בס"ד
ערב פורים תשפ"ו
"לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי"
ימי הפורים בכלל ושבת זכור בפרט הינם קריאה נוקבת ועמוקה אל תודעתנו כעם ישראל, "זכור את אשר עשה לך עמלק", לא כזיכרון היסטורי בלבד, אלא כהתבוננות מתמדת וחדה, מהי נקודת החולשה שבה עמלק נאחז? היכן הקרירות, היכן הרפיון, היכן ה"אשר קרך בדרך"?
עמלק איננו רק אומה, הוא תודעה, הוא קרירות, הוא ציניות כלפי קדושה, הוא אותה מחשבה האומרת, "כחי ועוצם ידי", הוא אותה תחושת ביטחון מדומה, עצמאות מנותקת, ותחושת הנהגה שאין בה צורך בריבונו של עולם.
בימים אלו...