אולי מישהו יודע מהם הגבולות בדיוק של בני ברק לעניין ההבטחה (רחוב הרצוג, חברון, אפשטין, דניאל, ניסנבוים, יהודית - כל אלו ממש על גבול רמת גן) אני פשוט רוצה לחסוך את התירוצים הבאים.
ואולי הבית שנפגע שייך לכת שר׳ חיים אמר עליהם שהם משוגעים...
דרך אגב האשה שנפצעה ברמת אלחנן ביודעי ומכירי שהם אינם שייכים לשם ולהפך...
כך שגם שערי תירוצים ננעלו...
ואולי הבית שנפגע שייך לכת שר׳ חיים אמר עליהם שהם משוגעים...
דרך אגב האשה שנפצעה ברמת אלחנן ביודעי ומכירי שהם אינם שייכים לשם ולהפך...
כך שגם שערי תירוצים ננעלו...
אינני מכיר את המקום כלל וכלל,
אבל באמונת רבותינו זיע"א
ובכוח התורה והשבת בעיה"ת תובב"א
יש ליישב
דהרי למה עושים ב' מחסומים???
ובהכרח כי אף שיעברו אחד, את השני לא יעברו,
ונמצא דכזה מקום שהותר ליסוע בשבת אין מגין כבר.
ועוד אני גר באיזור הסמוך למחסום ובעיני ראיתי יותר מכמה פעמים יותר בשעות השקטות
שרכבים מרשים לעצמם לעבור המחסום יותר ממטרים ספורים
ומעניין מנין מגיע כבודו לומר שמעולם לא היו
ועוד ששמעתי מאחרים שכן נוסעים שם בשבת
וא"כ דאתחזק היתרא חזרנו לנידון הרגיל.
אינני מכיר את המקום כלל וכלל,
אבל באמונת רבותינו זיע"א
ובכוח התורה והשבת בעיה"ת תובב"א
יש ליישב
דהרי למה עושים ב' מחסומים???
ובהכרח כי אף שיעברו אחד, את השני לא יעברו,
ונמצא דכזה מקום שהותר ליסוע בשבת אין מגין כבר.
ועוד אני גר באיזור הסמוך למחסום ובעיני ראיתי יותר מכמה פעמים יותר בשעות השקטות
שרכבים מרשים לעצמם לעבור המחסום יותר ממטרים ספורים
ומעניין מנין מגיע כבודו לומר שמעולם לא היו
ועוד ששמעתי מאחרים שכן נוסעים שם בשבת
וא"כ דאתחזק היתרא חזרנו לנידון הרגיל.
ובכן, כל נידון סובב בדרך כלל על דברים הנתונים לשיקול סובייקטיבי, אבל לאור העובדה המובהקת אני באופן אישי (אולי זה חולשה מסויימת) נבעת ונבהל ועוזב את כל הטיעונים חכמים ורציונלים ככל שיהיו.
ובכן, כל נידון סובב בדרך כלל על דברים הנתונים לשיקול סובייקטיבי, אבל לאור העובדה המובהקת אני באופן אישי נבעת ונבהל ועוזב את כל הטיעונים חכמים ורציונלים ככל שיהיו.
כן, הבעיה היא שלנוכח העובדות בשטח - אין עיצה ואין תבונה! (כוונתי היא שלא אכפת לי את מה תתרץ - את המציאות האובייקטיבית לא תוכל לשנות קרי: אם אותו אברך מופלא היה מחליט שלנוכח ה'הבטחה הידועה' ו'זכות השבת' וכיו"ב, הוא נשאר בביתו עם כל ילדיו, אזי כולנו היינו כעת עטופים ביגון ואבל ח"ו).
הערת אגב: דומני שכיהודי מאמין אין מקום למשפט זה.
הרי ברור שעל אותו אברך מופלא וילדיו לא נגזר שימותו, ועל כן ניתן להניח שאם היה נשאר בביתו עם כל ילדיו, סביר מאוד להניח שלא היה קורה להם כלום ולא היינו עטופים ביגון ואבל.
א. במלחמת השחרור בתש"ח היה מעשה אל אחד מהרבנים (כמדומני הרב מבריסק) שהתגורר בקומה העליונה ואף פעם לא ירד בהפגזות לקומת קרקע (שאטמו בשקיות חול, עדיין לא היה מקלטים וכדו') על אף הפצרות המשפחה והנאמנים שזה מסוכן וכו' וכו', פעם אחד לאחר ההפצרות ירד לקומת קרקע ובביתו נפל פגז, אמרו לו רבינו צריך לרדת כל פעם קרה כאן נס, ענה להם הרב אם הייתי שם זה לא היה קורה.
והמבין יבין....
ב. אפילו לולי ההבטחה של החזו"א גם בערים ומקומות אחרים אין צריך להיכנס לממ"ד באזעקה
1. גם סוכר/בצק עלים/נתרן וכדו' מאד מסוכן, עשרות אם לא מאות ואלפים נהרגים מזה (יותר מהטילים) מה עם מצות 'ונשמרתם'
2. נסיעה ברכב/חציית כביש באמצע/רמזור אדום/עצירת טרמפים ואוטובסים מלאים בתחנות, מסוכן (יותר נהרגים מתאונות מאשר באזעקות, אולי נפסיק לנסוע בכבישים)
אלא מאי זה קשור לרגש
יש אנשים שסוכר אצלהם זה בל יראה ובל ימצא ויש אנשים שאף פעם לא חשבו על כמיות הסוכר
יש אנשים שלא יעברו כביש לא במעבר חציה אפילו עם הסופר בדיוק מעבר לכביש רק יעשה סיבוב ויש אנשים שכן יעברו באמצע
יש אנשים שנכנסים לממ"ד באזעקה ויש אנשים שלא נכנסים
התורה זה לא רגשי, במצוות האלו יש הלכות רבות שכיח הזיקא וכדו' והאם זה נקרא מקום סכנה (וגם איה האמונה)
בתקווה לימים שקטים ורגועים יותר
ובכן, כל נידון סובב בדרך כלל על דברים הנתונים לשיקול סובייקטיבי, אבל לאור העובדה המובהקת אני באופן אישי (אולי זה חולשה מסויימת) נבעת ונבהל ועוזב את כל הטיעונים חכמים ורציונלים ככל שיהיו.
כן, הבעיה היא שלנוכח העובדות בשטח - אין עיצה ואין תבונה! (כוונתי היא שלא אכפת לי את מה תתרץ - את המציאות האובייקטיבית לא תוכל לשנות קרי: אם אותו אברך מופלא היה מחליט שלנוכח ה'הבטחה הידועה' ו'זכות השבת' וכיו"ב, הוא נשאר בביתו עם כל ילדיו, אזי כולנו היינו כעת עטופים ביגון ואבל ח"ו).
אינני מבין את כבודו. אתה בעצמך הודית לעי' שזה לא ברור שהבטחת צדיק תתקיים בכל מצב, משום שייתכן ויגרום החטא. אם כן, הגיוני מאד, לעשות את ההשתדלות המוטלת עלינו, ולא לעצום את העיניים.
אינני מבין את כבודו. אתה בעצמך הודית לעי' שזה לא ברור שהבטחת צדיק תתקיים בכל מצב, משום שייתכן ויגרום החטא. אם כן, הגיוני מאד, לעשות את ההשתדלות המוטלת עלינו, ולא לעצום את העיניים.