- הודעות
- 170
- תודות
- 461
- נקודות
- 46
אני עוקב אחרי הדיון החשוב הזה בשקט כבר תקופה ולא היה לי כח להתערב, אבל ההודעה הזאת הקפיצה אותי.
אסור, בתכלית האיסור, לראות דעות של אנשים אחרים - ואפילו כל הפילוסופים בעולם - כטיעון בדיון רציני. הרבה אנשים חכמים טעו לאורך ההיסטוריה, וכנראה שגם היום לאור העובדה שבכל ויכוח אחד הצדדים טועה. ואל לנו לשכוח ש"כל הפילוסופיה המודרנית" כיום, עלולה להיות "התפיסה שעבר עליה הקלח" של הדור הבא.
אסור, באותה מידה, לזלזל בטענות אחד הצדדים מחמת שחסר לו בידע. חובה על כל אדם לחשוב עד הסוף ולטעון את כל טענותיו גם לפני שירכוש ידע, וזה מפני שהידע האפשרי הוא אינסופי. כמובן כדאי גם להחכים ולהרחיב את הדעת, וכמו שמציין הרמב"ם את רכישת הידע (שם הוא מדבר על המתמטיקה והפיזיקה) כאחד "המעכבים" מהשגת החכמה, אבל זה לא אמור לעכב את המחשבה אפילו לא לרגע. אמנם אדם שיודע יכול לטעון שזה לא מעניין אותו לנהל דיון עם אחד שלא, אבל לא לנהל דיון ולטעון בתוכו את הטענה הזאת, ולא להחליש את רוחם של מתחילים מלחשוב.
הרב @לולא דמסתפינא במקרה הזה אתה גם כן שותף לפשע, כי אסור לך בכלל להתנצל ולתת לגיטמציה לדיון על מה אתה יודע ומה לא. במקרה אכן בחלק מהעניינים צדקו המטיפים לך, אבל אתה לא אמור לראות את עצמך ואת דעותיך נתונים לחסדיהם של הפילוסופים לאורך הדורות, ולהמשיך לגבש את דעותיך גם אם אין לך זמן ללמוד.
אי אפשר להימנע מלהעיר, שהמילים שכותב הרב @בד קודש אחרי "בסך הכל אמרתי" מביעות תוכן שאינו קשור כלל לטיעוניו (הלגיטמיים) המופיעים קודם לכן.
בנוסף, הדיון ביניכם לדעתי ממש לא מיצה את עצמו, וראוי מאד שתמשיכו אותו - ולמה לא מעל במה ציבורית מכובדת זו.
בהקשר לגוף הדיון, חוקי הצדק והמוסר כמובן אינם נובעים מתיקון העולם או מאיזה רגש, והעובדה שכשנדון באיזה דבר אם הוא צודק ומוסרי או לא נפעיל את כלי השכל והחשיבה ולא את כלי הרגש, וגם לא נדון מה יועיל לעולם. הדברים פשוטים.
אבל כל זה ממש לא סותר את העובדה שכל מה שבן אדם עושה זה רק דברים שהוא רוצה, ומה שבן אדם לא ירצה לעשות הוא לא יעשה. גם אם המושגים חיוב וחוקי הצדק קיימים במציאות שניתנת למישוש ממש, זה לא מהווה סיבה לאדם לעשות או לא לעשות אותם. שום דבר אינו מהווה סיבה שכזאת מלבד רצונותיו שהם שרירותיים. (הבחירה החופשית היא העדפה בין רצונות קיימים, ולא כלי ליצור רצונות יש מאין)
המושג "חיוב" פירושו התניה, וכשהמתנה מוסכם בדרך כלל לא מציינים אותו, כמו שאומר שכדור באוויר חייב ליפול, והחיוב הוא התניה בחוקי הפיזיקה, רק כיון שהחוק המתנה כבר מוסכם אין צורך לציין את זה אלא אומרים סתם כך - "חייב". בהקשר של חוקי המוסר ההתניה היא במערכת חוקי התנהגות מסוימת הנקראת צדק וניתנת לאבחנה על ידי השכל, וכן בעובדה שרצונו של האדם לקיים אותה, ומכיוון שזה כבר מוסכם אנו רגילים לומר חייב בלי לפרש את המתנה, הלא הוא - שיתקיים רצונו של האדם ושהתהגותו תהיה על פי החוקים, כמתבאר.
אמנם יש הבדל מסוים בין שאר רצונותיו של האדם לרצונות מסוג זה, שכל רצונותיו של האדם הם למצבים ולא לפעולות, כמו טעם והנאה, ואת הפעולות רוצים בשביל התוצאה ולא מצד עצמם. מה שאין כן ברצון לקיום הצדק רוצה האדם את הפעולה עצמה, ולא להשיג ממנה איזה מצב שהוא רוצה. החילוק הזה לא מעלה ומוריד בדיון כלום. (אגב זו אחת הסיבות שאדם רואה ברצון הזה דבר נעלה ונשגב יותר, כיון שאדם רואה בדחיית סיפוקים באופן כללי דבר נשגב יותר, וכאן אין שום סיפוק שנדחה - הפעולה נרצית לשם עצמה ולא לשם תולדה)
לסיכום: אין כזה דבר חיוב שאינו מותנה בשום דבר, והאמירה חייב בהקשר לחוקי הצדק והמוסר היא התניה בקיומם. אין לזה קשר לדיון האם ובאיזה מובן בדיוק קיימים החוקים הללו. הסיבה שאנשים מקיימים אותם זה פשוט כי הם רוצים.
בהקשר לדיני התורה ונושא האשכול המורחב יותר, אני מסכים עם התשתית המחשבתית של הרב @לולא דמסתפינא אבל לא עם שיטתו עצמה, ולא אביע את דעתי אחר שהיא ארוכה מידי. בכל אופן אני ממליץ להנ"ל לקרוא את הספרים בינה להשכיל ודברי הרב העוסקים בנושא, שם יראה שאין זה כל כך פשוט להסתדר עם כל סוגיות הש"ס לפי דרכו ושיטתו.
אסור, בתכלית האיסור, לראות דעות של אנשים אחרים - ואפילו כל הפילוסופים בעולם - כטיעון בדיון רציני. הרבה אנשים חכמים טעו לאורך ההיסטוריה, וכנראה שגם היום לאור העובדה שבכל ויכוח אחד הצדדים טועה. ואל לנו לשכוח ש"כל הפילוסופיה המודרנית" כיום, עלולה להיות "התפיסה שעבר עליה הקלח" של הדור הבא.
אסור, באותה מידה, לזלזל בטענות אחד הצדדים מחמת שחסר לו בידע. חובה על כל אדם לחשוב עד הסוף ולטעון את כל טענותיו גם לפני שירכוש ידע, וזה מפני שהידע האפשרי הוא אינסופי. כמובן כדאי גם להחכים ולהרחיב את הדעת, וכמו שמציין הרמב"ם את רכישת הידע (שם הוא מדבר על המתמטיקה והפיזיקה) כאחד "המעכבים" מהשגת החכמה, אבל זה לא אמור לעכב את המחשבה אפילו לא לרגע. אמנם אדם שיודע יכול לטעון שזה לא מעניין אותו לנהל דיון עם אחד שלא, אבל לא לנהל דיון ולטעון בתוכו את הטענה הזאת, ולא להחליש את רוחם של מתחילים מלחשוב.
הרב @לולא דמסתפינא במקרה הזה אתה גם כן שותף לפשע, כי אסור לך בכלל להתנצל ולתת לגיטמציה לדיון על מה אתה יודע ומה לא. במקרה אכן בחלק מהעניינים צדקו המטיפים לך, אבל אתה לא אמור לראות את עצמך ואת דעותיך נתונים לחסדיהם של הפילוסופים לאורך הדורות, ולהמשיך לגבש את דעותיך גם אם אין לך זמן ללמוד.
אי אפשר להימנע מלהעיר, שהמילים שכותב הרב @בד קודש אחרי "בסך הכל אמרתי" מביעות תוכן שאינו קשור כלל לטיעוניו (הלגיטמיים) המופיעים קודם לכן.
בנוסף, הדיון ביניכם לדעתי ממש לא מיצה את עצמו, וראוי מאד שתמשיכו אותו - ולמה לא מעל במה ציבורית מכובדת זו.
בהקשר לגוף הדיון, חוקי הצדק והמוסר כמובן אינם נובעים מתיקון העולם או מאיזה רגש, והעובדה שכשנדון באיזה דבר אם הוא צודק ומוסרי או לא נפעיל את כלי השכל והחשיבה ולא את כלי הרגש, וגם לא נדון מה יועיל לעולם. הדברים פשוטים.
אבל כל זה ממש לא סותר את העובדה שכל מה שבן אדם עושה זה רק דברים שהוא רוצה, ומה שבן אדם לא ירצה לעשות הוא לא יעשה. גם אם המושגים חיוב וחוקי הצדק קיימים במציאות שניתנת למישוש ממש, זה לא מהווה סיבה לאדם לעשות או לא לעשות אותם. שום דבר אינו מהווה סיבה שכזאת מלבד רצונותיו שהם שרירותיים. (הבחירה החופשית היא העדפה בין רצונות קיימים, ולא כלי ליצור רצונות יש מאין)
המושג "חיוב" פירושו התניה, וכשהמתנה מוסכם בדרך כלל לא מציינים אותו, כמו שאומר שכדור באוויר חייב ליפול, והחיוב הוא התניה בחוקי הפיזיקה, רק כיון שהחוק המתנה כבר מוסכם אין צורך לציין את זה אלא אומרים סתם כך - "חייב". בהקשר של חוקי המוסר ההתניה היא במערכת חוקי התנהגות מסוימת הנקראת צדק וניתנת לאבחנה על ידי השכל, וכן בעובדה שרצונו של האדם לקיים אותה, ומכיוון שזה כבר מוסכם אנו רגילים לומר חייב בלי לפרש את המתנה, הלא הוא - שיתקיים רצונו של האדם ושהתהגותו תהיה על פי החוקים, כמתבאר.
אמנם יש הבדל מסוים בין שאר רצונותיו של האדם לרצונות מסוג זה, שכל רצונותיו של האדם הם למצבים ולא לפעולות, כמו טעם והנאה, ואת הפעולות רוצים בשביל התוצאה ולא מצד עצמם. מה שאין כן ברצון לקיום הצדק רוצה האדם את הפעולה עצמה, ולא להשיג ממנה איזה מצב שהוא רוצה. החילוק הזה לא מעלה ומוריד בדיון כלום. (אגב זו אחת הסיבות שאדם רואה ברצון הזה דבר נעלה ונשגב יותר, כיון שאדם רואה בדחיית סיפוקים באופן כללי דבר נשגב יותר, וכאן אין שום סיפוק שנדחה - הפעולה נרצית לשם עצמה ולא לשם תולדה)
לסיכום: אין כזה דבר חיוב שאינו מותנה בשום דבר, והאמירה חייב בהקשר לחוקי הצדק והמוסר היא התניה בקיומם. אין לזה קשר לדיון האם ובאיזה מובן בדיוק קיימים החוקים הללו. הסיבה שאנשים מקיימים אותם זה פשוט כי הם רוצים.
בהקשר לדיני התורה ונושא האשכול המורחב יותר, אני מסכים עם התשתית המחשבתית של הרב @לולא דמסתפינא אבל לא עם שיטתו עצמה, ולא אביע את דעתי אחר שהיא ארוכה מידי. בכל אופן אני ממליץ להנ"ל לקרוא את הספרים בינה להשכיל ודברי הרב העוסקים בנושא, שם יראה שאין זה כל כך פשוט להסתדר עם כל סוגיות הש"ס לפי דרכו ושיטתו.
נערך לאחרונה: