האם מלאכה בשבת שהתקיימה לזמן מועט חייב עליה מהתורה? (1 צופה)

פורומים הודעות חדשות
מי המליץ?
ספר משנת יעקב על הרמב"ם

כתב הרמב"ם (שבת פרק ט' הלכה י"ג) הצובע חוט שארכו ארבעה טפחים או דבר שאפשר לטוות ממנו חוט כזה חייב. ואין הצובע חייב עד שיהא צבע המתקיים. אבל צבע שאינו מתקיים כלל כגון שהעביר סרק או ששר על גבי ברזל או נחשת וצבעו פטור. שהרי אתה מעבירו לשעתו ואינו צובע כלום. וכל שאין מלאכתו מתקיימת בשבת פטור:

ועי' במ"מ שכתב: זה נלמד מדין הכותב שאינו אלא בדבר המתקיים כמבואר פרק י"א ובמשנה פרק הבונה (קב, ב) זה הכלל כל העושה מלאכה ומלאכתו מתקיימת בשבת חייב, ע"כ.
והנה תנן בשבת קב, ב, הבונה כמה יבנה ויהא חייב הבונה כל שהוא וכו' זה הכלל כל העושה מלאכה ומלאכתו מתקיימת בשבת חייב, וערש"י שפי': כל העושה מלאכה ומלאכתו מתקיימת שיש מתקיימת כיוצא בו ואין מוסיף עליה. [המילים: ואין מוסיף עליה, מוקפת בחצאי ריבוע, והוא הוספת המהרש"ל בחכמת שלמה, ע"ש], בשבת, אעושה מלאכה קאי.
ועי' להלן בדף קג, א, דאמרי' זה הכלל לאתויי מאי לאתויי דחק קפיזא בקבא. ופירש"י: בגולם גדול הראוי לחוק בו קב חקק ג' לוגין ואע"פ שעתיד להוסיף יש שמקיימין כן, ונראה דמה שפי' רש"י במתני': שיש מתקיימת כיוצא בו ואין מוסיף עליה, כוונתו נמי למש"כ בדף קג, א, דאע"פ שעתיד להוסיף יש שמקיימין כן, וזה מש"כ רש"י: שיש מתקיימת כיוצא בו וכו'.
ב. ועי' בתו"ח במשניות שכ' בשם פר"ח שכ' במש"כ התוי"ט דמה דתנן במתני' ומלאכתו מתקיימת בשבת, פי' הר"ן: בשבת אעושה מלאכה קאי, כל העושה בשבת והיא מתקיימת, [וזה כפירש"י הנז'] ואין זה מחוור, דהא בשבת קיימינן, ואמאי איצטריך לפירושי העושה בשבת, ול"נ דלא קאי אלא אסיפא, והיינו שמלאכתו מתקיימת ונגמרת בשבת, שלמחר אינו עתיד להוסיף עליה, ולפי פי' זה אם למחר עתיד להוסיף עליה, פטור, וזה ביסוד ההלכה כשי' רש"י וכנז', אלא דהפי' לדברי הפר"ח הוא שהמלאכה שעשה בשבת, נגמרה ומתקיימת, ולהוציא אם עתיד להוסיף עליה, ולא כפירש"י והר"ן דהאי: בשבת אעושה מלאכה קאי וכנז'.
ג. ועי' בשנו"א להגר"א שכתב: זה הכלל כל העושה כו' פי' אפי' אם מתקיימת כן בשבת לבד נמי חייב אף שיוסיף אחר השבת, ועי' בהגה שם שהוסיף: ולכן קתני בשבת לבסוף, אחר ומלאכתו מתקיימת, ולכאורה זה לא כפירש"י גבי חק קפיזא בקבא, שפי': ואע"פ שעתיד להוסיף יש שמקיימין כן. משמע דאם אינו מאותן שמקיימין כן פטור, ואולי הגר"א יפרש דמאחר דיש שמקיימין כן, חשיב כמתקיימת בשבת, ולכן אף שהוא עצמו עתיד להוסיף לאחר השבת חייב, דבשבת היא חשיבא ומתקיימת במה שעשה, כיון דיש שמקיימין כן.
ד. והנה עי' במ"מ פי"א משבת הט"ו, שכתב אמש"כ הרמב"ם שם: אין הכותב חייב עד שיכתוב בדבר הרושם ועומד וכו' ויכתוב על דבר שמתקיים הכתב עליו וכו' דזה מפורש בתוספתא זה הכלל וכו' עד שיכתוב דבר של קיימא בדבר שהוא ש"ק, ע"כ, וכבר כתבתי פ"ט שהמשנה (קב, ב) מוכחת שבכל מלאכת שבת בעינן דבר המתקיים, ובפ"ט כ' המ"מ כן אמש"כ הרמב"ם כאן בהי"ג: ואין הצובע חייב עד שיהא צבע המתקיים, אבל צבע שאינו מתקיים כלל וכו' פטור שהרי אתה מעבירו לשעתו ואינו צובע כלום, וכל שאין מלאכתו מתקיימת בשבת פטור, וכ' המ"מ: זה נלמד מדין הכותב שאינו אלא בדבר המתקיים כמבואר פי"א ובמשנה פ' הבונה (שם קב, ב) זה הכלל כל העושה מלאכה ומלאכתו מתקיימת בשבת חייב.
ומבואר במ"מ דמפרש מה דתנן במתני' ריש הבונה: זה הכלל כל העושה מלאכה ומלאכתו מתקיימת בשבת חייב, דנאמר כאן יסוד במלאכת שבת, דאינו חייב אלא במלאכה המתקיימת, אבל מלאכה שאינה מתקיימת, כגון כתב וצבע בדבר שאינו מתקיים פטור, דזה הוי מלאכה שאינה מתקיימת, ואינה מתקיימת היינו שבטלה מאיליה דאין לה קיום, וכל מלאכה כזו אינו חייב עליה, והדין שכתב הרמב"ם לגבי כותב וצובע אין זה רק הלכה בזה, ומשום דלא מיקרי כתיבה בכה"ג, אלא יסוד הדין בעיקר הילכתא דמלאכת שבת, דאינו חייב אלא במלאכה המתקיימת.
ה. ובאמת נראה כן מדברי הרמב"ם שלפנינו שכתב: אבל צבע שאינו מתקיים כלל פטור שהרי אתה מעבירו לשעתו ואינו צובע כלום וכל שאין מלאכתו מתקיימת בשבת פטור, והוא כעין לשון מתני' כל העושה מלאכה ומלאכתו מתקיימת בשבת חייב. משמע דמפרש לה לענין כל מלאכה ומלאכה שצריך שתהא מלאכה המתקיימת.
ו. וצ"ב קצת לפ"ז דברי הגמ' דאמרי' על מתני': זה הכלל לאתויי מאי לאתויי דחק קפיזא בקבא. וערש"י שם. ולפי פי' הרמב"ם דקאי על עצם המלאכה דצריך שלא תתבטל מאיליה וכנז', א"כ מה שייך זה להא דחק קפיזא בקבא, וצ"ל, דמאחר דזה הכלל, בא תמיד לרבות, לכן קאמר דבא לרבות חק קפיזא בקבא אף שעתיד להוסיף וכו', וכמו שפירש"י וכנז', אך אכתי צ"ב דהא מתני' לא איירי אלא במלאכה המתקיימת כמו שהוא ולהוציא מלאכה המתבטלת מאיליה וכנז', א"כ חק קפיזא בקבא, אינו מנידון דמתני', וצ"ע.
ז. כן צ"ע לפי האמור, דברי הרמב"ם בפי"א הט"ו, דלאחר שכתב: אינו חייב עד שיכתוב בדבר העומד על דבר העומד, כתב: וכן אין המוחק חייב עד שימחוק כתב העומד מעל דבר העומד. דמזה משמע דהלכה מיוחדת יש בכתב, דאין ע"ז שם כתב אם זה לא כתב על דבר העומד, ואשר ע"כ שפיר הוא מה דפטור גם במוחק - אם לא מחק כתב העומד מעל דבר העומד. אבל אם נאמר דאין זה הלכה מיוחדת בכותב, אלא זוהי הלכה כללית בהלכות שבת, ומה דבכותב פטור הוא משום דאין זה מלאכה המתקיימת, א"כ במוחק דמחיקתו אמנם קיימת לעולם, שפיר יתחייב. ואולי דתלוי זב"ז, דמאחר דחזינן דבעינן מלאכה המתקיימת, א"כ במלאכה שאינה מתקיימת, אין ע"ז שם המלאכה, ואם כתב בכה"ג אין זה נקרא כותב, משום דאין זה כתב, דאם היה נקרא כתב, שפיר הוי זה מלאכת כותב, ואשר ע"כ גם במוחק כתב כזה פטור, דאין זה כתב, אבל אכתי צ"ע, דאולי שפיר נקרא זה כתב, רק דין הוא במלאכת שבת דצריך מלאכה המתקיימת, וא"כ לגבי מוחק כתב כזה, דכעת היה מיהא כתוב, שפיר יתחייב, וצ"ע. ועי' בקרית ספר שם שכתב: כיון דמוחק כתב אינו חייב אלא ע"מ לכתוב, בעינן כתיבה קיימת ומקום קיים, ודבריו צ"ב. דהא יכול להיות דהכתב כעת אינו מתקיים, אבל מחק ע"מ לכתוב כתב מתקיים, וא"כ יהי' חייב בזה, וצ"ע.
ח. והנה במ"ב סי' ש"ג סעיף כ"ו סקפ"ב כתב אהא דאיתא שם: אסור לקלוע האשה שערה בשבת: מדרבנן משום דדמי לבנין וכו', אבל הקולע נימין בתלוש חייב משום אורג כמש"כ הרמב"ם, והכא בשער לא חשיב אריגה משום דהוא מחובר בראשו ועוד דאין סופה להתקיים שעומדת לסתירה [מ"א וש"א בשם התוספות] והנה כ"ז במחובר והקולעת שער פאה נכרית אף דאין בזה משום בונה אסור עכ"פ משום אורג דאף אי נימא דאין סופה להתקיים עכ"פ מדרבנן מיהא אסור [מה שכ' המ"ב בשם התוס' והמ"א דבשער לא חשיב אריגה משום דהוא מחובר. הנה גם בתוס' וגם במ"א ליתא להטעם הזה משום דהוא מחובר, ע"ש. אלא כתבו: הכא בשער לא חשיבא אריגה כמו בבגד, [והיינו דנימין שהביאו שם הם חוטין, וכמו שפירש"י בדף סד, א, ע"ש], ומבואר בדבריהם דלא רק בשער מחובר הוא דלא חשיב אריגה אלא בכל שער כן הוא, ונ"מ לקולע שער פאה נכרית, וצ"ב מהיכן לקח המ"ב להוסיף בתוס': לא חשיב אריגה משום דהוא מחובר בראשו וצ"ע]. וע"ש בשער-הציון אות ס"ח שכ' אמש"כ במ"ב: ועוד דאין סופה להתקיים שעומדת לסתירה: ר"ל ואיתא בריש פרק הבונה דבעינן דוקא שתהיה מלאכתו מתקיימת, וגם לענין כתיבה קי"ל דבעינן דוקא שיכתוב בדבר המתקיים, אך בריש פ' הבונה איתא שם במשנה כל העושה מלאכה ומלאכתו מתקיימת בשבת חייב, משמע לכאורה דאפי' אם מתקיימת רק על יום השבת לחוד, וכן משמע לענ"ד ברמב"ם פ"ט הי"ג, ע"ש היטב, והמשנה כללא כייל זה הכלל וכו', וע"כ אנו צריכים לומר, דמה שהמשנה פוטרת בכתב שאינו של קיימא, כגון במשקין ומי פירות, היינו שאינו מתקיים כלל אפי' על יום השבת, אכן ברש"י שם איתא במשנה דהאי בשבת אעושה מלאכה קאי, א"כ משמע מיניה דבעינן שיהיה מתקיים תמיד, ולא די ביום השבת לחוד, ובעניננו אינו יודע, דאולי הוא מתקיים על יום השבת, והתוספות ס"ל כרש"י, או דהתוס' ס"ל כהרמב"ם, ואפי' על יום השבת אינו מתקיים, ולכך פטור.
והנה כל דבריו צע"ג, דמה דפירש דמש"כ התוס' בהא דאמרי' וכי דרך אריגה בכך: ועוד דהכא אין סופה להתקיים שעומדת לסתירה, דכוונתם דבעינן דוקא שתהא מלאכתו מתקיימת, וכמתני' דריש הבונה וכנז'. ותימה דא"כ איך אמרי' בגמ' שם אח"ז: אלא אר"א וכו' גודלת וכו' משום בונה, וכי דרך בנין בכך אין כדדרש רשב"מ ויבן וכו', והא כי היכא דגבי אריגה פטור משום דבעינן מלאכה המתקיימת דוקא, א"כ גם לגבי מלאכת בונה נימא כן, דהרי מתני' בריש הבונה איירי בעיקרא לענין מלאכת בונה, ואם קליעת שער אינה מתקיימת ומתבטלת מעצמה, גם משום בונה לא לחייב. ואף דהתורה קוראת לזה בנין, הרי במלאכת שבת צריך בנין של קיימא, ולא שיתבטל מאיליו, ומ"ש בונה מאורג, ואולי נאמר דגבי קליעה, גזה"כ הוא דנקרא בנין אף שאינו מתקיים, וכדאשכחן בהא דויבן ה' אלקים, וצ"ע. אבל אם נפרש דברי התוס', דלא נתכוונו כלל למתני' דריש הבונה, דהא לא הביאו למשנה זו, ובמתני' מפרשי כדפירש"י דהכוונה היא דמלאכתו מתקיימת דלא יוסיף עליה, עי' ברש"י שם, וכאמור לעיל, א"כ י"ל דכוונתם, דלגבי אריגה, אם עומדת לסתירה, והיינו שדרך הוא לסתור אח"כ הקליעה, אין זה כדרך אריגה. לפ"ז י"ל דזה רק לענין מלאכת אורג, דאין זה דרך אריגה, אבל לגבי בנין, אף לשעה הוי זה מלאכת בונה. ועמש"כ להלן בפ"י הי"ב במה דאיתא בירושלמי ריש הבונה מחלוקת אם בנין לשעה הוי בנין או לא, ולפי הנו"ב והאו"ש להלכה קי"ל דבנין לשעה הוי בנין, ולא כדעת החת"ס, יעו"ש. א"כ שפיר הוא דברי התוס', דלגבי אריגה, בכה"ג לאו דרך אריגה הוא ופטור, ומשא"כ בבונה שפיר חייב בכה"ג, [ועי' או"ש פ"י דשבת הי"ב], אבל לפי פי' המ"ב בדברי התוס', צע"ג, מאי שנא בונה מאורג.
ט. עוד צ"ע מה שהביא לענין שאלתו אם הא דצריך מלאכה המתקיימת בשבת אם סגי במתקיימת רק על יום השבת או דצריך שיהיה מתקיים תמיד, והביא דברי רש"י בריש הבונה דפי' דהאי בשבת אעושה מלאכה קאי, א"כ משמע מיניה דצריך שיהי' מתקיים תמיד. וצ"ע, דהרי לפי פירש"י, המשנה בכלל לא מדברת על מלאכה מתקיימת ואינה מתבטלת מאיליה, וכמו שנתבאר לעיל דלרש"י הפירוש הוא דמלאכתו מתקיימת ואינו מוסיף עליה. א"כ מה הביא מזה לענין מלאכה שאינה מתבטלת, וצע"ג.
ובעיקר שאלתו אם סגי במתקיימת ביום השבת לבד, צ"ב מה כוונתו, אם כוונתו לשהות זמן של יום שבת, ובין אם יעשה בתחילת השבת או שיעשה בסופה צריך שתוכל להתקיים שהות זמן של יום שבת, או דתלוי אם מתקיימת עד סוף שבת זו, דלפ"ז אם יעשה בתחילת השבת צריך שתתקיים הרבה עד סוף השבת, ואם יעשה בסוף השבת מספיק זמן קצר עד צאת השבת, וזה צ"ע דמה הגבול של יום השבת, והיכן מצינו חילוק כזה במלאכת שבת בין עושה בתחילת השבת או בסופו לגבי סוג המלאכה, וצ"ע. ועי' בסי' שי"ז סעיף א' לגבי קושר מש"כ הרמ"א שם, ובס' ב"מ, ובביאור הלכה שם, וכן מש"כ במ"ב שם סק"ו, עיש"ה. ועי' גם בסי' שי"ד סעיף י' ובמ"ב סקמ"ג.
י. עוד פלא יש בדבר, דכאן בשעה"צ לא מביא מה שכותב להלן בביאור-הלכה סי' ש"מ סעיף ד' ד"ה במשקין [ושם לא הזכיר מש"כ כאן בשעה"צ]. דשם כתב: ועי' ברשב"א שבת קטו, ב, דלענין חיוב שבת לא בעינן שיכתוב במה שיתקיים הכתב לעולם אלא דמקיימי קצת עד שדרכן של בנ"א לכתוב בהן דברים שאין עשויין לקיימן לעולם אלא זמן אחד כספרי הזכרונות וכיו"ב לענין שבת מלאכת מחשבת היא ולא בעינן שיתקיים לעולם כדיו וכעי"ז מוכח ג"כ דעת התוד"ה אבל הכא, ע"ש. והנה הרשב"א שהביא בביאור-הלכה כתב דבריו בהא דאמרי' בשבת קטו, ב, בעא מיניה וכו' היו כתובין בסם ובסיקרא וכו' מצילין אותן מפני הדליקה או אין מצילין וכו' אפי' למ"ד מצילין ה"מ היכא דכתיבי בדיו דמיקיים אבל הכא כיון דלא מיקיים לא. וכ' הרשב"א: ק"ל דה"נ מקיימו שהרי שנינו דהכותב בשבת בא' מאלו חייב וטעמא לפי שהיא מלאכה המתקיימת וכו', וע"ז תי' הרשב"א דמקיימי קצת עד שדרכן של בנ"א לכתוב בהן דברים שאין עשויין לקיימן לעולם אלא זמן אחד כספרי הזכרונות וכו'. והנה הרשב"א הזכיר כאן מהא דמלאכה המתקיימת, ומבואר דס"ל נמי לפרש הא דתנן בריש הבונה העושה מלאכה ומלאכתו מתקיימת בשבת, היינו שתהא המלאכה בת קיימא, וכלל הוא לכל המלאכות, ומתקיימת היינו שאיננה מתבטלת מאיליה, וכפי' הרמב"ם שלפנינו וכנז'. ולפי תי' הרשב"א ההגדרה היא דמתקיימת קצת עד שדרכן של בנ"א לכתוב בהן דברים שאינן עשויין לקיימן לעולם אלא זמן אחד כספרי הזכרונות וכיוצא בהן, ולפ"ז הרי לכאורה בכל מלאכה ההגדרה של מתקיימת, הוא כפי דרכן של בנ"א לקיימה לזמן מסוים שדרכה בכך, וא"צ שתהא מתקיימת לעולם, וכמו בכתיבה.
יא. והנה לכאורה לפמש"כ בשעה"צ הנז' בדעת הרמב"ם שלפנינו דמה דאמרי' במתני' בריש הבונה דצריך מלאכה המתקיימת, היינו מלאכה המתקיימת ביום השבת לחוד, ע"ש. והמשנה הא איירי בעיקר במלאכת בונה, והרמב"ם הביא מזה בפ"ט הנז' לענין מלאכת צובע. ובפי"א הט"ו כתב לה המ"מ לענין מלאכת כתיבה וכנז', וא"כ לכאורה להרמב"ם בכל מלאכה, כולל כתיבה, הגדרת מלאכה המתקיימת הוא ליום השבת בלבד, ולא כהרשב"א הנז', וצ"ע.
יב. והנה לפמש"כ לעיל בשיטת רש"י [וכ"ה גם במאירי שם] דהא דתנן בריש הבונה דבעינן מלאכה המתקיימת, היינו שזו מלאכה שאין מוסיפין עליה, וכנז'. לפ"ז לכאורה אין הלכה בכל המלאכות שצריך שהמלאכה לא תתבטל מאיליה, ורק בכותב מצאנו כן, וכדתנן בדף קד, ב, [ואולי צובע נלמד מכותב כדעת הרמב"ם כאן, וכדברי המ"מ שם בתחילת דבריו, ע"ש]. וכן מצאנו ד"ז לגבי מלאכת קשירה, וכדתנן בדף קיג, א, רי"א כל קשר שאינו של קיימא אין חייבין עליו, ועי' במתני' קיא, ב, ובתוס' קיג, א, ד"ה כלל, ועי' בדף עד, ב, דאמרי' קושר ע"מ להתיר הוא, ופירש"י: וכה"ג פטרינן ליה לקמן דתנן כל קשר שאינו של קיימא אין חייבין עליה. [וכוונתו למתני' דדף קיג, א, הנז' וכמש"כ הרש"ש שם], ולגבי קשירה ראה במ"ב ובשו"ע הגר"ז דהשיעור מה"ת הוא שיהא מתקיים לעולם, יעוש"ה, ולגבי כתיבה כ' הרשב"א בדף קטו, ב, דהוא כפי שדרך הסוחרים לכתוב וכנז' לעיל. ובצביעה אי נלמדת מכתיבה, יהי' ג"כ כשיעור זה. ולגבי שאר מלאכות, אמנם אין דין של מתקיימת ולא מתבטלת, אלא כל שעשה מלאכה שאינו מוסיף עליה, הוי שפיר מלאכה דחייב עליה. ומש"כ התוס' בדף צד, ב, לגבי קליעה דאמרי' ע"ז: וכי דרך אריגה בכך, והיינו משום דאין סופה להתקיים שעומדת לסתירה. היינו שהאדם עומד לסתור הקליעה שקלע בשערות. ודוקא לגבי מלאכת אריגה הוא דפטור ע"ז, דאין דרך אריגה בכך. ולכך אמרי' שם דחייב משום בונה. דלגבי בונה שפיר חייב אף בעומד לסתור, וכמש"כ לעיל. וצ"ע בכ"ז. וה' יאיר עיני.
יג. והנה לפ"מ שכ' השעה"צ הנז' דמדברי הרמב"ם כאן בהי"ג משמע דדין דמלאכה המתקיימת הוא רק על יום השבת לחוד, מעתה נצטרך לומר דמש"כ הרמב"ם בפ"י ה"א וה"ב דבדין קושר צריך שיהא דוקא קשר של קיימא, ורק בזה הוא דחייב מן התורה [ולרמב"ם צריך שיהא בנוסף לזה גם קשר אומן, ע"ש]. ודין קיימא בזה הוא או לעולם או לכהפ"ח לזמן ארוך [עי' ריש סי' שי"ז ובמ"ב], אבל בודאי בשביל יום השבת לחוד, אין בזה חיוב מה"ת, ע"ש. ובהכרח דבקשר יש הלכה מיוחדת של קיימא, דבזה לא סגי במלאכתו מתקיימת ליום אחד.
יד. ומעתה גם לגבי כתיבה, דכ' הרמב"ם בפי"א הט"ו דאינו חייב עד שיכתוב בדבר העומד על דבר העומד, הוא נמי הלכה מיוחדת במלאכת כותב וכאמור לעיל. אמנם במ"מ שם מבואר דזה מההלכה הכללית של מלאכת שבת דבעינן מלאכה המתקיימת. וכמש"כ לעיל דכן נראה גם מדברי הרמב"ם והמ"מ שלפנינו לגבי צובע, דכ' שם דצבע שאינו מתקיים כלל פטור עליו, ומסיים: וכל שאין מלאכתו מתקיימת בשבת פטור, וכ' ע"ז המ"מ: זה נלמד מדין הכותב שאינו אלא בדבר המתקיים כמבואר פרק י"א ובמשנה פ' הבונה (קב, ב), זה הכלל כל העושה מלאכה ומלאכתו מתקיימת בשבת חייב. ומבואר דבכל הוי הלכה אחת, וצ"ע.
טו. והנה להלן במתני' בדף קג, א, תנן אר"י מצינו שם קטן משם גדול שם משמעון וכו', ופירש"י: הא אתא לאשמועינן ר"י דאע"ג שלא נגמר מלאכתו שנתכוין לכתוב תיבה גדולה וכתב מקצת ואותו מקצת הויא תיבה המתקיימת במקום אחר חייב.
ונראה דרש"י לשיטתו דפי' הא דתנן במתני' בדף קב, ב, זה הכלל כל העושה מלאכה ומלאכתו מתקיימת בשבת חייב, היינו שיש מתקיימת כיוצא בו ואין מוסיף עליה, וכדפי' גם בגמ' בדף קג, א, דאמרי' זה הכלל לאתויי דחק קפיזא בקבא, ופירש"י: ואע"פ שעתיד להוסיף יש שמקיימין כן. ומאחר שיש הלכה במלאכת השבת שצריך שתהא המלאכה מתקיימת כמו שעשאה בשבת וכנז'. וע"ז בא ר"י במתני' דדף קג, א, הנז' לומר שאם נתכוין לכתוב תיבה גדולה וכתב רק מקצתה, מאחר שאותו מקצת הויא תיבה המתקיימת במקום אחר, גם זה נקרא מלאכה המתקיימת וחייב, וזה מה דרי"א במתני': מצינו שם קטן משם גדול שם משמעון וכו', והיינו דכל כהאי הוי שפיר מלאכה המתקיימת במק"א, וחייב לר"י.
טז. ועי' להלן בע"ב דאמרי': רש"א ועשה אחת יכול עד שיכתוב את כל השם וכו' ת"ל מאחת, אי מאחת יכול אפי' לא כתב אלא אות אחת ואפי' לא ארג אלא חוט אחד ואפי' לא עשה אלא בית אחד בנפה ת"ל אחת הא כיצד אינו חייב עד שיעשה מלאכה שכיוצא בה מתקיימת. ומבואר גם כאן שיש הלכה בשבת של מלאכה המתקיימת, וזה מה דקאמר ר"ש דבכתב אות אחת או ארג חוט אחד וכו' אין זה מלאכה המתקיימת כיוצא בה במק"א ופטור, וזה כמו שנתבאר בשיטת רש"י, דצריך מלאכה המתקיימת בלי שיוסיף עליה וכל היכא דבודאי יצטרך להוסיף, ובלי ההוספה אינה מתקיימת, פטור עליה, וכמש"נ. ועי' רמב"ם להלן פ"י ה"ח וה"ט.
 
רוצה לדעת תורה קדושה אמר:
האם מלאכה בשבת שהתקיימה לזמן מועט חייב עליה מהתורה? והאם יש הבדל בין המלאכות?
לחץ כדי להרחיב...
לחץ כדי לכווץ...
עיקר הדבר תלוי איך לומדים בסוגיא בשבת קב: "זה הכלל כל העושה מלאכה ומלאכתו מתקיימת בשבת חייב". ובדברי הרמב"ם במלאכת צובע. והרשב"א בכותב. וראה מה שהאריך בשביתת שבת בהקדמה בחליפת מכתבים עם ר' צבי פסח פראנק.

ראיה פחות מוכרת, מהגמ' בשבת ק.
"זרק חוץ לארבע אמות ודחפתו הרוח והכניסתו ואף על פי שחזרה והוציאתו פטור אחזתו הרוח משהו אף על פי שחזרה והכניסתו חייב".
ולכאורה, המלאכה לא התקיימה ובטלה מאליה. ואולי יש לחלק.

כמו כן ילה"ר מבישול כופרא (שבת עד.) שחוזרת ומתקשה. אמנם בזה י"ל מכיון וזו דרך המלאכה שמכשירו בכך לשימוש (לעבד את הזפת) עד שהולכת ומתקשה ממילא לא נחשב בטלה מאיליה.
 
נדיב לב אמר:
ראיה פחות מוכרת, מהגמ' בשבת ק.
"זרק חוץ לארבע אמות ודחפתו הרוח והכניסתו ואף על פי שחזרה והוציאתו פטור אחזתו הרוח משהו אף על פי שחזרה והכניסתו חייב".
ולכאורה, המלאכה לא התקיימה ובטלה מאליה. ואולי יש לחלק.
לחץ כדי להרחיב...
לחץ כדי לכווץ...
הנח להוצאה שמלאכתה חידוש הוא, ובלאו הכי כל קיומה קשה הוא להגדירו כקיום מוחלט
(תוס' שבת ב א - ונראה לר"י דאיצטריך לאשמעי' משום דהוצאה מלאכה גרועה היא דמה לי מוציא מרה"י לרה"ר מה לי מוציא מרה"י לרה"י ולא הוה גמרינן הוצאה דעני מבעה"ב ולא בעה"ב מעני ותדע מדאיצטריך תרי קראי בהוצאה כדנפקא לן בריש הזורק (לקמן דף צו: ושם) מויכלא העם מהביא ובספ"ק דעירובין (דף יז:) נפקא לן מקרא אחרינא דדרשינן אל יצא איש ממקומו אל יוציא והתם פירשתי והיינו משום דמלאכה גרועה היא איצטריך תרווייהו חד לעני וחד לעשיר וכן בכל תולדות דאבות מלאכות לא חיישינן שיהא במשכן אלא אבות בלבד ובתולדות דהוצאה בעי' שיהא במשכן דתנן בהזורק (דף צו.) שתי גזוזטראות זו כנגד זו המושיט והזורק מזו לזו פטור היו שתיהן בדיוטא אחת הזורק פטור והמושיט חייב שכך היתה עבודת לוים ובריש הזורק (ג"ז שם:) נמי בעי הזורק ד' אמות ברה"ר מנלן ודחיק לאשכחינהו במשכן עד דמסיק כל ד"א ברה"ר הלכתא גמירי לה וכל אלו תולדה דהוצאה נינהו ולא אבות שאין אבות אלא מ' חסר אחת וגבי הכנסה נמי אמרינן בפ' במה טומנין (לקמן מט:) הם העלו קרשים מקרקע לעגלה אף אתם אל תכניסו מרה"ר לרה"י)​
נדיב לב אמר:
כמו כן ילה"ר מבישול כופרא (שבת עד.) שחוזרת ומתקשה. אמנם בזה י"ל מכיון וזו דרך המלאכה שמכשירו בכך לשימוש (לעבד את הזפת) עד שהולכת ומתקשה ממילא לא נחשב בטלה מאיליה.
לחץ כדי להרחיב...
לחץ כדי לכווץ...
נראים דבריו דאינה חשובה בטלה. ועוד יש לעי' בדין בישול אחר בישול בכה"ג ואיני זוכר כרגע.
 
הצעיר שבחבורה אמר:
הנח להוצאה שמלאכתה חידוש הוא, ובלאו הכי כל קיומה קשה הוא להגדירו כקיום מוחלט
לחץ כדי להרחיב...
לחץ כדי לכווץ...
אדרבה. בגלל התוס' הנ"ל (וגם הרמב"ן) שמלאכת הוצאה גרועה (מצד שאין שינוי בגוף הדבר אלא רק שינוי רשות ול"ה בשם יצירה), ובכל זאת אף שבמקרה הנז' בטלה מעצמה, אעפ"כ דנים את זה כמלאכה שנתקיימה. ועל אחת כמה במלאכה שנוצר שינוי בגוף הדבר, שיש מקום לומר דדי בכך שהתקיים לזמן מה.
הצעיר שבחבורה אמר:
ועוד יש לעי' בדין בישול אחר בישול בכה"ג ואיני זוכר כרגע.
לחץ כדי להרחיב...
לחץ כדי לכווץ...
אכן זה דיון רחב. ותלוי בגדר בישול אחר בישול. אם כד' הרשב"א שיש שינוי במים, או בגלל חימום וכפי שהרחיב ר' משה קזיס.
 
ובטעם שצריך מלאכה המתקיימת כתב באבני נזר (או”ח סימן ר”ט) משום שצריך להיות מלאכת מחשבת, וראייתו ממה שמצאנו שיש הבדל בין קיום בהלכות שבת לבין קיום בכלאיים ובגט וז"ל: ויכתוב על דבר שמתקיים כו’ כתב בדיו על עלי ירקות ועל כל דבר שאינו עומד פטור. ובהלכות גירושין [פ”ד ה”ג] פסק הרמב”ם שאם כתב על העלין כשר. ולאו דוקא בעלה של זית. והטעם צריך לומר דוקא בשבת דבעינן מלאכת מחשבת ואם אינו מתקיים לא הוי מלאכת מחשבת. וכיוצא בזה חילק הטורי זהב [יו”ד סי’ ש’ סק”ג] לדעת הרמב”ם דלכלאים הוי תפירה חיבור אפילו לא קשרן ואינו מתקיים דדוקא לענין שבת בעינן קשרן דמלאכת מחשבת בעינן עכ"ל.

ובשמירת שבת כהלכתה בהערה מביא ראיה מרש"י קיא: ד”ה ואלו קשרים וז"ל: המנוין באבות מלאכות, דקתני הקושר והמתיר קשר של קיימא שאינו מתירו לעולם, דומיא דקושרי חוטי יריעות הנפסקות ע"כ. ולמד מדבריו שהתנאי של קשר של קיימא, נלמד קושרי יריעות במשכן. וזהו בעצם דין מלאכת מחשבת.

האם יש מי שחולק? דיש לומר שמלאכה שאינה מתקיימת לא נחשבית מלאכה ולא בגלל דין מלאכת מחשבת.
 
נדיב לב אמר:
אדרבה. בגלל התוס' הנ"ל (וגם הרמב"ן) שמלאכת הוצאה גרועה (מצד שאין שינוי בגוף הדבר אלא רק שינוי רשות ול"ה בשם יצירה), ובכל זאת אף שבמקרה הנז' בטלה מעצמה, אעפ"כ דנים את זה כמלאכה שנתקיימה. ועל אחת כמה במלאכה שנוצר שינוי בגוף הדבר, שיש מקום לומר דדי בכך שהתקיים לזמן מה.
לחץ כדי להרחיב...
לחץ כדי לכווץ...
או לאידך גיסא, וזו היתה כוונתי, שמכיון שחסר בשם יצירה ואפ"ה נתחדש שחייבין עליה, לכך לא אכפת לן שנתבטלה, משא"כ במלאכה שנצרך בה יצירה.
 
הצעיר שבחבורה אמר:
משנה מדובר שניצודה במתעסק? או במשמר צידה שנעשתה על ידי אחר?
לחץ כדי להרחיב...
לחץ כדי לכווץ...
במשנה מוכח שגם בכה"ג, הא למה זה דומה לנועל את ביתו לשמרו ונמצא צבי שמור בתוכו (אמנם יש שם כמה פירושים בראשונים).
אבל בכל מקרה ממתעסק אין ראיה לנושא כיון שלא עבר איסור מדאורייתא בצידה.
 
ארז בלבנון אמר:
לא. משנה מפורשת שבת קו:
לחץ כדי להרחיב...
לחץ כדי לכווץ...
הצעיר שבחבורה אמר:
משנה מדובר שניצודה במתעסק? או במשמר צידה שנעשתה על ידי אחר?
לחץ כדי להרחיב...
לחץ כדי לכווץ...
המשנה מדמה מקרה למקרה. לפירוש הרמב"ן ("הא למה זה דומה וכו'") מיירי שניצודה במתעסק. אמנם כפי שנכ' יש כמה פירושים. (וידועה שיטת הרשב"א בירו' אפילו במתכוין ואכמ"ל).
בור סוד אמר:
אם בטעות ברר אוכל מתוך פסולת, עצתו שיחזיר את הפסולת.
לחץ כדי להרחיב...
לחץ כדי לכווץ...
במרכבת משנה כתב יסוד מחודש דכל מלאכה שמתחייבים עליה קיים איסור דרבנן על ביטולה (ככל והוא מקלקל).
ולדבריו, אדרבה אם יחזיר הפסולת יוסיף איסור עכ"פ בדרבנן ולא יתקן את הדאו'. אמנם עיקר חידושו אינו מוכרח ואפשר לבאר ד' הרמב"ם באופן אחר ואכמ"ל.
 
בנין לשעה
בענין הפאראסאל (מטריה) בשבת, שכתב הנוב"י (תנינא או"ח סי' ל') דיש חשש איסור תורה בפתיחתה, ונחלק עליו החת"ס וכתב דלא רק שאין בזה איסור תורה אלא אפשר דמותר לכתחלה,
 
אברך מישיבת מיר אמר:
בנין לשעה
בענין הפאראסאל (מטריה) בשבת, שכתב הנוב"י (תנינא או"ח סי' ל') דיש חשש איסור תורה בפתיחתה, ונחלק עליו החת"ס וכתב דלא רק שאין בזה איסור תורה אלא אפשר דמותר לכתחלה,
לחץ כדי להרחיב...
לחץ כדי לכווץ...
אאל"ט החת"ס בנה יסודו על דברי הירושלמי שלמד מהקמת המשכן שבנין עראי ל"ה בנין. אמנם כפי שהבאתי לעיל, בשביתת שבת מרחיב בזה, ומעמיד את הבבלי בדעה חולקת, ומתייחס שם למח' החת"ס והנוב"י ראה מה שתמה עליו.
 
רוצה לדעת תורה קדושה אמר:
מלאכתה אינה מתקיימת גם על ידי מעשה סותר אפילו שמאליה מתקיימת? מה בדיוק שם המקרה.
לחץ כדי להרחיב...
לחץ כדי לכווץ...
בא"ח פרשת בשלח -הלכות בורר סעיף ד'

אם עבר וברר במזיד בשבת בידיו פסולת מתוך אוכל או שברר אוכל מתוך פסולת בנפה ובכברה דעבד איסורא, הרי זה אסור לעולם משום דנהנה ממלאכת שבת, כדין המבשל בשבת, בסימן שיח. אך נסתפקתי בסה"ק "רב- פעלים": אם זה אשר ברר באיסור, חזר וערב האוכל עם הפסולת כמו שהיה קודם שברר, אם שרי לברור מחדש עתה בשבת מן התערובת הזאת אוכל מתוך פסולת בידו כדי לאכול לאלתר, כיון דבטלו מעשיו הראשונים דעבד באיסור. והבאתי שם מהגאון"אשל-אברהם"ז"ל, סימן שיט, סעיף קטן א', שנסתפק בזה והניח בצריך עיון; ואחר שפלפלתי, בסיעתא דשמיא, בכמה ראיות, הבאתי דברי הרשב"א ז"ל שהביא מר"ן"בית-יוסף", סימן רנג: מי שבישל תבשילו מערב שבת כל צרכו, ולמחר בשבת אמר לגוי להדליק האש ולחמם תבשילו, דאסור; ואפילו אחר שנצטנן אסור לו לאותו שבת, דקנסינן ליה כל שהזיד ואמר לגוי לעשות לו מלאכה דאורייתא בשבילו; עיין שם. וכן פסק רמ"א ז"ל בהגהת השולחן, סימן רמד, סעיף ה', דאסור לאכלו אפילו צונן, עיין שם; ואם כן, הוא הדין הכא - אע"פ שחזר ונתערב ובטלו מעשיו - אסור לאכול ממנו בדרך היתר בו ביום, דקנסינן ליה.
 
בור סוד אמר:
בא"ח פרשת בשלח -הלכות בורר סעיף ד'

אם עבר וברר במזיד בשבת בידיו פסולת מתוך אוכל או שברר אוכל מתוך פסולת בנפה ובכברה דעבד איסורא, הרי זה אסור לעולם משום דנהנה ממלאכת שבת, כדין המבשל בשבת, בסימן שיח. אך נסתפקתי בסה"ק "רב- פעלים": אם זה אשר ברר באיסור, חזר וערב האוכל עם הפסולת כמו שהיה קודם שברר, אם שרי לברור מחדש עתה בשבת מן התערובת הזאת אוכל מתוך פסולת בידו כדי לאכול לאלתר, כיון דבטלו מעשיו הראשונים דעבד באיסור. והבאתי שם מהגאון"אשל-אברהם"ז"ל, סימן שיט, סעיף קטן א', שנסתפק בזה והניח בצריך עיון; ואחר שפלפלתי, בסיעתא דשמיא, בכמה ראיות, הבאתי דברי הרשב"א ז"ל שהביא מר"ן"בית-יוסף", סימן רנג: מי שבישל תבשילו מערב שבת כל צרכו, ולמחר בשבת אמר לגוי להדליק האש ולחמם תבשילו, דאסור; ואפילו אחר שנצטנן אסור לו לאותו שבת, דקנסינן ליה כל שהזיד ואמר לגוי לעשות לו מלאכה דאורייתא בשבילו; עיין שם. וכן פסק רמ"א ז"ל בהגהת השולחן, סימן רמד, סעיף ה', דאסור לאכלו אפילו צונן, עיין שם; ואם כן, הוא הדין הכא - אע"פ שחזר ונתערב ובטלו מעשיו - אסור לאכול ממנו בדרך היתר בו ביום, דקנסינן ליה.
לחץ כדי להרחיב...
לחץ כדי לכווץ...
הוא דן בהנאה ממלאכת שבת, אבל גם לשיטתו אם יחזור ויערב את הפסולת לא ביטל את האיסור שעבר!
 
עליך להתחבר או להירשם כדי להגיב כאן.
הודעות חדשות

חברים מקוונים לאחרונה

סַך הַכֹּל חברים מחוברים: 293

משתמשים שצופים באשכול הזה

סה"כ: 1 (חברים: 0, אורחים: 1)

נושאים דומים

א
  • נפתר
חידה בהלכה מלאכה בשבת
תגובות
10
צפיות
519
אין עוד
א
א
  • שְׁאֵלָה שְׁאֵלָה
חידה בתלמוד וחז"ל מלאכה בשבת שאסורה רק בשעות מסוימות
תגובות
10
צפיות
494
אחד יחיד
א
ה
  • נפתר
חידה בתלמוד וחז"ל היכן מצינו דג ששובת ממלאכה בשבת ?
תגובות
4
צפיות
565
התורה
ה
ה
  • נפתר
חידה בתלמוד וחז"ל היכן מצינו עוף ששובת בשבת ממלאכה ?
תגובות
4
צפיות
905
אברך מישיבת מיר
א
מ
עשי"ת, יום כיפורים אכילה ומלאכה ביו"כ - מי חמור טפי
תגובות
3
צפיות
64
אור זרוע לצדיק
א
חזור
חלק עליון
✖ ❓