תוכן מומלץ

כתב בספר קצות החשן (סימן קט סעיף קטן א) אחר שהביא את דברי הסמ"ע והש"ך שם "ונראה להביא ראיה דאין הלוקח יכול לסלקו בזוזי אם אינו מסלק לו כפי כל חובו". דעת התוס' שסילוק הוא רק בהעלאה וראייתו היא מדברי התוס' (כתובות דף צא עמוד ב בד"ה מאי פסידא) שביארו שנחלקו רמי בר חמא ורבא אם יכול הלוקח לסלק את המלוה בזוזי, וכתבו "מיהו לרמי בר חמא ניחא, אבל לרבא מנא לן דלמא הא דהוה הכא מצי לסלוקי משום שלא היה רוצה ליקח האפדנא אלא בה' מאות והלוקח רצה לתת אלפא ולכך סילקו אבל היכא דרוצה הבעל חוב ליקח הקרקע באותם...

איתא בספר מטה משה (תלמידו של המהרש"ל) סימן ל"א, בשם ר"י החסיד שרב שרירא גאון ורב האי בנו אמרו, שכל המכוין בעת התחלת "אדון עולם" שהוא שיר נאה ומשובח מובטח לו שתפילתו נשמעת, וכ"כ השל"ה בסדורו "שער השמים", וכתב בעל סידור "שער הרחמים", שתקנו לומר אדון עולם לפני תפילת שחר, כי תפלת השחר אברהם אבינו תקנה, שהיה הראשון שקרא להקב"ה אדון (ברכות ז:) ואמרה קמיה דהגר"א וקלסיה. וזהו נוסח הפיוט: "אדון עולם אשר מלך, בטרם כל יציר נברא: לעת נעשה בחפצו כל, אזי מלך שמו נקרא: ואחרי ככלות הכל, לבדו ימלוך נורא...

הרי"ף בראש השנה דף ז: הביא רק את דברי ר' זירא שצריך שיתכוון השומע והמשמיע, והשמיט את שיטת רבא, וז"ל: משמע שפוסק כר' זירא – שמצוות צריכות כוונה. וכך הבין בעל המאור, והוא חולק על הרי"ף – וסובר שהלכה כרבא שמצוות לא צריכות כוונה, וזה לשונו (בד"ה לפום): היינו שהיה צד לומר שר' זירא לא פליג על רבא כלל, אלא שניהם סבירא ליה שמצוות אינם צריכות כוונה, אלא אך ורק כוונה למעשה – שיתכוון לתקוע בשופר (אמנם הרשב"א כן מבאר כך, ועיין לקמן). אך הבעל המאור דוחה זאת, משום שמרש"י לא משמע כן, ומעוד טעמים...

שבעים שנות גלות בבל - סיפור הדברים בקצרה מאמר זה עוסק פחות בנס פורים אלא בקורות עמנו מחרבן הבית עד בנין הבית השני, כולל תמורות המלכות על ארץ הקודש. הנכתב כאן ייתכן ואינו מדוייק במאת האחוזים, ואשמח מ'קוראי הדורות' לאלפני בינה בתוספת עניין או תיקון טעות, יישר כח. "...כֹה אָמַר יְהוָה כִּי לְפִי מְלֹאת לְבָבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה אֶפְקֹד אֶתְכֶם וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיכֶם אֶת דְּבָרִי הַטּוֹב לְהָשִׁיב אֶתְכֶם אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה" (ירמיה כט י). וכן חזר דניאל (ט ב) "...מִסְפַּר הַשָּׁנִים אֲשֶׁר הָיָה...

הש"ך (בסעיף קטן א) נחלק על הסמ"ע וכתב "אולי נמשך למה שכתב הטור לעיל ריש סימן קט סוף סעיף ב' והרא"ש פרק מי שהיה נשוי[1], וכמ"ש בסמ"ע סוף סימן זה, אבל לפי מה שפסקתי לקמן סימן קט"ו סוף סעיף א' כהרמב"ן והראב"ד ובעל התרומות וריב"ש, א"כ אינו יכול לסלקו עד שיתן לו כל חובו", הרי שדעת הש"ך שאין הלוקח יכול לסלק את המלוה בשווי הקרקע עד שיתן לו כל החוב. דוקא כשטוען כן המלוה והתומים (בסעיף קטן ב) העיר על דברי הש"ך "הבין דסמ"ע מיירי דהמלוה אומר אני אקבל השדה בכל החוב, וזה אינו, דמזה לא איירי כלל וזה...

