אני כתבתי בעצמי שהיחס אליו שונה, זה מפורש בהרבה מקומות בהלכה, ולמען האמת, גם מי שעשה עבירה אחת כבר היחס אליו שונה (פסחים קיג).אם לסכם את שיטתך בעניין, זהו המשפטים המצוטטים. כל השאר הוא הסבר להם...
אף אחד בעולם לא יאמר שמומר הוא לא חלק מהעם, ולו משום העובדה שנשמתו לא התחלפה מנשמת ישראל לנפש גוי.
גם מומר שייך לכללות נשמות ישראל וגם הוא חלק אלוק ממעל, וזהו מה שאמרו ישראל אע"פ שחטא ישראל הוא.
אבל לעולם לא תוכל למחוק את העובדה שביהודי מעלין ואין מורידין ואילו במומר זה הפוך.
דינו של מומר שמורידין ולא מעלין נגזר מהעובדה שרב המפריד בינינו על המקשר בינינו.
למרות שהוא לא מצליח, המומר מצידו ניתק את עצמו מכלל ישראל, ולכן אע"פ שכלפי האמת הוא נשאר ישראל, היחס אליו שונה.
אבל מה שכתבת בפרשנות דין מעלין, הוא על דעת עצמך ולא קשור, החזו"א סי' ב כתב:
אבל בזמן ההעלם, שנכרתה האמונה מן דלת העם, אין במעשה הורדה גדר הפרצה, אלא הוספת הפרצה: שיהיה בעיניהם כמעשה השחתה ואלמות ח"ו. וכיון שכל עצמנו לתקן, אין הדין נוהג בשעה שאין בו תיקון, ועלינו להחזירם בעבותות אהבה, ולהעמידם בקרן אורה במה שידינו מגעת".
הוי אומר, זה משום גדירת הפרצה, ואין מזה הוכחה לשום דבר, אם כבר היית מביא לשון הרמב"ם בפרק חלק.
גם על עבירה אחת של חילול שבת במזיד וכדו' הורגים, ומי שעבר עבירה ושנה בה וכו' שמכניסים לכיפה, למרות שהוא עדיין בכלל ישראל. דיני מיתות אינן ראיה.
