תוכן מומלץ

בור של שני שותפים על מי רמיא חובת הכיסוי איתא במתני' "בור של שני שותפין עבר עליו הראשון ולא כסהו השני ולא כסהו השני חייב" ובגמ' "וראשון מאימת מיפטר רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו משמיה דרבה בר בר חנה דאמר משמיה דרבי מני חד אמר משמניחו משתמש וחד אמר משימסור לו דליו" וכותב רש"י דלהכי במתני' קתני דהשני חייב משום דאיירי בשהניחו משתמש, ומשמע מדבריו דאי לא הניחו משתמש שניהם חייבים וזה מבואר בגמ' דף נ"ב דאיתא במתני' "כסהו הראשון ובא השני ומצאו מגולה השני חייב" ובגמ' "ראשון עד אימת מיפטר רב אמר עד שידע...

עבור מה באה אריכות גלותנו בביאור אריכות הגלות נאמרו במפרשים כמה וכמה פרושים לזה. היום אם בקולו תשמעו איתא בגמ' בסנהדרין (צ"ח ע"א) רבי יהושע בן לוי אשכח לאליהו, דהוי קיימי אפיתחא דמערתא דרבי שמעון בן יוחאי, אמר ליהאתינא לעלמא דאתי אמר ליהאם ירצה אדון הזה. אמר רבי יהושע בן לוישנים ראיתי וקול שלשה שמעתי. אמר ליהאימת אתי משיח אמר ליהזיל שייליה לדידיה. והיכא יתיב אפיתחא דרומי. ומאי סימניה יתיב ביני עניי סובלי חלאים, וכולן שרו ואסירי בחד זימנא, איהו שרי חד ואסיר חד. אמרדילמא מבעינא, דלא איעכב. אזל...

בילפותא דבהמה בבהמה - ובאיסור אבר היוצא מוקדש ללומדי הדף היומי בעיון מתני' "בהמה המקשה לילד והוציא העובר את ידו והחזירו מותר באכילה, הוציא את ראשו אע"פ שהחזירו הרי זה כילוד, חותך עובר שבמעיה מותר באכילה, מהטחול ומן הכליות אסור באכילה, זה הכלל כל דבר שגופה אסור שאינו גופה מותר." ובגמ' מוקי רב והחזירו מותר באכילה רק על העובר, דהאבר אסור דבשר בשדה טריפה לא תאכלו, ומה דבעי החזירו רק להתיר מקום חתך באכילה, ור' יוחנן אמר דמותר באכילה קאי גם על האבר, דכל שהחזיר מותר, מדפירט לך הכתוב גבי חטאת דאי...

שנינו בגמ' בקידושין (ל"ט ע"ב) וכל היכא דקביע היזיקא לא סמכינן אניסא, דכתיב ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני, ע"כ. והנה התם איירי לגבי שלוחי מצוה שאינם רשאים לסמוך על הנס, אך נראה פשוט דבמקום שלא שכיחה הזקא רשאי לסמוך על הנס, אמנם יש זמנים ומקומות שאדם לעשות מעשה ולסמוך על הנס שיעה עמו השי"ת. א' כתב הגר"ח שמואלביץ (שיחות מוסר מהדו"ח מאמר ה') דדווקא מי שהולך רק על מנת שיעשו לו נס אינו ניצל, אך אם מוכן ללכת אפילו לא יעשו לו נס, אף אם בפועל אסור ללכת אלא על מנת להינצל, והוא באמת הולך על מנת...

אנו עומדים עתה בימי בין המצרים, ימים בהם אנו מתאבלים על צער החורבן, ועל גלות השכינה, ואמרו חז"ל כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בבניינה, אבל בכדי שנוכל להתאבל ולהצטער על החסרון הגדול צריך לדעת, מה נחסר מאיתנו, אנו כבר כמעט 2,000 שנה אחרי החורבן, ואיך יוכל בן דורנו להשיג ולתפוס בשכלו את החסר הגדול שיש לנו בחיינו, הנה כבר ידוע הסיפור של ירמיהו הנביא ואפלטון שראהו אפלטון איך שבוכה על בית המקדש שנחרב, ושאלו מדוע הוא בוכה על עצים ואבנים, ענה לו את כל הכוח שיש בי שאבתי מן המקום הזה, וכן כל יהודי...