בס"ד עש"ק יתרו קבלת התורה תשפ"ו אורח חיים למעלה למשכיל - למען סור משאול מטה פרשת השבוע עוסקת במעמד המכונן ביותר בתולדות עמנו, 'מעמד הר סיני', כל תכלית היציאה ממצרים לא הייתה אלא לשם כך כמש"כ "בהוציאך את העם ממצרים, תעבדון את האלקים על ההר הזה" לא היה זה מאורע של התגלות גרידא, אלא תהליך ארוך של הכנה, היטהרות, הצבת גבולות והכנת הכלי שיהיה ראוי לקבלת דבר ה', ימים קודם המעמד נצטוו ישראל להתקדש, לפרוש ולהתכונן, ואף ההר עצמו נתקדש ונאסר במגע, עד שנסתלקה השכינה ממנו. על הפסוק "במשוך היובל המה...

ויהי ממחרת וישב משה לשפוט את העם ויעמד העם על משה מן הבוקר עד הערב וכתב רש"י: מן הבוקר עד הערב. אפשר לומר כן? אלא כל דיין שדן דין אמת לאמיתו אפילו שעה אחת מעלה עליו הכתוב כאילו עוסק בתורה כל היום, וכאילו נעשה שותף לקדוש ברוך הוא במעשה בראשית שנאמר בו ויהי ערב ויהי בוקר. אפשר לומר לא כן? דברי רש"י אלו צריכים ביאור רב, ראשית מה הוא 'אפשר לומר כן' למה אי אפשר לומר כן הלא היו שם שישים ריבוא הגברים לבד מטף והיה הדבר תיכף אחר מתן תורה ולדעת האומרים קודם מתן תורה על כל פנים היה זה בזמן שבוודאי...

בעל דבר אברהם רבי אברהם דובער הכהן כהנא שפירא, בן הגאון ר' זלמן סענדר, וחתן "הגדול ממינסק" ר' ירוחם פרלמן. יריעה, המכוונת זרקור למערכות הכבירות שניהל בעל דבר אברהם בהשכלה וגרורותיה- הציוניים והרפורמים. פ"ג שנה להסתלקותו. מוצאי יום כיפור, תרל"א. ביתו של רבי זלמן סנדר כהנא שפירא בעיירה קוברין. לעולם מפציעה נשמה קדושה, שעתידה להאיר את העולם. שמונים שנה עברו מאז מיתתו בגיא ההריגה של רבי אברהם דובער כהנא שפירא הי"ד, רבה האחרון של קובנא, והדם עודנו רותח. אין ניתן להשלים עם אובדן שכזה, ספר...

במלאות מאה ושלוש שנים להסתלקותו של מרנא גאון הגאונים, רבי שלמה זלמן סנדר כהנא שפירא, בעל חידושי הגרז"ס וראב"ד קריניק, מוגשת בזאת יריעה מרתקת אודות תולדותיו והליכותיו בקודש. בוצין מקטיפיה ידיע- צעירותו של רבינו בשנת תרי"א הפציע אורו של רבינו בבית אביו רבי יענקל'י מוולז'ין בן רבי משה מגזע תרשישים, ממשפחה מיוחסת ובעלת שם. בעיירה נישביז' השוכנת בפלך מינסק. אביו של רבינו שימש תקופה בראשות ישיבה בעיר לידא (אין קשר לישיבת לידא המפורסמת) וזקנו של רבינו ר' משה היה חתנו של מרנא ורבנא הגר"ח מוולז'ין...

האם קידוש על יין מדאורייתא או מדרבנן??? נר חנוכה וקידוש היום מה קודם??? האם חייב בקידוש כשאין לו יין ופת??? מדוע מזכירים זכירת יציאת מצרים בקידוש??? האם חייבים קידוש במקום סעודה??? כיצד ינהג נזיר בקידוש??? האם חייב בקידוש ביום כפור שחל בשבת??? האם קידוש היום מהתורה??? מדוע נקרא קידושא רבה??? האם צריך לטעום מקידושא רבה??? זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ. (שמות כ, ח) הנה מצינו בגמ' בפסחים (קו, א) תנו רבנן, 'זכור את יום השבת לקדשו' זוכרהו על היין, אין לי אלא ביום, בלילה מנין תלמוד לומר...

בס"ד פרשת יתרו - שמועות יתרו איתא בפרשת יתרו פ' י"ח 'וישמע יתרו כהן מדין חתן משה את כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל עמו כי הוציא ידוד את ישראל ממצרים', וברש"י פירש מה שמועה שמע ובא קריעת ים סוף ומלחמת עמלק, ומבואר דיתרו שמע רק את ניסים אלו, ויש להקשות טובא דבתר כן קתני 'ויספר משה לחתנו את כל אשר עשה ידוד לפרעה ולמצרים על אודת ישראל את כל התלאה אשר מצאתם בדרך ויצלם ד', והיינו שמשה סיפר ליתרו שוב את אותם ניסים כפי שכתב רש"י והוא מלחמת עמלק וקריעת ים סוף, ותמוה הא יתרו כבר שמע זאת בתחילה ומדוע...

כתב הרמב"ם (מלוה ולוה פרק יח הלכה ח) "בעל חוב שבא לטרוף אם יש מעות ללוקח יכול לסלקו וליתן לו דמי מה שהוא טורף וחוזר הלוקח ותובע למוכר". וכן כתב השו"ע (חשן משפט סימן קיד סעיף ג) "אם רוצה הלוקח לסלק המלוה במעות הרשות בידו וישאר לו הקרקע ויחזור וישאל מהמוכר מה שפרע למלוה בשבילו". עוד כתב השו"ע (שם סעיף ו) "אם בעל חוב ולוקח באים להוסיף כל אחד על חבירו, נותנים השדה לאותו שמוסיף יותר אם התוספת הוא כנגד כל החוב, אבל אם הלוקח רוצה להוסיף מעט על שומת בית דין ולא יהיה כל החוב פרוע אין שומעין לו"...

מעין הקדמה דיני הסילוק לדעת הסמ"ע כתב הסמ"ע (סימן קיד סעיף קטן ד) "עיין פרישה ודרישה שם כתבתי והוכחתי כלל דין זה דנחלק לג' דינים. והוא, דאם בא הלוקח לסלק המלוה קודם שעשו בית דין שומא והכרזה בשדה זו בשביל המלוה, אזי יכול המלוה לסלקו בדמי שווי השדה אפילו אינו עולה לדמי חובו של המלוה. ואם כבר עשו שומא והכרזה בשביל המלוה, אפילו אם עדיין לא גבהו המלוה, אין הלוקח יכול לסלקו, אא"כ יתן לו הלוקח כל דמי חובו[1]". וכ"כ בשו"ת בעי חיי. ראיות הדרישה ומקור דבריו כפי שעולה ממה שכתב בדרישה (סעיף קטן ו...

"כהן שהרג את הנפש האם רשאי לישא כפיו" איתא בגמ' ברכות [לב:] "אמר רבי יוחנן: כל כהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו, שנאמר ידיכם דמים מלאו", מבואר בגמ' שהפסוק ובפרשכם כפיכם נדרש על נשיאת כפים של הכהנים לברך את ישראל, וכיון שביאר הכתוב את סיבת העלמת עיניו של הקב"ה מפרישת הכפים משום שהידים מלאות דם מבואר מזה שאין נשיאת כפים של שופכי דמים רצויה לפני הקב"ה, וע"ז צריך לעמוד מה הטעם בזה ובאיזה אופנים נאמר דין זה. בטעם הדין הנה בתוס' ביבמות [ז. ד"ה שנאמר] כתבו דהטעם שכהן אינו יכול לישא כפיו הוא משום...

מעשה באישה שצמח לה זקן עבות עקב נטילת תרופות והורמונים, ורצתה להסיר את הזקן מפני הבושה. נשאלת השאלה, האם מותר לה להשחית את זקנה בתער, כלומר, האם איסור השחתת הזקן בתער אמור ב'איש' או ב'זקן של איש', נפ"מ לעבד שמחוייב במצוות כאשה אבל זקנו כשל איש, וכן בסריס שהוא איש אבל זקנו כשל אשה, וממילא נוכל לפשוט את הספק באשה הגברית בשאלתנו. הגמ' (קדושין ל"ה:) לומדת גזירה שווה להתיר לנשים השחתת הזקן "לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית את פאת זקנך - כל שישנו בהשחתה ישנו בהקפה, והני נשי הואיל ולא איתנהו בהשחתה...

