ה], ובירושלמי במעשרות שם מבואר שיש ב' מקורות לפטור הפקר מדגנך ולא הפקר ומובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה יצא הפקר שיש לו חלק ונחלה, ומבואר בירושלמי שבעי ב' המקורות כי מדגנך הינו ממעטים רק מה שהוא הפקר בזמן המירוח עצמו,אבל בגונא שזכה...

בגדרי חזקת הגוף ותרתי לרעותא (כתובות דף ט' ע"א) הגמ' אומרת שבעל שבא לבי"ד ואומר שבא על אשתו בביאה ראשונה ונמצא שהיא כבר בעולה הדין הוא שהיא נאסרת עליו ומקשה הגמ' ואמאי ס"ס הוא ספק אם הביאה הייתה תחתיו או לא תחתיו ואת"ל תחתיו ספק אם זה היה ביאה ברצון או ביאה באונס (שהרי רק ביאה ברצון אוסרת) והגמ' תירצה שמיירי שהיה רק ספק אחד וזה קיים בשני אפשרויות א) כשקדשה שהיא הייתה קטנה פחותה מבת ג' (ועיין רש"י ד"ה פחותה) שודאי היה תחתיו והספק אם זה היה באונס או ברצון ב) באשת כהן שנאסרת גם באונס ואז כל...

הגמ' אומרת אמר רב הונא חופה קונה מק"ו בעצם דין חופה יש להקדים שהנה יש במערכת האישות ישנם שני שלבים הקידושין והנישואין שהם שני שלבים שונים עם נפק"מ ביניהם כפי שיבואר ועל חופה ישנו נידון אם הוא הינו יכול ליצור כל אחד מהשלבים הללו והנה זה פשוט לכו"ע שחופה עושה נישואים ופה בסוגיא רב הונא יצא לדון שחופה תעשה קידושין וכאמור מצינו כמה נפק"מ דיניות בין אשה מקודשת לאשה נשואה ואלו הן א) ירושה מצינו בגמ' בכתובות דף פ"ג ע"א שיש מחלוקת תנאים האם הבעל יכול להתנות שהוא לא יירש את אשתו והצד שהוא לא יכול...

בס''ד פרשת צו: האם חובה לומר קורבנות לפני התפילה פתיחה פרשת צו היא חלק מספר ויקרא, הנקרא במסכת מנחות (מה ע''א) גם תורת כהנים, מחמת העובדה שרובו של הספר עוסק בעבודת הקורבנות והמשכן. שניים מהקורבנות המוזכרים בפרשה הבאים על חטא, הם קורבנות החטאת והאשם. מה ההבדל בין הקרבן הנקרא חטאת לקרבן הנקרא אשם, אם שניהם באים כתוצאה מחטא? הרמב''ן (ה, טו) ביאר, שההבדל תלוי באופן החטא. כאשר אדם מביא אשם, משמעות הדבר שמעיקר הדין (דהיינו לולא הקרבן), הוא היה צריך להיאבד ולהיות שומם מהעולם, שכן במקרים רבים עבר...