תוכן מומלץ

מצות חנוכה מצוה חביבה היא עד מאד מאמר חנוכה תשפ"ו א. בנוסח דעל הנסים אנו אומרים שגזרה מלכות יון הרשעה 'להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך', נוסח זה מלמדנו שכלל גזירות יון הרשעה מתבטאים הם בלשוננו בחלוקה לשתים, 'השכחת התורה', ו'העברה על דת'. חלוקה זו עומדת בפנינו לעיון, דהלא השכחת התורה היא פרט מכלל מיני העברה על דת, ומדוע חולקת היא מקום לעצמה בהודאה דעל הנסים. והנה המצות המעשיות של כל מועד ומועד, מלמדות אותנו על תוכנו ומהותו של היום, איזה חלק בנשמותינו בא המועד להאיר, אם זה את הגאולה...

ניצחונם של בני חשמונאי בעיר הגדולה אנטוכיא אחרי מלחמתם של בני חשמונאי בעיר עכו, וגירוש חיילי יָוָן מארצנו, כמובא לעיל [בפרק י"ג], פנו בני חשמונאי משם להילחם ביוונים בתוך ארצם בעיר הגדולה אנטוכיא, מקום מושבו של אנטיוכוס המלך, והכניעו את היוונים שבתוכה, וחזרו אל ירושלים עטורי ניצחון. ובמדרש 'מעשה חנוכה' הארוך משמע, שמלחמה זו היתה לאחר מעשה יהודית ואליפרונוס שהובא לעיל וכך מסופר שם בקצרה 'וְעָשָׂה לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תְּשׁוּעָה גְּדוֹלָה, וְשָׁמְעוּ בַּת קוֹל מִבֵּית קָדְשֵׁי...

מאי חנוכה דתנו רבנן וכו': ותמוה מדוע לא הוזכר או הוקבע הנס אף על הניצחון, ומדוע יש התייחסות רק למציאת הפך ונס השמן. ועוד יש להקשות והקושיא מפורסמת, מהו שכתבה הגמ' שם לשנה אחרת קבעום, מדוע לא באותה שנה כשנמצאים בתוך הנס קבעו אותו גם לשנה הבאה ומדוע חיכו עד שנה שאחרי. והתירוץ על שאלה ב' הוא שלא כל נס ראוי לקבוע אותו כחג לדורות, ורק נס שלשנה אחרת ראו החכמים שהשפעת הנס מתעורר גם באותה שנה, הבינו שהשפעת הנס תחזור בכל שנה ולכן קבעו אותו כחג להודות על הנס ולהתעורר בתוכן הנס שנעשה. וממילא הוא...

מתתיה ובניו התחננו לפני ה' במצפה בשעה שכבש בגירס הרשע עם חיילותיו את עיר הקודש, לא היו מתתיה ובניו שם אלא מחוצה לה, ושם שמעו על כך שהעיר ירושלים נפלה ביד האויבים, וכן שמעו על ריבוי האויבים שאין שום דרך לנצח אותם בדרך הטבע, וידעו שאין להם אלא לישא עיניהם למרומים ולבקש רחמים מאת האלקים אשר בשמים. וכמסופר במגילת בית חשמונאי (מגי' אנטיוכוס מט-נ): וְכַאֲשֶׁר שָׁמְעוּ חֲמִשָּׁה בְּנֵי מַתִּתְיָה עָמְדוּ וְהָלְכוּ לְמִצְפֵּה [גִּלְעָד1] בַּמָּקוֹם שֶׁהָיְתָה לָהֶם יְשׁוּעָה בִּימֵי שְׁמוּאֵל...

קשר של תפילין (סימן ל"ב סעיף נ"ב) תוכן הדברים א. ההלכה ניתנה על קשר בצורה מסוימת, וקשר אחר פסול. ב. בדברי כל מדריכי עשיית הקשר יוצא הקשר המרובע. -עוד משמעויות לזה בראשונים. ג. בהלכה למשה מסיני לא הוזכר שם דלי"ת. ד. ומכל מקום בתורת הדרש רמז וסוד קישרו זאת לדלי"ת, מיהו בהם גמישות הדימויים רחבה יותר. ה. נהירין שבילי דדוחקא. ו. כתב עברי. ז. נידון מרובע דלי"ת או מרובע רי"ש. ח. פלוגתת המהרי"ל והתרומת הדשן בזה. ט. דעת שאר רבותינו בזה. א. ההלכה ניתנה על קשר בצורה מסוימת וקשר אחר פסול...

כבתה אין זקוק לה – מדוע לא ידליק שוב מפני החשד? איתא בגמ׳ שבת כ״ג ״כבתה אין זקוק לה״ וכן נפסק בשו״ע סי׳ תרע״ג ס״ב ״הדלקה עושה מצווה לפיכך אם כבתה קודם שעבר זמנה אין זקוק לה״ הקשו הרבה מהאחרונים מהגמ׳ שם שחצר שיש לה ב׳ פתחים צריך להדליק בשניהם מפני החשד, ונפסק בשו״ע בסי׳ תרע״א ס״ח, והיינו שלא יאמרו העוברים ושבים שלא הדליק כלל, וא״כ גם אם נאמר שכבתה מדינא אין זקוק לה שהרי כבר קיים המצווה, מ״מ למה שלא ידליק שוב מפני החשד? והנה, עצם הדין הזה שיש להדליק מפני החשד הוא תמוה ואינו מובן, אם אדם...

עצתו של בגירס הרשע לאנטיוכוס כאשר שמע אנטיוכוס המלך[1] את תוצאות המלחמה עם בגירס משנהו, בו נוצח בגירס על ידי יוחנן ואחיו וכל צבאו התפזר, כמובא לעיל [בפרק ח'], לא השית את לבו לדעת כי ה' נלחם לבני ישראל עם קרובו, וחשב כי אך מפלה טבעית היתה זאת, וכאילו היו בני חשמונאי מלומדי מלחמה מנעוריהם, וכוח הצבא ששלח מתחילה עם בגירס לא היה גדול דיו, ולא נותר לו אלא להרבות חיל ולהעצים את כוחם, ואז יוכל להילחם בבני חשמונאי ולהכניע את בני ישראל תחת ידו כבתחילה. וכך מסופר במגילת בית חשמונאי (מגי' אנטיוכוס...

א הנה בטור ובשו"ע כ' [סימן תרעא סעיף ב] בזה"ל "כמה נרות מדליק בלילה הראשון מדליק אחד, מכאן ואילך מוסיף והולך אחד בכל לילה עד שבליל האחרון יהיו שמונה, ואפילו אם רבים בני הבית לא ידליקו יותר". והק' על לשונם באבי עזרי, שבדבריהם כלל לא ביאורו שישנו עיקר המצוה שהוא נר אחד וישנו הידור של הוספה לפי מנין הימים, ומדוע לא ביארו זאת כפי שביאר ברמב"ם וז"ל "מצותה שיהיה כל בית ובית מדליק נר אחד" וכו'. "והמהדר את המצוה מדליק נרות כמנין אנשי הבית נר לכל אחד ואחד בין אנשים בין נשים. והמהדר יותר על זה ועושה...

הלל דחנוכה מהות ההלל בחנוכה הנה מבואר בגמ' בערכין י. דאמר ר"י משום ר"ש בר יהוצדק יח' ימים שהיחיד גומר בהם את ההלל שמונה ימי החג ושמונה ימי חנוכה וכו', ונפסק בשו"ע סי' תרפג' ס"א "כל שמונת ימי חנוכה גומרין את ההלל", וטעם ההלל בחנוכה כתב הב"י: א) כתב השבלי הלקט (קעד) שהטעם משום דחלוק בנרותיו כל יום חלוק משלפניו הרי הוא כחג שחלוק בקורבנתיו, ב) ועוד טעם אחר לפי שהנס נתחדש בכל יום ג) ועוד שהרי קוראים בנשיאים ובכל יום נשיא שלו חלוק משל חבירו א"כ כל נשיא צריך לגמור ההלל על קורבנתיו ואין ראוי לחדש...

בדיני אכסנאי בנר חנוכה בטעם דאכסנאי חייב בנר חנוכה והנפק"מ איתא בגמ' [שבת כג.] "אמר רב ששת אכסנאי חייב בנר חנוכה, אמר ר' זירא מריש כי הוינא בי רב משתתפנא בפריטי בהדי אושפיזא, בתר דנסיבי איתתא אמינא השתא ודאי לא צריכנא דקא דליקי עלי בגו ביתאי עכ"ל, מבואר בגמ' שר' זירא אמר שכשלמד בישיבה בהיותו בחור והתארח באכסניא יצא יד"ח הדלקת נר חנוכה במה ששילם כמה פרוטות לבעל הבית כדי להשתתף בהדלקתו, אבל לאחר שהתחתן והיה מגיע ללמוד בישיבה חוץ לביתו לא היה צריך להשתתף עם בעל האכסניא בה לן באותו זמן כי יצא...

"נשים בנר חנוכה" כתב הרמב"ם הלכות חנוכה פ"ד ה"א וז"ל: כמה נרות הוא מדליק בחנוכה מצותה שיהיה כל בית ובית מדליק נר אחד בין שהיו אנשי הבית מרובים בין שלא היו אלא בן אדם אחד, והמהדר את המצוה מדליק נרות כמנין אנשי הבית נר לכל אחד ואחד "בין אנשים ובין נשים" וכו' עיי''ש, ומבואר בדברי הרמב"ם שגם נשים חייבות במצות חנוכה, ובאמת דין זה מוזכר בגמ' שבת כה. אשה ודאי מדליקה דאמר ריב''ל נשים חייבות בנר חנוכה שאף הן היו באותו הנס, ופירש''י שגזרו היוונים על כל בתולות הנשואות להיבעל לטפסר תחילה ועל יד אשה...

הדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת האם מברכים על ההדלקה בבית הכנסת כתב הריב"ש בתשובותיו (סימן קי"א), וזה לשונו: היינו שס"ל שצריך לברך על ההדלקה בבית הכנסת, ואין זה ברכה לבטלה – כי מברכים על מנהג, חוץ מאשר מנהג קל. וכן פסק המחבר בשולחן ערוך שצריך לברך, וזה לשונו (סימן תרע"א סעיף ז'): ולכאורה תמוה, דהנה הראיה של הריב"ש שמברכים על המנהג הוא מהלל בראש חודש, ושם פסק המחבר כדעת הרמב"ם שאין מברכים, הרי שהמחבר אוחז שאין לברך על מנהג, ומה נשתנה מנהג הדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת שכן מברכים עליו. וכך...

מלחמת אליפורני ומעשה יהודית ע"פ 'מגילת יהודית' בידי הגויים מצוי ספר בשפה היוונית ששמו 'מגילת יהודית', ובו מסופר אודות הריגתו של אליפורני השר ביד האשה 'יהודית', ויש מהראשונים שהעתיקו או ציטטו מתוך ספר זה, ונראה כי היתה קבלה בידם שסיפור זה אכן קרה, ומדובר במלחמה שהיתה בימי החשמונאים, ו'אליפורני' זה היה ממלכי היוונים[1]. וכך מסופר שם: אֶלִיפוֹרְנֵי קִבֵּץ מֵאָה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף אִישׁ גִּבּוֹרֵי מִלְחָמָה, וְעֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף בַּעֲלֵי חִצִּים, וּגְמַלִּים נָשְׂאוּ מְזוֹנוֹת עַד אֵין...

האור והחושך הפיקח והעיוור חכמת התורה דומה לאולם של תצוגת חפצים רבים ומגוונים שיובאו מרחוק מחוץ לשביל החלב, עם מערכות מושגים אחרות, ומי שמגיע לאולם כשיש אור, וגם כושר הראיה שלו טוב, אזי הוא מתקדם במהירות רבה מחפץ לחפץ ומבין את כלליהם ודרכי פעולותיהם. ומי שמגיע כשיש חושך, אזי הוא מתחיל למשש את החפץ הראשון, ומנסה להתחיל להבין מה טיבו, או שבכלל אין אפשרות להבינו בלי אור, או שלאחר יגיעה של שעות ארוכות אפשר לקבל איכשהוא רושם במאי עסקינן, מה זה? למה זה? איך ומתי זה עובד? וכך הוא עובר למשש את החפץ...

תורה שבעל פה מול תורה שבכתב: מדוע נותר נס חנוכה 'בעל פה' בלבד בטעם שלא שנה רבינו הקדוש נס חנוכה במשנה חלק ב דרכו של הבית יוסף: 'לא ניתנה להיסדר' מצאתי דברים חדשים ממרן הבית יוסף (קטעים חדשים לספר מגיד מישרים, נדפס בצפונות גליון ו' עמ' פ"ו) דכתב: וענין חנוכה אע"פ שהראהו הקב"ה בסיני, לא ניתן ליסדה בכלל המשנה, לפי שהיה אחר שנחתם החזון, ע"כ. ולכאורה נראה ביאור כוונתו עפ"י דברי הגמ' (יומא כט.) שנס חנוכה לא ניתן להכתב, משום שהתרחש בזמן שכבר נחתמה תקופת הנביאים. אמנם התוס' במגילה (ז. בד"ה נאמרה)...

הדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת מקור המנהג האזכור הראשון למנהג הדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת נמצא בתשובת הגאונים ("תשובות הגאונים החדשות" סימן קע"ז). בתשובה זה מוזכר כמנהג פשוט ומקובל והתשובה דנה כמה נרות צריך להדליק. אך כפי שנראה אין זה פשוט, ויש מרבותינו הראשונים שהתנגדו למנהג זה, ומאידך יש שהסבירו ונתנו טעם למה אנו נוהגים כן. ההתנגדות למנהג השיבלי הלקט כותב בסימן קפ"ה, וז"ל: היינו שמביא המנהג להדליק נרות חנוכה בבית הכנסת, ואומר שכך נהגו גם הם. אך אחיו נמנע מלעשות כן מפני שלא רצה לברך...

דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות וברש"י מהמדרש למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים לפי שכשראה אהרון חנוכת הנשיאים חלשה אז דעתו שלא היה עמהם בחנוכה לא הוא ולא שבטו אמר לו הקב"ה חייך שלך גדולה משלהם שאתה מדליק ומטיב את הנרות וברמב"ן מהמדרש אמר לו הקב"ה למשה לך אמור לאהרן אל תתירא לגדולה מזאת אתה מוכן הקרבנות כל זמן שבית המקדש קיים הן נוהגים אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו וכל הברכות שנתתי לך לברך את בני אינן בטלין לעולם והנה דבר ידוע שכשאין...

הכלה עוררה את אחיה לצאת למלחמה במדרשי חנוכה השונים[1] מסופר סיפור זה ביתר הרחבה, ושם נאמר שכאשר נודע לחשמונאי שההגמון בא לטמאה, היה סבור שאין למסור את הנפש להילחם עמם על כך[2], אבל הכלה החליטה שלא תסכים לכך בשום אופן, ועוררה את אחיה למסור נפשם עליה, וכן עשו. וכך מסופר במדרש 'מעשה חנוכה' הארוך: וְנָהֲגוּ בְּדָבָר זֶה שָׁלֹשׁ שָׁנִים וּשְׁמוֹנָה חֲדָשִׁים, עַד שֶׁבָּא מַעֲשֶׂה שֶׁל בַּת מַתִּתְיָהוּ כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁנִּשֵּׂאת לְבֶן חַשְׁמוֹנַאי, וְאֶלְעָזָר הָיָה שְׁמוֹ. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ...

בס"ד הגמ' בשבת (כא:) דורשת את הפסוק "וישליכו אותו הבורה והבור ריק אין בו מים", ממשמע שנאמר והבור ריק איני יודע שאין בו מים, אלא מה תלמוד לומר אין בו מים, מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו. והזוהר בפרשת כי תצא (רעט.) כ' וז"ל, גלותא רביעאה תהום רבה חלל דאגוזא, והאי איהו (בראשית א) וחשך על פני תהום, ואתקרי בור דנפל שמה שור, דא דכתיב ביוסף (דברים לג) בכור שורו הדר לו, דאתמר ביה (בראשית לז) וישליכו אותו הבורה נוקבא בישא, והבור ריק דבורא רק בלא תורה, אבל נחשים ועקרבים יש בו, ודא גלותא רביעאה...

אחרי שהבנו היטב במאמר הקודם את הזיוף הגדול שמבצבץ מתחת לעדינותו הממכרת של "יפת" ואיך שכל מחשבותיו נתונות לדבר אחד, האדרת עצמו. רצונו אחד ויחיד, תיקון עצמו לצורך עצמו, הוא אינו רואה את המרחב המתוקן אלא את היחיד האציל. זה שחכמתו מרובה ממעשיו, וגאוותו שחקים. במאמר זה אנו נסקור את חלקו של "שם", שם שמביא לעולם את בשורת התיקון של הקב"ה], כל מהותו של שם היא ליצוק תוכן ליופי של יפת. יפת ראה רק את עצמו, ופועל בשליחות עצמו. לעומתו שם רואה את שם ה', כפי שנכדו אברהם אבינו ע"ה עתיק לקרוא בשם ה' בפי כל...