נפלא !
אגב, ב"ה ישנם כוללים רבים הלומדים הלכות אף שאינם שייכים להם לע"ע, והכל בבחינת 'יגדיל תורה ויאדיר', או כנוסחך: 'אם לא עכשיו אימתי'
זה נושא משמח שב"ה דווקא יש עליו חיזוק מסוים בתקופות האחרונות.
אחת הסיבות, היא שכבר הרייד הישיבתי בסוגיות של נשים נזיקין חרוש, וזה עצמו ג"כ סימן טוב, שב"ה בהרבה מהסוגיות היסודיות כתבו ודיברו מכל הפינות והעומקים כמעט.
אבל, זו שאלה שכבר הרבה זמן מעסיקה אותי, ואין לי תשובה ברורה, האם באמת המענה הוא ללמוד דברים יותר "נדחים" ושפחות נוגעים למעשה?
הרי לצורך העניין, לפחות בגילו הצעיר, אדם שיבנה טוב יותר את עולם הלימוד שלו בנשים נזיקין, יהיה לו מקום של הרבצת תורה באופן ישיר ובטוח יותר, וייבנה לו עולם מושגים שאח"כ אפשר גם להוריד אותו למעשה בדיינות וכדו'. או בפסיקה. מאידך, האם כדאי שבגיל צעיר אדם ישקיע בקדשים טהרות, או זרעים אפילו, כאשר יש פחות איפה להרביץ וללמד זאת אח"כ? וכל זה רק כדי להתייחד ולדעת בנושאים שאחרים פחות עוסקים?
צריך לשאול את עצמנו, למה הראשונים כתבו ע"ז הרבה פחות? אולי הם ראו עדיפות בנושאים שיש בהם בסופו של דבר מגע עם היום יום.. בסוף גם אם אדם כבר שולט בסוגיות של סד"א נשים נזיקין, הרי יש עוד המון מה להתקדם, ולהעמיק בכל הסוגיות שאינם בחמש דפים הראשונים... כמה אנשים אוחזים טוב מו"ק או תענית בעיון? אז נכון שהעיון שם פחות "בשרני", אבל אולי עדיף קודם להתמקד בדברים הבסיסים יותר שנוגעים היום כפשוטו ממש.
(כמובן שיש עניין גדול של ידיעת התורה בכל תחום וכו', אבל בסוף, השאלה מתי ובאיזה שלב, והאם זה לא מגיע מפיתוי של צעירים להתייחד על פני השאר לפעמים. וכאמור, אנחנו רואים שהרבה גדולי ישראל עסקו יותר בנושאים שהיו יותר רלוונטים בזמנם).
אינני בא לומר שהצד שהצגתי הוא הנכון, ואדרבה, אשמח אם יהי' מה להרחיב.
מחילה על המשך הסטייה מנושא האשכול.