זאת החיה אשר תאכלו - כאדם שאומר לעבדו: אתה רגיל אצלי, אל תמאס עצמך במאכלים מאוסים ומזוהמים, כי כל מקום שנאמר "טמא", מאוס ומזוהם הוא, כדכתיב: "בגללי צאת האדם... ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא", מאוס, ואדם מזוהם אינו ראוי לבא לפני המקום... ... נבילה נמי צריך להוציאה מביתו ולהרחיק הסרחון, זו זוהמא מעליו, כי איך יוכל לסבול הריח רע, כי כל עיקר אילו הטומאות אינו מזהיר אלא שלא יהו מזוהמים וטמאים, ואם לא יוכלו להוציא הנבילות והשרצים מביתם, הרי הם מזוהמים ומשוקצים וטמאים... מכל האוכל אשר יאכל אשר יבוא עליו מים יטמא - דכיון שנתלכלך והמיאוס והטומאה נוגעת בו, נטמא ונמאס, כי דבר לח ממאיס יותר מדבר יבש...