דהיינו???
(וא"כ הבנתי את כוונתך, יכלו לתקן שלא מפסידים בכך את שאר הימים,
מה גם שלדעת חלק מהראשונים חכמים הפקיעו בק"ש לאחר חצות גם את המצווה מדאורייתא, וכן בנאכלים ליום אחד הביאוהו לידי נותר (אמנם שם ההרחקה היתה שלא יבוא לאכול לאחר עה"ש ויתחייב כרת).
אם מהתו' ספירה של יום אחד מעכבת, חז"ל לא יכולים ליצור מחייב יש מאין. אמנם רוב הראשונים נקטו שבזה"ז ספיה"ע מדרבנן, אך יש לדון שמא כעין דאו' תקון, וכמו שמהתורה ספירה אחת מעכבת גם בתקנת חז"ל.
לדבריו שיש לחלק בין ק"ש לספירת העומר בגלל שמאבד "את כל ימי הספירה". על זה נכת', שאם העקרון להרחיק את האדם מן העבירה תקף גם בספירת העומר כמו בשאר המצוות, אם כן לכל הפחות יקנסו בברכה.
אם מהתו' ספירה של יום אחד מעכבת, חז"ל לא יכולים ליצור מחייב יש מאין. אמנם רוב הראשונים נקטו שבזה"ז ספיה"ע מדרבנן, אך יש לדון שמא כעין דאו' תקון, וכמו שמהתורה ספירה אחת מעכבת גם בתקנת חז"ל.
כוונתי, שיכלו רק לחייב לספור עד חצות, ואם לא ספר עבר על תקנה זו אך לא יחשב שלא ספר כלל (כעי"ז בהרבה מקומות כגון בתפילה עד ד' שעות ובדיעבד עד חצות, ובמוסף עד שבע שעות ובדיעבד כל היום).
כוונתי, שיכלו רק לחייב לספור עד חצות, ואם לא ספר עבר על תקנה זו אך לא יחשב שלא ספר כלל (כעי"ז בהרבה מקומות כגון בתפילה עד ד' שעות ובדיעבד עד חצות, ובמוסף עד שבע שעות ובדיעבד כל היום).
(וא"כ הבנתי את כוונתך, יכלו לתקן שלא מפסידים בכך את שאר הימים,
מה גם שלדעת חלק מהראשונים חכמים הפקיעו בק"ש לאחר חצות גם את המצווה מדאורייתא, וכן בנאכלים ליום אחד הביאוהו לידי נותר (אמנם שם ההרחקה היתה שלא יבוא לאכול לאחר עה"ש ויתחייב כרת).
לא ברור מה אתה רוצה. במחילה. אם בק"ש הפקיעו לגמרי אחר חצות, זה רק מוסיף קושי בספירת העומר. ואם תאמר שוב, שגם בספירת העומר הפקיעו, הרי התירוץ הנ"ל לחלק בין מצוה אחת כמו ק"ש למצוות רבות כמו ספירת העומר, מיישב את ההערתך ולא מובנית דחייתך.