במחילה, אבל פשוט לא הבנת את הטיעון שלי, אני לא מדבר על האופן שבו אנו יודעים שיש סיבתיות אלא על מושג הסיבה עצמו,
הטיעון שלי הוא שהמושג "סיבה" הוא דבר שאינו פיזי, כיון שאף פעם לא ראינו סיבה בעולם, אנו רואים רק אירוע ולאחריו עוד אירוע, אף פעם לא ראינו את היחס הסיבתי שבין האירועים, כך שמושג הסיבה והגרימה הוא מושג שאינו מגיע דרך חמשת החושים,
ואם אתה חושב שאתה מבין מהי סיבה וגרימה - אז אין שום סיבה שלא להבין מהי בעלות או טומאה או שטר.
כנראה שלא התבטאתי/הובנתי נכון. אני לא אומר שהשכל אין לו מסקנות שלא נובעות מה' החושים, אני טוען שני טענות אחרות:
א. לא יתכן מחשבה על דבר שהוא לא פיזי או ניתן לתיאור, וממילא א"א לדון על מושגים שהם לא כאלה.
ב. שאם הי מי יטען שהוא מצליח לחשוב על כאלה מושגים, אשאל אותו מה אמצעי ההכרה שבו אתה משיג את מה שאתה מדבר.
טענתך מדבר הכרח השכל שיהיה לכל דבר סיבה, היא טענה רק על החלק השני של הטיעון שלי, כיון שסיבה היא בהחלט דבר ניתן לתיאור, אמנם א"א תמיד לתאר מה הסיבה, ומה מהותה של הסיבה איך היא נראת ואיך היא סיבה, אך עצם האמירה שלדבר מסוים יש סיבה לדעתי דבר שמצויר היטב במוחינו.
ומבחינתי החלק א' הוא עיקר הבעיה, משום שהטענה השנייה היא רק המחשה לנכונותה של הטענה הראשונה.
ומלבד זאת גם הטענה על החלק השני של הטיעון שלי, לדעתי אינה נכונה, כיון שיש הבדל בין הכרח שכלי על צורה כל שהיא שהמושגים הקיימים צריכים לעמוד, (שלא יתכן מצב א, המוכר לי מהחושים, בלא מצב ב שגם הוא מוכר לי מהחושים). שזה בהחלט יכול לבא כטיעון מתוך השכל. לבין טענה שהשכל 'רואה' כביכול דבר שהחושים לא רואים. זה לדעתי דבר הזוי לחלוטין, משום שכל הכרה על מציאות חדשה חיצונית לשכל, חייבת להיות ע"י אחד החושים, כי לשכל אין שום 'מגע' אם איזה מציאות אחרת.
אתה ממש לא רואה את המחשב קיים מולך, אתה רואה תמונה של המחשב בהכרה שלך ותו לא, הטענה שיש מחשב שקיים במציאות בחוץ ואתה תופס אותו היא מסקנה שלך, אתה מניח שלא סביר שיש לך תמונה של מחשב בלי שהוא קיים,
אך שוב, המושג קיום הוא מושג נוסף שמגיע מהשכל ואין לו בסיס בחמשת החושים ואתה מבין אותו מצוין.
אחדד שוב שגם הטיעון הזה הוא רק כנגד החלק השני של הטיעון שלי, מלא שייך לחלק הראשון של הטענה שלי.
ובעיקר השאלה, קודם כל ידוע שיש פילוסופים שבהחלט חושבים שאין הכרח שהעולם הוא לא חלום. אם כי
במקרה זה זה רק חלקם.
ומלבד זאת שאחדד שוב: יש הבדל בין החלטת השכל איך להניח שהמציאות שמשודרת מחוצה לו קיימת, ואיך לא יתכן שהיא קיימת. לבין ראייה חדשה של מציאות חדשה שאף אחד לא יודע מהי.
לא הבנתי מה אתה רוצה,
ברור שאני מצייר את המושג 1, אבל אני לא חושב על שום עצם פיזיקלי קונקרטי, אני פשוט חושב על הרעיון המופשט של 1 ומבין שאם נוסיף לו 1 יצא 2.
הרעיון המופשט של 1 שאתה חושב עליו, הוא בסוף איזה דמיון של עם כל שהוא בודד.
(על עצמי בדקתי את זה וזה אכן כך).
לא הבנתי, אתה חושב שאין שום בעיה אמיתית לשחוט ילד בן 3 שלא עשה כלום? אתה חושב שהתחושה שפעולה כזו היא מרושעת ולא צודקת אין לה שום בסיס במציאות?
אגב, לפחות כאן לא כתבת שאין שום פילוסוף שטוען אחרת, זאת כבר התקדמות יפה.
אני מודה שאני לא מכיר את הפילוסופיה של המוסר, אבל במבט כללי ובקריאת איזה מאמרים פה ושם התרשמתי שעיקר הדיון הוא מה הגדרת הרצון להיות מוסרי. ולא שהם דנים על איזה חיוב אובייקטיבי.
בעיקר הטענה, קודם כל יש לחלק בין אם אתה מניח שהמוסר הוא מחייב, וההגדרה של המוסר זה: 'אתה חייב לא לרצוח'. ששם זה לא דיון במושג מופשט, ומאד ברור משמעותו של המשפט הזה. ואמנם לא מובן איך אנו מניחים כך, וזה חוזר להיות טענה על החלק השני של הטיעון שלי, ושוב יש לחלק עי' לעיל.
אמנם שמעתי שיש שמבינים שיש מושג מופשט של 'צדק' וכו'.
אבל כאן הרי אתה בעצמך לא יודע להסביר, הרי גם אם נניח שיש מושג מופשט שנקרא 'צדק', מדוע אני 'חייב לעשות כך, ואם אני לא רוצה. מה יש במונח חייב יותר מאשר כפייה?
ולכן להבנתי הדלה הכול חייב להתחיל מאיזה רצון סובייקטיבי של כל בן אדם.
שוב, לא הבנת מה כתבתי,
התכוונתי שאני מפרש שאתה לא טוען שכל הידע שלנו מגיע רק מתצפית אלא רק שהמושגים שלנו עוברים רק דרך חמשת החושים, כי אם אתה טוען שכל הידע שלנו מגיע מתצפית - אז אין לנו שום אפשרות לדעת שום דבר מעבר לדברים שקלטנו בחמשת החושים,
למשל, אם אדם סיפר לי שיש יבשת בשם אפריקה - אני יודע שהוא סיפר לי, אבל אם כל הידע שלי מבוסס על חמשת החושים - אני לא יכול לדעת באמצעות הדיווח שלו שיש יבשת כזו במציאות, שהרי לא ראיתי את היבשת עצמה, המידע על היבשת עצמה היא שיקול שכלי ולא תצפית.
ברור שאתה יכול לסמוך עליו משום שאתה מכיר שסתם בנ"א לא משקרים אם אין להם אינטרס, וכו'. ולא הבנתי מה אתה רוצה.
