מה שרשמתי לעצמי וסיכמתי הענין
האם השליו היה טעון שחיטה
עיין שו''ת צור יעקב ח''ב סימן ג' שהביא דברי השלה''ק בפרשת וישב שדבר שנבאר ע''י ספר יצירה ע''י שמות הקדושים אי''צ שחיטה, מובא בפת''ש סימן סב, והעיר בן המחבר שם בהגה''ה מגמ' יומא עה שירד להם עם המן דבר שטעון שחיטה והיינו שליו, הרי שגם דבר הנעשה ע''פ נס טעון שחיטה, אמת הוא שהרמב''ן זצ"ל בפ' בהעלותך בפסוק והי' לכם לזרא סובר שלא הי' ענין ניסי כלל אבל הלא מבואר בתקו''ז תקון יט דהאי בשר הא אוקמוהו מארי מתניתין בבשר היורד מן השמים דא' מנא דאכלו ערב רב ועכ"ד אמרו עלה אין דבר טמא יורד מן השמים היר מפורש שהיה דבר ניסי ואעפ''כ אמרו שטעון שחיטה עיי''ש, ובמלואים כתב וז''ל בדבר שנתקשיתי בסימן ג' בהגהותי על שלה"ק זצ"ל מש"ס יומא עה' שהשלו היה טעון שחיטה נתישבתי שלכאורה יש להעיר אם הי' דבר שטעון שחיטה א"כ צריך ג"כ כיסוי והלא אמרי' בש"ס חולין דף פח שבעפר מדבר אין מכסין א''כ במה היו מכסין, ולשיטת הבה"ג שאם לא כיסה אסור לאכול העוף איך אכלו במדבר בלא כיסוי א"כ עכצ"ל דהי' מין הצריך שחיטה כדי למלאות מבוקשם עיין ח"א חולין יז. אבל יורדין שחוטין מן השמים ע"כ אכלו עפ"י הדיבור אף שלא הוצרכו לשחיטה כאשר כתב אאמו''ר בתשובה שדבר נסיי א"צ שחיטה, והביא שם לפרש דברי המדרש פליאה שמלתך לא בלתה מעליך מכאן שירדו עופות שחוטין מן השמים ופירש שכיון ששמלתך לא בלתה מעליך א''כ לא היה להם בגדים לשרוף ולכסות כמו שאמרו בש"ס שורף טליתו ומכסה א"כ איך קיימו כיסוי הדם ע''כ מכאן שירדו עופות שחוטין משמים
והרב .... ציין לי לדברי התוס' בחולין דף פח: שהמדבר היה מצמיח להם במקום שבנ''י הלכו וא''כ לא שייך הא דבזמנינו אין מכסין בעפר מדבר מכיון שאין מכסין אלא בדבר שזורעין ומצמיח שהרי אז היה מצמיח
והנה בש''ך עה''ת כאן כתב שיש חילוק בין השליו הראשון לשליו השני וז''ל וכן אותו שליו לא היה צריך שחיטה כמו הנהו אטמייתא דפרק ארבע מיתות שאמר שם סנהדרין נט: ומי איכא בשר יורד מן השמים אין כי הא דרבי שמעון בן חלפתא פגעו ביה הנהו אריות והוו קא מנהמי לאפיה אמר הכפירים שואגים לטרף וגו' נחיתו להו תרי אטמתא פירוש שני ירכות מן שמיא אכלי חדא וחדא שבקוה אייתיה לבי מדרשא אמרו אין דבר טמא יורד מן השמים, אבל אלו היו צריכין שחיטה והיו שוחטין אותן שנאמר וישטחו אמרו חז"ל יומא ע"ה אל תיקרי וישטחו אלא וישחטו
והנה דעת הירושלמי נזיר סוף פ"ד שהשחיטה בשליו היא רק דרבנן ולא מן התורה, וברמב''ן מבואר שהשליו הגיע מן הים ולפי''ז לכאורה אי''צ שחיטה, אבל עיין בלב אריה חולין דף כז כתב דגם אי בא מן הים מ''מ טעון שחיטה ולומד כן בדעת הרמב''ם דבעלי קומה שבתוך הים צריך שחיטה עיי''ש באריכות
האם השליו ירד בשבת
וראיתי לת''ח שהסתפק האם ירד השליו בשבת, וכתב דכיון דטעון שחיטה מסתבר שלא ירד שהרי א''א לשחטו בשבת, ולכאורה תליא בכל הנ''ל אי טעון שחיטה או לא, וחיפשתי בזה וראיתי שהאדמו''ר מליובאוויטש זצ''ל מדייק מהכתובים דשפיר ירד בשבת שהרי רש''י בפרשת בשלח [טז א] כתב שהחררה הפסיק להם בט''ו אייר והמן התחיל לירד בט''ז אייר ויום אחד בשבת היה כדאיתא במסכת שבת, והלא בהמשך הפסוקים כתיב ויהי בערב ותעל השליו ותכס את המחנה ובבוקר היתה שכבת הטל [טז יג] הרי שלפני שירד המן כבר ירד השליו יום קודם לכן והרי זה היה בשבת [אולי היה במוצ''ש ויל''ב]
והנה בספר מנחם ציון להרה''ק מרימנוב זי''ע פרשת בשלח כתב וז''ל שני העומר לאחד [שמות טז כב] צריך ביאור האיך הספיקו להם השני עומרים הרי העומר לא היה רק מזון סעודה אחת אפי' לקטן היה שיעור מצומצם ולא העדיף, שבלילה ירד השליו, ובשבת לא ירד שהיה צריך לירד בלילה לפי ששאלוהו שלא כהוגן ניתן להם שלא כהוגן שהוצרכו לנעור משנתם ולשחוט ולבשל, ובשבת שלא יכלו לשחוט ולבשל לא ירד כלל, וגם במוצאי שבת לא ירד דלא הוצרכו לו שכבר אכלו ג' סעודות כאשר צוה משה תלתא היום כתיבי ואין לומר שירד כפול בליל ששי דלא מצינו זה בשום מקום וכו' עכ''ל
ורבינו חיים פלטיאל [שמות טז] כתב את אשר תאפו אפו קאי על המן ואת אשר תבשלו בשלו קאי על בשר השליו דמסתמא גם שליו היה יורד להם בער"ש פי שנים
והנה בקובץ וילקט יוסף [להגאון ר' יוסף שווארץ] קובץ ג' סימן רד כתב הגאון ר' שעפטיל ווייס אבד''ק שימאני בתוך דבריו שלא היה איסור צידה בשליו כיון שהשליו באו לתוך היד עיי''ש
ועוד יש לדון מצד איסור מוקצה שהרי לא שייך הכנה כשעדיין לא ירדו לפני שבת, והנה אמת נכון הדבר שמוקצה הוא רק דרבנן ונגזר רק בזמן מאוחר יותר, אבל כבר מצינו בשו''ת בנין שלמה ח''א סימן יט שכתב שאם המן היה יורד בשבת היה עליו איסור מוקצה וכמבואר בפסחים מז: ומוקצה דאורייתא הוא אמר ליה אין דכתיב והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו עיי''ש
ועיין בפנים יפות בפרשת בשלח [טז כח] מבואר דס''ל שהיה נוהג במדבר איסור אכילת מוקצה ונולד, אבל טלטול מוקצה שפיר היה מותר עיי''ש בדבריו לגבי המן שבנ''י סברו שמותר ללקטם בשבת לצורך מחר עיי''ש
[1]
[1] ופעם ראיתי נידון לגבי מה שאכלו בנ''י מאכלי חלב מיד לאחר מ''ת שלא יכלו לשחוט, והלא בבכורות דף ו מבואר שחלב אסור לבני נח מדין אבר מן החי, ונמצא שכיון שבשבת ניתנה תורה והלא מיגו דאיתקצאי בבין השמשות נשאר מוקצה לכל השבת
