תוכן מומלץ

וברחקנו ממנו... טוב מאוד! מותנו מחיינו... כמה דברים להלהיב הלבבות לקראת יום מתן תורתינו אשר לקטתי וביארתי בציצין ופרחים- אמונה היהדות על האמונה, ומאמינים אנו באמונה שלימה כי התורה היא חיינו, לא ערך מוסף על החיים אלא הם בעצמם! ננסה בשיטין לחדור אל השיתין, מעמקי הלב העקוב, לְחָיות את הדברים ולקבל את התורה מחדש! כדיוגטמא חדשה... ע"י התורה נעשה אדם אחר! הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה (פרק ג') מביא "בשלשה כתרים נכתרו ישראל, כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות, כתר כהונה זכה בו אהרן שנאמר והיתה לו ולזרעו...

כלים המצופים במתכת בגמרא מבואר שרק כלי מתכות צריכים טבילה, מפני שנלמד מדין כלי מדין – ששם כתוב כסף וזהב. והגמרא מחדשת שגם כלי זכוכית חייבים בטבילה – מפני שאפשר להתיכם ככלי מתכות. ויש לדון מה הדין בכלי חרס שמצופים במתכת, האם הם חייבים בטבילה. ובגמרא עבודה זרה דף עה: איתא, וזה לשון הגמרא: וברש"י שם מבאר, וזה לשונו: היינו שיש ספק בגמרא אם כלי חרס שמצופה במתכת – האם הולכין בתר תחילתו שהוא חרס, או אחר סופו שמצופה במתכת. והגמרא פושטת שכסופו. אמנם התוס' שם אומר, שזה רק כשהכלי מצופה מבפנים...

עצם ההתקרבות להר סיני היא בעלת משמעות ידועה ומפורסמת שאלת העולם, על לשון הפייט (בהגדה של פסח): ותמהו רבים מה היא המשמעות של ההתקרבות להר סיני בלא התורה, והרי לכאורה כל ההגעה להר סיני הייתה על מנת שתינתן לנו התורה, ובלעדיה אין שום משמעות לאותו המאורע, ואם כן מדוע יסד הפייט 'דיינו'? והנה תירוצים רבים נאמרו בקושיא זו, אבל האמת היא כי לא מעצמו דיבר אותו פייט, אלא כבר בחז"ל נתבאר כי עצם ההתקרבות לסיני יש בה משמעות גדולה, וכאשר אמרו במדרש (במדבר רבה יב, ח וראה גם מדרש שה"ש ג, ב): ומבואר...

כלים החייבים בטבילה איתא בגמרא מסכת עבודה זרה דף עה: - וזה לשון הגמרא: מבואר בגמרא כמה כללים לכלים החייבים בטבילה – ונבארם בקיצור, ואחר כך נפרט אחד אחד לפרטיו ודקדוקיו: כלים לקוחים מגוי – בין חדשים ובין ישנים, והגמרא מוכיחה זאת מזה שהפסוק כותב זאת אחרי הליבון – שאז הם כמו כלים חדשים. רק לקוחים ולא שאולים. והטעם, כיוון שנלמד ממעשה דכלי מדין, ושם היה לקיחה לעולם – לכך רק כלים שלקוחים מגוי ולא שאולים לזמן חייבים בטבילה. לגבי כלים שכורים, וכלים שנמצאים אצל ישראל במשכנתא – יבואר לקמן בהרחבה...

בס''ד פרשת במדבר: האם יש משמעות הלכתית לנישואין אזרחיים פתיחה בפרשת השבוע כותבת התורה את שמות בני ישראל, ומספרת (א, יח) שכולם: ''התילדו על משפחותם לבית אבותם''. נחלקו הראשונים בביאור הפסוק: רש''י (שם, ד''ה ויתילדו) ביאר, שכוונת הפסוק שכל אחד מבני ישראל הביא את ספרי היוחסין שלו. הרמב''ן (שם) חלק וסבר, שכוונת התורה לומר שהערב רב לא היה חלק ממניין ישראל. ובלשונו: ''יתילדו על משפחתם לבית אבתם - הביאו ספרי ייחוסיהם ועדי חזקת לידת כל אחד ואחד להתייחס על השבט, לשון רש"י. ואיננו נראה שיהיו...