בס''ד פרשות מטות - מסעי: כיצד הגיעו הקרי והכתיב לתנ''ך פתיחה בפרשת השבוע כותבת התורה, שה' אמר למשה שלאחר נקמתו במדיין ילך לבית עולמו: ''נְקֹ֗ם נִקְמַת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל מֵאֵ֖ת הַמִּדְיָנִ֑ים אַחַ֖ר תֵּאָסֵ֥ף אֶל־עַמֶּֽיךָ''. הגמרא במסכת נדרים (לז ע''ב) כותבת, שהפסוק יכול היה לומר 'ותאסף אל עמיך', ולא היה צריך לומר 'אחר תאסף'. אלא, שעיטורי סופרים, דהיינו הדרך בה נכתב הפסוק בצורה יותר נאה, גם היא חלק מכללי כתיבת התורה. בנוסף לעיטור הסופרים, מציינת הגמרא גם את תופעת הקרי והכתיב, שגם היא...

ביאור הגמרא בילפותא "דתניא: שארו זה האב, מלמד שהאב קודם לאחין; יכול יהא קודם לבן ת"ל: הקרוב - קרוב קרוב קודם" (בבא בתרא דף קח עמוד ב). ומקשה הגמרא (בדף קט עמוד א) נקדים את האב אף לבת "אימא: שארו זה האב, מלמד שהאב קודם לבת; יכול יקדים לבן ת"ל: הקרוב - קרוב קרוב קודם", ומיישבת הגמרא "כיון דלענין יבום - בן ובת כי הדדי נינהו, לענין נחלה נמי בן ובת כי הדדי נינהו". שוב מקשה הגמרא, נאחר את האב ונאמר שאינו קודם אלא לאחי האב "אימא: שארו זה האב, מלמד שהאב קודם לאחי האב; יכול יקדים לאחין תלמוד לומר...

המשנה במכות דף ב ע"א: "כיצד העדים נעשים זוממין : מעידין אנו באיש פלוני שהוא בן גרושה או בן חלוצה, אין אומרים יעשה זה בן גרושה או בן חלוצה תחתיו אלא לוקה ארבעים...". טעם הדין מוסבר בגמ': "דאמר קרא 'ועשיתם לו כאשר זמם' - לו ולא לזרעו" - בן גרושה נפסל, ופסולו עובר לזרעו אחריו. מכח הפסוק לא ניתן להעביר פסול זה לבני העדים, ולכן גם הם אינם נפסלים. ואם תאמר: "ולפסלוהו לדידיה ולא ליפסלו לזרעיה?" עונה הגמרא: "בעינן 'כאשר זמם לעשות' וליכא " - פסילת העדים ללא בניהם איננה מהווה קיום מלא של 'כאשר...

וְאֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל תְּדַבֵּ֣ר לֵאמֹ֑ר אִ֣ישׁ כִּֽי־יָמ֗וּת וּבֵן֙ אֵ֣ין ל֔וֹ וְהַֽעֲבַרְתֶּ֥ם אֶת־נַחֲלָת֖וֹ לְבִתּֽוֹ: וְאִם־אֵ֥ין ל֖וֹ בַּ֑ת וּנְתַתֶּ֥ם אֶת־נַחֲלָת֖וֹ לְאֶחָֽיו: וְאִם־אֵ֥ין ל֖וֹ אַחִ֑ים וּנְתַתֶּ֥ם אֶת־נַחֲלָת֖וֹ לַאֲחֵ֥י אָבִֽיו: וְאִם־אֵ֣ין אַחִים֘ לְאָבִיו֒ וּנְתַתֶּ֣ם אֶת־נַחֲלָת֗וֹ לִשְׁאֵר֞וֹ הַקָּרֹ֥ב אֵלָ֛יו מִמִּשְׁפַּחְתּ֖וֹ וְיָרַ֣שׁ אֹתָ֑הּ סדר הנחלה העולה מפשט הפסוקים הוא בן בת אחים אחי האב שארו הקרוב אליו ממשפחתו ולפי סדר זה עולה מאליה תמיהה עצומה...

ביאור ענין חיסורי מחסרא והכי קתני מצינו בגמ' פעמים רבות שהגמ' מקשה על דברי המשנה, ומתרצת שיש טעות בגירסה במשנה ועל יש לתקן במשנה, ולשון הגמ' בכהאי גוונא 'חסורי מחסרא והכי קתני'. וקשה מפני מה רבינו הקדוש חיסר במשנה, אמאי לא יכול היה לכתוב את המשנה בשלימות ובגרסה נכונה ללא טעויות, עד שנזקקו בגמ' לדון בדברי המשנה ולתקנה כיאות, ולשון השל"ה (תורה שבע"פ כללי התלמוד כלל ל') ידוע שהדבר השלם הוא אשר לא יקבל לא תוספות ולא חסרון, ותורתינו היא תמימה, ואם כן איך אומר על המשנה שהיא חסרה. וצ"ע. משנה לא...

איך מתאבלים על חסרון המקדש: הנביא ירמיה מתאונן, "ציון היא אין דורש לה" ובגמ' בסוכה [מא:] מכלל דבעיא דרישה, וע"כ אומרת הגמ', כך, הדין הוא שמדאו' בעי ליטול ד' מינים במקדש כל הימים ובמדינה ביום הראשון, משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי, שיהא לולב ניטל במדינה שבעה זכר למקדש, ולכאו' אם העניין הוא מדרישת המקדש, קשה מדוע הלכה זו לא מוזכרת בהל' ט' באב? הרי שם מוזכר, הרבה דברים שעושים זכר למקדש, כגון לא יסוד את ביתו בסיד זכר למקדש, שמיעת מוזיקה וכו' ואם כל הנטילה זה זכר למקדש, מדוע זה לא...

ו' סיון ב' אלפים תמ"ח הוא היום אשר בו ניתנה התורה הקדושה, כל העם רואים את הקולות ואת הלפידים, כולם ללא יוצא מן הכלל כמ"ש חז"ל שכל דורות העתידים היו במעמד גדול ונעלה זה, הנה בתפילת שב"ק אנו אומרים ישמח משה במתנת חלקו וכו' כליל תפארת בראשו נתת לו בעמדו לפניך על הר סיני ושני לוחות אבנים הוריד בידו וכתוב בהם שמירת שבת וכו'. וידוע שלנפש ישנם ג' לבושים והם מחשבה דיבור ומעשה, וכן בכל מצוה יש ג' חלקים אלו, וצריך להשלים המצוה בכל החלקים הנ"ל, בחלק המעשה של מצוה זו נכללים כל ההכנות לשב"ק, בקניית...

לדמותה של קנאות לשם שמים – שורשי לשון הקודש ח"ג במאמר זה ננסה לבאר ולעמוד על שורש ענין הקנאות, ולעמוד על הטעם שזכה פנחס ל'ברית שלום' מאת ה' על שקנא קנאתו לה', ויתבארו הדברים מתוך הבנת שורש המילה קנאה, ושייכותה אל השורש קנין, ועוד כמה ענינים השייכים בזה. שכרו של פנחס – שהוא קיים לעולם אחר שקנא פנחס לה', והרג את זמרי על דבר כזבי בת צור, אמר ה' (במדבר כה, יא-יג): ואמרו חז"ל (במדב"ר כא, ג): וכוונת דברי חז"ל מבוארת על פי דבריהם בילקו"ש (ריש פנחס, וכן משמעות סתימת הילקוט ביהושע רמז טו, ופרקי...

בפרשתנו, מול סערת המחלוקת של קרח ועדתו, מציב משה רבנו מענה שעל פניו נראה תמוה. לתביעתם הגורפת של קרח – "כי כל העדה כולם קדושים... ומדוע תתנשאו", משיב משה: "בֹּקֶר וְיֹדַע ה' אֶת אֲשֶׁר לוֹ וְאֶת הַקָּדוֹשׁ וְהִקְרִיב אֵלָיו". רש"י על אתר מפרש את כוונת משה באמצעות משל : "גבולות קבע הקדוש ברוך הוא בעולמו יכולים אתם להפוך בוקר לערב?", כלומר כשם שאי אתה יכול לעשות בוקר לילה והלילה יום, כך אי אתה יכול לבטל את כהונתו של אהרן. תשובה זו טעונה ביאור עמוק. כיצד חלוקת היום והלילה, שהיא גזירת טבע...

בס"ד הייסורים הניתנים לאדם בעוה"ז נאמר במגילת קהלת (פ"ז) ג' פסוקים (ב-ד) א "טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה, באשר הוא סוף האדם למות. והחי ייתן אל ליבו". ב "טוב כעס משחוק. כי רוע הפנים ייטב לב". ג "לב חכמים בבית אבל, ולב כסילים בבית שמחה". וקשה: א. שפסוק א מדבר בעניין אבל, שעדיף מבית משתה.ומאידך: פסוק ב מדבר בעניין ש"טוב כעס משחוק". ופירש"י בעניין מידת הדין שרודפת אחר האדם, והוא היסורים. ומה הקשר? ב. שפסוק א מדבר בעניין אבל, ופסוק ג מדבר שוב פעם בעניין אבל. ומה הכפילות? אלא נראה...