בס"ד המזגן שלא עבד – או שכן עבד יש מעשה ידוע, מוכר, אבל משעשע, ואספר אותו, ומי שלא מכיר כדאי לשמור את הסיפור לעת מצוא, אולי איזה שבע ברכות שמכריחים אותך לדבר, אז כדאי לשים כמה סיפורים בארסנל, תמיד טוב שיהיה איזה צידה לדרך, וורט גלובלי וסיפור טוב. אז נצא לדרך, היו פעם באיזה פנימיה שני בחורים בחדר, והיה זה לילה חורפי במיוחד, ובלי לתאר איך חיי ההיגיינה ברוב החדרים בישיבות, כדי לשמור על כבוד המאמר, אבל יש שם עניינים הטעונים שיפור בזה, והמבין יבין... והנה שני הבחורים הנ"ל ישנים להם בחדר...

אשתף אתכם באפשרות חדשה ומרשימה שהתגלתה אצל "העוזר" בסטודיו - אינפוגרפיקה [הצגת מידע בצורה חזותית] - המבוססת על המידע העשיר מאשכולות הפורום ומדור מאמרים. המערכת סורקת את המאמרים, אשכולות, חידות, שאלות, סיפורים וכיו"ב, יוצרת מהם גרפיקה ייחודית ומשדרת את התוכן בצורה ויזואלית ומרשימה שממחישה את המידע בצורה ברורה ומעניינת. כמובן, הוא לא חף מטעויות ולא תמיד הכל מדויק, אך התוצאה היא בהחלט יפה ומעוררת עניין כדי לשתף את חו"ר הפורום! כל אחד מוזמן לבדוק אם המאמר, אשכול שפתח או סיפור שפרסם בפורום...

ברכת הנהנין על יין של מצוה כשאינו שותהו א. "אין אומרים שירה אלא על היין" – הנאת המצווה כעילה לברכה א. יסוד חיוב ברכת הנהנין מסברא בגמרא במסכת ברכות (לה.) מבואר כי חיובו של אדם לברך ברכת הנהנין קודם שיטעום מן המאכל, אינו זקוק למקור מן הכתובים אלא מושתת הוא על הסברא: "שאסור לו לאדם שיהנה מן העולם הזה בלא ברכה". ויש לדון מכוח סברא זו, האם גדר הברכה תלוי דווקא בהנאת הגוף הבאה על ידי אכילה ושתייה, או שמא אף במקום בו האדם מפיק "הנאה רוחנית" על ידי קיום מצווה בחפץ מחפצי העולם הזה, יש לחייבו...

בן סירא לפני שאציע את מרכולתי, אבקש מאד מכל היודע דבר להאיר עינינו בעניין. לא נעשתה כאן חקירה יסודית. בן סירא הוא ספר שחיבר רבי יהושע בן סירא, והיה הוא קדמון מאד [והיו שכתבו שהיה הוא מתקופת הזוגות]. ואם נאמין ל"ספרי חיצונים" - כלשון התשב"ץ (ח"ג סי' רס"ג) שמסתייג מהאגדה דלהלן, הרי שהוא הרבה לפני זה - מתקופת בית ראשון, ומוזכר הוא הרבה בש"ס (חגיגה יג., יבמות סג:, כתובות קי:, ב"ב צח:, ועוד) ובירושלמי (חגיגה פ"ב ה"א) בשם בר סירא. מיהו אותו בן סירא מסופר שם (אלפא ביתא דבן סירא – ספרו השני)...

כותב המלבי"ם "ויש גיבור, ויש איש מלחמה, הגבור מנצח ע"י גבורתו, והאיש מלחמה הוא היודע תכסיסי מלחמה, שמעיקרי תכסיסי המלחמה הוא לרמאות את האויב בתחבולות עד שילכד בפח יקוש" ובשירת הים משבח המשורר ואומר "ה' אִ֣ישׁ מִלְחָמָ֑ה יְקֹוָ֖ק שְׁמֽוֹ", וא"כ הרי שעלינו לבאר מה הם התחבולות ומהי הערמה שנעשתה בטביעת המצרים. כותב המלבי"ם "הנה היה צריך שלא יקרבו מחנה מצרים אל מחנה ישראל טרם נקרע הים ונכנסו ישראל לתוכו, ב] היה צריך שלא יראו המצרים שנקרע הים בנס וישראל נכנסים לתוכו והמים להם חומה מימינם...