אינו מוגה כל הצורך, בע"ה בהמשך המאמר יעודכן. תהילים פרק ו – אויבים פנימיים וחיצוניים אפשר להניח שיש אי־אלו אנשים שעוברים בעיניהם על מילות הפרק ומהמהמים תחת שפמפמם המקוצץ משהו כמו: "המ, משהו פה מוכר לי בטקסט הזה. זה קשור אולי לברכת המזון?". המשודרגים יותר אולי כן ידעו להצביע על מיקום המזמור במהלך התפילה, אבל נדיר מאד למצוא מישהו שלא משחרר אנחת־רווחה כשמתברר לו שהיום ט"ו באב, או שיש איזשהו חתן במניין, וכמו שאומרת ההלצה השדופה: לו היה יודע הגוי איזו שמחה יש ליהודי שלא אומר תחנון, מיד היה...

כתב המחבר בשו"ע או"ח סימן ש"מ סעיף א' "אסור ליטול שערו או ציפורניו בין ביד בין בכלי בין לעצמו ובין לאחרים וחייב על שתי שערות". ע"כ. וכתב המג"א ס"ק ב' וז"ל אבל באחת איכא איסורא כמו כל חצי שיעור כנ"ל ופשוט, דלא כעולת שבת". ע"כ. וכתב הפרמ"ג בא"א ס"ק ב'דהיינו מדאורייתא כיון שכתב המג"א כמו בכל חצי שיעור', (וכן הביאו המשנ"ב דכוונתו לחצי שיעור מדאורייתא), ודלא כעולת שבת דס"ל דחצי שיעור אסור רק מדרבנן, ואפילו נוטלו בכלי. והנה הא דבשבת אסור החצי שיעור עכ"פ מדרבנן, מצאנו במתני' שבת צ"ג ע"ב "המוציא...

מקור הדין איתא בגמ' מסכת עבודה זרה דף עה: – וזה לשון הגמרא: היינו שלומדים מהפסוקים לגבי השלל שלקחו ממדין, שכל כלי שלוקחים מבעלות גוי צריך טבילה. טעם הדין מבואר בירושלמי מסכת עבודה זרה פרק ה' הלכה ט"ו, וזה לשון הירושלמי: היינו שטעם הטבילה הוא להוציא את הכלים מטומאת העכו"ם, ולהכניסם לקדושת ישראל. האם זה חיוב מדאורייתא או מדרבנן מפשטות לשון הגמרא, משמע שזה חיוב מדאורייתא כיוון שנלמד מפסוק מפורש. וכך למד רש"י, וזה לשונו שם (ד"ה זוזא דסרבלא): היינו שזה גזירת הכתוב. וכך סוברים גם...

אשמח לקבל כל הערה פרק י״ט – פרה אדומה וטהרת טומאת מת ציווי על הפרה האדומה (פסוקים א' – י"א) ה' מצווה את משה ואהרן שעם ישראל יקנו מכספי מחצית השקל, פרה בת שלוש שנים, אדומה בשלמות, ללא מום, ושלא עלה עליה שום עול. סגן הכהן גדול מוציא את הפרה אל מחוץ למחנה בצד מזרח, אדם אחר שוחט את הפרה מול עיני הסגן, סגן הכהן גדול לוקח בכף ידו מדם הפרה וטובל ומזה באצבעו שבע פעמים לכיוון אהל מועד. אדם אחר שורף מול סגן הכהן גדול את הפרה כולה כולל כל חלקיה – השורף ובגדיו נטמאים וטעונים טבילה והמתנה לערב...

נשתברו קולמוסים רבים על פולמוס התכלת שהתחדש בדורנו. ר"ש מאוסטרופליא כתב שהתכלת נגנז לאחר חורבן הבית ועתיד להתחדש בשנת ת"ר. דבריו מכל מקום אינן מובנים שהרי לכאורה אף שנים רבות אחר החורבן עדיין היה מצוי התכלת, ואף לא הוצע שום זיהוי בשנת ת"ר. אולם דברים אלו הציתו את רצונם של שלמים וכן רבים לתור אחר חלזון התכלת. מאידך, המגיד מדובנא ביאר מדוע איננו מחפשים אחריו כפי שאנו דואגים להשיג ארבעת המינים [צ"ב השייכות] (הו"ד להלן). וחסידי התכלת החדשים והישנים לכל מיניהם נשענו על פוסקים שלכאורה דבריהם...

בענין ברכו בתרא בערבית של שבת מנהג קהילות אשכנז שאין אומרים ברכו בתרא בליל שבת א. מנהג קהילות אשכנז שאין חוזרים ואומרים ברכו בסוף התפילה בתפילות השבת הן בלילה הן ביום. [הנמשכים במנהגם אחר האריז"ל נוהגים לאומרו אחר כל תפילה, וכך מנהג הספרדים וקהילות החסידים בימינו.] ומקור המנהג בדברי השו"ע קל"ג, בשבת ויו"ט אין אומרים ברכו אחר קדיש בתרא. הגה: אפי' במקום שנהגו לאומרו בימות החול, שמא לא היו יחידים בבהכ"נ כשאמרו ברכו, מכל מקום בשבת ויו"ט אין לאומרו, דהכל באין לבהכ"נ קודם ברכו (ב"י בשם ריב"ש)...

זבחים פ"א - סיכום: פרק זה עוסק בדיני פסול של כוונת שלא לשמה. וב' מחשבות שלא לשמה פוסלות. א. שם הקודש והיינו שם הקרבן. ב. שם הבעלים. מבארת המשנה, שכל הזבחים שנזבחו שלא לשמה כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה. הילכך, שאר עבודות הקרבן נמשכות כסדרן, אלא שהבעלים מחויב בקרבן חדש. ומצינו מח' תנאים איזה קרבנות נפסלים במחשבת שלא לשמה. א. שי' ת"ק, הפסח בזמנו והחטאת בכל זמן נפסלים בכוונת שלא לשמה. ב. ר"א מוסיף על ת"ק אף האשם בכל זמן. דיליף לה דמה החטאת באה על חטא, אף האשם בא על חטא, ובגמ'...

בס"ד פרשות בהר בחוקתי: האם יש להעדיף קנייה מיהודי על פני קנייה מגוי פתיחה בפרשת השבוע כותבת התורה, שכאשר אדם מוכר מוצר לעמיתו, אין לו להונות אותו במחיר: ''וְכִֽי־תִמְכְּר֤וּ מִמְכָּר֙ לַעֲמִיתֶ֔ךָ א֥וֹ קָנֹ֖ה מִיַּ֣ד עֲמִיתֶ֑ךָ אַל־תּוֹנ֖וּ אִ֥ישׁ אֶת־אָחִֽיו''. כפי שראינו בעבר (בהר שנה ו'), הגמרא במסכת בבא מציעא (נ ע''א) כותבת, שאונאה נחשבת כזו רק אם המוצר נמכר בשישית יותר ממחירו בשוק (שכן בפחות מסכום זה ישנה מחילה), ושהעסקה בטלה רק אם המוצר נמכר בלמעלה משישית מערכו, אבל אם האונאה הייתה...

בענין מה שקידש שלמה רצפת עזרה לדעת ר'' יהודה (זבחים נט.-ס.) ננסה להעמיד נידון, ובתקוה שבל"נ נצליח להשיג בהירות בכל הפרטים. ומכיוון שלא כל הדברים מבוססים מספיק, יה"ר שלא נכשל בדבר הלכה ח"ו. בגמ' מובאת שיטת רב שמזבח שנפגם נפסלו כל הקרבנות, ומתקשה הגמ' שדין זה נסתר מדברי רב שמזבח פנימי שנעקר מקטירים קטורת במקומו, ומיישבת "מודה רב בדמים". ומשווה זאת הגמ' למחל' רבי יהודה ורבי יוסי לגבי מידות מזבח הנחושת, שמשתלשלת ממנה מחלוקת בפי' הפסוקים ששלמה קידש את רצפת העזרה, האם קידשה למקום להנחת המזבח, או...

אינו מוגה כל הצורך, בהמשך בע"ה המאמר יעודכן. תהילים פרק ה – התפילה ומהותה, ותפילת המלך על מתנגדיו במשך אלפי שנים העולם עמד במצב סטטי למדי. בישלו על אש בתוך אח, כיבסו עם בורית בנהר, נעו ממקום למקום בעזרת הולכי על ארבע, ושאבו ידנית מים מהבארות. מאות ואלפי שנים הסתדרו אנשים בצורה הזו, עד שבמהלך המאה ה־18 ניצנים של התקדמים בצבצו ויצאו לאויר העולם. בהתחלה כל המצאה, כל פיתוח חדש גרר תשומת לב עולמית – עד כמה שהיה אפשר בגבולות הטכנולוגיה, אבל במהלך הזמן הכל הואץ למהירות חסרת מעצורים, ומהלך החיים...

דיני איסור הנאה אחד הנושאים האפורים ביותר בהלכה הוא 'כללי איסורי אכילה והנאה' בכלל ו'דיני איסורי הנאה' בפרט. כמו בהרבה נושאים הלכתיים עמומים ואפורים, אין עמימות נושא זה נובעת מריבוי פרטי דינים או עמקות הנימוקים, אלא אך ורק מחמת שדיניו לא ניתנו בצורה מסודרת ומקיפה במשנה, בגמרא, ובפוסקים, אלא זעיר פה זעיר שם אגב שעסקו באיסור זה או אחר. אם ירצה אדם לבוא ולהקיף את הנושא במשנה בגמרא ובראשונים, ילאה למצוא הפתח, על כן דברי מאמר זה (שהוא כקודמיו חלק מספרי אור חדש[1] - 'הרחבת הבית יוסף', והוא חלק אחד...

בדיני הספיקות לקולא וגדריהם א} מצינו כמה סוגי ספיקות שדינם לקולא ויש לחדד הגדרים וההבדלים ביניהם א- ספק דאוריתא לקולא לדעת הרמב''ם ב- ספק ערלה בחו''ל שהוא לקולא גם להצד דאיסור ערלה בחו''ל הוא הלל''מ [קידושין ל''ח] ג- ספק ממזר שהוא מדאוריתא לקולא [ר''פ עשרה יוחסין בקידושין] ד- ספק דרבנן דלכו''ע הוא לקולא. ב} והנה בדין ערלה מצינו שהיו מאכילים זל''ז והיו מספקי אהדדי בלי לגלות שזה ערלה בחו''ל אפ' בודאי ולא חשו בזה ללפנ''ע, ובר''ן שם ביאר דגם לשיטת הר''מ דמדאוריתא ספיקא לקולא החידוש המיחוד שהיה...

"והיסוד השמיני הוא תורה מן השמים. והוא, שנאמין שכל התורה הזו הנמצאת בידינו היום הזה היא התורה שניתנה למשה, ושהיא כולה מפי הגבורה, כלומר שהגיעה עליו כולה מאת ה' הגעה שקורים אותה על דרך ההשאלה דבור, ואין יודע איכות אותה ההגעה אלא הוא עליו השלום אשר הגיעה אליו, ושהוא במעלת לבלר שקורין לפניו והוא כותב כולה תאריכיה וספוריה ומצותיה, וכך נקרא מחוקק. ואין הבדל בין ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען, ושם אשתו מהיטבאל בת מטרד, או אנכי ה', ושמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, הכל מפי הגבורה והכל תורת ה' תמימה טהורה...

אחרי שאמרתי שהכופרים הם הכי מושחתים שקיימים עלי אדמות, קיבלתי התרשמות מאנשים שתמהו- למה אתה אומר כאלו דברים? איפה מצאת מישהו שהתייחס לכפירה בכזה אופן? אז הבה ונפתח את זה- האם אין לדרוש ק"ו שאם הכופר בטובתו של חבירו סוף כופר בטובתו של מקום (תנחומא שמות מתאר איך זה קרה ב"לייב" אצל פרעה שכפר בטובתו של יוסף), לא כ"ש שהכופר בטובתו של מקום שכופר בטובתו של חבירו?! בואו נלמד עוד קצת את הנושא: ישנה קושיה מפורסמת וכבר נדרש לה מרן הגאון הקדוש רבינו אלחנן וסרמן, מדוע כבר בגיל י"ג בעוד הנער רך בשנים...

בס''ד פרשת אמור: האם מותר לכהנת בהריון להיכנס לבית קברות פתיחה בפרשת השבוע כותבת התורה (כא ,א), שהכהנים מוזהרים מלהיטמא: ''וַיֹּ֤אמֶר יְקֹוָק֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה אֱמֹ֥ר אֶל־הַכֹּהֲנִ֖ים בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֑ן וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם לְנֶ֥פֶשׁ לֹֽא־יִטַּמָּ֖א בְּעַמָּֽיו''. מכך שהתורה חוזרת על הלשון 'אמר' פעמיים ('אמור', 'ואמרת'), דרשו חז''ל בגמרא במסכת יבמות (קיד ע''א), שכשם שעל הכהנים להיזהר מטומאה, כך יש להזהירם שלא יטמאו את הכהנים הקטנים, למרות שאינם בני מצווה. אמנם, האבן עזרא כתב, שעל פי פשט...