תוכן מומלץ

בס"ד איתא בפרקי אבות (פ"ה משנה י"ז), כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים, ושאינה לשם שמים אין סופה להתקיים, איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים, זו מחלוקת הלל ושמאי, ושאינה לשם שמים זו מחלוקת קרח וכל עדתו. וצריך להבין על שום מה זו סופה להתקיים וזו אין סופה להתקיים, שהרי לא יתכן שזה עונש בעלמא, נראה שישנו ענין עמוק יותר שבמהות מחלוקת סופה להתקיים רק אם היא לשם שמים. ועי' ברבנו בחיי בפרשת קרח (פט"ז פכ"ט), שהק' אמאי לא התפלל עליהם משה כפי שהתפלל וכפי שהתפלל במרגלים, ולמה כאן נתן להם להיענש ולא...

בענין אין עשה דוחה ל"ת ועשה - בגדרו וטעמו - ד' ט. עוד סברא בהא דאין עשה דוחה ל"ת ועשה הגר"א גניחובסקי זצ"ל בספרו בני ראם (סי' כ"ג) חקר מה הדין כשיש לפניו ב' מצוות עשה לעשות, אך מצוה אחת מתקיימת ע"י דחית לאו, ומצוה אחת מתקיימת בלא שום דחיית לאו, האם יש עדיפות לקיים המצוה שאין בה דחיית לאו על פני מצוה שיש בה דחיית לאו, או לא. ועוד עי' בספר נהור שרגא ביבמות (כ' ע"א) מה שכתב בזה. ומסיק הבני ראם ע"פ החזו"א (קדשים קמא ל"ז סק"ב) דיכול לקיים איזה עשה שירצה ואין צריך להעדיף עשה שאינו דוחה איסור על...

בענין אין עשה דוחה ל"ת ועשה - בגדרו וטעמו - ג' ז. דעת התורת חיים עוד מצאתי בתורת חיים (חולין קמ"א ע"א) דכתב דלפרש דאין עשה דוחה ל"ת ועשה משום דהוה סברא שאין לעבור ב' עבירות עבור מצוה א' עיי"ש. משמע מדבריו סברא שישית לדין שאין עשה דוחה ל"ת ועשה. ונראה דלפי זה י"ל דאף הלאו לא ידחה, ולכך יש כאן ב' עוונות כנגד העשה, ואין העשה יכול לדחותם. ואפשר לומר לפי זה, דהוא הדין דאין עשה דוחה ב' לאוין מהאי טעמא, דאין סברא לדחות ב' עבירות מחמת עשה א'. ויש לדחות, דעשה א' חמור כב' לאוין ויכול לדחותם, מה שאין...

בענין אין עשה דוחה לא תעשה - בגדרו וטעמו - ב' ד. דעת התוס' בפסחים בקובץ הערות (ס"ט סק"ט) כתב לפרש בשם הגר"ח בדברי הריב"א, דסבירא ליה להריב"א דהא דעדל"ת אפילו במקום שאסור לקיים את העשה מסיבה צדדית אפ"ה דוחה את הלאו, ולפיכך הכא דוחה העשה את הלאו אע"פ שאין העשה דוחה את העשה, דמאי אולמיה האי עשה מהאי עשה, ואי אפשר לקיים את העשה[1], אמנם, מדברי התוס' בפסחים (מ"ז ע"ב ד"ה כתישה) הוכיח, דהעשה אינו דוחה ל"ת במקום שא"א לקיים את העשה, דכתבו התוס' דעשה דכסוי הדם דוחה לאו דכלאים, אמנם אם יהיה זה ביו"ט...

השמטות הרמב"ם המושג 'השמטות' שייך בכל ספר ובפרט בספר מקיף כמו משנה תורה. בכלל המושג 'השמטות' ישנם 'השמטות נקודתיות', שבדרך כלל יש לכל השמטה כזו סיבה נקודתית ומקומית, או על כל פנים צריך לחפש סיבה כזו, וישנם גם 'השמטות כשיטה'. השמטות כשיטה - זה כשמחבר משמיט באופן עקבי השמטות מסויימות על פי שיטה שהוא קבע לעצמו. אולי שייך להכליל בכלל זה גם 'השמטות כשיטה בשוגג' - שהמחבר משמיטם בטעות מחמת שלפי שיטת עבודתו הם משתמטים ממנו באופן עקבי יחסית. 'השמטות כשיטה' בספר משנה תורה, הן השמטות הרמב"ם בעניני...

כותב רש"י בפרשת דברים (פרק א פסוק ח) "באו ורשו – אין מערער בדבר ואינכם צריכים למלחמה, אלו לא שלחו מרגלים לא היו צריכים לכלי זיין". מה בין חטא המרגלים, לבין כלי זיין בכיבוש הארץ, חתומים הם הדברים בפנינו. וַתִּקְרְב֣וּן אֵלַי֘ כֻּלְּכֶם֒ וַתֹּאמְר֗וּ נִשְׁלְחָ֤ה אֲנָשִׁים֙ לְפָנֵ֔ינוּ וְיַחְפְּרוּ־לָ֖נוּ אֶת־הָאָ֑רֶץ וְיָשִׁ֤בוּ אֹתָ֙נוּ֙ דָּבָ֔ר אֶת־הַדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר נַעֲלֶה־בָּ֔הּ וְאֵת֙ הֶֽעָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר נָבֹ֖א אֲלֵיהֶֽן: ואילו בפרשת שלח שְׁלַח־לְךָ֣ אֲנָשִׁ֗ים וְיָתֻ֙רוּ֙ אֶת־אֶ֣רֶץ...

"וְעַבְדִּי כָלֵב עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ וַיְמַלֵּא אַחֲרָי" (במדבר יד, כד) חטא המרגלים בפרשתנו מציג דרמה לאומית מטלטלת ורוויית יצרים, כאשר שנים-עשר מנהיגים נשואי פנים, ראשי בני ישראל ונשיאי העדה, נשלחו למשימה גורלית לתור את ארץ כנען. מתוך קבוצת העילית הזו, עשרה נשיאים כשלו לחלוטין במשימתם, נכנעו לרגשות פחד, הוציאו את דיבת הארץ והפילו את רוחו של העם כולו אל זרועות הייאוש. רק שני אנשים מילאו אחר דבר השם וניצלו מאותו חטא קטסטרופלי - יהושע בן נון וכלב בן יפונה. על הצלתו הייחודית...

זה עתה סיימנו 'מנחה' באולם של מוזיאון בית הכנסת הרמח"ל בעכו בעתיקה (הצלחנו ב"ה) ועכשיו כבר ממש מותר לנו גם קצת לנפוש ואנו בדרך אל שייט בחוף. המוזיקה מקפיצה והמצ'ב בעננים, ברוך השם צוברים כוחות להמשך עבודת הקודש. הגלים רגועים ומולינו ניצבת לה חומת העיר עכו העתיקה. כמעט שכחנו מכל העולם אבל פתאום כל החופש נשכח מאתנו אל כיוון ה'פחד אלוקים' שעיננו רואות ומתברר לנו שכאן באיזור הישמעאלי זה מראה שכיח מאוד. החומה גבוהה מאוד (למעלה מעשר מטר בוודאי) ופתאום אנו רואים אנשים בזה אחר זה עומדים וקופצים...

האם דבר מכוער הוא "רגלים לדבר" במשפטי שאול (סימן ח) כתב שאשה שמודה שהיה דבר מכוער נאסרה לנטען, דאינה נאמנת לומר שלא נעשתה עבירה, דהוי כמיגו נגד חזקה או כנגד רגלים לדבר, וז"ל: "אך כל זה אינו, שכיון שיש כאן עד המעיד על מעשי כיעור, אם כי אילו היו מכחישים אותו לא היתה נאסרת מכוח עדותו, כל כה"ג שהם מודים לדבריו, אלא שטוענים שלא היה שם מעשה זנות, אין בזה גדר הפה שאסר הפה שהתיר, אלא גדר מיגו שהיו יכולים להכחישו. ובזה, רק כשאין המיגו במקום רגלים לדבר או במקום חזקה הוא דנאמן, אבל כשהמיגו הוא במקום...

אין עשה דוחה לא תעשה ועשה - בגדרו ובטעמו הלכה פסוקה היא בכל הש"ס דיפה כוחו של עשה לדחות איסור דלא תעשה, וילפינן לה מכלאיים בציצית בפ"ק דיבמות (ד' ע"א). אמנם, בגמ' בב"מ (ל"ב ע"א), אמרינן דכשיהא עשה נגד לא תעשה ועשה אין העשה דוחה את הל"ת ועשה, וז"ל הגמ': "ת"ר מנין שאם אמר לו אביו היטמא, או שאמר לו אל תחזיר [אבידה] שלא ישמע לו, שנאמר (ויקרא פי"ט פ"ג) איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו אני ה', כולכם חייבין בכבודי טעמא דכתב רחמנא את שבתותי תשמרו, הא לאו הכי הוה אמינא צייתא ליה ואמאי האי עשה...

מזכרונותיו של הרב חיים אבא צפתמן ז"ל, תלמיד ראדין קמניץ ומיר כפי שסיפר לי ביום ג' אור לח' אדר ב' תשס"ג כשסיימתי בגיל שש עשרה ללמוד בישיבה הקטנה של ראדין, פניתי לראש הישיבה ר' מענדל זאקס (חתן החפץ חיים) שהיה כעין אפוטרופוס עלי, ואמרתי לו שברצוני להמשיך ללמוד בקמניץ. ר' מנדל תמה - בקמניץ? אתה תסבול שם! קמניץ היא ישיבה עניה, מוטב לך ללמוד במיר. עניתי לו - אין ישיבות שטארבט מען נישט (בישיבות לא מתים)! ונסעתי לקמניץ. בבואי לשם, היה זה יום חמישי, פניתי לר' ראובן (גרוזובסקי חתן רבי ברוך בער...

בס''ד פרשת קרח: האם ניתן לומר את פרשת הקטורת בעל פה פתיחה בפרשת השבוע מזכירה התורה פעמיים את עניין הקטורת. בפעם הראשונה במבחן שנערך בין קרח ועדתו לבין משה ואהרון, בעניין הנהגת העדה: ''וּקְח֣וּ אִ֣ישׁ מַחְתָּת֗וֹ וּנְתַתֶּ֤ם עֲלֵיהֶם֙ קְטֹ֔רֶת וְהִקְרַבְתֶּ֞ם לִפְנֵ֤י יְקֹוָק֙ אִ֣ישׁ מַחְתָּת֔וֹ חֲמִשִּׁ֥ים וּמָאתַ֖יִם מַחְתֹּ֑ת'' ולאחר מכן כשהקטורת הפסיקה את המגיפה לאחר תלונות עם ישראל ''וְשִׂ֣ים קְטֹ֔רֶת וְהוֹלֵ֧ךְ מְהֵרָ֛ה אֶל־הָעֵדָ֖ה וְכַפֵּ֣ר עֲלֵיהֶ֑ם''. למרות שבתורה כתובים ארבעה...

על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו: חידת הנדודים והמצפן לחיים בפרשתנו מתארת התורה באריכות את סדר מסעותיהם וחניותיהם של בני ישראל במדבר סיני: "עַל פִּי ה' יַחֲנוּ וְעַל פִּי ה' יִסָּעוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת ה' שָׁמָרוּ עַל פִּי ה' בְּיַד מֹשֶׁה" (במדבר ט, כג). עם ישראל צועד בישימון המדבר מבלי לדעת מתי יעצרו, מתי יזוזו שוב, או כמה זמן יימשך המסע הנוכחי. לעיתים היה עמוד הענן שוכן ימים ספורים בלבד, ולעיתים שנה שלמה. ברגע שהענן ירד - המחנה עצר מיד, וברגע שהענן עלה - כל העם פירק את האוהלים והתקדם, מבלי להבין...

דרך הלימוד דרכי לימוד התורה רבות ומגוונות. איש איש וטבעו, מקום מקום ומנהגו, דור דור ודרכו. פשטות או פלפול, בקיאות או עמקות, חריפות או מתינות. יש ההולכים בדרכים סלולות, יש הסוללים לעצמם דרך עצמאית, ויש המשלבים כמה דרכים יחד. הצד השוה שבכולם שכולם לבם לשמים, מי יותר ומי פחות. אך יש קו אדום המגביל את כולם מסביב. 'והגבלת את העם סביב לאמר, השמרו לכם עלות בהר ונגוע בקצהו' (שמות יט,יב) - 'קו האמת'. אמנם שבעים פנים לתורה, אך אין לגלות פנים בתורה שלא כהלכה. התורה ניתנה למשה מסיני כללותיה ופרטותיה...

טעם דעשה דוחה לא תעשה א. איתא בגמ' ביבמות ז' ע"א וז"ל: הדר אמר אטו עשה דוחה את ל"ת, לאו לא תעשה חמור מיניה וקאתי עשה ודחי ליה, מה לי חומרא זוטא ומה לי חומרא רבה, ע"כ. נמצא דהא דעשה דוחה ל"ת אינו מסברא, דאדרבה מסברא היה הלאו צריך לדחות את העשה מחמת שהל"ת חמור מהעשה, אלא דילפינן לה מקרא דעשה דוחה את העשה. וכן כתב התוס' בפסחים (נ"ט ע"א ד"ה אתי), ומבואר יותר בתוס' הרשב"א משאנץ וז"ל: דהא דאין עשה דוחה לא תעשה אלא אם כן מתקיים בעת העברת הלאו, היינו דווקא לא תעשה דחמיר מיניה כדאיתא פ"ק דיבמות וכו'...

כוחה האמיתי של הנמלה לעומת "תחושת נימול"... "תוך כדי שאני פוסע בין העצים, צל גדול מוטל על הכרם (ענק - שמעניקים חמה בקומתן רש"י במדבר יג לג), פסיעות כבדות מתקרבות. אני מתבונן למעלה, ושם לב למפלצת אנושית, יצור מבעית בגודל של כל מחנה ישראל, שנים עשר פרסאות לכל הכיוונים. משהו שאפילו הפרמידה הגדולה והמוכרת עד כאב של גיזה, מתגמדת לידו. חשבתי לעצמי, איך אנכי נמלה קטנה מסוגל להתמודד מולו? מהו כוחו של גופיף זעיר למול ה"גרנד זירו" המבעית הזה..." את השורות הללו לא כתב בדוקא אחד המרגלים, וגם לא נאם...

מאמר זה מיוסד על דא"ח של האדמוה"ז בלקוטי תורה פרשת בעלותך ד"ה בעלותך הב': בקבלה מוכר המושג "עולם התוהו ועולם התיקון", וברגל אחת עולם התוהו הוא עולם שבו היה אורות מרובים מהכלים ולכך נשברו הכלים, בעולם התיקון ממנו שמשתלשל עולמינו האורות והכלים מדודים ולכך הכלי יכול להכיל את האור וידוע בקבלה שאדם שורשו מעולם התיקון, ובהמה מעולם התוהו, אנו במאמר זה לא נעמיק יתר על המידה בעניינים קבלייים אלא נקח את מושג וענינים אלו אל תחום הנפש ועבודת השי"ת. כידוע, לכל אדם יש שני כוחות – כוח בהמי, שמונע...

"בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרוֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת" (במדבר ח, ב) בפתח פרשתנו, מצווה התורה את אהרן הכהן על הדלקת המנורה: "בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרוֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת" (במדבר ח, ב). רש"י מביא כאן את דרשת חז"ל הידועה: "למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים? לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו, שלא היה עמהם בחנוכה, לא הוא ולא שבטו. אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות". והנה, כאן...

בס''ד פרשת שלח: האם צריך לקרוע שרואים את הכותל פתיחה בפרשת השבוע טוענים המרגלים שאין סיכוי לכבוש את ארץ ישראל, טענה שהובילה לבכיית העם כל הלילה: ''וַתִּשָּׂא֙ כָּל־הָ֣עֵדָ֔ה וַֽיִּתְּנ֖וּ אֶת־קוֹלָ֑ם וַיִּבְכּ֥וּ הָעָ֖ם בַּלַּ֥יְלָה הַהֽוּא''. הגמרא במסכת תענית (כט ע''א) כותבת שהלילה בו בכו בני ישראל במדבר הוא ליל ט' באב, ובכיית חינם זו הביאה את הקב''ה לקבוע שבלילה זה תהיה בכיה לדורות, ואכן שני בתי המקדש חרבו בט' באב. בעקבות פסוקים אלו נעסוק השבוע בשאלה, האם כאשר רואים את מקום המקדש...

"תנו רבנן הבכור נוטל פי שנים בזרוע ובלחיים ובקיבה, ובמוקדשין, ובשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביהן". וקשיא לגמ' "הזרוע והלחיים והקיבה היכי דמי אי דאתי לידי אבוהון, פשיטא ואי דלא אתי לידי אבוהון, ראוי הוא ואין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק, הכא במכירי כהונה עסקינן, ודאשתחיט בחיי דאבוהון, וקסבר מתנות שלא הורמו, כמי שהורמו דמו". והקשה ברבינו יונה "יש להקשות דהוה ליה לאקשויי, האי לאו ממונא דאבוהן הוא כלל, ואפי' ראוי לא הוי, דלא שייך למקרי ראוי אלא ממון הבא ליורשים מכח האב אלא שלא הוחזק בו האב בחייו"...