דוגמא נפלאה לעד כמה כותב הקונטרס שקרן ומטעה במזיד.
לגבי מה שרצה בחוצפה לדחות את דברי הגר"ח בעניין נעבאך אפיקורוס, עפ"י מה שכתוב במורה הנבוכים. נייתי ספר וניחזי.
הנה ל' הרמב"ם במורה"נ חלק א פרק לו כ' "ואם יעלה בדעתך שמאמין ההגשמה יש לו התנצלות בעבור שגדל עליה או לסכלותו וקוצר השגתו, כן ראוי שתאמין בעובדי עבודה זרה שהוא לא יעבוד אלא לסכלות או מפני שגדל על זה מנהג אבותיו בידיו. ואם תאמר שפשוטי הכתובים ישליכום בזה הספק, כן תדע שעובד עבודה זרה אמנם הביאוהו לעבודתה דמיונים וציורים חסרים, אין התנצלות אם כן למי שלא יקבל מן המאמתים המעיינים אם יהיה מקצר מן העיון."
הרי שכ' שאין לדון לזכות אונס על מאמין ההגשמה, ואף שפסוקים (!) הטעו אותו.
ולמרות שדיבר על מאמין ההגשמה בשורות לפני כן מדבר להדיא אף על הכופר במציאותו או החושב שאין הכל תלוי ברצון הבורא. שז"ל "ואיך יהיה ענין מי שנתלית כפירתו בעצמו יתברך והאמינו בחלוף מה שהוא, ר"ל שלא יאמין מציאותו או יאמינהו שנים או יאמינהו גשם או יאמינהו בעל הפעליות, או ייחס לו איזה חסרון שיהיה, כי זה בלא ספק יותר רע מעובד ע"ז על שהיא אמצעית או מטיבה או מריעה לפי מחשבתו. ודע שאתה כשתאמין הגשמה או ענין מעניני הגשם, שאתה מקנא ומכעיס וקודח אש וחמה, ושונא ואויב וצר, יותר קשה מעובדי ע"ז מאד. יעויי"ש."
ואדרבה מוכח מדברי הרמב"ם הנ"ל כהגר"ח. שהוכיח שכשם שע"ז אין בה אונס שהרי הביאו לכך דמיונות אינו סיבה, ועליו לקבל מהמקבלים, כך גם בהגשמה וכפירה.
ומוכח מכאן קוצר השגת הכותב וקריאתו השטחית.
וכלשון החזון איש (שכביכול בו הוא נתלה) באגרתו ח"ג לג "והעיקר כי לא מצאתי בדבריך דבר מענין ומטעים, רק לפעמים פרשת הדברים בפירוש זר, ולפעמים פירוד הדעות בסברא, אשר סיבת הדבר חסרון השקפה חודרת מכרעת, וחסרון ההרגל בזה ולרצוני לריב עמך הפעם, לא כחדתי ממך את אשר רשמו דבריך על לבבי--"
לגבי הפרובוקציה שניסה לעורר על הרמב"ם בהלכות תפילה, השאלה שהוא מציג, סותרת את שיטתו עצמו. מכך שהוא מוכיח שלא ייתכן שכלל ישראל טעו... וע"כ שיצאו יד"ח תפילה. ואנו נתמה, וכי כלל ישראל טעו בהכתרת הגר"ח למוביל דרך הלימוד, וכולם עזבו תורת ה' מלבד קבוצה סהרורית...
ולעצם ה"קושיה" מה הצורך בכוונה של עומד לפני המלך, ומה גדרה. הרי שהפשטן הלז היה צריך ללמוד מ"האדם בשבועה" כמה רמת הכוונה שצריך. קרי-ידיעה לבד. שהאדם יכוון שתפילתו היא לפני המלך.
בהמשך דחה משפטים בשם הגר"ח, שאיני יודע כמה הם מוסמכים. אבל הא פשיט"ל מהכרות עם ממשיכי דרך וואלז'ין ובריסק שמבינים הרבה יותר טוב מ... ודנים בגדרי הדברים, ולא מנסים לקרב הדברים לשכלם הפעוט אלא להיפך לנסות להתקרב לסברות התורה וחכמים. ולכן לא יכולים להפטיר תירוץ תמוה שההגיון שלקח ז' שנים החלוקה כמו הכיבוש כי היה צריך להוריש את יושבי כל המקומות.
ולגבי טענתו על שאלת הגר"ח מפריעת בע"ח מצוה
ז"ל החזו"א על סברות מעין אלו של תיקון העולם וכדו' בלי הבנה.
באמונה ובטחון פרק ג' אות י' (מומלץ לראות את כל הפרק והנושא)
"והנה העמיד רבנו (ה"ה השו"ע. להוציא מדעת הסבורים שאין שיקול להכרעת השו"ע יותר לדעת החזו"א...) דבריו בתחלת חושה"מ ללמד דעת בנ"א רק ע"פ חקי התורה, וכל שהוא נגד הדין הוא גזל אף שאין בני אדם מסכימים עליהם בבחינת הרגש, וכל מעשה שהוא בדין הוא קיום משפט אף שזה נגד דעות האנושיות, וכמש"כ הגרי"ס זצ"ל באגרתו שכל מה שאינו שלו בדין הוא גזל האמור בתורה"
נמאס לי באמצע, וכמדומה שדי בזה. הכותב של הקונטרס הוכיח את גודל "חכמתו" וקוצר השגתו.
וכמדומה שכחסיד של בן יהודה הרי שרוממות השפה ה"עוורית" בגרונו ובלשונו וכל ה' מוצאות הפה, ואם כן רק אידע אותו שחז"ל היו "מורדי אור" מסוג "אורות מאופל" ורק ציפו לאור הגנוז... ולכן שפתם הייתה בלשון עבר ולא לשון בן יהודה, ומחמת שיבושי השפה (המכוונים. ליודעי דבר והיסטורי') רצוי שיידע כי אין לשונו כלשונם ואין אפשרות ללמוד מהבנתו לשפתם.
וכאן יבא ישעיהו ויזעק שסתם משחירים פניו שהוא בעד חיבור לרשעים, יעיין נא מר בדברי עצמו בקונטרס לקראת מדינת התורה (רפואה שלמה! יש מיטה אחרונה פנויה באברבנאל...) על הצורך ליצור חיבורים עם חילונים וכו'
ישעיהו החביב, אתה עושה לנו את החיים מגוונים. וכבי' הגרב"צ אבא שאול "בורא נפשות רבות וחסרונן-להנות בהם נפש כל חי" שהנפשות חסרות הדעת נבראו להנות נפש כל חי...