בלת"ק
אחר שראיתי שהתחילו כאן קצת דיון על התכלת, ואף שקצת עייפתי מלהתנצח בהלכה בסוגייא זו, אשיב קצת להרב
@ישעיהו מנחלת דן למה שכתב בספרו שהביא כאן לעיל, וזה טענה שמשתמשים בה הרבה, שלא מצינו בשום מקום שצריך דווקא חלזון מסויים, שהרי בתוספתא מנחות פ"ט ה"ו איתא
"תכלת אין כשרה אלא מן החלזון שלא מן החלזון פסולה". וא"כ כל שהוא חלזון וצובע תכלת יהיה כשר.
והנה לדעתי אינו נכון ואישתמיטתיה ברייתא מפורשת במסכת ציצית.
ואבאר.
שהנה בגמ' מנחות מ"ד הובאה ברייתא של סימני החלזון, וכך כתוב שם:
"ת"ר חלזון זה גופו דומה לים וברייתו דומה לדג ועולה אחד לשבעים שנה ובדמו צובעין תכלת לפיכך דמיו יקרים".
והנה, בברייתא הנ"ל כתוב "חלזון זה", זאת אומרת, הגמ' הביאה את החצי השני של הברייתא, ולברייתא זו יש תוספת לפני מילים אלו, שהרי דיברו על החלזון "הזה", ומהו הזה? זה שדיברנו עליו קודם לכן.
והנה לפי המחדשים שאין דין חלזון מסוים, הרי הם דוחקים קצת את הברייתא. כי הם אומרים, אחר שיש לנו תוספתא שלא צריך חלזון מסוים, אזי פירוש הברייתא שבגמ' הוא, שחלזון זה הכוונה על החלזון שלמעשה השתמשו בו בזמן חז"ל, שלו היה את הסימנים האלו, אבל אם נמצא חלזון אחר שצובע תכלת ואין לו את הסימנים, ג"כ יהיה כשר.
ולפי ההבנה הפשוטה בגמ', לולא הבנתם בתוספתא הנ"ל, הפירוש "חלזון זה" הוא, החלזון הזה הכשר לתכלת, ששאר חלזונות פסולים.
והנ, בברייתא במסכת ציצית איתא:
"שאין צובעין תכלת אלא בחלזון חלזון למה הוא דומה בריאתו דומה לדג וגופו דומה לרקיע ואינו עולה אלא (לשבע) [לשבעים] שנים לפיכך דמיו ביוקר"
ונמצא, שיש עוד ברייתא, שבה כתוב את ההקדמה לברייתא שמובאת בגמ', ומבואר שם שההקדמה של הברייתא המובאת בגמ' היא התוספתא הנ"ל בכבודה ובעצמה!
כלומר, הברייתא הזו המובאת בגמ' של סימני החלזון, והברייתא שבתוספתא שרק חלזון כשר, זה ברייתא אחת!
וכך לשון הברייתא השלמה:
"תכלת אין כשרה אלא מן החלזון שלא מן החלזון פסולה, וחלזון זה גופו דומה לים וברייתו דומה לדג ועולה אחד לשבעים שנה ובדמו צובעין תכלת לפיכך דמיו יקרים".
ומבואר בהחלט, שכשכתוב התכלת אינה כשרה אלא מן החלזון, הוא דווקא מן החלזון המסוים הזה שרק הוא כשר.
ועכשיו יבוא השואל וישאל, שא"כ למה התוספתא לא כתבה את כל הברייתא, למה רק את החלק הראשון.
והתשובה על זה פשוטה מאד. דרך התוספתא, לעשות "רשימה" של הלכות בקיצור, אגב ההלכה שהובאה בעניין שעסקינן בו. מי שילמד טוב את פרק ט' שם במנחות בתוספתא, יראה שהלכה זו של תכלת הובאה רק כדרך אגב, התוספתא לא עוסקת שם בדיני תכלת, אלא בדיני מנחות וקרבנות, ואגב זה הביאו הרבה דברים שכשרים רק באופן מסוים ופסולים באופן אחר, והברייתא לא צריכה להאריך ולכתוב את כל פרטי הדינים, זה רק כותרת.
דוגמא לזה כמו שמצינו לגבי משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שימשו כל צרכן, שהמקור הוא בתוספתא סנהדרין ז', ובתוספתא סוטה י"ד יש רשימה ארוכה של דברים שקרו "משרבו", והובאה גם הברייתא של משרבו תלמידי שמאי והלל בקיצור.