כתב המג"א בסי' קכ"ג ס"ק א': ג' פסיעות. עבב"י שכתב הרבה טעמים ועוד שמעתי טעם דבזכות ג' פסיעות זכה נ"נ להחריב ב"ה ולכן אנו פוסעים ג' פסיעות ומתפללין שיבנה ב"ה, ובאמ' בגמרא אית' ד' פסיעו' וברב' ש"ה דף ד' איתא ג' פסיעות וכ"ה בזוהר מקץ ע' תמ"ז ופשוטו של דבר פוסע לאחריו כעבד הנפט' מרבו: ונ"ל להעיר מדיוק דבריו שזה"ע של ההליכה לאחור, שכוונתה להחזיר "כביכול" את מה שנעשה ע"י נבוכדנצר שפסע ג' פסיעות קדימה, לכן אנחנו הולכים ג' פסיעות אחורה ומתפללים על בניין הבית השלישי, כדי להחזיר "כביכול" את הפסיעות...

בס"ד שיטת התורה כוללת כל השיטות שבעולם דורנו זה התברך בשיטות רבות בבניית וריפוי נפש האדם, וזה דבר יפה ונחמד. אולם בעקבות כך נוצר מן הרגשה שח"ו חסר בתורה את הדרך בבריאות הנפש, ומחמת כך לא מנסים לדלות זאת מתוך התורה, כאילו אין קשר בין התורה לנפש האדם. והרי ידוע ממקומות רבים בתורה, בחז"ל, במוסר ובחסידות, שהתורה אינה חכמה בלבד, אלא חיים. הן במה שיש בה הרבה דרכים להשכיל ולהבין דרכי חיים והן בהשפעה הסגולית בעצם לימודה. ויותר מכך מבואר בזהר (ויקרא יב ע"א )(ע"ז ג.,ה. ושבת פח.), עה"פ "אם לא בריתי...

אשמח לכל הערה ודירוג פרק ל״ג – מסעי בני ישראל רשימת ארבעים ושניים מסעות (פסוקים א' – מ״ט) התורה מפרטת את ארבעים ושניים המסעות שנסעו בני ישראל, משה כתב את המסעות לאורך כל הארבעים שנה וסיכם אותם פה על פי ה' עם ישראל יצא לדרכו כעם ממצרים בט"ו ניסן בשנת ב' אלפים תמ"ח לאחר שכולם התקבצו ברעמסס יום אחרי שהקריבו את קרבן הפסח, בזמן שהם יצאו מצרים היו עסוקים בלהתאבל על הבכורות והאלהים שלהם. רשימת המסעות היא: אל רעמסס אל סכת אל אתם שנמצאת בתחילת המדבר אל פי החירת שנמצא מול הע"ז האחרונה של מצרים...

אשמח לכל הערה ודירוג פרשת מטות המשך פרק ל' – דיני נדרים ושבועות נדרי איש ואישה (פסוקים ב' – י"ז) איש מגיל 13 שנשבע שבועה או נדר נדר חייב לקיים אותו, שבועה זה כשאדם נשבע שהוא יעשה או לא יעשה משהו. נדר זה כשאדם מדיר חפץ שממנו הוא לא יהנה, ואפשר לעשות את זה גם בתנאי, שאם יקרה משהו או שאם הוא יעשה משהו החפץ יהיה מודר ממנו. אם הוא לא מקיים את הנדר או השבועה הוא עובר על לאו של 'לא יחל דברו' ואם הוא מקיים את הנדר או השבועה הוא מקיים עשה של 'כל היוצא מפיו יעשה. אם הוא בא לפני חכם או שלושה...

בס''ד פרשת פנחס: מדוע זמרי צדק ופנחס טעה? שיטת מי השילוח פתיחה בפרשת השבוע מפרטת התורה את שמו של זמרי, אותו הרג פנחס בגלל שקרב אל המדיינית. מדוע התורה לא פירטה את שמו של זמרי כבר בפרשה הקודמת בה מסופר המעשה? אור החיים תירץ, שמעיקר הדין אין טעם לפרסם את שם הרשעים, כי רצונו של הקב''ה שכבודם יישמר. רק כדי לפרסם את גדולת מעשיו של פנחס (המפורטים רק בפרשה זו), ציינה התורה את שמו. ובלשונו: ''וקשה, ממה נפשך, אם חפץ ה' לגלות המוכים היה לו להזכירם בשעת מעשה. ונראה, שאכן הנה האדון ברוך הוא אינו חפץ...