חידה פסח אין לי מלך והייתי במצרים, מי אני?

[שירת העשבים]

אין לי מלך והייתי במצרים, מי אני?

מקור\ביאור.

 

[מכנדבי]

ארבה
מֶ֭לֶךְ אֵ֣ין לָאַרְבֶּ֑ה (משלי ל כז)

 

[אברך מעמיק]

אפשר להוסיף גם
(משלי ו, ו-ז) לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם, אשר אין לה קצין שוטר ומושל.
ובערוב ודאי היו כמו כל החיות.

 

[שירת העשבים]

אפשר להוסיף גם
(משלי ו, ו-ז) לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם, אשר אין לה קצין שוטר ומושל.
ובערוב ודאי היו כמו כל החיות.

לחץ כדי לכווץ...

ייש"כ, נפלא ביותר!

 

[געגועים]

אין לי מלך והייתי במצרים, מי אני?

לחץ כדי לכווץ...

ארבה
מֶ֭לֶךְ אֵ֣ין לָאַרְבֶּ֑ה (משלי ל כז)

לחץ כדי לכווץ...

מתוך: ליקוט עשרת המכות

לָאַרְבֶּה ב' במסורה, וסימנך וַיִּתֵּן לֶחָסִיל יְבוּלָם וִיגִיעָם לָאַרְבֶּה (תהלים עח, מו), ואידך מֶלֶךְ אֵין לָאַרְבֶּה וַיֵּצֵא חֹצֵץ כֻּלּוֹ (משלי ל, כז).

עיין במסורת הברית (לה"ר מאיר אנגילה מבילאגרוד ז"ל) שפירש בדוחק. ומסורה זו מפורשת באר הטיב בפיוט הקליר בסילוק יום ב' דפסח (המתחיל בעשר מכות) וזה לשונו: כי כמדתם למו מדדת וכו' הם גאו במלך אין לארבה, לכן לא היה כן ארבה, וכתב בפירוש [21] שנתגאה על ישראל שלא היה להם מלך ועיין שם. זהו דלכך יגיעם לארבה משום שנתגאו במלך אין לארבה וכנ"ל.

עוד יש לפרש על פי מה ששמעתי בשם הגאון מוהר"ר ליב ז"ל אב"ד דק"ק פינטשוב טעם על מלך אין לארבה, לפי שהמלאך הממונה על הארבה ירד למטה במכת הארבה, כדכתיב (שמות י, יד) ויעל הארבה, לשון יחיד שפירושו השר, ואיתא במקובלים דאם מתעכב מלאך ז' ימים למטה בארץ נתגשם, ואינו יכול לעלות שוב לשמים, וידוע שכל מכה שימשה ז' ימים, לכך נתגשם השר ונשאר למטה, לכך מלך אין לארבה. עד כאן דפח"ח. ובזה מבואר המסורה שמיום שניתן לחסיל יבולם ויגיעם לארבה, מלך אין לארבה.​

[דמשק אליעזר תהלים לר' אליעזר ב"ר יהודה]
​

_________________________________________________________________________________________________________________________
[21] לא מצאתי מי זה המפרש ומה פירש, אך נראה לי שכוונתו כמו שביאר ר' משה ישראל בידינגן (במחזור דפוס ר' אפרים ב"ר דוד האדאמאר מיץ שנת תקע"ז) וזה לשונו: במלך אין לארבה, פי' שאין לנו קצין שוטר ומושל ונהי כחגבים בעיניהם. עכ"ל.

אמנם הספר דמשק אליעזר נדפס כבר בשנת תפ"ג א"כ בוודאי לא ראה ביאור זה במחזור הנ"ל שנדפס בשנת תקע"ז, אבל כנראה היה לפניו ביאור כזה במחזור אחר קדום יותר.

ובביאור הרב בנימין זאב וולף ב"ר שמשון היידנהיים (במחזור דפוס רעדלהיים תק"ס) דחה את הביאור הזה, וזה לשונו: מה שפי' המפרש, איננו מיושב לא על הלשון ולא על הענין, גם איננו נכון לפרש המכה שכבר עברה עם החטא שעתידים הם לחטוא. והנראה נכון שטעמו הם גאו וכחשו אם בהשגחה בכלל, ואם בפרט על ישראל להיותה אומה שפלה בעיניהם, ואמרו שהכל נתון תחת המקרה, והאומות החשובות ומכ"ש השפלות כישראל הם כארבה אשר אין עליו שוטר ומושל משגיח, ואעפ"כ מסודרים עניניו בתכלית הסידור וכמאמר שלמה במשלי (ל, כז) מֶלֶךְ אֵין לָאַרְבֶּה וַיֵּצֵא חֹצֵץ כֻּלּוֹ, וכמוהו עניני בני אדם מסודרים בלי משגיח ולית דין ולית דיין. וזה טעם הם גאו במלך אין לארבה, וכענין שאמר חבקוק (א, יד) וַתַּעֲשֶׂה אָדָם כִּדְגֵי הַיָּם כְּרֶמֶשׂ לֹא מֹשֵׁל בּוֹ, ובעבור שלקחו הקדמת הדרוש הנפסד מן הארבה לכן הענישם השגחתו ית' בארבה להודיעם כי נסרחה חכמתם. עכ"ל. וכן הוא בביאור מטה לוי לר' אהרן הלוי.​