אביא כאן ראיה חדשה בנידון האשכול.
כתב הר"ן בדרשותיו (דרוש ב):
"וזה שאמר הכתוב (בראשית לו לא) ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלוך מלך לבני ישראל, ולמה הוצרך לכתוב לפני מלוך מלך, אם לא להודיע כי מצד שבימים ההם אין מלך בישראל, מלך מלך באדום. כי לו צלחה המלוכה לישראל לא מלך מלך באדום, כאשר נראה אשר סרה מלכותם בקום מלך בישראל. כי דוד המלך הקים עליהם נציבים (ד"ה א יח יג) ולא הניח להם מלכים, ונמשך כן עד זמן יהושפט, כמו שכתוב בימיו (מל"א כב מח) ומלך אין באדום נצב מלך, ונמשך זה עד ימי יהורם אשר לחטאיו ולכתו אחרי בית אחאב כתוב בו (מל"ב ח כ) בימיו פשע אדום מתחת יד יהודה וימלכו עליהם מלך. והיו גם כן מלכים עד גלות הארץ, כי כן כתוב (שם כב) ויפשע אדום מתחת יד יהודה עד היום הזה, כי לא ענתה צדקתם להכרית מאדום מלך. אמנם בזמן בית שני היה אדום תחת ישראל, כי הורקנוס הזקן שמם שומרי ירושלים והכניסם בברית מילה, ובימי אגריפס כאשר נלכדה ירושלים באו גדודי אדום לעזור את יהודה.
כבר נראה מזה כי כל הימים אשר הצמיח השם יתברך קרננו נתן אומות אדום תחתינו".
מבואר מהר"ן כמה דברים:
א, רואים חשיבות המלכות בישראל, שכוחה של מלכות ישראל עומד כנגד מלכות אדום, וכשזוכים ישראל אין מלך לאדום, וכשחוטאים יש מלך לאדום.
ב. רואים שגם מלכות של מלכים רשעים כמלכי בית ראשון, נחשבת בכלל מלכות ישראל, ומשמע שדבר טוב מאוד וברכה לישראל שמלכותם קיימת, אלא שבגלל רשעם אין זוכים שיהיה כוחם גדול בכדי להכרית מלך מאדום.
ג. בימי בית שני, בימי הורקנוס, הורדוס ואגריפס, אף שכידוע לא היתה המלכות ע"פ הלכה כלל וכלל, מ"מ היתה לה חשיבות מלוכה לתת אדום תחתנו.
נראה שדברים אלו אינם עולים בקנה אחד, עם הגישה הגורסת כי היהדות הינה רק דת ולא לאום.
