האם ידוע לציבור האם רוב גדולי התורה שבדורנו, [שאינם לובשים בציציותיהם תכלת], בדקו את נושא התכלת ויצא להם שאי"ז התכלת המדובר בתורה או מטעם אחר, או שכלל לא בדקו ורק משום שכתוב שהתכלת נגנז אינם לובשים.
שמעתי מגריינמי אחד
שמרן ר' חיים גריינמן אמר שהוא לא נכנס לנושא הזה לחוקרו
כי מספיק הרב שך יצא נגדו...
ידוע לי מלפני כמה שנים שהגאון ר' דב לנדו שליט"א, בדק את הנושא
אינני יודע אם המשיך לבדוק את הנושא, ואינני יודע מה יצא לו.
אם הוא לא לובש סימן שיצא לו שלא
מה השאלה בכלל
 
במחילה מכבוד תורתו
דבריך אינם נכונים
גם בירור המציאות תלוי מאוד ברמה התורנית של הלומד והחוקר
מה זה קשור ?
הענין זה המציאות.
גם מי שהוא פחות גדול בתורה, אבל בקי בכימיה, היסטוריה, ועוד. ברור שהוא יודע יותר דברים שעוזרים לבירור המציאות.
כמו שמצינו בגמ' (ריש סנהדרין) שרב היה י''ח חדשים אצל רועה בהמה ללמוד מום קבוע ומום עובר
 
מה זה קשור ?
הענין זה המציאות.
גם מי שהוא פחות גדול בתורה, אבל בקי בכימיה, היסטוריה, ועוד. ברור שהוא יודע יותר דברים שעוזרים לבירור המציאות.
כמו שמצינו בגמ' (ריש סנהדרין) שרב היה י''ח חדשים אצל רועה בהמה ללמוד מום קבוע ומום עובר
קודם כל הוא יותר נאמן, וב' יש לו שיקול דעת להכריע בשטחים האפורים (כגון מה הכוונה גופו דומה לים...)
 
קודם כל הוא יותר נאמן,
נכון
וב' יש לו שיקול דעת להכריע בשטחים האפורים (כגון מה הכוונה גופו דומה לים...)
לא תמיד
כי לדוגמא (אני לא מדבר ספציפית על רד''ל) ת''ח שבקי מאוד בנשים נזיקין, אבל לא ממש בקי בלשונות חז''ל, עניני עשיית המשכן, ענייני הבהמות והחיות בתורה ועוד, לא תהיה לו מעליותא בענין זה. אדרבא.
 
מה זה קשור ?
הענין זה המציאות.
גם מי שהוא פחות גדול בתורה, אבל בקי בכימיה, היסטוריה, ועוד. ברור שהוא יודע יותר דברים שעוזרים לבירור המציאות.
כמו שמצינו בגמ' (ריש סנהדרין) שרב היה י''ח חדשים אצל רועה בהמה ללמוד מום קבוע ומום עובר
אבל אדם שזכה ברוב שנותיו ללון בעומקה של תורה יכול יותר להבין מהי כוונת התורה
אמנם הוא יכול להשתמש בבעלי המקצעות הנ"ל בשביל לחדד ולהבין יותר את המציאות
אבל ברור שהוא זה שצריך לקבוע את הדין עפ"י ה'דעת תורה' שלו
 
אבל ברור שהוא זה שצריך לקבוע את הדין עפ"י ה'דעת תורה' שלו
לקבוע את הדין, לא לברר את המציאות
אם כולנו נודה ששייך לקיים תכלת בזה''ז (פשטות הש''ס וסתימת הראשונים), ממילא צריך לברר האם אפשר לקיים מצוות תכלת ב-X, ולשם כך צריך לברר מהו X, כי סוגיות הש''ס בנושא זה לא ממש ברורות. ובכל נושא זה, אין עדיפות לאדם בעל רקע תורני עשיר מאוד, על אדם עם רקע תורני פחות.
 
לא תמיד
כי לדוגמא (אני לא מדבר ספציפית על רד''ל) ת''ח שבקי מאוד בנשים נזיקין, אבל לא ממש בקי בלשונות חז''ל, עניני עשיית המשכן, ענייני הבהמות והחיות בתורה ועוד, לא תהיה לו מעליותא בענין זה. אדרבא.
לדוגמא הנושא שהבאתי של גופו דומה לים בפירוש קשור לרמת ההבנה התורנית של החוקר, ועוד נושאים רבים. (אמנם לא כל ת"ח מבין בכל התורה, אבל זה חיסרון בת"ח שבו, ולא בחוקר שבו).
 
בשם הגאון ר' משה שפירא [הובא בספר שיעורי פרק חלק] כתב שהסיבה שלא שמים היום תכלת היא איננה סיבה הלכתית אלא סיבה השקפתית, כי מאחר והתכלת נגנז כל עוד לא התקבל בכלל ישראל לחזור ולהטיל אותו בציצית אין אנו רשאים לחזור ולחדש אותו בעצמנו.
להבנתי, זאת סיבה למה אין הוראה כללית לשים או לא לשים תכלת, כי אין לנו סמכות לעסוק בנושא זה, אכן, מסתבר מאוד שמי שעסק בסוגיא ויצא לו שצריך ללבוש - רשאי ואף צריך ללבוש.
 
בשם הגאון ר' משה שפירא [הובא בספר שיעורי פרק חלק] כתב שהסיבה שלא שמים היום תכלת היא איננה סיבה הלכתית אלא סיבה השקפתית, כי מאחר והתכלת נגנז כל עוד לא התקבל בכלל ישראל לחזור ולהטיל אותו בציצית אין אנו רשאים לחזור ולחדש אותו בעצמנו.
להבנתי, זאת סיבה למה אין הוראה כללית לשים או לא לשים תכלת, כי אין לנו סמכות לעסוק בנושא זה, אכן, מסתבר מאוד שמי שעסק בסוגיא ויצא לו שצריך ללבוש - רשאי ואף צריך ללבוש.
אכן
אבל במחילה מכבוד מו''ר, אלו דברים תמוהים. לא ירדתי לדעתו בענין זה.
אך מי שאוחז כך, אין עליו טענה בכך שהוא מתרשל מבדיקת הענין
 
לא נכון,
ברמב"ם מדויק,
אולי כבודו יכתוב היכן מדויק, לאמת את הדברים,
המרכבת המשנה פ"ב מציצית ה"א הוכיח כן מדברי הרמב"ם שלגבי ציצית שם הזכיר חילזון ולגבי בגדי כהונה [בכלי המקדש ח] לא הזכיר חילזון. וכן דן בתפארת ישראל בפתיחה לסדר מועד בכללי בגדי כהונה.
 
בלת"ק

אחר שראיתי שהתחילו כאן קצת דיון על התכלת, ואף שקצת עייפתי מלהתנצח בהלכה בסוגייא זו, אשיב קצת להרב @ישעיהו מנחלת דן למה שכתב בספרו שהביא כאן לעיל, וזה טענה שמשתמשים בה הרבה, שלא מצינו בשום מקום שצריך דווקא חלזון מסויים, שהרי בתוספתא מנחות פ"ט ה"ו איתא "תכלת אין כשרה אלא מן החלזון שלא מן החלזון פסולה". וא"כ כל שהוא חלזון וצובע תכלת יהיה כשר.

והנה לדעתי אינו נכון ואישתמיטתיה ברייתא מפורשת במסכת ציצית.
ואבאר.

שהנה בגמ' מנחות מ"ד הובאה ברייתא של סימני החלזון, וכך כתוב שם: "ת"ר חלזון זה גופו דומה לים וברייתו דומה לדג ועולה אחד לשבעים שנה ובדמו צובעין תכלת לפיכך דמיו יקרים".
והנה, בברייתא הנ"ל כתוב "חלזון זה", זאת אומרת, הגמ' הביאה את החצי השני של הברייתא, ולברייתא זו יש תוספת לפני מילים אלו, שהרי דיברו על החלזון "הזה", ומהו הזה? זה שדיברנו עליו קודם לכן.

והנה לפי המחדשים שאין דין חלזון מסוים, הרי הם דוחקים קצת את הברייתא. כי הם אומרים, אחר שיש לנו תוספתא שלא צריך חלזון מסוים, אזי פירוש הברייתא שבגמ' הוא, שחלזון זה הכוונה על החלזון שלמעשה השתמשו בו בזמן חז"ל, שלו היה את הסימנים האלו, אבל אם נמצא חלזון אחר שצובע תכלת ואין לו את הסימנים, ג"כ יהיה כשר.

ולפי ההבנה הפשוטה בגמ', לולא הבנתם בתוספתא הנ"ל, הפירוש "חלזון זה" הוא, החלזון הזה הכשר לתכלת, ששאר חלזונות פסולים.
והנ, בברייתא במסכת ציצית איתא: "שאין צובעין תכלת אלא בחלזון חלזון למה הוא דומה בריאתו דומה לדג וגופו דומה לרקיע ואינו עולה אלא (לשבע) [לשבעים] שנים לפיכך דמיו ביוקר"

ונמצא, שיש עוד ברייתא, שבה כתוב את ההקדמה לברייתא שמובאת בגמ', ומבואר שם שההקדמה של הברייתא המובאת בגמ' היא התוספתא הנ"ל בכבודה ובעצמה!
כלומר, הברייתא הזו המובאת בגמ' של סימני החלזון, והברייתא שבתוספתא שרק חלזון כשר, זה ברייתא אחת!
וכך לשון הברייתא השלמה: "תכלת אין כשרה אלא מן החלזון שלא מן החלזון פסולה, וחלזון זה גופו דומה לים וברייתו דומה לדג ועולה אחד לשבעים שנה ובדמו צובעין תכלת לפיכך דמיו יקרים".

ומבואר בהחלט, שכשכתוב התכלת אינה כשרה אלא מן החלזון, הוא דווקא מן החלזון המסוים הזה שרק הוא כשר.

ועכשיו יבוא השואל וישאל, שא"כ למה התוספתא לא כתבה את כל הברייתא, למה רק את החלק הראשון.
והתשובה על זה פשוטה מאד. דרך התוספתא, לעשות "רשימה" של הלכות בקיצור, אגב ההלכה שהובאה בעניין שעסקינן בו. מי שילמד טוב את פרק ט' שם במנחות בתוספתא, יראה שהלכה זו של תכלת הובאה רק כדרך אגב, התוספתא לא עוסקת שם בדיני תכלת, אלא בדיני מנחות וקרבנות, ואגב זה הביאו הרבה דברים שכשרים רק באופן מסוים ופסולים באופן אחר, והברייתא לא צריכה להאריך ולכתוב את כל פרטי הדינים, זה רק כותרת.

דוגמא לזה כמו שמצינו לגבי משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שימשו כל צרכן, שהמקור הוא בתוספתא סנהדרין ז', ובתוספתא סוטה י"ד יש רשימה ארוכה של דברים שקרו "משרבו", והובאה גם הברייתא של משרבו תלמידי שמאי והלל בקיצור.
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון