פסק תמוה ובלי שום מקור.
השל''ה מדבר שמי שמוסר את עצמו להריגה שיברך, ולא שכל אחד שעושה משהו שלא נעים לו עבור קידוש ה' יברך על זה ברכה.
נ.ב. בדרכ''ת יו''ד קנז סקכ''ב מביא שמהרם שיק פקפק בברכה זו, עיי''ש.
וכמו כן, מה שכותב שם בסוגריים שכך נהגו במסעות הצלב, כמובא בספרי דברי הימים. איננו מדויק, לא כתוב בשום מקום שהברכה שהם ברכו ברכת המקדש את שמו ברבים, הלשונות הם שברכו 'על הזבח' וכדו', אולי זה כפשוטו ואולי לא, אבל לא הוזכרה ברכת המקדש שמו כלל.
 
פסק תמוה ובלי שום מקור.
השל''ה מדבר שמי שמוסר את עצמו להריגה שיברך, ולא שכל אחד שעושה משהו שלא נעים לו עבור קידוש ה' יברך על זה ברכה.
נ.ב. בדרכ''ת יו''ד קנז סקכ''ב מביא שמהרם שיק פקפק בברכה זו, עיי''ש.
וכמו כן, מה שכותב שם בסוגריים שכך נהגו במסעות הצלב, כמובא בספרי דברי הימים. איננו מדויק, לא כתוב בשום מקום שהברכה שהם ברכו ברכת המקדש את שמו ברבים, הלשונות הם שברכו 'על הזבח' וכדו', אולי זה כפשוטו ואולי לא, אבל לא הוזכרה ברכת המקדש שמו כלל.
אולי לא פופולרי לכתוב כאן,
אבל ברור שאין כאן שום גדר של "שעת שמד" לפי גדרי ההלכה,
שימו לב שהוא אומר לברך בלי שם ומלכות.

בכל אופן, אשמח לדעת אם יש לכם סמיכה להוראה.

אם אין לכם, אפשר לשאול שאלות. אבל לא לקבוע עובדות נחרצות - כמו שעשיתם.
 
לדעת רוב הראשונים אי אפשר לחדש ברכות שלא נזכרו בתלמוד, או בגאונים (ע"ע הנותן ליעף)
הפוסקים שסוברים לברך, נקטו שיש לזה מקור מהירושלמי.
אולי לא פופולרי לכתוב כאן,
אבל ברור שאין כאן שום גדר של "שעת שמד" לפי גדרי ההלכה,
אלו שתי סוגיות לא קשורות, שעת השמד שאז צריך למסור נפש גם על דבר שאינו עבירה, ומי שאומרים לו לעשות עבירה לא לשם הנאה אלא להעבירו על הדת שצריך למסור נפש גם שלא בשעת השמד.
 
שימו לב שהוא אומר לברך בלי שם ומלכות.
נכון. וזה בגלל שיש מחלוקת הפוסקים האם מברכים בשעת הריגה על קידוש השם, ומספק פוסק לברך בלי שם ומלכות. אבל מכיון שאין שום קשר לנידון של הפוסקים אז גם בלי שם ומלכות לא מברכים.
בכל אופן, אשמח לדעת אם יש לכם סמיכה להוראה.

אם אין לכם, אפשר לשאול שאלות. אבל לא לקבוע עובדות נחרצות - כמו שעשיתם.
במחילה אין לזה שום קשר לסמיכה להוראה. אם השתכנעת מהטענה שכתבתי אז או שתסמוך על עצמך או שתבקש הסכמה ממי שאתה סומך עליו. ואם לא השתכנעת, אז לך אסור לסמוך עלי כל עוד אין לי סמיכה.
נ.ב. גילוי נאות, זה יהיה טיפשות לסמוך עלי, גם אם יש לי סמיכה.
 
נכון. וזה בגלל שיש מחלוקת הפוסקים האם מברכים בשעת הריגה על קידוש השם, ומספק פוסק לברך בלי שם ומלכות. אבל מכיון שאין שום קשר לנידון של הפוסקים אז גם בלי שם ומלכות לא מברכים.
גם אם אתה חושב שלא צריך לברך, יש איזה איסור לברך בלי שם ומלכות?
במחילה אין לזה שום קשר לסמיכה להוראה. אם השתכנעת מהטענה שכתבתי אז או שתסמוך על עצמך או שתבקש הסכמה ממי שאתה סומך עליו. ואם לא השתכנעת, אז לך אסור לסמוך עלי כל עוד אין לי סמיכה.
למה?
אני מסכים שאתה יכול לחשוב אחרת, אבל לחלוק בתוקף על רב ידוע - בוודאי שצריך לפחות סמיכה.
נ.ב. גילוי נאות, זה יהיה טיפשות לסמוך עלי, גם אם יש לי סמיכה.
אני חולק עליך בכל תוקף.
 
אולי לא פופולרי לכתוב כאן,
אבל ברור שאין כאן שום גדר של "שעת שמד" לפי גדרי ההלכה,
אכן לא פופלרי לחלוק על המציאות...
כשרוצים לשנותל את צביון היהדות היחידה היא היהדות החרדית הרי שבאו לשמד אותנו.
האם לכל ענין חלים דיני שעת השמד במצב כזה איני יודע, אבל שבאים לשמד זה כן!
וגם כי בעינינו להיות חילוני זה שמד. [וייתכן מאוד שגם להיות מזרוחניק]
 
גם אם אתה חושב שלא צריך לברך, יש איזה איסור לברך בלי שם ומלכות?
לא מכיר איסור בזה, וודאי שאין בזה איסור דלא תשא, אבל כתוב בגמ' במגילה שהמספר בשבחו של הקב''ה [בקביעות ברכה] נעקר מן העולם, יש לעיין האם כשקובעים ברכה בלי שם ומלכות גם זה בכלל.
למה?
אני מסכים שאתה יכול לחשוב אחרת, אבל לחלוק בתוקף על רב ידוע - בוודאי שצריך לפחות סמיכה.
יש בזה שתי הלכות, הלכה אחת של 'הגיע להוראה', ועוד הלכה של 'נטילת רשות להורות'.
נטילת הרשות היא מהלכות כבוד רבו, שאסור לתלמיד להורות בלי ליטול רשות מרבו, וכמבואר ברמב''ם ושו''ע יו''ד רמב סעיף ד. בשביל לנהוג בעצמו הלכה כפי דעתו לא צריך היתר מרבו. לא הוריתי הלכה על מעשה ולכן אין צורך ליטול רשות, וגם אם היה צורך זו בעיה שלי עם כבוד הרב שלי, לא שלך.
אבל לך יש בעיה לסמוך עלי כי אתה לא יודע אם 'הגעתי להוראה', ולכן אין לך אפשרות לנהוג כך בגלל שקלקר כתב.
אני חולק עליך בכל תוקף.
אז הנה, חצי סמיכה כבר יש לי.
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון