• דִּרְשׁוּ ה׳ בְּהִמָּצְאוֹ
    עשרת ימי תשובה
    פורום אוצר התורה

אורי

משתמש ותיק
gemgemgemgem
הודעות
384
תודות
947
נקודות
76
ברש''י מבואר על הפסוק לא תונו וכו' שאסור לתת עצה שאינה הוגנת, וצ''ע למאי בעינן קרא דלא תונו והרי כבר פירש רש''י לעיל בקרא דלפני עור לא תתן מכשול דהוא באופן שנותן עצה שאינה הוגנת, ולמאי בעינן תרתי.
ועד להעיר דשם הביא דוגמא לדבר והכא בלא תונו לא כתב דוגמא לדבר.
 
ברש''י מבואר על הפסוק לא תונו וכו' שאסור לתת עצה שאינה הוגנת, וצ''ע למאי בעינן קרא דלא תונו והרי כבר פירש רש''י לעיל בקרא דלפני עור לא תתן מכשול דהוא באופן שנותן עצה שאינה הוגנת, ולמאי בעינן תרתי.
ועד להעיר דשם הביא דוגמא לדבר והכא בלא תונו לא כתב דוגמא לדבר.
נראה לומר, ששם מיירי דווקא בסומא בדבר, אבל כאן מיירי באדם שיכול לשמור עצמו ולהיזהר, והו"א שאין אחריותו עלי, קמ"ל מלא תונו.
 
רש"י בקדושים (ויקרא יט יד): "ולפני עור לא תתן מכשול" - (ת"כ) לפני הסומא בדבר לא תתן עצה שאינה הוגנת לו אל תאמר מכור שדך וקח לך חמור ואתה עוקף עליו ונוטלה הימנו"

לעומת זאת, רש"י בבהר (ויקרא כה יז) לא כתב לפני הסומא בדבר אלא: "ולא תונו איש את עמיתו" - (ת"כ) כאן הזהיר על אונאת דברים שלא יקניט איש את חבירו ולא ישיאנו עצה שאינה הוגנת לו לפי דרכו והנאתו של יועץ וא"ת מי יודע אם נתכוונתי לרעה לכך נאמר ויראת מאלהיך היודע מחשבות הוא יודע כל דבר המסור ללב שאין מכיר אלא מי שהמחשבה בלבו נאמר בו ויראת מאלהיך"
 
וא"ת מי יודע אם נתכוונתי לרעה לכך נאמר ויראת מאלהיך היודע מחשבות הוא יודע כל דבר המסור ללב שאין מכיר אלא מי שהמחשבה בלבו נאמר בו ויראת מאלהיך"
הנה מפורש שאי אפשר לדעת שזו עצה שאינה הוגנת, רק יודע מחשבות לב אדם, וא''כ ברור שמקבל העצה לא יבחין בדבר והרי הוא סומא בדבר. ואגב גם בקדושים נאמר ויראת מאלוקיך ופירש שם רש''י כמו בפרשת בהר, אלא שבקדושים זה בדיבור נפרד
 
ברש''י מבואר על הפסוק לא תונו וכו' שאסור לתת עצה שאינה הוגנת, וצ''ע למאי בעינן קרא דלא תונו והרי כבר פירש רש''י לעיל בקרא דלפני עור לא תתן מכשול דהוא באופן שנותן עצה שאינה הוגנת, ולמאי בעינן תרתי.
ועד להעיר דשם הביא דוגמא לדבר והכא בלא תונו לא כתב דוגמא לדבר.
המשכיל לדוד הקשה כן בשם בנו ואין הספר לפני להעתיקו.
 
ראה בחבצלת השרון בעמוד תתקכה (ספר ויקרא) מה שכתב בזה
 

קבצים מצורפים

ראה בחבצלת השרון בעמוד תתקכה (ספר ויקרא) מה שכתב בזה
חן חן. ראיתי זאת. דרך מעניינת מאוד אם כי לא ברור דיו להעמיס כן בדברי רש''י לענ''ד. היכן המקור לב' דינים בלפני עור, רש''י הזכיר רק אחת בלבד והיא היא המוזכרת בלו תונו.
 
ברש''י מבואר על הפסוק לא תונו וכו' שאסור לתת עצה שאינה הוגנת, וצ''ע למאי בעינן קרא דלא תונו והרי כבר פירש רש''י לעיל בקרא דלפני עור לא תתן מכשול דהוא באופן שנותן עצה שאינה הוגנת, ולמאי בעינן תרתי.
ועד להעיר דשם הביא דוגמא לדבר והכא בלא תונו לא כתב דוגמא לדבר.
שמעתי ליישב בשם הגרח"ק שאונאה היינו הצער ולפני עיור היינו מה שמכשילו ויכול להיות שיכשילו והוא לא ידע ולא יהיה לו צער ולא יעבור על הונאה וכן אם לא ניכשל בפועל לשיטות שאין לפני עיור אבל הונאה יכול להיות שנצטער בתחילה ועבר על אונאה.

וביד מלאכי (ספר פירושים לפירוש רש"י) כתב לעבור עליו בב' לאוין
 
שמעתי ליישב בשם הגרח"ק שאונאה היינו הצער ולפני עיור היינו מה שמכשילו ויכול להיות שיכשילו והוא לא ידע ולא יהיה לו צער ולא יעבור על הונאה וכן אם לא ניכשל בפועל לשיטות שאין לפני עיור אבל הונאה יכול להיות שנצטער בתחילה ועבר על אונאה.

וביד מלאכי (ספר פירושים לפירוש רש"י) כתב לעבור עליו בב' לאוין
לא הבנתי כלל, אם מכשילו ואינו יודע לה לא יהי' לו צער הא סוף סוף נכשל וניזוק מה לי ו לידיעתו בכוונת המכשיל. ומה שהוסיף עוד דאם לא נכשל לבסוף עובר על לא תונו, לכאורה איפכא דאם לא נכשל אין צער ולמה זה נכלל בלא תונו שעיקרו במצער את חבירו בדיבור כמבואר בתחילת רש''י ובכמה דוכתי.
 
ברש''י מבואר על הפסוק לא תונו וכו' שאסור לתת עצה שאינה הוגנת, וצ''ע למאי בעינן קרא דלא תונו והרי כבר פירש רש''י לעיל בקרא דלפני עור לא תתן מכשול דהוא באופן שנותן עצה שאינה הוגנת, ולמאי בעינן תרתי.
ועד להעיר דשם הביא דוגמא לדבר והכא בלא תונו לא כתב דוגמא לדבר.
לומר דעובר עליו בשני לאוין, ולא גרע מהרבה מצוות בתורה שעובר עליהם בכמה לאוין
 
לא הבנתי כלל, אם מכשילו ואינו יודע לה לא יהי' לו צער הא סוף סוף נכשל וניזוק מה לי ו לידיעתו בכוונת המכשיל. ומה שהוסיף עוד דאם לא נכשל לבסוף עובר על לא תונו, לכאורה איפכא דאם לא נכשל אין צער ולמה זה נכלל בלא תונו שעיקרו במצער את חבירו בדיבור כמבואר בתחילת רש''י ובכמה דוכתי.
איסור הונאה אינו ענין של נזק, אלא ענין של צער הבא ע"י עצה רעה, ולפיכך סבר הגרח"ק שכהעצה לא ציערה אותו אין כאן איסור הונאה, ומאידך הנותן עצמה רעה וציערה אותו בתחילה (כגון שחשב שהוא יפסיד כל כספו ולבסוף התברר שלא הפסיד וכד') אלא שלבסוף הסתדרו הענינים והוא לא ניזוק עובר על איסור הונאה מכיון שנצטער מחמת עצה רעה.
 
איסור הונאה אינו ענין של נזק, אלא ענין של צער הבא ע"י עצה רעה, ולפיכך סבר הגרח"ק שכהעצה לא ציערה אותו אין כאן איסור הונאה, ומאידך הנותן עצמה רעה וציערה אותו בתחילה (כגון שחשב שהוא יפסיד כל כספו ולבסוף התברר שלא הפסיד וכד') אלא שלבסוף הסתדרו הענינים והוא לא ניזוק עובר על איסור הונאה מכיון שנצטער מחמת עצה רעה.
ולכאורה אפילו אם לא נמצא מקרים שזה נפרד זה מזה, אבל מכל מקום האיסור של לפני עיוור הוא על חלק המכשול הממוני שנוצר לאדם, והלא תונו זה על הצער הרגשי שנגרם לו מכך שרימו אותו.
וכמובן אם יש נפק"מ, זה בהחלט מוסיף אך אין זה עיקר הנקודה, ושאלת פותהא"ש מיושבת אף אם לא נדע נפק" טכנית.
 
איסור הונאה אינו ענין של נזק, אלא ענין של צער הבא ע"י עצה רעה, ולפיכך סבר הגרח"ק שכהעצה לא ציערה אותו אין כאן איסור הונאה, ומאידך הנותן עצמה רעה וציערה אותו בתחילה (כגון שחשב שהוא יפסיד כל כספו ולבסוף התברר שלא הפסיד וכד') אלא שלבסוף הסתדרו הענינים והוא לא ניזוק עובר על איסור הונאה מכיון שנצטער מחמת עצה רעה.
לא הבנתי אפילו מילה אחת. וחבל שכך.
 
ולכאורה אפילו אם לא נמצא מקרים שזה נפרד זה מזה, אבל מכל מקום האיסור של לפני עיוור הוא על חלק המכשול הממוני שנוצר לאדם, והלא תונו זה על הצער הרגשי שנגרם לו מכך שרימו אותו.
וכמובן אם יש נפק"מ, זה בהחלט מוסיף אך אין זה עיקר הנקודה, ושאלת פותהא"ש מיושבת אף אם לא נדע נפק" טכנית.
היכן המכשול הממוני באם מכר קרקע וקנה בזה חמור, ברור שהוא לא טיפש וזה הי' באמת באותו מחיר או שקנה בחלק מכסף הקרקע. עכ''פ ברור שלא מדובר שהפסיד, ורק שבא עליו בעקיפין לקנות את הקרקע כמבואר ברש''י.
 
היכן המכשול הממוני באם מכר קרקע וקנה בזה חמור, ברור שהוא לא טיפש וזה הי' באמת באותו מחיר או שקנה בחלק מכסף הקרקע. עכ''פ ברור שלא מדובר שהפסיד, ורק שבא עליו בעקיפין לקנות את הקרקע כמבואר ברש''י.
אין הכוונה דווקא להפסד ממון, אלא נזק מהעובדה שנעשתה עיסקא שלא שווה לו, וזה נזק מסוים, שהרי מטעם זה אין הבן יכול למכור בנכסי אביו עד גיל עשרים [למרות שמטלטלים הוא יכול], כי יש לקרקע ערך שלאו דווקא נמדד בכסף, וזה נאסר בתורה בלאו דלפני עיוור. ולבד מזה יש גם איסור על הצער שנגרם לו מכך שרימו אותו.
בכל מקרה כל דברי הם רק הסבר לשמועה שהביא @אברך מישיבת מיר בשם הגרח"ק.
 
היכן המכשול הממוני באם מכר קרקע וקנה בזה חמור, ברור שהוא לא טיפש וזה הי' באמת באותו מחיר או שקנה בחלק מכסף הקרקע. עכ''פ ברור שלא מדובר שהפסיד, ורק שבא עליו בעקיפין לקנות את הקרקע כמבואר ברש''י.
ייש"כ להרב ה@אברך מעמיק במה שביאר דברי הגרח"ק, ויש להוסיף שקרקע אף אם אינה שווה שווי כספי יותר מן החמור, אבל היא יותר בטוחה, ואף אפשר לפעמים להרוויח על ידה יותר כסף, ועוד סיבות שאפשר לומר שהיא כדאית יותר מן החמור, (משל שתקנה רכב יוקרתי השווה ערך לדירה) ועל כן מי שמשכנע את השני למכור קרקע בעד חמור בהרבה מן המקרים הוא הזיק אותו.
 
הנה מפורש שאי אפשר לדעת שזו עצה שאינה הוגנת, רק יודע מחשבות לב אדם, וא''כ ברור שמקבל העצה לא יבחין בדבר והרי הוא סומא בדבר. ואגב גם בקדושים נאמר ויראת מאלוקיך ופירש שם רש''י כמו בפרשת בהר, אלא שבקדושים זה בדיבור נפרד
זה מסור ללב מצד כוונת המייעץ, אבל זה לא אומר שום דבר ביחס למקבל העצה.
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון