מתי זה "גדר" ומתי זה טעמא דקרא??

[רעיון ומושג]

חבל שאתה מסבך את העניין לחינם.
טעם הוא - בשביל, למה, סיבה, מטרה.
גדר הוא - מה נאמר כאן, מה הגבול, עד כמה זה רחב.

כשאנו באים לדון האם מזיק זה קנס או ממון, יש שני דברים לדון בהם.
א' - האם הטעם הוא ממון או קנס,
ב' - האם הגדר הוא ממון הוא קנס.

מהעובדה שהדין - לא הטעם - הוא שמשלם כמו שהזיק, מוכח שהדין עצמו - לא הטעם - הוא ממון ולא קנס, לפי החילוק שעליו הסכמת לעיל.​

לחץ כדי לכווץ...

שוב, איך מוכח שהדין הוא ממון ולא קנס אם אנו לא מסיקים מכך על כך שהטעם הוא ממון ולא קנס?
אם היינו יודעים בידיעה ברורה שהטעם הוא קנס ולא ממון, האם היה אפשר להסיק שהדין עצמו הוא ממון ולא קנס? ודאי שלא,
אם היינו יודעים בידיעה ברורה שאין טעם, הדין עצמו נפלט ממכונה שפולטת משפטים וחוקים בלי טעם, האם היה אפשר להסיק שהדין עצמו הוא ממון ולא קנס? גם כן ודאי שלא,
הוי אומר: המסקנה שהדין עצמו הוא ממון ולא קנס נעוצה בהבנת טעם הדין, כיון שמשלם כמו שהזיק - מוכח שהטעם הוא ממון, ואם הטעם הוא ממון - הרי שגם הדין עצמו הוא ממון,
כך ששוב, ידיעת הגדר היא רק ע"י ידיעת הטעם, אי אפשר לומר כלום על הגדר בלי להבין את הטעם.​

 

[צעיר שבכהונה]

שוב, איך מוכח שהדין הוא ממון ולא קנס אם אנו לא מסיקים מכך על כך שהטעם הוא ממון ולא קנס?​

לחץ כדי לכווץ...

שמת לב מה אתה אומר?
שהגדר הוא זה שמוכיח על הטעם??
ברור שבעיקרון זה כך, אבל אם נדע שטעמא דקרא הוא משהו אחר, אזי יהיה לנו סתירה בין הטעם לגדר.

אם היינו יודעים בידיעה ברורה שהטעם הוא קנס ולא ממון, האם היה אפשר להסיק שהדין עצמו הוא ממון ולא קנס? ודאי שלא,​

לחץ כדי לכווץ...

ברור שכן.
הייתה סתירה בין הגדר לטעם.

אם היינו יודעים בידיעה ברורה שאין טעם, הדין עצמו נפלט ממכונה שפולטת משפטים וחוקים בלי טעם, האם היה אפשר להסיק שהדין עצמו הוא ממון ולא קנס? גם כן ודאי שלא,​

לחץ כדי לכווץ...

מכונה שפולטת חוקים אין לה גדרים ואין לה טעמים,
אבל לו יצויר שהיו לה גדרים - אכן ניתן ללמוד מהדין את גדריו, גם בל שיהיה טעם. וכבר כתבתי זאת לעיל.

הוי אומר: המסקנה שהדין עצמו הוא ממון ולא קנס נעוצה בהבנת טעם הדין, כיון שמשלם כמו שהזיק - מוכח שהטעם הוא ממון, ואם הטעם הוא ממון - הרי שגם הדין עצמו הוא ממון,
כך ששוב, ידיעת הגדר היא רק ע"י ידיעת הטעם, אי אפשר לומר כלום על הגדר בלי להבין את הטעם.​

לחץ כדי לכווץ...

שטות מדרגה ראשונה.
ככלל, אנחנו כבר מסתובבים סביב אותן מילים, נדמה שמיצינו לגמרי וכדאי שנעצור את הדיון העקר.

 

[אברך קלאסי]

כיון שכתבתי לעיל בענין אך נבלע בתוך המו''מ הנפלא בין הרבניםצעיר שבכהונה ורעיון ומושג ע''כ אני חוזר ושונה מש''כ לעיל

למעשה שאלה זו כבר נידונה בראשונים

דהנה בסוגיא ב''מ צ' א' דנה הגמ' בדין של ''לא תחסום'' שאסור לא לתת לבהמה לאכול תוכ''ד העבודה

ודנה הגמ' כך

''בעו מיניה מרב ששת: היתה אוכלת ומתרזת, מהו? משום דמעלי לה הוא - והא לא מעלי לה, או דלמא דחזיא ומצטערא, והא חזיא ומצטערא? - אמר להו רב ששת: תניתוה, רבי שמעון בן יוחי אומר: מביא כרשינים ותולה לה, שהכרשינים יפות לה מן הכל. שמע מינה: משום דמעלי לה הוא, שמע מינה.''

דהינו באפן שמצטערת ממה שלא תאכל אך האכילה לא טובה עבור מעיה האם גם כאן מחויב, ולכאורה יש כאן ממש דרישת טעמא דקרא מה הטעם של הדין.

ועמד על זה התוס' הרא''ש שם וכתב בזה''ל

אפילו למאן דלא דריש טעמא דקרא לקמן בפרק המקבל (קט"ו א') דאמר אלמנה בין עניה בין עשירה אין ממשכנין אותה היינו משום דפשטיה דקרא משמע בין עניה בין עשירה, אבל הכא פשיטא דרחמנא לא אזהר אלא לטובתה של בהמה אי משום דמעלו לה אי משום דלא ליצטער.

ואשמח לחו''ד רבני הפורום בהבנת תי' התורא''ש וכמדו' שזה גופא מה שנידון כאן.

 

[גלגולים]

@AI אוצר תוכל לסכם את האשכול?