- הודעות
- 116
- תודות
- 255
- נקודות
- 56
שוב, איך מוכח שהדין הוא ממון ולא קנס אם אנו לא מסיקים מכך על כך שהטעם הוא ממון ולא קנס?
אם היינו יודעים בידיעה ברורה שהטעם הוא קנס ולא ממון, האם היה אפשר להסיק שהדין עצמו הוא ממון ולא קנס? ודאי שלא,
אם היינו יודעים בידיעה ברורה שאין טעם, הדין עצמו נפלט ממכונה שפולטת משפטים וחוקים בלי טעם, האם היה אפשר להסיק שהדין עצמו הוא ממון ולא קנס? גם כן ודאי שלא,
הוי אומר: המסקנה שהדין עצמו הוא ממון ולא קנס נעוצה בהבנת טעם הדין, כיון שמשלם כמו שהזיק - מוכח שהטעם הוא ממון, ואם הטעם הוא ממון - הרי שגם הדין עצמו הוא ממון,
כך ששוב, ידיעת הגדר היא רק ע"י ידיעת הטעם, אי אפשר לומר כלום על הגדר בלי להבין את הטעם.
אם היינו יודעים בידיעה ברורה שהטעם הוא קנס ולא ממון, האם היה אפשר להסיק שהדין עצמו הוא ממון ולא קנס? ודאי שלא,
אם היינו יודעים בידיעה ברורה שאין טעם, הדין עצמו נפלט ממכונה שפולטת משפטים וחוקים בלי טעם, האם היה אפשר להסיק שהדין עצמו הוא ממון ולא קנס? גם כן ודאי שלא,
הוי אומר: המסקנה שהדין עצמו הוא ממון ולא קנס נעוצה בהבנת טעם הדין, כיון שמשלם כמו שהזיק - מוכח שהטעם הוא ממון, ואם הטעם הוא ממון - הרי שגם הדין עצמו הוא ממון,
כך ששוב, ידיעת הגדר היא רק ע"י ידיעת הטעם, אי אפשר לומר כלום על הגדר בלי להבין את הטעם.